שו"ת מהרא"ל יט

מתוכו איזה לימוד נעתיק כל לשון הירושלמי וז"ל תני ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב אמר ר' יוחנן ר"א בן יעקב הוא ואמר רב חסדא ד"ה הוא כשהרכיב פירות עבירה מה אנו קיימין אם שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן מאכל מין בשאינו מינו פירות עבירה הם ואם כשהרכיב אילן מאכל על אילן סרק מין במינו נוטע כבתחילה הוא אלא אנן קיימין כשהרכיב תאנה שתורה ע"ג תאנה לבנה ע"כ

יא) והנה מעכ"ת באות ט' כתב ואי אפשר להבין פירושו כלל דהמפרש פני משה פי' אילן סרק עדיין לא טען פירות כו' וזה דלא ככל התנאים שבמשנה (כלאים פ"ו משנה ה') ועוד דמסיק בהרכבת תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה חוזר מחמת הרכבה זו אף שכבר עברה שני החילול והוא נגד ש"ס דילן (סוטה דף מג) דבטילה ילדה בזקינה וכן מוכרת נמי מירושלמי גופיה ריש ערלה דבטלה בזקינה דהא פריך בירושלמי שם על ר"י דס"ל המרכיב באילן ערבה מונין מנטיעת ערבה איך תני במרכיב דמונין שלשים יום מנטיעת ההרכבה ומסיק בירושלמי לית כאן מרכיב אפי' כריש לקיש לית כאן מרכיב לשעבר הא בתחילה לא והניח בצע"ג ושלח ידו להגיה ומי ישמע להגיה וגם נמשך אחר סברתו דמרכיב באילן סרק אין אסור מן התורה וכבר כתבתי לעיל (אות ה) דליתא אבל נראה לי הפירוש בירושלמי כפשוטו דודאי מ"ש אם כשהרכיב באילן סרק מין במינו פירושו כדברי הפני משה שאילן סרק קרי לי' שעדיין לא עשה פירות ולא נתחלל ומה שהוקשה לו המשנה פ"ו דכלאים משנה ה' שנחלקו באילן סרק לאו קושיא הוא כלל דשם מיירי באילן סרק שהוא לחלוטין אילן סרק וכאן נקט אילן סרק היינו לפי שעה שאינו עושה פירות עדיין לפי שעה סרק הוא תדע דהא הירושלמי נקט מין במינו ואיך יתכן שסרק עם מאכל יהיה מין במינו ועוד דבירושלמי דערלה דאמר לית כאן מרכיב לשעבר הא בתחילה לא וא"כ אין כאן פירות דלא בעבירה אלא פשוט כהפני משה

ומה שהוקשה לו הא תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה נמי בטלה איברא ודאי שכן משמע בש"ם דילן דדחיק לשנויי שנטע הזקינה לסייג ולקורות אבל אין קושיא אם הירושלמי יסבור דדוקא במין אחר לגמרי של הרכבה בזו בטלה ילדה בזקינה אבל שחורה ע"ג לבנה כיון שדרך להוציא שתורה כמין הענף שהוברך בו י"ל דמונין מהרכבה כיון שמוציא כמין הענף

