שו"ת מהרא"ל כט

ג"כ י"ל דבראשון דוקא קאמר והיינו משום דיום ראשון מחשיב לי' חזקת מעין פתוח אלא דמ"מ הוא נגד השכל שאם ראתה ביום א' תחילת הלילה נחשב מעין פתוח עד תחילת ל' ב' שהוא כ"ד שעות פחות רגע ואם ראתה ביום א' סמיך לליל ב' נאמר שבטל חזקת מעין פתות באיזו רגעים והמשך בין השמשות זה דבר שלא יאבה השכל לקבלו דבודאי בזמן תליא מילתא ולא בימים והאיש לא יכזב א"ו כך שיערו חז"ל בשכלם הזך ובקיאותם בטבעיות שאפי' ראתה סמיך לליל ב' שנחשבה הלילה ליום שני לנדתה מ"מ לא יומשך חזקת מעין פתוח יותר מן ליל שני עד יום השני שחרית ואם ראתה בתחילת ליל (שני) [ראשון] הגם שכל יום (שני) [ראשון] נחשב למנין ראשון לנדתה מ"מ לא נמשך חזקת מעין פתות חלא עד כוף הלילה ומקצת מיום השני כפי מה שנכנסה הראי' בזמן מה מן הלילה אלא שדרך חכמים להשוות מדותיהם שאי אפשר לחלק בין הפרקים ליתן גבול לפי שעות הראיה ומיומי מנינן ולא שעות לכן נתנו לה דין מעין פתוח עד יום השני שחרית שאז אפי' הראיה היתה סמוך ללילה לא יומשך חזקת מעין פתוח יותר משחרית של יום השני נמצא לפ"ז שפיר קאמר יום ראשין הואיל והוחזק מעין פתוח לפי הזמן הידוע להם ואם לפעמים בראתה בתחילת הלילה נפיק מחזקת מעין אפי' ביום ראשון אם נכנס זמן מן השחרית פשיטא שאין לחלק בזה שלא ליתן תורת כל אשה בכל ראיה בידה לכן בעינן דוקא יום שני שחרית שאז ודאי נפיק מחזקת מעין פתוח של יום ראשון

ב) ובזה נ"ל לפרש מה שאמרו לר' יודא אלמלא ידי' בין עיני' בין השמשות יפה את אומר עכשיו אימור עם סילוק ידי' ראתה מ"ל הפרישה בטהרה בשביעי מן המנחה מ"ל הפרישה בטהרה בראשון וקשה אטו בשביל שנראה להם להחמיר יותר יבואו להקל אפי' בראשון אדרבה לנקטו החומרא שיצטרך להיות באמת ידי' בין עיני' בין השמשות ואין לומר שזו דבר שאי אפשר כלל להיות ידי' בין עיני' דהא בגמרא נדה (דף נג) איתא בהדיא כי קאמרינן שנתנה ידי' בין עיני' הרי שהוא במציאות והיינו כמ"ש הב"י שזהו בדיקת בין השמשות שכתב הרמב"ן אלא נראה שזו תשובה נצחת שהשיבו לר' יודא דבודאי הי' מקום לומר דר' יודא ס"ל דגם כל שביעי בחזקת מעין פתוח או מצד הדין או מצד חומרא והנה אם היה מצריך להיות ידי' בין עיני' לא הי' מקום להקשות עליו שהרי אם ידי' בין עיני' בין השמשות דסוף שביעי פשיטא שאין לחוש עוד דבשמיני ודאי ליכא חזקת מעין פתוח אדרבה בימי זיבה מסולקת דמים היא וכדפרש"י שם ד"ה אמר לך שמואל ולא הי' שום חששא אבל מה שתולה מן המנחה ולמעלה ע"כ אין הטעם דמן המנחה ולמעלה בטלה חזקת מעין פתוח דהא אין חילוק בין ראתה אתמול בתחילת לילה שביעי אתה מצריך להפריש מן המנחה ולמעלה ואם ראתה ביום השביעי סמוך למנחה הני נמי מן המנחה ולמעלה וזה דבר שאינו כלל וע"כ סמיכתך על הבדיקה שפסקה לראות מעצמה וא"כ אין לך להחמיר כלל כיון שאינה מחזיקה בטהרה מצד שבדקה ולא מצאה ותשובה נצחת היא

