שו"ת מהרא"ל כה

כלל ואדרבה בפרש"י (דף נו:) על דרסה וטרפה בכותל פירש"י צריכה בדיקה אע"פ ששהתה דשמא נשתברה השדרה ונפסק החוט עכ"ל והנה משיחתו של רש"י אפשר ללמוד דבנפילה אין החוט עשוי לפסיק אם לא שנשתברה השדרה וא"כ אם השדרה בשלימות לא חיישינן לפסיקת החוט והיינו כדפרישית דכל שההכאה מחיצונית האבר אם לא שלטה בחיצונית לא תשלוט בפנימיית אלא שמ"מ צריך לעמוד על לשון רש"י למה לא תצטרך בדיקה נגד כל החלל כפירש"י (דף נא:) מכח חשש נקבו המעיים כמו שפיר גופי' או שבירת בצלעות והחוליות ואפשר לחלק בין נפילה לדריסה שאין אברים פנימיים נקרעים וצ"ע עכ"פ אין סתירה ברש"י דמ"ש בזבחים כל סימני טרפות היינו הנך דשייכים עקירת צלעות ורוב החיצונה ודקין שהם רוב טריפות ותדע דהא עיקור סימנים ודאי א"צ בדיקה אף שהוא טריפה דסימנין קשים הם אצל נפילה וע"כ לא קאמר רק הני דשייכי ובאמת פשטן של דברים כפירש"י שלא מצינו טריפות ריסוק לאחר מע"ל ולא בעי רק בדיקה מטרפות וכן משמע בש"ס (דף נו) במשנה דרסה וטרפה בכותל כו' אם שהתה מע"ל כשירה ומסיק דצריכה בדיקה ולדעת הרמב"ם קשה איך נקיט במתני' כשירה הא אכתי איכא חשש ריסוק אברים בשלמא לפירש"י שפיר שייך לשון כשירה שיצאה מחשש ריסוק וצריכה בדיקה משאר טריפות אבל לפירוש הרמב"ם גם בשהתה מע"ל לא פליט מחשש ריסוק וצ"ל כשירה מחשש ריסוק שאינו ניכר ובעינן ריסוק ניכר וזהו אינו מבואר במשנה גם הרמב"ם לשיטתו שפירש בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים שהוא אבר הרחם מוכרח דריסוק אברים הוה טריפות אפילו באברים שאינה נטרפת בהם אבל לפשטא דש"ס כפירש"י לא מצינו כלל טריפות ריסוק אברים רק תוך מעת לעת ובלא עמדה וכמבואר בש"ם וכפירש"י והבדיקה הוא מטריפות שיוכל להקרות מכח הנפילה

ה) מ"מ בלשון הרמב"ם שכתב על כל הני דאיתנייהו בגמרא כאשר העתיקם שם וכתב כל מקום שאמרנו חוששין לה אם שחטה צריך לבדוק כל החלל כולו דלא מסתבר כלל שאם הכה במקל אפלגא דגבא שיצטרך לבדוק כל החלל שלא נולד שם הריעותא כלל וכן מבואר ברמ"א (בסימן נח) בהדיא שאם הוכתה במקום אחד א"צ בדיקה רק נגד המקום שהוכתה בו וגם הפר"ח מסיק כן לכן יש לפרש כנגד כל החלל שכתב הרמב"ם הוא לומר שבכל החלל שהוכתה בו באיזה מקום החלל או שהוכתה כנגד כל החלל צריך בדיקה במקום שהוכתה באיזו מקום מהחלל שתהא ההכאה ועל פי זה נראה לי לבאר דעת הרמב"ם שתמהו עליו הרשב"א והרמב"ן למה לא חילק דבשחטה תוך מע"ל לא מהני בדיקה ובודאי תמוה מה ראה הרב לחלק בין הפרקים דלענין בדיקה יהיב לה דין נפילה ולענין שהי' אין לה דין נפילה