ומה שהוקשה לו איך אמר בירושלמי לית כאן מרכיב נראה דלא קאמר רק לר' יוחנן לשיטתו בירושלמי דסוטה דמוקי דלא כר' אליעזר בן יעקב ולא מוקי מתניתין בפירות היתר וראב"י בפירות עבירה ס"ל להירושלמי דבאמת ר' יוחנן ס"ל דשתורה ע"ג לבנה נמי בטלה בזקינה וכדס"ל נמי בש"ס דילן דדחוק לאוקמא בנוטע לסייג ולקורות ולא ס"ל לאוקמי' בשתורה ע"ג לבנה ש"מ בכה"ג נמי בטל א"כ לדידיה לית כאן מרכיב והרי הר"ן בפ"ק דר"ה מוקי באמת הך דמונין לנטיעה שלשים יום בנוטע לסייג ולקורות וישבנו דבריו באות ד' לעיל דש"ס דילן אינו מוחק מרכיב ודאי לא ס"ל כהירושלמי ע"ש ואין קושיא כלל והא דאמר בירושלמי אפי' כריש לקיש לית כאן מרכיב היינו אפי' אי ר' יוחנן ס"ל כריש לקיש בהא דמונין משעת הרכבה מ"מ לית כאן מרכיב היינו לשיטתו של ר' יוחנן דס"ל דאפי' שחורה ע"ג לבנה בטלה לכן מתניתין דמרכיב חוזר היינו אפי' בהרכבת איסור והא גופא קמ"ל במתני' דמרכיב אפי' בפירות עבירה הוא חוזר וע"כ הך ברייתא דממעט פרט למרכיב כראב"י דוקא ואפי' נאמר דהך מ"ד חולק על רב חסדא ולהכי אמר לית כאן מרכיב אין קושיא אם הירושלמי מתרץ לרב חסדא ופליגי הסוגי' דערלה הך מ"ד לית כאן מרכיב ארב חסדא דס"ל בירושלמי דסוטה דשחורה ע"ג לבנה לא בטלה והיינו מהך טעמא גופיה דכיון דאין אותו שהרכיב כמרכיב ממש והיחור מוציא כמין המורכב לא בטל אצל הנרכב ומילי דסברא נינהו

