שו"ת מהרא"ל יח

זה וזה גורם לא הקשו אלא מכח דאמרינן התם כל בהמה מכח חלב ודם קאתי הקשו דה"ל זוז"ג אבל למאי דמסיק מהו לגמוע את חלבו משום דחלב כאבר מן החי דמי לא קשיא דהו"ל זוז"ג דכיון דהאי אבר הוי ממש אבר מן החי והחלב הבא מכחו ג"כ אבר מן החי לא שייך ז ז"ג מאחר שאיסור אמ"ה בעצמו הוא והחלב הוא כאיסור האבר ממש לא שייך זוז"ג רק תערובות כמ"ש האחרונים ולפ"ז אין קושית התוספות קושיא כ"כ מאחר דאינו אלא ס"ד בעלמא ולמסקנא לא קאי ובהכי ניחא לשון הגמ' דקאמר כל מכח לא אמרינן דשרי והוא שפת יתר דהא פשיטא דחלב זה אין בו איסור מכת יותר מחלב דעלמא אלא דהש"ס בעי לאורויי דהך אבעיא אם יהיה לו מציאות לחלק בין תרי איסורי לתלתא איסורי היה צריך לומר זוז"ג אסור ובאמת קי"ל זוז"ג שרי לכן קאמר הש"ס אלא כל מכח בלא"ה קי"ל דשרי כיון דקי"ל זוז"ג מותר רק מהו לגמוע החלב שהוא גוף האיסור לא שייך בו ז ז"ג ובהכי ניחא מה שהקשה בפלתי (סי' יד) דלמה הוצרך הגמרא לומר כל חלב כאמ"ה דמי ושרי הרי נמי ל"ש לימא כדמעיקרא כל ח"ב נוכח חלב ודם קאתי ושרי הה"ד איסור אמ"ה שרי ג"כ (או הכא) (והכא] ליכא תקנתא בשחיטה ולפמ"ש לק"מ דלפי האמת מסיק כל מכח לא אמרינן דה"ל זוז"ג א"כ לא מבעיא ליה רק מצד שאותו האיסור ממש ישנו ואין זוז"ג שייך רק היכא דליכא אותו איסור ממש מעורב בו וז"ב. וכ"כ הר"ן בע"ז דהיכא דיש שבח עצים בפת לא שייך זוז"ג ודבר מוכרח הוא כמ"ש בספרי מגן אלף (סי' תמה) כ"ש דבתערובות ממש לא שייך זוז"ג מיהו בתערובות שייך ביטול אבל בגורמים לא שייך ביטול כלל

