שו"ת מהרא"ל כג

ונקרא בשם לוי הוא שפסול משא"כ בהדס אין המין מפורש בתורה רק עץ עבות וכל שהוא עץ עבות כשר ולפ"ז היה אפשר לומר כיון שאין אתרוג מפורש בתורה רק פרי עץ הדר אמרינן פרי עץ הדר מכל מקום ואפי' מורכב בכלל אמנם נראה דהא ליתא דהא מרור אינו מפורש בתורה ואפ"ה פסול כשנקרא מרירתא דאגמא אלא דהדבר ברור דודאי צדקו דברי הרמב"ם שכתב בסדר זרעים בהקדמה שלא נסתפק להם בדור דור שהוא אתרוג והדס ודבריו ברורים וראויים למי שאמרם. אך ההפרש הוא כך והדבר ברור דאזוב יון ואזוב מצרי משונה באיכותו מסתם אזוב ויעיד ע"ז מרירתא דאגמא שבודאי איכותו משונה שהרי כל מיני מרור אינם דומים באיכות כלל זה לזה והה"ד אזוב יון ואזוב מצרי ולזה אמרינן שאינו בכלל אזוב סתם כיון שנקרא בשם לוי לא היא זו שרמזה התורה אזוב סתם וזאת בשינוי מאזוב סתם וקונה שם לוי לעצמו אבל כשלא נאמר שהתורה רמזה בשם זה דוקא הדם כפי הקבלה בכלל עץ עבות שהוא הדס שנתמעט מכלל לשון עץ עבות שאין זה בכלל קריאת השם שאדרבה אסא מצראה שעליה מרובין כ"ש שנכלל עץ עבות ואיך נאמר שקפדה תורה על הדס סתם וממעט מעץ עבות מה שהוא יותר עבות זה לא מסתבר כלל שהרי עכ"פ באה הקבלה שבחרה התורה בהדם וכינוהו התורה בשם עץ עבות דכ"ש שיכונה אסא מצראה בשם עץ עבות וכן בערבי נתל לא מסתבר למעט חילפי שאין איכותו המשתנה משאר ערבי נתל שגם חילפי גילי בכלל שם ערבי נתל ולא נוכל למעטו בשביל שינוי שם שקורין העולם חילפי גילי שאין בו שינוי איכות שנוכל לחלק ביניהם אבל באזוב יון ואזוב מצרי שיש בו שינוי איכות שראוי לחלק ביניהם ואם היה נקרא סתם היה כשר דהי מינייהו מפקת אבל כשיש שינוי שם ויש שינוי באיכות נאמר שאין רצון התורה רק באיכות הלזה ובן בפרק אלו טריפות (דף סג:) דאמר רב יהודה הני כופשא ציצינא כשרים לגבי מזבח ופריך עליה ג"כ מאזוב יון יש בהם ג"כ שינוי באיכות משאר תורים לכן אי באמת הי' מכונה בשם כופשי ציצינא לא היו כשרים למזבח די"ל שאין אלו תורים כלל שידוע היה שהם משונים בחיכית מסתם תורים וי"ל שאינם בכלל סתם חורים [לכן] צריך לתרץ כמ"ש בגמ' כן נראה לי ברור ובזה מיושב מה שתמהו התו' תימא מאי ס"ד הא אפי' הירדוף הוה מכשירין והניחו בקושיא ולדברי הרמב"ם לא קשה מידי דודאי הקבלה היתה על הדס וידוע היה רק דלא מסתבר שתסמוך התורה הקבלה דמה שאינו מוכיח מתוך הכתוב על זה המין ולהכי פריך ואימא הירדוף ואין רמז בתורה על הקבלה שהוא הדם אבל לפי האמת הקבלה היתה הדס ושפיר ס"ד הואיל ויש לו שם לוי נוציא מכלל הרמז שבא על הדם קמ"ל דמ"מ אין להוציא כיון שאין למעט מתיבות עץ עבות וכל זה ברור לאמיתה של תורה ברית הן הן הדברים שנאמרו בסיני אמור מעתה אחר שבאת הקבלה על אתרוגים והמורכב קונה שם לעצמו בשביל איכות מין אחר המורכב בו ממילא אינו בכלל אתרוג בפרט די"ל שהקבלה היתה על שם אתרוג ששמו פרי עץ הדר וכה"ג מצינו בריש (פרק ב') דביצה אילן אדרא וי"ל דאתרוג שמו פרי עץ הדר והדברים ברורים ותו לא מידי ארי' ליב צינץ

