שו"ת מהרא"ל כא

דבי"ט ראשון בלא"ה לאו לכם הוא הרי אעפ"י שהוא מהודר ואין חסרון נראה כלל מ"מ פסול הוא דכיון דדנין עליו שאין בו שיעור הוה כאילו מחוסר השיעור לגמרי ובזה אפשר ליתן סעד לדברי הטור שכתב המג"א (בסי' תרמט) שהביא כ"ת באות י"ז שסובר דחסר דכשר בי"ט שני מ"מ צריך שישאר בו שיעור כביצה וקשה מנ"ל ולפ"ז י"ל דמוכח מדפסול אתרוג של אשירה דמיכתת שיעורי' אפי' בי"ט שני אף שהוא שלם בשלימות ומהודר וע"כ בעקר השיעור תקנו כעין דאורייתא א"כ ממילא בעינן השיעור בשלימות לכן הגזורכב נמי כיון שאין בו שום חלק אתרוג ברור פסול

כ) ומ"ש באות י"ד לראי' ברורה שמיעוט הלימון בטל באתרוג מהא דעושה עיסה מן החטין ומן האורז דאם יש בו טעם דגן יוצא ידי ח בתו והאורז מצטרף לכמה פוסקים כיון שקיבל טעם ממנו נהפך האורז להיות כמו החטים ויוצא בזה הה"ד כאן נהפך חלק הלימון לאתרוג נראה דל"ד כלל דמצה מצוה שיאכל מצה אבל א"צ הכזית להיות מצורף ואפי' פורר הכזית יוצא אבל באתרוג דכתיב פרי עץ הדר ובאה הקבלה שהוא אתרוג ולקיחה תמה א"כ זה המורכב אינו אתרוג בשלימות שהרי מעורב בו מין אחר ואינו אתרוג שלם וכ"ש למ"ש דההרכבה גורם לו שם אחר ועיין במ"ש במגן אלף (סימן תנג) שהקשיתי טובא, על סברא זו כתבתי שעיקר שצריך לאכול כל אכי' פרס ומ"מ אין ענין לכאן דאמרינן התורה קפדה אפרי שיהי' פרי עץ הדר לא מעץ לימין שהקבלה אפשר היתה שיהיה הפרי מעץ הדר וזהו אתרוג אפשר דבעינן הפרי כולו מעץ אתרוג לא מעץ לימון דהדר באה עליו הקבלה שהוא האתרוג הוה כאילו כתוב פרי עץ אתרוג ועץ של המורכב הענף עץ אתרוג והנרכב עץ לימון לכן לא ידעתי שום סמיכה להכשיר גם כי היכא דאמרו בגמרא פרי אחד ולא שנים ושלשה פירות הה"ד דאמרינן פרי אחד ולא פרי וחצי או משהו פרי אחר ועיין ב"ק (דף מ"ם) כופר שלם אמר רחמנא ובתו' שם

כא) ולא די לנו הצער הזה שאין יוצאין במורכבין אלא דאפשר דאם נוטל אתרוג מורכב. עובר על בל מוסיף דה"ל חמשה מינים וראיתי לכ"ת (באות י"ח) שדחה זה מטעם שכתב המג"א (בסימן תרנ"א ס"ק כ"ז) דאינו עובר על בל תוסיף כיון דלא מכוין להוסיף מלבד שדברי המג"א עצמם הם אינם ברורים דניהו דפסק הטור מצית צריכות כוונה היינו לחומרא אבל היכא דנפיק מיני' קולא שלא לעבור על בל תוסיף ודאי חיישינן לגדולי פסק ם דס"ל מצות א"צ כוונה וכן משמע לשין הרא"ש בר"ה פ' ראוהו ב"ד שכתב הילכך אזלינן לחומרא ובעינן דעת שומע ומשמיע אבל לקולא לא נסמוך ליכנס לאיסור בל תוסיף ועוד דבסוכה (דף ל"א) דאמרינן טעמא דרבי יהודה דאין אוגדין הלולב אלא במינו משום דס"ל לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא הו"ל חמשה מינים ופרש"י ונמצא עובר על בל תוסיף אם יאגד