והנה רבי יהודה שלא השיב להם גם לא הודה להם וצריכין אנו לשום לב ליישב סברת ר' יהודה אמנם הדבר ברור בעיני מאד דודאי י"ל דגם ר' יהודה לא מחזיק לה בחזקת דמים כולי האי ולא פליג ר"י אלא דעיקרא דת"ק דסגי לה בבדיקת שחרית והנה קשיא לי' דאימור עם סילוק ידי' ראתה קשה לחלק ג"כ כיון דבעי בדיקת שחרית א"כ לימרו לי' לת"ק ג"כ אימור עם סילוק ידי' ראתה ואם ניחא ליה לת"ק דמשחרית שפיר בטלה חזקת מעין פתוח י"ל גם לר' יודא דס"ל כן מן המנחה ג"כ והוא קושי' עצומה ג"כ לכן נראה דעיקר פלוגתייהו הוא דודאי לפי האחת ת"ק ס"ל דחזקת מעין פתוח אינו אלא יום א' והיינו י"ב שעות וכחכמים דהא אם ראתה סמוך לערב בשחרית אהני הבדיקה דשחרית יום שני אלא דרבנן קמאי ס"ל להשוות המידה בכל יום מימי נדתה כאילו הי' יום ראשון וביום ראשון בעינן מדינא לאפוקי ממעין פתוח שחרית דיום שני מחמרי נמי ביום השביעי להשוות כל הימים שבעת ימי נדתה אבל הך סברא לחלק היום לחצאין לא מסתבר להו וא"כ י"ל ר' יהודא חושב חזקת מעין פתיח אם ראתה סמוך ללילה עד מנתה של שני לנדתה לכן משוה נמי שביעי מדרבנן ליום ראשון של תחילת נדתה שאין בטל חזקת מעין פתוח אלא מזמן המנחה ולמעלה והאמרו לו לא ס"ל סברא זו שיהיה תולה מעין פתוח יותר מיום שהוא י"ב שעות שהוא סתם עונה וכמ"ש בש"ך (סימן קפ"ג סק"ז) בשם אביאסף אף דפוסקים נחלקו היינו משום בוסתות דרבנן לא חיישינן כולי האי ותלו הזמן ביום בינוני ושלם ממ"ש בחדושי נדה אבל מעין פתוח אינו יותר מיום בינוני של י"ב שפות אבל מן המנתה לא ס"ל להחזיק מקצת עונה חזקת מעין פתוח ובסברא פליגי אם לחשבה חצי היום מעין פתוח וחצי יום השני לא יחשוב חזקת מעין פתוח מעתה לא יקשה עוד לדבריהם עצמן די"ל דס"ל דאין חזקת מעין פתוח רק עונה אחת ולכן סגי בשחרית של יום שני

ג) והנה רבינו המחבר קבע להלכה בשולחנו הטהור ראתה יום אחד ופסקה בו ביום צריכה לבדוק עצמה במוך דחיק ושיהי' שם בין השמשות ונמשך אתר דבריו הב"י וכתב הש"ך בשם מעדני מלך דנ"מ גם לדידן דמתחילין למנות אחר ה' ימים מ"מ נ"מ היכא דחזרה וראתה בימי הספירה דכיון שלא ראתה רק יום א' בדיקת שחרית לא מהני ומבואר הטעם במע"מ דנשי דידן טועות נינהו ואין יודעות להבחין בין ימי נדה לימי זיבה לכן יש לחוש בראי' אחר הד' ימים שמא תחילת נדות הוא ולי נראה דנ"מ אפי' כשהיא ודאי נדה דהיינו שראתה תחילה כתם ואחר המתנת ה' ימים ראתה נדה דהוה נדה גמורה וחזקת מעין פתוח דהכתם שראתה בתחילה אין בו דררא למעין פתוח לענין שנחשוב שכבר נסתם דלקולא ודאי ל"א דכתמים דרבנן

