שו"ת מהרא"ל כ

דשניא היא שעתיד נמחקה והיא בירושלמי על משנה דאין מביאין אילן באילן והנה אתר שהעיד הירושלמי דזית אינו מקבל הרכבה ואעפ"כ פעל ההרכבה שינוי טפם ומתוק בזית ואם בזית שאינו מקבל הרכבה ג"כ גורם שינוי הטעם ממילא נלמוד בשאר אילנות שמקבלין הרכבה כמו אתרוג ולימון שיש שינוי בממשו של דבר ואינו אתרוג גמור ממילא פסול הוא שכן מורה הרכבה שמקבל כח הנרכב ומעורב בו ודאי לאו אתרוג גמור הוא אלא דקשה לכאורה מאי פריך בסוטה האי הרכבה דהיתר היכי דמי הא אמר ר' אבוהו ילדה שסיבכה בזקינה בטלה וקשה לוקמא שהאילן שהרכיב זית על זית שאינו מקבל הרכבה לכן לא בטל מיהו הא לאו קושיא דבמינו שפיר מקבל הרכבה אלא דקשה מן הירושלמי דפריך ר' יוחנן ממרכיב דמונין שלשים יום דלריש לקיש מוקים לה בערבה הא גם לר' יוחנן איכא לאוקמי בהרכבת זית שאינו מקבל הרכבה ואם הרכיב זית בתמרה יש לומר דר' יוחנן מודה דמונין מנטיעת הזית שאינו מתבטל בתמרה כיון שאינו מקבל הרכבה וצריך למנות מהרכיבה מיהו בלא"ה מסיק דלית כאן מרכיב שהוא באיסור א"כ יש לומר דגם זית מ"מ כיון דמקבל מיתוק איכא מ"מ איסור הרכבה וצ"ל לית כאן מרכיב ומ"מ אפשר בהרכבת זית בדקל מונין מן הזית וגם אפשר דבזית לא מיקרי זוז"ג כיון שאינו מקבל הרכבה

טו) ועוד אני אומר לפי שמבואר בירושלמי בהרכיב זיתים על רמון נפיק מינייהו שיזפין חזינן דאפי' בזית שאינו מקבל הרכבה משתנה שמו על כך א"כ יש לפסול' האתרוגים המורכבים ג"כ וכדאיתא בסוכה (דף יג) ואמר ר"ת כו' הני מרירתא דאגמא אדם יוצא ידי חובתו בפסח ופריך מיתיבי אזוב ולא אזוב יון וכו' אמר אביי כל שנשתנה קודם מתן תורה ובאת תורה והקפידה בידוע שיש לו שם לווי ורבא אמר הני מרירתא סתמא שמייהו והא דקרי דאגמא משום דמשתכת באגמא ע"כ והנה באתרוג אף שכתוב פרי עץ הדר באה הקבלה שהוא אתרוג וכמ"ש מכ"ת באות ה' ודבריו אמת ויציב בזה והשתא בהרכבה חזינן דמשתנה לשם אתר אפי' בזית שאין מקבל הרכבה א"כ ודאי המורכב בטל שם אתרוג מיני' דאם זית שאין מקבל הרכבה שמו משתנה כ"ש באתרוג שתגרום לו הרכבה שינוי שם ואין זה אתרוג כלל ואין להשיב מדקרינן לי' אתרוג בזה"ז יקרא בשם אתרוג דהא ליתא דאטו שמא גרים ומה בכך שיקרא לאזוב יון או אזוב מדברי אלא ברור דכשיש לו שם לווי אין בו הכת אשר רצון התורה בו וכיון שהודיענו המשנה דהפרי שבא ע"י הרכבה משתנ' שמה ממילא הוא פסול דהמורכב לא מקרי אתרוג בלא שם לווי וכן בפרדות אפי' למ"ד אין חוששין לזרע מ"מ נבדל בשם פרד אפי' במקר' הרי שהשם משתנה ע"י הרכבה גם נשתנה שמו קודם מתן תורה ונקרא ימים. אשר מצא הימים ס"פ וישלח