מין חמישי וכן פירש (בדף ל"ה:) ודוחק לומר דמפרש דס"ל מצות א"צ כונה דרש"י קאמר ועובר על בל תוסיף משמע לאו גמור ובאמת הדבר ברור לחלק דבשלמא בהוסיף מין שא"צ לצאת בו י"ל דבעי כונה להוסיף דהאי לחודי' קאי אבל אם אגד אותו המין במין שרוצה לצאת ע"כ מכוון לצאת בו ואין יכול לחלוק הכוונה שיצא באגד ושלא יהי' כמוסיף וכמו כן אם נוטל אתרוג מורכב הרי אגוד הוא ומצורף מעצמו ולא שייך שבמקצתה מכוון לצאת שהרי הכל מצורף ומ"מ ה"ל חמשה מינים וא"כ אפשר דבל תוסיף נמי איכא דה"ל חמשה מינים ובהכי ניחא מה שדייק בט"ז אי נימא מורכב פסול אמאי אמר בגמרא (דף ל"א) לא מצא אתרוג לא יביא פריש ורימון אמאי לא קאמר מורכב דהוה רבותא טפי ולפמ"ש לק"מ דמורכב פשיטא דשייך בי' בל תוסיף דהו"ל חמשה מינים אבל בפריש ורמון לא שייך בל תוסיף שהרי עדיין חסר לו מין שצריך לצאת בו ואין רק שלשה מינים ואי קשה הא עובר בג' מינים על לא תגרע כבר כתבתי בחדושי דלא שייך לא תגרע בג' מינים דחזי לצרופי אם ימצא מין ד' ולא דמי למתן ארבע שנתערב במתן אחד ששייך בל תוסיף ובל תגרע דלא חזי לאצטרופי כמ"ש בחידושי אבל מורכב י"ל דעובר על בל תוסיף ומ"מ בחדושי כתבתי ליישב דברי הטור דאפי' למ"ד מצות אין צריכות כוונה במין חמישי דלחודי' קאי לא עבר על בל תוסיף בלא כוונה דהא רבא גופי' אמר בסוכ' (דף ל"ז) לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ורבא אמר בפ' ראוהו ב"ד התוקע לשיר יצא אלמא דס"ל מצות א"צ כוונה וא"כ קשה בלקיחה ע"י דבר אתר הרי מוסיף אין חמישי אלא נראה לכ"ע במין חמישי דקאי לחודי' בעינן כוונה וא"כ הכא דמכוין לצאת בפרי זה איכא למיחש לבל תוסיף אלא דאפשר לומר כיון דאינו אתרוג שלם וכתיב לא תוסיפו על הדבר וכיון דהמורכב רק מקצת אתרוג אין כאן דבר שלם כדאמרינן דבר ולא חצי דבר וא"כ לדברי מעל' שהמורכב אתרוג שלם הוא אם אין בטל לגמרי מקצת הלימון לחשבו כמאן דליתא הרי עבר על בל תוסיף ומ"מ לא בריר' לי לדרוש מעצמינו דבר ולא חצי דבר שאין לנו עסק בדרשות חז"ל שנעלם מאתנו דרך הלזה מיום סתימת התלמוד והרי אמרו שה ואתי' מקצת וחמש אפי' חצי חמש ועיין ב"ק (דף מ) ובתו' שם הרבה דמיונות ובשביל שאנו מדמין לא נעשה מעשה וא"כ אפשר דעובר על בל תוסיף גם בהך דזבחים (דף פ) בפרש"י אהא דניתן במתנה א' שנתערבו במתן ד' דינתן במתן ארבע פרש"י ורואה המתנות יתרות הניתנות מדם הבכור כאילו הם מים ואין זה בל תוסיף משמע דבלא"ה הוה בל תוסיף אף שאין מכוין להוסיף ובעירובין (דף ק) פרש"י אע"ג דעובר על בל תוסיף אתי עשה דחטאת ונתן על קרנות ודחי לבל תוסיף דבכור והתו' הקשו שם לר' יהושע לית' עשה ולידתי לאו דבל תוסיף משמע דלאו גמור הוא אעפ"י שאין מכוון