יב) ומעתה שפיר נוכל לומר אע"ג דסוגיין פליגא על הירוש' וס"ל שחורה בלבנה נמי לא בטלה מ"מ במין בשאינו מינו לגמרי שהיחור מוציא כמין פירותיו כמו בנ"ד אתרוג בלימון כיון שעינינו רואות שמוציא אתרוג אפי' שיהי' בו שינוי הא איכא מ"ד אין חוששין לזרע אב ואם נולד מן חמור וסוס הפרי עם האם מותר אף שזרע האב מוליד בו שינויים כדאיתא בחולין (דף עט:) עבי קליה זוטרא גנובתי' מ"מ אין חוששין לזרע אב נוכל לומר בזה דדוקא לזרע אב שחוששין שהרי אי אפשר שיתהווה הולד בלי הצטרפות זרע האב אבל היחור של אתרוג בלימון שיש בו כח הגידול מעצמו אילו לא נחתך מאביו ומוציא כמין הפרי של המורכב אפי' שיש בו איזה שינוי מחמת מין הנרכב י"ל דלא חיישינן ליה ובטל לגבי המורכב ואין חוששין לסיוע הנרכב כי בשאינו מינו אין הנרכב פועל כ"כ בו כמו במינו ועקרו מכח המורכב מאחר שמוציא כמין הפרי של המורכב ושפיר י"ל דאתרוג גמור הוא אבל לא מטעם כ"ת משם זוז"ג וביטול דזה לא מהני בנ"ד כמו שבררנו לעיל רק היכא דאתמר דאין תופשין ולא תלי' כלל בדמיון של זוז"ג וכן משמע בירו' אחר משנה דאילן שנעקר בפ"ק דערלה ז"ל ר' אלעזר כו' בשם ר"ת בן גמליאל ילדה שסיפקה לזקינה טהרה הילדה אמר ר' חייא בר בא מתניתין אמרה כן סיפוק גפנים סיפוק ע"ג ספוק אעפ"י שהבריכן לארץ מותר ע"כ הרי שהירושלמי טרח להביא ראיה ע"ז מן המשנה וא"כ במינו שמענו די"ל שאין כח הזקינה בטלה בילדה שמוציא פרי למינו אף שהם בשינוי קצת כגון שחורה ע"ג לבנה או גסים ע"ג דקים כפרש"י בסוטה אבל מין אחר י"ל שאין ניתן בו רק סיוע בעלמא כמו אילן ערבה במורכב בו אילן מאכל ובטל לגביה והוי הפרי שמוציא ממש אותו מין של היתור ונוהג בו ערלה ולא שייך בו להתיר משום זוז"ג דכיון שמוציא הפרי של המורכב בטל הנרכב לגמרי לגביה כמו למ"ד אין חוששין לזרע אב ומותר הפרי עם האם אף דודאי יש בו חלק אב אמרינן דבטל הוא ה"נ לענין ערלה דנוהג בו שאין מין הנרכב רק סיוע בעלמא ולא הוי אפי' זוז"ג וכולו איסור והא דאיתא בע"ז (דף מט) שאם נטע והבריך והרכיב מותר י"ל מסתמא בהתירא מיירי ולא באיסורא וכמו כן בהיפך באם הרכיב זקינה בילדה מין בשאינו מינו פטור מן הערלה כיון שמוציא כמין המורכב אלא דבאיסור א לא קמיירי: יג) אמנם בתר עיון הא ליתא דהא בחולין (דף נח) אמר אמימר דשיתלא קמא אסורה מכאן ואילך הוי ליה זוז"ג ושרי וזה אפי' למ"ד אין חוששין לזרע אב כמ"ש התוס' שם ובסנהדרין (דף פ) א"כ ע"כ אין חלק האב בטל כיון דמקרי זוז"ג עכ"פ א"כ יש לנו לומר איפכא דאפילו אי אין חוששין לזרע אב אעפ"י שיש לפנינו מקצת סימנים לענין כלאים אזלינן בתר העיקר שיש במין הזה ורובו הוא סיבת זרע אם והתהוותו וריקומו במעי אמו מקרי מן האם אבל באתרוג כיון דעכ"פ איתא למין הנרכב להתיר משום זוז"ג אינו אתרוג שלם ובעינן אתרוג שלם והרי יש בו עוד כח הנרכב שא"א דכמאן דליתא דמי כיון שמועיל להתיר לענין זוז"ג ואם היה בטל לגמרי לא הוי שייך בו זוז"ג וע"כ כמאן דאיתא דמי א"כ אין כאן אתרוג שלם ואין דומה לכלאים כלל דלאו משום ביטול כח זרע אב אתי אלא שאין חוששין לענין כלאים דכשרובו חמור דין חמור יש לו וכמו דאיתא בכלאים (פ"ט) צמר גמלים וצמר רחלים שעירבו דאזלינן בתר הרוב אבל כל היכא דאכתי איתא לזרע אב שיועיל להתיר משום זוז"ג אינו מועיל גם לענין שיהיה עליו תורת אתרוג שהרי כת אחר מעורב בו ואינו אתרוג שלם ועיין בבכורות (דף כג) אי טומאה כמאן דאיתא דמי והתוס' הקשו איך יתבטל איסור וחילקו דאכילה דמי לטומאת מגע וא"כ לענין אתרוג לא שייך ביטול כלל דחלק הלימון כמאן דאיתא דמי אלא דהתוס' נסתפקו אם הוא מן התורה מ"מ כיון דאיתא לחלק הנרכב לענין זוז"ג לאו אתרוג שלם הוא שאפי' חסר כל שהוא פסול

מעתה גם הראיה אשר התפאר בה שמצא והוא באות ט"ו מקונטריסו מן המשנה דכלאים דאיתא (בפ"א משנה ד) השיזפין ורימון כלאים זה בזה ובירושלמי הרכיב זיתים על רמונים נפיק מנהון שיזפין וכיון דיחור הנרכב מוציא כפרי המורכב א"כ שיזפין דומין לזיתים ומשמע דוקא עם רימונים הם כלאים ולא עם זיתים שמין זית הוא שיזפין לפמ"ש אין ראיה מכלאים ללקיחה תמה

יד) אמנם אתר העיון יפה אפריון נמטי לכבוד תורתו דאנהרינהו לעיינין ממשנה אשר מתמן איגלאי בהתייהו של המורכבים שפסולים לגמרי ודברי כ"ת הגס שהם דברי תורה ולענין גוף הראיה הוה כעורבא דאייתי נורא לקיני' הנה הביא גם הוא הירושלמי במשנה ז' הני אין מרכיבין זיתים ברכב של תמרה ופריך והא אמר ר' לוי בניך כשתילי זיתים מה זיתים אין בהם הרכבה אף בניך אין בהם פסול ומשני הירושלמי