וכן בהך דינא (דסי' יג סעיף יד) בן ט' חי שנמצא במעי אמו ובא על הבהמה דעלמא והוליד אותו הולד אין לו תקנה דמצד אחד הוי כשחיט אין חילוק אפי' אותו הולד בא על בהמה דעלמא אין לו תקנה עד דורי דורות וראיתי למרן בפלחי (סי' יג סק"ו) שכתב אם בא אותו הולד על הבהמה דלדעת הש"ך דהחלב מבהמה זו טריפה ה"ל זוז"ג ומותר כמ"ש התוס' פ' אלו טריפות (דף נח) ע"ש ואני אומר לא כן אבי והנני מבאר לשון התוס' ד"ה מכאן ואילך אע"ג דפסקינן כר' יהודא בפרידות דמספקא ליה אם חוששין לזרע אב אם לא היינו במלתא דשרי כל חד באנפיה נפשיה ולא שייך זוז"ג אבל הכא דחד חסור וחד שרי הו"ל זוז"ג ומכאן יצא לו לרבינו דאם החלב יש בו איסור מותר משום זוז"ג ודברי תימא הם וכי האיסור יגרום ההיתר אלא הדבר ברור דזוז"ג אין הטעם משום שחשוב גורם זה יותר מזה דלמה נחשוב גורם זה יותר מזה ולא שייך זוז"ג אלא בדבר שאין האיסור גופא שייך בו רק כח האיסור כמו ולד שנולד מן פרה שנטרפה למ"ד טריפה יולדת או ולד נרבעת או נוגחת אם נולד הולד אחר שנטרפה לא נאמר להתיר הולד משום זוז"ג שאין חלק האב חשוב כלל דמ"ש אי חוששין לזרע אב לא נאמר הולד חצי מן האב וחצי מן האם אלא להכי אמרינן זוז"ג משום דאיסור שנאסרה אמו לא שייך בולד שהאם אסורה מחמת טריפות שאינה חיה והולד הוא בריא אולם אלא שהיה לנו לאוסרו משום שיצא מן הטמא ואסור ועל זה אמרינן זוז"ג מותר ואינו בכלל יוצא מן הטמא הוא אבל כשאין אנו באין לדון מצד האיסור רק לבטל ולומר שחלק אב אינו בבהמה זה לא נוכל לומר אי חוששין לזרע אב דהרי יש בו חצי כח אב וחצי כח אם לענין כלאים אלא דלא נאסר מכח שבא מכח איסור ויוצא מן הטמא רק הוא עצמו חצי ממין האב וחצי ממין האם ומ"מ אין לגזור עליו כיון שאין גוף האיסור בטיפת זרע אב רק כח בעלמא וכשכח היתר מעורב בו לא מקרי יוצא מן הטמא מעתה זכינן בענין בן פקועה שבא על בהמה מעליותא אי חוששין לזרע אב הרי הוא כנשחט חציו הרי תולדות ו כיוצא בו שאין אנו דנין בו מצד האיסור שבו רק סימן אחד וכל תולדותיו יש להם דין זה ואין אנו דנין בו מצד איסור רק מצד שזרעו כמותו שיש בהם חלק שחוט וחלק בלתי שחוט ולא מהני סימן שחוטה כמו באביו וגם בז ז"ג לא אמרינן דליתא לחלק אב שהרי הוא שוה כמו אם אלא דאינו מזיק חלק אב שאין כאן יוצא מן הטמא לבדו וכן בנטע והבריך והרכיב דהוי זוז"ג ומותר אין דנין שאין חלק מענף הילדה דודאי גם הענף פועל בו אלא דלא אסרה התורה הנצמח כ"א כשהוא איסור ערלה לבד אבל הנצמח מערלה ומה שכבר נעשה היתר זה לא אסרה התורה שאין איסור פרי ערלה מתערב בפרי היוצא רק כח וגורם להוציא הפרי וכיון שגם היתר גורם להוציא הפרי והאיסור לא היה מוציא הפרי מבלי כח צמיחות הזקינה זה לא אסרה התורה רק כשכל הצמיחה הוא מן האיסור בתולדה הוא ערלה ודברים אלו ברורים וישרים בצדק נאמרים כמסיני מסורים

מעתה אמור בנ"ד שהאתרוגים הם מורכבים ממה שמרכיבים יחור אתרוג בלימון היה לנו לדון בו אם אנו חוששין לזרע הנרכב ואם באנו להכשירם היה צריך לומר שאין חוששין כלל לכח הנרכב ומאן ספין ומאן רקיע לומר כן הרי מצינו לענין ערלה עכ"פ ילדה שם בכה בזקינה בטלה הרי שאין כח הנרכב נתבטל והפרי הוא בא משני הכחות מהיכי תיתי לומר שכח הנרכב בטל שהרי אם חוששין לזרע אב חיישינן ודיינינן ליה פלגא ופלגא עם זרע האם כדאיתא בחולין (דף עט) אם חוששין לזרע אב כל מיני פרידות אחד הם שעכ"פ כח הגידול בא משניהם אף דעיקר התהוות הולד מזרע האם ויש לנו לומר דאפי' למאן דאמר אין חוששין לזרע אב היינו משו' שעיק' התהוות וריקים וגידול הולד הוא מן האם כדאמרינן אוכל ממה שאמו אוכלת וכו' אבל בפירות פשיטא שכח הצומת בא משניהם ואף שהמורכב מוציא פרי למינו מ"מ עכ"פ כח הנרכב מעורב בו ויש בו חלק מורכב ונרכב וכבר כתבתי שבגורמים לא שייך ביטול שהרי הפרי אינו הכת הצומח ממש כי הכח הצומח אינו רק כח בעלמא להוציא הפרי ולא הפרי עצמו ואם אין הלימון מצמיח האתרוג מ"מ יש בו חלק לימון ואין חילוק בין רב למעט מאחר שאינו רק גורם בעלמא אחד המרבה ואחד הממעיט

