שו"ת מהרא"ל כד

שנפסק החוט הילוך יפה מיהו יש לדחות דכיון דחיישינן למיעוטא חיישינן לכל חששות כמו במקום נקב שחוט וכדומה לכן יש לחוש שמא בשעת שלקחה לשחוט אז נפסק החוט ובאמת לא היתה מהלכת כדרכה אילו בוחן אז בשעה זו אבל לעולם אי אפשר שתלך הילוך יפה עם פסיקת החוט מטעם האמור למעלה ואי קשיא לפ"ז תקשי קושית התו' נימא דאזלינן בתר חזקה ואי משום דהוה חזקה שאינה מבוררת הא איכא חזקה מבוררת בשעה שהלכה ודאי לא נפסק חוט השדרה י"ל דגם כה"ג לא מקרי מבוררת דבכל רגע י"ל עתה הופסק ותפסיק מלילך כדרכה ודו"ק גם י"ל בפשיטות דכיון דחזינן דהילוך יפה מפיק מידי חשש פסיקות החוט בנפילה ממילא כ"ש בליכא שום ריעותא דהילוך יפה מורה שלא נפסק החוט והיינו משום דרוב פסיקות אין יכולין להלוך כדרכן ולא שכיח כלל שתלך כהוגן עם פסיקת חוטה אבל אי חיישינן למיעוטא איכא למיחש אפילו מהלכת כהוגן

ועוד אני אומר דודאי צריך ליתן טעם למה בנפילה ההילוך מפיק מכלל חששי דטריפות אף שבשאר טריפות אין ההילוך מורה על כשרותן טעמא בעי ואף שכתב הר"ן דאם היתה נפילה ונטרפה מחמת החבט לא היתה יכולה לילך אין זה מתוקי פרה אדומה וטעמא מיהא בעי והדבר ברור דודאי הגם שטריפות חיות י"ב חודש ומהלכות יש הפרש בטעם וסברא והוא דמניעת ההליכה כדרכה בא מכאב אברים החיצוני' ומבשרינו נחזה שאפילו יהיה לאדם בועה קטנה ברגל אף שאין בו שום מיחוש סכנה מ"מ קשה לו לילך כדרכו מפני שמכאיב תנועת ההליכה ע"כ משמר עצמו שלא להתנוסע בתנועה חזקה שלא יגדל הכאב ואפי' אם יקרה הכאב בשאר הגוף ואברים שאינם מכלי ההליכה מונע ממנו ההילוך כדרכו לפי שע"י תנועה גדולה מתפרק קצת מקום הכאב ג"כ ומכאיב ליה וזה דבר חושיי משא"כ בחולי פנימי כמו בועה בריאה וכדומה אפי' יש בה סכנה מ"מ אחר שאין לו כאב באברים חיצונים לא תזיק לו תנועת ההליכה וזה דבר ברור מעתה נאמר בנפילה שבודאי פעולת הנפילה תתפעל יותר באברים חיצונים שנתתבטו על הארץ אלא שקיבלו חז"ל שתוכל לפעול ריעותא וריסוק באברים הפנימיים ג"כ עכ"פ האברים החיצונים הם מוכנים לפורעניות וכאב יותר מאברים הפנימים אלא שאנו אומרים שלא זו בלבד שפעלה ההכאה הכאב באברים החיצונים הקרובים אל החלל אלא אף גם באברים הפנימיים פעל כת ההכאה להוליד ריסוק וטריפות ומזה מבואר שאם ראינו שלא נעשה פעולת החבטה לעשות רושם וכאב באברים החיצונים שימנעו תנועת ההליכה שעיקרה תלוי באברים חיצונים כ"ש שלא תפעול ההכאה והחבטה באברים פנימים שיולידו טריפות פנימי לכן אם חזינן שלא פעלה ההכאה ונתרפא מכאב החיצוני ומהלכת כדרכה פשוט לן שאין לחוש שפעלה ההכאה כו' שיהי' טריפות באברים מ"מ מזה מבואר החילוק שאפי' נאמר שאפשר לפסיקת החוט לילך י"ל היינו כשאין הפיסוק בא רק מחמת חולי פנימית בחוט אשר לא יתחייב לגרום כאב בחוליות השדרה אבל אם החשש מכת שגדל הכאב כ"כ באברים וחוליות השדרה עד שהתפשט לפסוק החוט אי אפשר לה שתלך בשום אופן בהילוך יפה אילו גרמה ההכאה פיסוק בחוט שהוא בפנימיית החוליא ודאי גדל הכאב מאד באין מרפא שתלך כדרכה וזהו דברים ברורים שהשכל מסכים עליהם

