שו"ת מהרא"ל כז

מליחה כדי שלא לאסור החלא שצומחין בו ולהכי מייתי לרווחא דמילתא שלא היה שום הפסד בחלא וא"כ י"ל דניחא ליה טפי בצמיחה וחליטה ממליחה שלא יפליט ריבוי דם שבו

עכ"פ מוכח בשאר בשר א"צ חליטה וכן נראה מלשין הרמב"ם גופיה (בדין ז') שכתב הכבד אם חתכה והשליכה לתוך החומץ או לתוך מים רותחין עד שתתלבן ה"ז מותרת לבשל אותה ע"כ משמע דוקא בכבד אבל שאר בשר אפי' לא נתנו במים רותחין מותר לבשל

לכן נראה דמה שהצריך הרמב"ם (בדין י') בשאר בשר דמשליכו לרותחין היינו לחומרא בעלמא שמא לא נזהר במליחה כראוי לפזר עליו מלת כפי הראוי והוא דבר מסור לנשים וקלי הדעת לכן גדר בה גדר להשליך לרותחין כדי שיהיה חליטה ג"כ ועל חליטה לחוד לא ביקש לסמוך דגזרו עליו הגאונים לכן ירא שמים יצא ידי שניהם שאפילו יהיה במליחה איזו חסרון יתקין ע"י החליטה אבל מדינא דגמרא שאר בשר א"צ חליטה כלל ואם נחלט בזמן הש"ס שהיו בקיאין בחליטה א"צ מליחה

אלא דיש לתמוה על הרמב"ם בהא כיון דבפירוש פסק בכבד שע"י החליטה בחומץ מותר לבשל אמאי כתב (בדין יב) בשאר בשר דמותר לאוכלו כשהוא חי משמע דלבשל אסור מיהו נ"ל לתרץ דגם זה כתב הרמב"ם לפי האמת שגזרו הגאונים על החליטה והטעם שמא לא נחלט כראוי ויפלוט ע"י הבישול שבישול פועל יותר להפליט אם החליטה אבל לאכול חי לא גזרו הגאונים שעכ"פ מצמיח הדם ויועיל שלא יופלט עכ"פ כשאוכלו חי בצונן אבל לבשל אסור משום גזירת הגאונים דאם יש חסרון בחליטה ואינו מצמיח אף דסגי שלא להפליט כשאוכלו חי אפשר שיפלוט ע"י בישול שפועל טפי ובזו ניחא לי דברי הטור שלא הזכיר (בסימן סז) חליטה בחומץ לבשל אף שכתב בהדיא (בסי' עג) חליטה לבשל אלא הוא הדבר דודאי ס"ל חומרת הגאונים לכתחילה שאין בקיאין היטב בחליטה שמא לא נצמח יפה מיהו לאכול חי כיון שנצמח כל דהו עכ"פ לא יפליט בצונן אלא שזה עדיין אינו מיושב דלחי לשיטת התו' והרא"ש א"צ לחלוט כלל

עכ"פ ברור שהטור אינו מתיר חליטה בצלי בשום אופן ולהכי לא הביא חליטה ברותחין דאם אינו נחלט היטב הרי נאסר מכח בלועה מן הפליטה ברותחין שהרותחין מפליט אבל החומץ בצונן אם לא יועיל להצמיח הדם שלא יצא ע"י הבישול עכ"פ אהא אהני ליה שעכ"פ בצונן לא יפליט והנלענ"ד בדעת הטור דודאי אינו נגד דעת התוס' והרא"ש אביו אלא דס"ל דודאי י"ל דדם אברים שלא פירש מותר וכדדייקו התו' והרא"ש מן הם גיות אלא דס"ל בלא חליטה כיון שמבואר במרדכי אם חתך כל נתח לשנים אגב דוחקא דסכינא אפליט שוב דם וכמ"ש המחבר ג"כ (בסי' ס"ט) ואף דהפר"ח השיג ע"ז דבעי' חמימות קצת בהדי דוחקא דסכינא י"ל דדם שאני שאינו מובלע ממש באברים והוה ככנוס קצת ונסחט ע"י דוחקא וא"כ לא סגי כשילעום הבשר דוחקא דשינים יפליטו קצת מן הדם וגם איכא קצת חמימות בפה דפושרין הוה כחמימות הרוק יש לחוש שתפרוש קצת דם וע"ז אין לתו' ורא"ש ראיה מהא דמותר לאכול באומצא די"ל ע"י חליטה בחומץ שרי גם כן לכן החמיר שלא לאכול ח בלא חליטה בתירוץ לכן לא חש למ"ש הגאונים שאין בקיאין שאין חשש כ"כ בחי שהדם שלא יפרוש מותר וסגי בחליטה כל דהו שלא יפלוט על ידי דוחקא דשינים אבל לבשלו אסור משום חומרת הגאונים

