שו"ת מהרא"ל כח

שיציף החלב למעלה אפי' בפחות מששים הגם שאחרונים משיגין פליו מ"מ לפענ"ד שי כמה צדדי היתר יועיל לסניף לאפושי התירא מיהו גבי בי דוגי (דף קיב) משמע דוקא ע"י מלח מותר אבל לא סמכינן שיציף השומן למעלה משמע דלא כב"ח דליכא תקנתא אחריתא רק בגללי דמלחי ואפשר דמלתי מהני אפי' לשפוך השומן כשהוא רותח מ"מ קשה סברת אחרונים דטעמא דאסור משום שנשאר מ"מ טעם החלב וא"כ קשה למה יותר השומן הא בלע טעם דם וע"כ אהני להפריד אפי' הטעם שלא יהיה בו טעם דם וצ"ל דאהני שלא יהיה בשומן של בי דוגי טעם דם אבל טעם השומן נשאר בדם מיהו אין ללמוד אם נפל שומן היתר לרוטב של איסור להציף השומן למעלה דאין זה היתר דאפשר דדוקא ע"י תחבולת בי דוגי נפרש השומן מן הדם אבל בע"א נשאר טעם הרוטב בשומן ג"כ

גם בדברי הב"י יש להוכיח דיש חילוק בין אפשר ללא אפשר לפי הטעם שכתב ב"י (בסימן עג) דאסרו חליטה שמא לא יעלו המים רתיחה א"כ קשה אמאי לא גזרו על הגעלת כלים שמא לא יעלו המים רתיחה אלא ע"כ היכא דלא אפשר לא אסרינן הגעלה לגמרי ואין לומר דהגעלה שאתה צריך להפסיד כל הכלים שבלעו איסור וזה א"א לעמוד בו דמ"מ קשה היה להם לתקן שלא יגעלו רק כלי שאינו בן יומא דאין חשש כ"כ כיון דמותר בדיעבד אפילו בלא שום הגעלה ואפ"ה לא גזרו לאסור להגעיל בן יומו ולהשתמש ביומו אלא ודאי בדיעבד לא חיישינן להא דשמא לא יהיה המים רותחין א"כ ה"ה בנ"ד אין להחמיר בשומן כיון דלית לי' תקנתא