להוסיף והטעם הוא שהרי מכוון בהזאה זו לשם מצוה עכ"פ ואיכא בל תוסיף וכ"ש באתרוג שיוצא בו אם יש בו מין חמישי אגוד בי' בתולדה ששייך בל תוסיף אלא דצל"ע קושית התו' דמה מרויח כשיתן מתן ארבע א"כ לא יצא ידי מצוה בבכור שהמצוה שינתן דוקא מתנה א' וכשנותן מתן ארבע לא קיים המצוה כתקנה בבכור חוץ מעבירה בל תוסיף כיון דדינו ליתנו במחצה א' אין המצוה כתקנה ובדיעבד יוצא גם בחטאת במתנה אחת א"כ גם כשנותן מה שדינו במתנה אחת במתן שתים שהן ארבע לא קיים מצות מתנה אחת כדינו שדין ליתן במתנה אחת ונתן שתים ובתו' סוכה (דף ל"א) ד"ה הואיל כתבו דלרבנן האי לחודא שיוצא ידי מצוה ומ"מ עובר אבל תום ף א"כ י"ל דהיינו משום דהאי לחודא קאי יוצא אבל אם נותן מה שדינו במתנה אחת בשתי מתנות לא יצא ידי מצוה במתנה אחת כיון שנתנו בענין אחר גם רש"י פי' בעירובין חטאת והתוס' דחו פי' זה ובזבחים פרש"י גם בכור ומעשר בדם עולה שתי מתנות שהן ארבע והיינו כפי תירוץ התוס' ואין להאריך בזה דלפמ"ש רש"י בעירובין י"ל גם בשינוי מקום דחיית העשה ואין להאריך בזה כאן ואי איכא בל תוסיף גם ידי מצוה לא יצא דהוה מצוה הבאה בעבירה דבשלמא בהוסיף מין חמישי כיון דלחודיה קאי י"ל דמ"מ יוצא שאין המצוה בא מחמת עבירה א"כ במורכב שהכל מחובר כאחד והוי כמו לר' יהודא דצריך אגד ואם הוסיף מין חמישי בתוך האגד גם ידי מצוה לא יצא ושוב ראיתי שגם בטור שכתב (בסי' תרנ"א) שכתב ז"ל ולא יוסיף עליהם מין אחר אפילו לא יאגדנו עמהם אם יאחזנו בידו עמהם לשם מצות לולב איכא בל תוסיף ויש לפרש אפי' לא נתכוון שיהיה מין החמישי נוסף לשם מצוה כל שנוטלו בידו לשם מצוה א"כ ע"כ מכוין לשם מצוה וכשניטל גם מין החמישי לא כל כמיניה לאפוקי מכלל מצוה ועובר על בל תוסיף ומ"ש לעיל בנטילה ע"י דבר אחר אפשר לחלק בין שנוטל המין כדרך גדילתו וכדרך נטילה

וכן משמע מדברי מג"א גופיה (בסי' לד ס"ק ג) שכ' כרצועות בעלמא שהרי אחד מהם פסול אבל אם מנית ב' זוגות תפילין כשרים עובר על בל תוסיף משמע אפי' התנה שלא לצאת רק באתר מהם ולא בשניהם מ"מ איכא בל תוסיף מיהו אפשר לחלק שכאן שניהם ראוין למצוה ולא שייך לחודיה קאי מיהו מ"ש המ"א דכן מוכח בעירובין אינו מוכרח דשם אינו מוכח רק במכוין בשניהם לשם מצוה ובזו עובר אבל אם אינו מכוון רק אחד לשם מצוה ואחד יהי' כרצועות לא מוכח שיעבור בבל תוסיף אי מצות צריכות כוונה ועיין מ"א (סי' ש"א) עכ"פ מוכח הא דאיתא בפ' המוצא תפילין דר"ג ס"ל מצות צריכות כוונה ואינו עיבר אבל תוסיף בלא כוונה היינו כשאינו מכוון כלל לצאת ידי תפילין דאפי' שבת זמן תפילין מסתמא אין מכוון לצאת דעכ"פ מדרבנן אין מנהג להניחן בשבת ואפשר משום איזו גזירה דאם היה מנהג להניחן א"כ