סימן ז' חלק יו"ד בענין נפילה

מכתבו כוננו ידיו נכתב ביום י"ג כסליו הגיעני סמוך לר"ח אדר והנה הגם שהי' בדעתי שאשיבו מיד אפס גודל הטרדות הן בשו"ת ומילי דמתא ושעורין דרבנן לא נתנני להשיב לו הגם כי שמחתי בהיות כי לא אלמן ישראל ויש כאן צעירים מחזיקים במעוז התורה וגדייס יעשו תישים בעלי קרנים חפץ ד' יצליח בידו להחזיק במעוזו. אך אשיבהו מילין בקצרה

א) על אשר נתעורר מעל' בענין הכאה במקל על השדרה שלפי דברי הר"ן שצריכה בדיקה אפי' הלכה והפר"ת מסיק דלא כמהר"ם לובלין בתשובה (סימן צד) ונתעורר ידידי שא"כ אין בהמה שלא יהי' צריך בדיקה כי רוב ההכאות אפלגא דגבא ואשיב לידידי בקצרה כי בודאי אשר מקלו יגיד לו לידידי ראי' מזבחים פ' התערובות דניקמה בנתערבה בהמה שהוכתה על השדרה וצריכה בדיקה ולא מהני הילוך. הנה בודאי קושיות כאלה עומדים על שפתי המעיין ובחידושי ליו"ד בילדותי כתבתי ג"כ בענינים האלו. אך אמינא ולטעמי' חי ניחא הא איכא לאוקמא שנתערבה בהמה שהוכתה אפלגא דגבא עם שהוכתה לאורך השדרה דע"כ תרווייהו בחד ענינא מיירי דאי פלגא דגבא באינה יכולה לילך כדרכה ממילא לאורך השדרה גם בהא אין לחוש ושפיר משכחת לה תערובת וע"כ אין ראי' מזה וליישב כמה קושיות הנופלות כאלה כתבתי בחידושי לי"ד דלדברי הברכת הזבח שמתרץ קושי' הש"ך (בי"ד סימן נ"ד) שרוצה להוכיח שדרוסה יש לה בדיקה בחוץ והבאתי שמה דברי בה"ז דבאינה ניכר בחוץ יש לומר ספק דרוסה מיהו הוה והסוגיא אזלא למ"ד אין חוששין לספק דרוסה וא"כ גם זה לק"מ דבכה"ג שאנו מקשין כגון בפלגא דגבא י"ל דאינה אלא איסור מספיקא ואם אין חוששין לספק דרוסה אין תשש בזה רק לדידן דקיי"ל אין חוששין לספק דרוסה י"ל לחוש לכל אלה ועוד י"ל דודאי להפוסקים דמתירין ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת לא קשיין קושיות כאלה דנוכל לומר שהחששות הם מספק א"כ בתערובות מותר דהוה ספק ספיקא ואמאי ימותו כולן ואפילו למ"ד חוששין לספק דרוסה לא הוה אלא ספיקא ובתערובת ה"ל ספק ספיקא ואפילו אי לא אמרינן ספק בגופו וספק בתערובת יש לומר דקים לי' להש"ס שאין החששא בהנך שחששו לנפילה בשביל ענינים כאלה רק כשהוא בעינא אבל בתערובות אין החששא חזקה כל כך ודי לחוש כשהבהמה בעינא ולא לאסור התערובות כיון דמן התורה בטלה ברובא וב"ת חשיבי לא הוה רק מדרבנן