טז) הן אמת דלא ברור לי אם שיזפין הם מזיתים ממש שהם שבעת המינין כי הרמון אינם רמונים שהם משבעת המינין שהרי ברמון שהוא משבעת המינים לא פירש הרב כלום שידוע שהוא משבעת המינין שבתורה ובברכות איתא רימון כנדי ואינו משבעת המינין שהרי בריש דמאי הקלין שבדמאי השיתין ורימון שאינם פרי תשוב וכיון שהרימון הם מין שאינו תשוב אפשר שגם מה שאמר בירושלמי הרכיב זיתים על רימונים אינם זיתים שמשבעת המינין רק שם פרי אחד נקרא זיתים ואפשר שיקרא בע"א וניתא ממילא מה שדייק כת"ר כו' למה לא קשי' לר' לוי ממתני' דשיזפין הא זית אינו מקבל הרכבה דלאו זית הוא מ"מ הרי מבואר בירושלמי פ"ק דכלאים גמרא אמתני' דבאילן תני' עכו"ם שהרכיב אגוז ע"ג פרסק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו יתור ונוטע במקום אתר מה נפיק מנהון קדרי' פרסקי' הרכיב תריד ע"ג דרכון אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן כירבי לבנון וחשיב שם כמה מינים שע"י הרכבה קונה הפרי היוצא שם אתר לגמרי ע"ש והובא בר"ש ג"כ א"כ ממילא כיון שההרכבה משנה שם המין פשיטא שאין יוצאין בו

יז) וראיתי למעכ"ת באות יו"ד בסופו הביא דברי מהרש"א בסוט' (דף מג) שהקשה על הא דמוקי בש"ס בהרכבה איסור כתב מהרש"א והכא לא מקשינן לימא דלא כר' יוסי הגלילי דאפשר דלא עביד איסורא כגון דאריס דידי' הרכיב וכתב מעל' ולא הבנתי תירוצו דהא אכתי עביד איסור במה שמקיים כלאים וכמבואר בש"ס ובי"ד (סימן רצה) הנה מה שפשוט לו שכן הוא בש"ס לא עיין במשנה למלך ברמב"ם ריש ה' כלאים דמשמע בגמרא דע"ז דלרבנן דר"ע מותר לקיים כלאי זרעים אפי' לכתחילה וכן משמע באמת בגמרא (דף סד) דקאמר דלרבנן אפי' לקיומו שרי אלא שהרמב"ם סמך על הירושלמי פ"ה דכלאים שכתב בהדיא הכל מודים באיסור שהוא איסור כשלא קיים ע"י מעשה וע"י מעשה לוקה והסוגיא דע"ז אפשר ליישב דהש"ס קאמר שישראל יכול לסייע לנכרי לקיומי' כיון דאין בידו לעקרן שהם של נכרי מותר לסייע לקיום שמקיים הנכרי ובאמת י"ל דאפי' להרמב"ם שאסור לקיים כלאי זרעים מ"מ נראה לחלק דכלאי זרעים הכלאים ניכרין וצריך להפרידן לעקור הכלאים אבל כלאי אילן שכבר נתאמו ונעשו אחד אין איסור בקיומן כלל וראיה שלא זכר במשנה רק כלאי זרעים אסור לקיים אבל כלאי אילן לא הוזכרו במשנה כלל לאסור לקיימן וכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב הלכה ז' המרכיב אילנות כלאים אעפ"י שהוא לוקה מותר באכילה שלא נאסר אלא זריעתן בלבד ומותר ליטע יתור מן האילן שהורכב כלאים לא הוזכר כלל שאסור לקיים האילן דאם הוא אסור לקיים האילן איך יקוים היתור ממנו לנטעה נטיעה אחרת א"ו כלאי אילן מותר לקיים והרא"ש והטור שפסקו שאסור לקיים המורכב צ"ל שמחלקין כי האילן שלם שיוציא הפירות ות אסור לקיים אבל היתור שאינו מוציא פירות לבדו מותר לנטעו ודוחק הוא א"נ כהרמב"ם שלא זכר קיום כלאי אילן כיון דבירושלמי יש שמותר ליטע היתור לכתחילה א"כ מה איסור שייך במקיים האילן בשלימות ואם אסור לקיום המורכב הלא גם הענף מהרכבת עבירה וכן משמע מפרש"י בסוטה שפירש דהרכבת עבירה הוה כמו גזלן ולא פירש בהרכבה דלא הוה כרם דלמיעקר קאי ועוד דאפי' כבר חיללו ישוב לביתו לעקור הכלאים שעובר עליו בכל שעה אלא נראה שאין איסור בקיום אילן מורכב ולדברי הרא"ש וטור אם אחד קנה כרם או אילני מאכל מן הנכרי יצטרך לעקור המורכבים וזה לא שמענו וכן נראה שיטת מהרש"א כנ"ל ואין מקום להשגתו