לכן נראה לפרש ויתיישב ג"כ מה שלא פסק כמ"ד ננערה לעמוד ועקרה רגלה להלוך ולפ"ז נראה דמשמע להרמב"ם דהני דמייתי בש"ס אפילו כשהן מהלכות איירי דהא בזכרים המנגחים קאמר אי נפיל לארעא חיישינן משמע דכולהו איירי אפי' בלא נפיל לארעא אלא נראה דאיירי במהלכות רק שאין הולכין בהילוך יפה דאילו הילוך יפה מפיק מחשש ריסוק לגמרי דלא גרע מנפילה גמורה מפתה נראה דהילוך יפה מפיק מכל חששי. אך בדברים שנזכרו בגמרא ע"כ באינם מהלכים הילוך יפה ועפ"ז מ"ל דודאי הילוך שאינו יפה מפיק ג"כ מכלל שלא נאמר שנתרסקו כל אברים או רובן דלא היתה מהלכת כלל אלא דמ"מ אם יש ריסוק באבר אחד תוכל לילך רק שאינה מהלכת בטוב כמו הבריאה וא"כ ודאי כשאינה מהלכת אם נודע מקום הריעותא כגון בחבטה במקל ושלים חוטרא וכדומה בזה אין חוששין רק למקום שמשם באה הריעותא אבל היכא דלא נודע ממקום שבא הריעותא כגון באלים מנגחים ונפיל לארעא דחיישי' היינו אפילו עמדו ומהלכין רק שאינם הולכין בטוב אף על גב דבודאי בריסוק אברים אינה יכולה להלוך מ"מ היינו דוקא בכולן או רובן אינה יכולה לילך אבל משום אבר אחד ששלט בו הריסוק ושאר אברים בריאים תוכל לילך כמו שאר טריפות אך לפי שבא הריעותא מת צונית הגוף אינה יכולה להליך כדרכה והשתא כשלא נודע באיזו אבר פעלה הריסוק ממילא צריכה בדיקה בכל החלל מאחר שלא נודע באיזו אבר שלט הריסוק ובנודע באיזו אבר שיש לחוש ששלט בו הריסוק ולא בזולת מכל מקים סגי רק כנגד אותו האבר ואם במקומה לא פעל ריסוק כל שכן במקומות אחרים אבל לענין מע"ל שאפילו בעמדה לחוד סגי כ"ש דמהני הילוך אפילו שלא כדרכה מ"מ עדיף מעמידה מעתה ס"ל להרמב"ם דבכל הני שלא זכר הש"ס סימן הילוך דודאי לא גריען מנפילה גמורה שמועיל הילוך ע"כ לומר שלא צריך בש"ס לפרש זה דאין דרך בריעותות כאלה שתפעול הריעותא שלא תוכל אפי' לעמוד ואין חשש רק שמא במקום אחד שלט הריסוק וכשלא נודע מקומו ממילא צריך לבדוק בכל החלל וכיון דמשמע דאיירי במהלכות ממילא משמע ליה להרמב"ם דכל הריעותות שנזכרו בש"ם לא אלימי לפעול ריסוק בכל הגוף רק באבר פרטי דומיא דחוט השדרה וכן באלים משמע דגם בנפיל לארעא אינה חששא כמו בנפלה מן הגג רק שיש לחוש שמא פעל הריסוק באבר אחד וא"כ כמו שדרך שיכולה לילך רק שלא כדרכה תוכל לשהות גם כן בסתמא לכן א"צ רק בדיקה כן נ"ל בדעת הרמב"ם מעתה מבואר דודאי הילוך כדרכה מפיק מכלל חששא ויש ללמוד לדעת הרמב"ם מק"ו שאם נפלה גמורה שאסורה מבלי שהי' ולא מהני לה בדיקה מותרת ע"פ הילוך כ"ש הכה על חט השדרה וכדומה דבלא שהי' נמי כשיר' כ"ש דאהני לה הילוך יפה ולדעת כל החששו' שהם מדררא דנפילה פשוט שמועיל בהם הילוך יפה שהם נבדקות ע"פ שראינו בחיצוניות הגוף שאין שום ריעותא וכדפרישית לעיל