י) אמור מעתה אפילו אודה לדברי הב"ח שהביא מעכ"ת באות ד' שעינינו רואות ביחור תפוח הנרכב באילן ערבה שמוציא תפוח ממש הרי יש לנו כיוצא בו בגמ' שאין חוששין לזרע אב אפשר בערבה שאין בו כח להוציא פרי מעצמו אפשר שבטל כח הערבה באילן ולא חיישינן לכח הערבה אפי' למ"ד חוששין לזרע אב מאחר שאין עושה פרי מצד עצמו אבל לא יחויב מזה שאם הרכיב יחור וענף באילן מאכל אחר שלא יהי' בו כח הנרכב שלא לחוש לכחו ומ"ש מעכ"ת שעינינו רואות שהתפוחים המשובחים הם מהנרכבים באילן אחר אדרבה מטוניה זה לאות על שכת הנרכב משתתף בו ומוליד בו טעם משובת דרך משל אם מרכיב תפוחים באגס אם האגס מוליד טעם משובח הרי כח האגס מעורב בו ומקצתו תפוח ומקצתו אגס וגם בערבה בה נוכל לומר שהטעם המשונה בשאר תפוחים מתפוחי אילן המורכב בערבה הוא לאות שגם כח הערבה פועל בו והוי חצי ערבה וחצי תפוח שע"י סיוע כח המורכב גם הנרכב מוציא פירות וכשיש בו טעם משונה משארי תפוחים ג"כ ראיה שיש בו כח הערבה ג"כ לכן ס"ל לר' יוחנן שמונין מיום נטיעת ערבה ואף שטעמו כמו תפוח היינו משום שרגילין בו ודומה יותר לתפוח הוחזק לקרות בשם תפוח אבל לפי האמת יוכל להיות מקצתו טעם זה ומקצתו אגס והשם תלוי באילן המצמיח ג"כ כמו באילן הצומח וטעם תפוח כזה הוא חצי אגס וחצי תפוח שהרי הטעם ממש אינו במצמיח רק גורם בעלמא ואפילו באתרוג שטעם עצו ופריו שוים רחוק בעיני שיהיה ממש טעם העץ כטעם הפרי ואפי' יהי' בו ממש טעם הפרי מ"מ אנו רואין כל טבע אילנות שאין המצמיח טעמו כצומח וגם אפי' באת וג כח המצמיח אינו רק כח בעלמא וכל שבא מהרכבה י"ל שטעמו בא משניהם והרי לר' יוחנן אפי' בערבה אינו בטל כח הערבה שהרי מינין מנטיעת הערבה ע"כ יש בו כח הערבה ג"כ ובגורם לא שייך לחלק איזה טעם שניט' בו יותר וא"כ ממילא לית' לטעמו של כ"ח דהוי זוז"ג דלא שייך רק לענין איסור והיתר אבל כאן שהתורה אמרה אתרוג א"כ מאי חזית דקרית ליה אתרוג משום גורם דאתרוג תקרא לו לימון משום גורם הלימון והתורה אמרה אתרוג גם ולקחתם לקיחה תמה ובעינן שיהא כולו אתרוג ויותר תימה על טעמו של הש"ך שהביא בשבות יעקב (כעת אין בידי) להכשיר המורכבים משום דאמרינן שה ואפי' מקצת שה דשם הוא לחייב במחנות וכדומה אבל באתרוג דבעינן לקיחה תמה א"כ איך יוצא במקצת אתרוג הרי בעינן אתרוג שלם וכמו שתאמר אתרוג ואפי' מקצת אתרוג תאמר שהוא לימון מאחר שהוא במקצת לימון

ומה שנראה לו לצדד בזכות המורכבים הוא עפ"י מ"ש לעיל ועפ"י הירושלמי שהביא כ"ת ירושלמי סוטה ולפי שיצא לנו