שו"ת מהרא"ל יז

כשאין הפירות ראוים לאכילה רק ע"י הדחק קשה ממ"נ אם לא חישב למאכל מי גרע מנוטע לסייג ולקורות אפילו אילן מאכל ממש פטור ואם חישב לאכילה נקרא עץ מאכל ולק"מ חדא דנוטע לסייג נמי מעץ מאכל ממעטינן ועוד דאי לא כתיב עץ ה"א אפילו נושא פירות שאין ראוין לאכילה אסורין דהא אפי' קליפי ערלה אסורין אף שאין ראוין לאכילה ומ"ש דהוי זה וזה גורם ערבה דהיתר ויחור שנטע בתוכו אסור נראה דלא מקרי זה וזה גורם רק כשכל אחד ראוי לישא פירות כגון ילדה בזקינה או ששניהם אין ראוין לישא רק ע"י צירוף כמו ולד טריפה שנברא ע"י צירוף זכר ונקבה אבל באילן ערבה שמצד עצמו אינו נושא פירות א"כ כל כח גידול וצמיחה של הפרי בכח האיסור לכן לא מפטר מערלה ואין דנין על הערבה היתר מאחר שכל הכח הוא מן היחור הנושא פרי ועיקר הקושיא שהקשה למה אמר ר' יוחנן דמונין מנטיעת אילן ערבה נראה דהתורה לא מיעטה רק אילן סרק היינו שבאמת אינו נושא פירות אבל כשראוי לעשות פירות ע"י הרכבה משתנה מאילן סרק לאילן מאכל דמ"ל שהוא בטבע אילן מאכל או ע"י פעולות ותחבולות ההרכבה נמצא שע"י הנטיעה של היחור באילן ערבה פעל בו להשתנות מאילן סרק לאילן מאכל ומ"מ מונין שני ערלה מנטיעת ערבה מאחר שכח הגידול בא מן הערבה כמו שמונין שני ערלה אף אם לא נשא פירות בשלש שנים הראשונים דלא קפדה תורה רק על המצמיח שכח הצימח בשלש שני הערלה נתעב לפני הקב"ה ומ"מ ע"י הרכבה משתנה מסרק למאכל ולאו בגוף האילן תליא רק כל זמן שאינו נושא פירות מקרי סרק ואם נושא פירות באיזה תחבולה שתהיה נקרא אילן מאכל

ו) ועוד דהא גופא לא ברירא לי אם הרכיב מין על שאינו מינו שנתבטל לענין ערלה כיון שנושא פירות ממין האילן שהורכב א"כ אפשר דעיקר הוא זה היחור שנשא פרי למינו וכמ"ש לעיל עכ"פ בערבה לא שייך זה וזה גורם שההיתר לבדו אינו ראוי לשאת פירות וכפי זה אפשר שאם הבריך באילן זקן שפסק מלהוציא פירות לא בטלה הילדה בזקינה אלא דקשה לפי זה בסוטה לוקחה כהאי גוונא שכבר פסק הראשון הזקן מלהוציא פירות ואז לא בטלה הילדה אלא דיש לומר דכה"ג לא יצלח גם להוציא פירות היחור כיון שפסק להצמיח פרי ואינו דומה לערבה שכח האילן שלם ואין המניעה מצר הכח רק מצר המין ובירושלמי בריש ערלה בעי קומי ר' יוחנן נטע צד התחתון לסייג והעליון למאכל צד התחתון למאכל ועליון לסייג אמר ליה הוא הדא (פי' אותו של סייג פטיר ולאוכל חייב) כיצד הוא יודע אמר ר' יונה מביא זמורה ומסיים עד כאן לסייג מכאן ואילך למאכל ר"ז בעי ניחא צד התחתון לסייג וצד העליון למאכל צד התחתון למאכל והעליון לסייג גדל מתוך האיסור ואת אמרת הכין ר"ז כדעתיה דאמר ר"ז כו' בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפי' מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור עכ"ל הירושלמי משמע דס"ל דעיקרא דמילתא תליא בתחתון ואם התחתון למאכל אפי' עליון של סייג אסור כיון שגידל מתוך האיסור ולא קרי העליון זוז"ג לסברת ר"ז דגדל מתך האיסור אבל התחתון לסייג והעליון למאכל לכ"ע התחתון מותר וכסוגיין במס' סוטה