ותו אמינא ולא מסתפינא שהדבר ברור לפענ"ד דהרי"ף והרמב"ם לא שמיע להו ולא ס"ל סברת הגאונים לאסור בשר ששהה ג' ימים בבישול והוא דבר ברור לדעתי דאף שרבינו הגדול אין דרכו רק להעתיק האמור בש"ם מ"מ הרי ביארנו כי הוסיף משה חומרא מדעתו להשליך הבשר ברותחין שמא לא נמלח כהוגן וכראוי כ"ש במידי שהוא מעשים בכל יום ושכיח ט בא שאם לא היו מחזיקין איסור בבשר ששהה ג' ימים פשיטא שהיה שכיח טובא שהיו מניחן אותו לכתחילה ג' ימים וא"כ איך אפשר שלא יחושו הרי"ף והרמב"ם להרים מכשול מדרך העם להזהירם שלא ישהו הבשר ג"י הלא כל דבריהם להלכה פסיקה להורות לעם המעשה אשר יעשון איך שתקו מדבר שהוא מעשים בכל יום כיצד לנהוג אלא ברור דלא ס"ל חומרא זו כלל שהרי הביאו חומרת הגאונים בחליטה ואיך ישתקו מזה א"ו לא שמיע להו ולא ס"ל הך חומרא דבשר ששהה ג"י וא"כ הדבר ברור להתיר עכ"פ בשומן שאי אפשר בצלי גם הוא רכיך ואין הדם מתקשה בתוכו כאשר כבר הורה הזקן בעל שבות יעקב דניהו דאין להורות להתירה בלא חליטה מ"מ בחליטה שפסק המחבר שמותר בדיעבד ובמג"א (סימן תנ"ד) נסתפק אם חליטה מותר בחמץ בדיעבד שהוא דאורייתא ובהא כיון דלא אפשר בענין אחר הוה כדיעבד ויש להתירו לגרור כל הבשר הדבוק בעור ולמולחו ולהדיחו כדת ואח"כ ישליכו אותו בחומץ או ברותחין ואזי יהיה מותר להתיכו לשומן ואין עוד בית מיחוש