ג) ועל זאת אני מתפלא על רבותינו הקדמונים הרמב"ן והרשב"א והר"ן שסמכו דברי הרי"ף והרמב"ם שלא פסקו כמ"ד ננערה לעמוד אע"פ שלא עמדה עקרה רגלה לילך אע"פ שלא הלכה ודתו דברי האומר כן בש"ס מהא דמייתי בהך אימרתא דמעדרן כרעא בתרייתא דליכא למימר דנפילה הוה דא"כ היכא קאמר חוט השדרה לא שכיח הא ודאי שכיח וע"כ לאו נפילה הוא אלמא שאין מוציא מחשש פסיקא החוט רק הילוך יפה ובעיני יפלא מה זו סמיכה הא ע"כ צריך לחלק בנפילה שאינה יכולה לילך אע"פ ששאר טריפות מהלכות ע"כ בנפילה ההילוך יהיה לאות שלא נטרפה מחמת הנפילה וא"כ מנ"ל לדחות האומר שעקרה רגלה לילך לא מהני מדחיישינן לפסיקת החוט והך אימרתא לאו נפילה דבהא שכיח פסיקת החוט שהרי זה כמערכה על הדרוש שאם נחליט כדברי האומר דעקירת רגל הוה כהילוך ע"כ נאמר שכיון שלא פעלה הנפילה כ"כ עליה עד שתמנע אפי' עקירת רגל מסתמא לא גרמה טרפות א"כ שפיר י"ל דהך אימרתא נפילה הוה מ"ת חוט השדרה לא שכיח שיבא מחמת הנפילה שאילו פעלה הנפילה טרפות לא היתה יכולה לילך אפילו צולעה אם נפסק החוט ולהכי קאמר מוט השדרה לא שכיח

עוד אשוב אתפלא בראי' זו שהרמב"ן והרשב"א סמכו עליו מהך אימרתא דממה נפשך אי פשיטא להו בנפלה וצולעה יש לחוש לפסיקת החוט תקשי איך יפרנסו דברי המ"ד בגמרא עקרה רגל להלוך אע"פ שלא הלכה וא"צ עוד בדיקה ואיך אפשר דלא תצטרך בדיקת חוט השדרה כיון דאפילו בהלכה פשיטא להו דחיישינן לחוט אם צולעה ואי י"ל דמשם אין ראיה די"ל דלא מהני עקרה רגליה רק שלא לחוש לשאר טרפות וא"צ בדיקה היינו משאר טרפות אבל בדיקת החוט צריך אם כן מאי ראיה מהך אימרתא לומר שהלכה צריכה בדיקה אם היא צולעה דאכתי בדיקת החוט שמענו ובזו אפילו מ"ד עקרה רגל מהני היינו דוקא לשאר טרפות א"כ אין תירוצם עולה כלל לדחות דברי המ"ד דעקירת רגל מהני אע"פ שלא הלכה וע"ז לא מועיל מ"ש בתשובה ליישב דברי הרמב"ן ורשב"א דמשמע להו חששא דחוט שוה לשאר חששות ריסוק והארכתי בסברא דלפמ"ש כאן לא יכולתי להעמיד דברי הרמב"ן והרשב"א והר"ן בזה כלל והאמת יורה דרכו