ו) ובדבר מה שהוקשה לו על התב"ש שמצריך בדיקה לחוט השדרה בנפילה אפילו בפחות מיוד אמאי פטור בבור פחות מעשרה הנה בזו כבר קדמתי אותו בתשובה שלי כמה שנים אלא שלפמ"ש אין הקושי' כ"כ די"ל דאין בו שיעור מיתה רק שיעור לטריפות והוא בכלל אם הוזקה חייב ע"כ ביארתי בתשובה יותר דא"כ מאי פריך ארב נחמן דבפחות מיוד יש חבטה ממתניתין הא י"ל דלענין טריפות קאמר ונפילה אינה נבילה ג"כ אבל אין שיעור מיתה למות מיד ובניזקין בעינן שיעור מיתה שימות מיד דהא נפילה ג"כ אינה נבילה וע"כ כיון דאיכא שיעור טריפת ת אמרינן מסתמא וא מת מחמת החבטה וחייב וא"כ שפיר הקושיא להתב"ש גם כתוב אצלי ישוב קושית הנ"ב על נכון כי דבריו אין נוחין ולכאורה היה אפשר ליישב דברי התב"ש דלא קאמר רק לחוש מספיקא לפסיקת החוט א"כ במשנה פטור דספק ממונא לקולא מיהו הא ליתא דודאי מתני' פסיק ותני דפטור אפילו באמת נפסק החוט כגון שבדקו בחוט השדרה ונפסק מ"מ פטור כיון שאין בו שיעור להטריף אף אי מתרמי פטור ולא חילק הרמב"ם והפוסקים כלל בזה וע"כ אינו עשוי לבא טריפות ע"י נפילה פחית מיוד

ועפ"ז עמדנו ליישב דברי הרמב"ם שפסק בהנך דאמרי חוששין דמהני בדיקה תוך מע"ל ותמהו הרמב"ן והרשב"א מנ"ל די"ל דתוך מע"ל לא מהני בדיקה כמו נפילה והא דקאמר חוששין היינו משום דכל מילתא דריסוק חששא בעלמא הוא ולפמ"ש מוכח מן הש"ס כיון דחשיב הש"ס נפלה יוד טפחים שיעור מיתה משמע דודאי לא תשהה כיון דשיעור מיתה חשיב ליה ופריך בבית הסקילה ליסגי ביוד וע"כ כודאי חשיב ליה והשתא כיון דאמרינן התם חיישינן ע"כ ספיקא הוא אלא דאכתי דלמא מספיקא נמי אסורה בשחטה תוך מע"ל ולא מהני בדיקה ולפ"ז ניחא דשפיר מוכח דמספיקא לעולם סגי בבדיקה אפילו תוך מע"ל דאל"כ מאי פריך ארב נחמן ממתניתן דלמא מספיקא אסר לה אלא ודאי בדיקה מהני שפיר בספק נפילה ודברי הרמב"ם ברורים ודו"ק

ובדברי הטור יש לתמוה לכאורה ג"כ דפסק (בס"ס ל"ב) בנודע שנפלה צריכה בדיקה בחוט ובסימן (נ"ח) כתב כדעת הרא"ש דבעקרה רגלה לילך א"צ בדיקה ובודאי בעקרה רגלה לחוד לא נפיק מריעותא ואפי' נפרש עקרה רגלה ושחטה מיד מ"מ ודאי מסברא הוה ריעותא טובא טפי מהך אמרתא ודוחק לומר דא"צ בדיקה רק בחוט ולא בדיקת נפילה דה"ל להטור לבאר לכן י"ל דס"ל להטור דהך דשדרן כרעי בתרייתא ניכר יותר פסיקת החוט דבאינה הולכת כדרכה י"ל מחמת כאב אבל בשדרן כרעי בתרייתא נראה שהגוף נחלק ופסוק באמצע ולא ס"ל סברת הרמב"ן והרשב"א דפשטו מהך דלא מהני עקרה רגלה הנה זכינו להפוסקים שפוסקים דעקרה רגלה מהני שאפי' בלא הילוך יפה