ד) אך נדבר קצת במהות החליטה שהוא בשני פנים א' בחומץ ב' ברותחין ונדבר תחילה בחליטה בחומץ הנה מרן הב"י (בסי' עג) כתב ובאמת יש לתמוה מה בקיאות יש בחליטה עד שאין אנו בקיאין בשלמא בחליטה ברותחין י"ל שמא לא יהיה רותחין יפה יפה אבל בחומץ מה יש לגזור דאפי' חומץ שאינו חזק מהני לחליטה ונדחק וכתב ושמא י"ל מאחר ששתי החליטות שוות ודוחק הוא ולפענ"ד נראה דמלשון הרמב"ם משמע שצריך שהי' בחומץ עד שתתלבן ובתו' פסחים (דף עד:) ד"ה אסמיק בשם ריב"ח ז"ל דבבשר חי מיירי (מנהג הוא כשניתנין בשר חי לתוך החומץ ואינו שוהה בתוכו לא מפליט מיד ונצמח הדם בתוך הבשר והכל מותר דאכתי לא פירש הדם וכי שוהה בתוכו עד דאסמיק נעקר ממנו הדם ונפלט לתוכו והיינו דקאמר אומצא דאסמיק שנשתהה בחומץ עד דאסמיק הוא וחליי' אסיר וההיא דכל הבשר בלא אשתהי ורבינא ס"ל כי לא אסמיק נמי חליי' אסור אפילו לא אשתהי בגוי' אלא פורתא הוא נפלט מחמת השורייקי מיהו לא כ"כ שיהי' הבשר בפליטה מועטת כזו עכ"ל וכ"כ הר"ש בפג"ה הנה לפ"ז צריך בקיאות שישהה עד שיתלבן ולא ישהה טובא בא עד דאסמיק אלא דיש לעיין בדברי התו' כיין דחליטה בחומץ מהני אפילו לבשל אן הבישול פועל פליטת הדם ואיך תגרום השהי' פליטת הדם דכבר כתבתי דבחומץ בעינן מעל"ע ואפשר שטבע החומץ אם ישהה בתוכו חוזר וממשיך דם הנצמח אבל אם לקחוהו מן החומץ נצמח היטב ולא יצא עוד בבישול ויותר נראה דאם חזינן דאסמיק חזינן דיש בה דם הרבה ואינו מועיל החליטה שע"כ מרובה בדמים הוא אבל בסתמא לא חיישינן להכי דלא שכיח עד דחזינן דאסמיק וא"כ אם חולטו בחומץ יש להשהותו קצת ובשומן שהוא לבן בטבע אפשר שאין להכיר בו הלובן ומ"מ אין לחוש כיון דכבר הודח כדינו וכשחמצי לומר להחמיר חומרת הגאונים היינו משום שנתקשה הדם בתוכו והנה לא שמענו כלל שאם מלח הבשר והדיח כדינו שיחול עליו איסור באסמיק אם נתנו בחומץ רק שתחוש לזה הבשר שאין מליחה מועלת בו ונתיר בחליטה י"ל דאי חזינן שאסמיק ע"כ לא נתקשה שהרי נתעורר עורר להוציא דם וממילא הוה כשאר בשר מ"מ אין לשהותו הרבה רק קצת שיעלה החומץ על השומן וישהה קצת ויוציאנו

ה) בענין החליטה ברותחין צריך שיהיה המים מעלין רתיחה כשמשליך העור לתוכו ויעלה הרתיחה על כל צדדין בעור השומן ובפסחים (דף מ) אמר אביי לא ליחלוט אינש תרי חוטי בהדי הדדי דילמא אזלא חדא ויתבא בצירי' דחברתא ולא סליק דיקולא דמיא פרש"י רתיחת המים ע"כ הרי שצריך לעלות הרתיח על כל גדות הנחלט והנה בשומן נראה שאם ינתן ברותחין יותך מן השומן הרבה וא"כ איך אפשר לסמוך שנצמח הדם בתוכו והרי הדם שנבלע בשומן מעורב הוא וא"כ יש לאסור הנפלט וכיון שהנפלט אסור ממילא הדר בלע וכולו אסור כדאמרינן בגמרא אי חלי' אסור כי היכא דפלט הדר בלע אך נראה דלא נחנו חכמים דבריהם לשעורים בהיתר חליטה בין בשר שמן לכחוש והרי בתו' כל הבשר (דף קח:) כתבו ג"כ עינינו רואות בבשר שמן נימוח לתוכה ונראית השמנונית ובגמרא מבואר חליטה בכבד ברותחין אף דאיכא שומן מפטימת הכבד עצמו כמעט כולו שמנונית וכן קופה בקני' פעמים יש שומן עליו א"ו קים להו שהרותחין מצמיחין הדם והנפרש הוא רק שומן בלא דם וא"כ לא נתערב בו דם כלל וכמ"ש התו' (דף קיב) ד"ה תרי גללי מילחא וא"כ השומן שניתך מחמת רתיחה יש להתיר ג"כ ויש לצנן הרוטב עד שיקרוש השומן ויבא למעלה דאם נוכל לומר אפי' שיהיה בו קצת תערובות דם כיון שהשומן צף למעלה יש להתיר השומן והרי הב"ח הביאו האחרונים (בסי' צ"ח סעיף ד) סובר בחלב שנתערב אם נתנו מים צוננים