סימן ט

א) ראיתי מבוכה גדולה בין גדולי הפוסקים בענין הבדיקה של הפסק טהרה ואמרתי לברר כיד ה' הטובה עלי ונבאר הדעות מקדמונים ואחר אחרון אני בא שלא להאריך כי כבר האיר רבינו בעל הבית יוסף עינינו יאסף רוח חכמה בחכמתו הגדולה הוא המסביר ומפיו אנו חיים כי חיים הם למוצאיהם (בסי' קצו) שענין בדיקת הפסק טהרה הנה ראשין שבראשון בזמן ובמעלה הוא רבינו הקדוש הרמב"ן וכמו שהביא בב"י מה ששנו חכמים בלשון המשנה על בדקה עצמה שחרית שהביא ב"י לשון הרשב"א שמיקל אפי' בדקה עצמה בראשון שחרית ומצאה טהור אע"פ שלא בדקה עצמה בין השמשות ה"ז בחזקת טהורה וכבר הביא ב"י לשון הרשב"א בת"ה עצמו שפוסק כמ"ד אפי' בראשון ומטו עלי' מכך דאיתא בש"ס (דף סח) נלאיתי להעתיק לשון המשנה כי לא יובן למי שאינו מעיין היטב במשנה וגמרא לכן אחזתי דרך קצרה אהא דאמר ר' יודא במשנה על דברי ת"ק שאמר נדה שבדקה עצמה שחרית ומצאה טהור ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה וכו' ור"י אומר כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה ה"ז בחזקת טמאה וחכמים אומרים אפי' בשני לנדתה בדקה ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה ה"ז בחזקת טהורה ובגמרא ע"ב ר' יהודה אומר תני' אלמלא ידי' בין עיני' בין השמשות יפה את אומר עכשיו אימר עם סילוק ידי' ראתה מ"ל הפרישה בטהרה בשביעי מן המנחה ומ"ל הפרישה בראשון בראשון מי איכא למ"ד אין והתניא אמר ר' שאלתי את ר' יוסי ואת ר"ש כו' נדה שבדקה כו' אמרו לו הרי זו בחזקת טהורה ששי כו' ה"ז בחזקת טהורה ראשון לא שאלתי וטעיתי שלא שאלתי אטו כולהו לאו בחזקת טומאה קיימי וכיון דפסק פסק ראשון נמי כיון דפסק פסק ומעיקרא מאי קסבר הואיל והוחזק מעין פתוח והנה הרשב"א פסק אפי' בראשון מהני בדיקה והרא"ה בבדק הבית תמה עליו למה פסק נגד המשנה שהרי רבי עצמו סחם המשנה דוקא בשני וכמו שהאריך הרא"ה בספרו בדק הבית (דף קפב) בתחילת שער החמישי ומה שביקש הרשב"א לעשות סנגרין לדבריו במשמרת הבית דשני דמתני' הה"ד לראשון דחד טעמא אית ליה ודברי תימא הם דהא ת"ק בשביעי קאמר שבדקה עצמה שחרית א"כ חכמים שאסרו אפי' בב' לנדתה משמע נמי בבדקה עצמה שחרית וכן פרש"י בהדיא א"כ אפי' הלילה ממעט ליל שני א"כ כ"ש דראשון לא וגם הרשב"א גופי' כתב ויש מחמירין בדבר והנה הרב ב"י כתב ונראה מדבריו שהמחמירי' היינו היכא שבדקה ביום ראשון קודם בין השמשות דאילו בדקה בין השמשות אף בראשון טהורה לדברי הכל וכן משמע דהא אבדקה שחרית קיימו חכמים בשני לנדתה כלו' חבל לא בראשון ודוקא שחרית דיומי' דשני דאיירי בי' מתני' ממעטי' לי' אבל מבין השמשות דלא איירי בי' מתני' לא ממעטי' לי' אבל הרמב"ם בפ"ו מאיסורי ביאה פסק להחמיר כחכמים דסברי דבדיקת ראשון לאו בדיקה היא ולא חילק בין שחרית לבין השמשות ע"כ וכבר העתיקוהו כל האחרונים ונמשכו אחריו דבדיקת בין השמשות דראשון ודאי בדיקה המועלת היא ולא קיהו בדבר כלל ומאד פלא בעיני הפלא ופלא פה קדוש יאמר דבר זה דכי בדיקת בין השמשות המוקדמת וסמוכה לראי' תהא עדיפא מבדיקת ליל שני עד שחרית דכל שהבדיקה רחוקה יותר מן הראי' יצאה מחזקת מעין פתוח והוא דבר המובן בשכל פשוט ומושכל ראשון וא"כ ברישא שהוזכרה נדה שבדקה עצמה שחרית ובין השמשות לא הפרישה היינו בין השמשות של שביעי שנכנס לתחילת ליל שמיני אבל בדיקת בין השמשות של ששי הנכנס לתחילת ליל שביעי פשיטא דלא חהני שהרי הוא סמוך יותר לראי' א"כ ממילא לחכמים דאמרו אפילו בשני לנדתה היינו שבדקה שחרית דשני ובין השמשות דשני שנכנס לתחלת שלישי לא הפרישה בהא הוא דהיא בחזקת טהורה אבל בין השמשות דראשון שנכנס לשני ואפי' כל הלילה לא מהני הבדיקה. דשחרית תנן ולקמן יתבאר בע"ה הטעם בטוב טעם ודברים ברורים הם