הנה עכ"פ צדדנו דאפילו בנפילה גמורה אפשר שיועיל הילוך אפי' צולעה גם העליתי בתשובה שלא כדברי התב"ש בנפלה בפחות מיו"ד כאשר ביארתי שם בארוכה עכ"פ בהלכה הילוך יפה י"ל דלא חיישינן לחוט דלא גרע מנפלה גמורה שהילוך יפה מפיק מידי חששא דפסיקת החוט גם דברי האיכא מ"ד שאפילו הלכה צריכה בדיקה בחוט יש לפרש בהילוך שאינה יפה דלא תימא דדוקא בנפלה איירי ואינה יכולה לילך שבש"ס סתם עלינו את הדרך במאי קמיירי וכמו שגמגם בזה הפר"ח אי מיירי בנפילה מחמת ההכאות מ"מ י"ל דהר"ן לא קאמר הילוך יפה כמ"ש בסיף אלמא נפילה אין מחזיקין אותה בחזקת בריאה אלא בהילוך יפה וכאן לא כתב הילוך יפה וי"ל בהילוך יפה לכ"ע אין חשש ואין לך מופת גדול מן המצאות שהסוסים מלומדי מכות הן בקוטרי ופלגא דגבא ואעפ"כ חיים הרבה שנים זהו לאות דלא שכיח פיסוק בחוט בשביל הכאות כאלה שאילו היה שכיח קיימ"ל טריפה אינה חיה לכן נראה דהילוך יפה ודאי מפיק מחששא דפיסוק החוט ע"י הכאות כאלה ולכאורה י"ל קצח ראי' דאפילו הילוך שאינה יפה מוציאה מחשש ריסוק אברים מהא דאמרינן (דף נא:) בעוף שנחבט ע"פ המים כיון ששט מלא קומתו דיו ופירש"י דה"ל כהליכה והנה לפי דעתו רחוק מאד שעוף שהוא צולע לא יוכל לשוט א"כ משמע שאפי' הילוך שאינה כדרכה מוציא מחשש ריסוק שרחוק לומר בשביל שלא תוכל לילך בהילוך יפה לא תוכל לשוט מלא קומתו בנוים מיהו מי יחלוק על הראשונים עכ"פ בהא דהוכחה ע"פ השדרה ומהלכת יפה נסמוך עכ"פ שאין לחוש כלל וכן בסתם בהמה צולעה לא נתלה בחוט השדרה שבא ע"פ הכאה כל שלא ראינו בפנינו שהוכתה ומשעת הכאה לא הלכה כדרכה כיון דעכ"פ לא שכיח כלל שההכאה תמנע ההילוך כדרכה

ד) מה שכתב סתירה ברש"י דבזבחים פירש לאחר מע"ל צריך לבדוק כל מיני טריפות ובחולין (דף נא) פירש רש"י דבעמדה א"צ לבדוק בפסיקת החוט ובשבירת רוב צלעות ועקירת חוליא ולזה עלה בדעתו לחלק דבלא עמדה צריך בדיקת ריסוק אפילו שהתה מע"ל ועמדה יצאה לגמרי מחשש ריסוק וכדעת הלבוש ודלא כמע"מ שהשיג על הלבוש כמבואר בדברי ידידי אך אשיבהו כי מה שחשב בדעת רש"י דס"ל ג"כ כהרמב"ם דבדיקת ריסוק הוא בשינוי אבר ובאמת המשגיח בעין יפה יראה דלא זו הדרך בדעת רש"י ולא מחשבותיו מחשבות הרמב"ם שלדעת רש"י אין כאן טרפות בשינוי אבר כלל וכן מבואר מלשון רש"י (דף נא:) ד"ה אבל בדיקה בעי בחוט השדרה ובשבירות רוב צלעות והיכא דלא עמדה אפילו בדקנוה ונמצאת שלימה טריפה משום החבט שנתפרקו פרקי' וחוליותי' עכ"ל ואין זכר בפרש"י טרפות שינוי אבר וכן בד"ה כנגד בני מעיין פירש"י שמא נקרע כו' או נקבו הדקין וכו' ע"ש בפירש"י דבר ברור דרש"י ס"ל דבעמדה נפקא מחשש ריסוק אברים לגמרי היינו פירוק חוליות שאין זה ניתן לברר ע"פ בדיקה רק צריכה בדיקה מחשש טריפות וכן בשהתה לא בעינן רק בדיקת תשש טרפות ויפה כתב המע"מ שדברי הלבוש אינם דאין חילוק בין עמדה ושהתה לענין הבדיקה שלא מצינו חילוק בין הבדיקות