ועפ"ז אפשר ליישב מה שתמהו על הרמב"ם שכתב כל מקום שאמרו חוששין לה צריכה בדיקה ומשמע אפי' תוך מע"ל וקשה מנ"ל הא דהא בנפילה לא מהני בדיקה תוך מעת לעת ולפ"ז י"ל דקשי' לי' להרמב"ם הך דפ' התערובות דלוקמה בנתערבה הך דהכה על השדרה במקל לאורכה עס אותו שהכה לרחבה וכנ"ל וע"כ דלא חששו רק כשהוא בעינא להצריך בדיקה וע"כ לא דמי לנפילה גמורה שתשובה כמו ודאי טריפה ואם שחטה תוך מע"ל לא אהני לה בדיקה אפילו למ"ד אין חוששין לספק דרוסה ומ"מ בשחטה תוך מע"ל אסורה וע"כ חשוב קרוב לודאי שלא תשהה ובפרט להרמב"ם דמיקל בשאר ספיקות רק בדרוסה מחמיר ע"כ בשחטה תוך מע"ל אסורה דמסתמא לא תשהה מע"ל וא"כ אם זו בגדר זה שלא תשהה מע"ל הו"ל לאסור בזו התערובות א"כ קשה נוקמה בכה"ג אע"כ שאין בו חששא גמורה ולא החמירו רק להצריך בדיקה לבהמה זו כשהיא בעינא א"כ אין החששא כ"כ כיון דהתערובות אינו אסור א"כ אין לאסור בשחטה תוך מע"ל כיון שאין החשש גמור א"כ קרוב הדבר שחשהה א"כ מהיכא תיתי לאסור בשחטה תוך מע"ל ודי שצריכה בדיקה כשהיא בעינא דאס נחזיק דמסתמא לא תשהה א"כ ה"ל לאסור גם התערובות בכה"ג אע"כ בכה"ג ליכא רק חששא בעלמא א"כ די לאסור אותה בהמה ולא נימא דמסתמא לא תשהה דא"כ נחזיקה לקרוב לודאי והיה לנו לאסור גם התערובות ותקשי סוגי' דזבחים אלא ודאי ליכא רק חששא והתערובות שרי א"כ אין חששא כ"כ וא"כ אין לומר להחזיק קרוב לודאי שלא תשהה ודוק היטב

ב) ומ"מ בעיקר הדין אם יצטרך בדיקה גם בעיני יפלא דלא נהגינן לבדוק ומ"ש דבתשובת מהר"ם לובלין מיקל לא ראיתי בזה קולא במהר"ם לובלין רק שכתב שא"צ בדיקה בכולה רק בחוט השדרה אבל לא נזכר שם שלא יצטרך לבדוק בחוט השדרה אם הלכה לאפוקי דעת האיכא מ"ד שכתב הר"ן

אלא דמ"מ דעת תורה נוטה שבאם הלכה הילוך יפה כדרכה שא"צ בדיקה והוא דלכאורה היה נראה מצד הסברא דכל שנפסק החוט אינה יכולה לילך כדרכה וכדאמרינן באימרתא דמשדרן כרעי בתרייתא דלמא חוט השדרה איפסיק אלמא דדין גרמא שהיא צולעה וכן הדעת נוטה שהרי החוט הוא המחבר הפרקים והחוליות וכשיש פירוד בין הדבוקים אי אפשר שתלך כדרכה אלא שהוקשה לי הסוגיא דתולין (דף יא) דבעי למיפשט דאזלינן בתר רובא מהא דכתיב חלבו האליה תמימה דלמא איפסק חוט השדרה ואם נימא דהילוך יפה מופת חותך על שלימות החוט מאי ראיה דלמא משום שהיתה מהלכת הילוך יפה וליכא למיחש להפסקת החוט וע"כ אין הילוך יפה ראיה שלא לחוש לפסיקת החוט בהחלט ודוקא בנפילה כשהלכה הילוך יפה אזלא לה ריעותא דנפילה ומ"מ אפשר שתלך עם