הן אמת כי לא על רבינו ב"י תלונותי אף כי גם על רבינו הגדול הרמב"ן שסובר ג"כ חילוק דבין השמשות וכמו שהביא הרב המגיד בשמו וז"ל ראתה בזמן הזה יום אחד בשחרית ופסקה בו ביום אינה מונה מיום המחרת עד שתחזור לבדוק ויהי' ידי' בין עיני' בין השמשות שחזקת יום הראשון כולו טמא שהוחזק מעין פתוח ודמים חוזרין לה אעפ"י שפסקה בשחרית ויש מיקל בדבר כיין שבדקה ופסק הדם ולאחר זמן מצאה טהור הרי היא בחזקת טהורה עכ"ל הובא בב"י ג"כ וטעמו של הרמב"ן שמצריך ידי' בין עיניה בין השמשות הוא פשיט דאי אפשר שיועיל הבדיקה קודם בין השמשות דהא אחרו לו לר' יהודא אילו ידי' בין עיני' בין השמשות וכו' עכשיו אימור עם סילוק ידי' ראתה א"כ דוקא בהא מקילין רבנן משום דס"ל הבדיקה מועלת לבטל חזקת מעין פתוח לכן סגי להו בבדיקת שחרית אבל לחלק היום לא ס"ל דעד המנחה תהיה מוחזקת אלא להשוות המדות או חזקת מעין כל היום או שבטלה בתחילת היום וא"כ ביום הראשון שהוחזק מעין פתוח כל היום באמת בעונן הבדיקה בין השמשות ושיהי' ידי' בין עיני' שאז יצאה מספק ראי' באותו יום וביום הב' תו לא חשיב מעין פתוח אבל מ"מ יגדל התימא על הרמב"ן מה מועיל הבדיקה בין השמשות כיון שעכ"פ עד שחרית של יום השני מחזקי לה רבנן בחזקת מעין פתוח מדקאמרי חכמים אפי' בשני לנדתה והיינו בשני בשחרית וכמו שפרש"י בהדיא וכן מבואר ברמב"ם בפירוש המשנה דבשני בשחרית קאמר וגם בחיבורו (בפ"ו מאיסורי ביאה דין ב) כתב ז"ל נדה שבדקה עצמה בתוך ימי נדתה ומצאה שפסק הדם ואפי' בשני לנדתה פסק ילמוד סתם מן המפורש בפירוש המשנה וסמך הרב על מה שהתחיל וכתב נדה שבדקה עצמה בימי נדתה היינו הימים וע"ז בא הלשין בשני לנדתה ר"ל יום שני אבל בלילה פשיטא דלא מהני א"כ אפי' ידי' בין עיני' בין השמשות לא מהני דשמא עם סילוק ידי' ראתה והוה עדיין ליל שני ולא מהני עד שחרית א"כ לא תוכל למנות להפסק טהרה מיום השני שחרית והלאה ואינו עולה לשבעה נקיים דיום שפוסקת בו אינה סופרתו וכיון דיש לחוש שראתה בלילה שהוא ג"כ מחזקת מעין פתוח וא"כ לא תוכל למנות הפסק טהרה רק למחר ביום ואותו היום אינו עולה כלל לשבעה נקיים וא"כ לא אהני כלל בדיקת בין השמשות דראשון לענין הפסק טהרה דגם בליל א' השייכא ליום שני לא מחזקינן לה במעין סתום אמנם הרמב"ן נמשך אחר לשון הש"ס דקאמר וראשון מ"ט לאו משום דהוחזק מעין פתוח משום דבלילה השייך לשני תו לא נכלל בראשון ליתא תו לחזקת מעין פתוח אמנם אם כי גדול כבודו של רבינו הגדול הרמב"ן מ"מ נראה דלקושטא הדברים מתמיהים דודאי פשטא דמילתא כדברי רש"י ורמב"ם בפירושו דאפי' בשני קאי אדלעיל אבדיקת שחרית וכמ"ש הב"י ג"כ אלא דמזה מייתי חובה לנפשי' כדפרישית וחזקת יום פתות