יח) ומה שהביא כ"ת קושית האלשיך בגמרא (סוטה דף מג) דלא תירץ אמבריך כלום ומעל' מתרץ די"ל דיש לחלק בין נפסק מאבי' חוזר מעורכי מלחמה ובלא נפסק אינו חוזר הלא גם האלשיך מחלק כן אלא שדבריו אינם מסודרים וקצת מעורבבים וגם מה שמצא כ"ת הברכה בגופו של אילן (בע"ז דף מת) אמרי דבי ר' ינאי והוא שהבריך בגופו של אילן ודאי י"ל כן אלא שמ"מ לשון הגמרא שמניח לשון מבריך הנזכר קודם במשנה ומתרץ מרכיב זה ודאי קשה גם רש"י פירש בהדיא מבריך בארץ לכן נ"ל דהש"ס דמתרץ כאן בהרכבת איסור קאי נמי אמבריך והיינו שהבריך מאילן שהורכב באיסור ולא נפסק היתור מאבי' ולכן אף שהבריך בארץ הרי בא מהרכבת איסור ואפשר לומר שכל יתור שנטע מן ה ורכב מקרי הרכבת איסור מאחר שבא מהרכבת עבירה וא"כ לפמ"ש באות הקדום שמותר לקיים המורכב משכחת לה הרכבה דהשתא בהיתר שנטל יתור מן המורכב והרכיבו במורכב אתר ומיעט קרא שלא יחזור משום ששרשו מהרכבת איסור ומיושב קושית מהרש"א דלא כרבי יוסי הגלילי הא ירא מעבירות שבידו דלא עביד איסורא כלל בהרכבה זו רק שיחורו בא מאיסור

יט) עד הנה עזרונו רחמיו ית' לבאר דודאי כשהוא מורכב הוא פסול ועדיין צריך לבאר אם פסול כל שבעה כי בתשובת אלשיך אתי עלה מטעם שאם אינו נשאר כביצה ומעכ"ת פלפל בזה אם בעינן שיעור כביצה ובאמת לענ"ד פשוט שפסול שאם הכשירו חסר בשאר הימים היינו בנפל החסרון במקרה ומצד עצמו הוא אתרוג אבל בזה שנדבק בו שאין כולו אתרוג הוה כאילו הוא מין אתר לגמרי שהרי אין שום חלק אתרוג ברור שכל משהו ממנו הוא מורכב וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא ואף דכתבו התו' בריש לולב הגזול דמה שהוא עיקר לקיחה תקנו בי"ט שני דרבנן כעין דאורייתא משום הידור מצוה א"כ י"ל במורכב זה שהוא מהודר יוכל לצאת בחלק אתרוג שבו לאו מילתא הוא דכיון שאין חלק אתרוג מבורר לאו אתרוג הוא כלל שהרי כבר כתבנו לעיל שמשתנה שמו לשם אחר והוה כאילו אינו אתרוג והרי לולב של אשירה דפסול משום כתית' מכתת שיעורי' וכתבו התו' דצריך להאי טעמא בי"ט שני