והנה התוס' (דף סט: ד"ה אמרו ל) כתבו וא"ת תקשה דר' יוסי דהכא קאמר דסגי לה בהפרשת שחרית אדר' יוסי פ' בא סימן (דף נג) דקאמר ומה אילו נדה שלא הפרישה בטהרה לא תהא בחזקת טומאה אלמא בעי הפרשה מן המנחה ולמעלה וי"ל דהתם מיירי כשהפרישה ביום שראתה בו שחרית והכא מיירי בבדקה שחרית ומצאה טהור ע"כ מבואר מדבריהם דהא דסגי בבדיקת שחרית היינו שלא ראתה עדיין רק בדקה שחרית וקודם שחרית לא היה ראי' ביום והקשה מהרש"א א"כ איך אמר בראשון לא שאלתי וטעות איך אמר שטעה הא בראתה באותו [יום] ודאי לא מהני בדיקת שחרית ותירץ דהיינו בראשון לא שאלתי אם בדקה מן המנחה ולמעלה

תו כתבו התוס' וקשה דא"כ כי פרכינן לר"י אילו ידי' בין עיני' תקשי לר' יוסי לנפשי' דהא איהו נמי מצריך בפרשה מן המנחה ולמעלה ומה מועיל עיכובא שמא עם סילוק ידי' ראתה וי"ל דלנפשי' לא קשה כיון דהוחזקה רואה שחרית דין הוא להצריכה הפרשה מן המנחה בלא חומרא ואין לספק ולומר שמא עם סילוק ידי' ראתה אבל ר' יהודה שבא להחמיר ולספק אפי' לא ראתה שחרית אלא בבדקה עצמה טהורה מצריך הפרשה (כל שלא בדקה מן המנחה ולמעלה) גם בסיף היום היה לו להחמיר לבדוק שמא עם סילוק ידי' ראתה עכ"ל מבואר מזה היכא דהבדיקה מדינא שעד הזמן הזה הוחזק מעין פתוח י"ל שכך הגבול עד המנחה אבל עד שביעי ודאי ליכא חזקת מעין פתוח ומ"מ מחמיר מטעם חומרא א"כ יש לה להמתין עוד עד בין השמשות שתצא מידי כל ספק ולפ"ז י"ל כפי הבנת ב"י דלא ממעטינן רק בדיקת שחרית ביום ראשון א"כ י"ל חן המנחה ולמעלה לא מצינו חולק על ר' יוסי ועפ"ז הם דברי רמ"א שבדיעבד סגי סמוך לחשיכה דלפי שיטתו שנמשך אחר דברי ב"י כי היכא דלא ממעט יום ראשון רק מבדיקה שלא בין השמשות הה"ד חן המנחה סגי ביום ראשון דלא פרכינן רק על ר' יודא שהי' לו להצריך כל היום מאחר דמחמיר מטעם חומרא אבל כשהבדיקה מדינא לא מצינו חולק על ר' יוסי וליכא מ"ד דבעי בין השמשות לעיכובא רק לכתחילה בעלמא טוב לאחר הבדיקה כן נראה ברור דעת רמ"א שבזה דהבדיקה מדינא לסברת התו' י"ל דסגי מן המנחה ולמעלה שהוא סמוך לבין השמשות דלא מצינו חולק ע"ז לסברתם ודברי רמ"א ברורים לפי הבנת הראשונים ובספרו סדרי טהרה הניח דברי רמ"א בצ"ע גדול ולא הגיע לפלגות ראובן

אמנם לפי האמת גם דברי מהרש"א במחילת כבודו אינם מובנים וגם דברי רמ"א שנמשך אתר דברי ב"י ורמב"ן וכבר בררנו שא"א לקיים סברא זו ועוד נבאר אי"ה כי לדברי' צ"ל