ז) ועתה נבא לעיקר דינן של המורכבים כי מעלתו מתחזק להכשירן ותורף דבריו דמקרי זוז"ג ומיעוט לימון בטל ברוב אתרוג ולא כן אנכי עמדי כי ביטול לא שייך מאחר שניכר איזה הפרש ובניכר לא שייך ביטול אלא לענין איסור זוז"ג אמרינן דגורם דהיתר מהני להתיר וממילא בטל גורם דאיסור ולא משגחינן במה שניכר ג"כ כח האיסור לכן בנוטע אגוז של ערלה מותר לאחר שני ערלה מאחר שהצמיחה באה מגורם דאיסור וקרקע דהיתר לפי' רש"י (בע"ז דף מט) וכן לפי פירוש התוס' מקרי אילן ההיתר זה וזה גורם לכח האיסור ומותר וההפרש בין זה וזה גורם לביטול הוא דזה וזה גורם לא מקרי רק בדבר דלא שייך איסור רק כח האיסור כמו בולד טריפה אי טריפה יולדת כיון שהזכר אינו טריפה אין איסור על הולד אף שבודאי רוב בנין של הולד מן הבהמה טריפה לכן איכא למאן דאמר אין חוששין לזרע אב כלל לענין פרידות וכמה ענינים שמבואר בחולין (דף עט) והטעם בזה כי לא שייך לדון על ולד טריפה שיהיה בו איסור מגופו שהרי הולד יש בו חיות בפ"ע ככל הולדות שהוא בריה בפ"ע ובא מזרע הזכר והנקיבה והזרע עצמו לא שייך בה איסור כלל רק שידון עליו כל היוצא מן הטמא טמא ולזה אהני נמי כיון דאיכא גורם דהיתר אזלינן בתר גורם דהיתר ולא מקרי היוצא מן הטמא שהטמא לבד לא היה בו כח להוליד מבלי ההיתר לכן מותר ולא תליא כלל במה שזרע הזכר או הנקבה פועל יותר בהתהוות הוולד שהדבר ידוע שעיקר בנין הולד וריקומו הכל במעי אמו ואין הזכר נותן רק טיפת זרע שאין שייך בו איסור שהוא מאוס ונתעב וכן בנוטע אגוז של ערלה שאין לדון בו מצד התערובות שהרי בטל באלף אלפים רק שגורם הצמיחה ויוצא מן האיסור וע"ז מהני שפיר גורם דהיתר אבל משום ביטול לא מהני כלל לא מבעיא בפירות שניכר בהם הפרש על כל פנים ומה שזכר כ"ת שאין הפרש רק בפנים ויצא לו מתשובת האלשי"ך שהעיד שאין הפרש ביניהם רק שהמיץ רבה בהם ואני אומר וכי משה רבינו גנני היה מסתמא ניכר בו כח ההרכבה בסימנין ידועין למבינים ולא נחית האלשי"ך לדייק רק למה שעיניו רואות ואפשר שגם בטעם יש הפרש עיין אות ח' הזאמיך

ח) ולא עוד אלא אפילו באם אין שום היכר לא שייך ביטול בגורמים דאם לא כן נימא שמי שיש בו שני שלישי בן חורין וחלק אחד עבדות יתבטל חלק עבדות ברוב חירות ומעכ"ת הרגיש בזה באות כ' ובקש לומר הטעם דחלק ממין לא בטל ואין זה מספיק דא"כ במפקיר שליש שלו נימא שלא יצטרך גט שיחרור מאחר שחלק ממון פקע מיניה וזה ודאי אינו הרי אפילו בדמים ממש לא שייך ביטול

ט) ובאמת אין אנו צריכין לכל זה דודאי לא שייך ביטול בגורמים ואבאר יותר הנה קיי"ל ביבמות א"י ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ובטל חלק זרע אב לגמרי ואפקרי' לזרעי' וכן בבא על השפחה אין חוששין לזרע אב והולד כמותה ובפסולים הלך אחר הפסול כדאיתא בקידושין (דף סט) דכתיב לו הלך אחר פסולו והנה כתיב בתורה לא יבא עמוני וגו' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל וגו' עד עולם והנה קיי"ל עמוני ולא עמינית וא"כ כל ולד חצי מהיתר לקהל וחצי מאיסור מצד אב וא"כ דור השני הוא רובו להיתר ולא. נימא טירת הכתוב אי הוי שייך ביטול דגורמים א"ו לא שייך ביטול כלל דסוף סוף בא הדבר מכח שני גורמים ובזו גילתה התורה שהפסול הוא עיקר לילך אחריו אבל אי הוי בטל הי' לו להיות מיעוט פסול בטל ברוב כשר ובזה אני מבין מה שהפליגה תורה גם דור העשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם וכיון דכתיב עד עולם למה נקט דור עשירי הגם שאינו מיותר ואתי לדרשה או לדרוש ג"ש לממזר שאסור עד עולם כדאיתא בספרא מ"מ למה תלתה התורה ההפלגה בדור עשירי אמנם לפמ"ש מובן היטב והוא לפי שהקבלה היתה שהנקיבות מותרות א"כ בכל דור ודור מתמעט חלק האיסור בעמוני שנשא עמונית כיון שהנקבות מותרות ולפי שהביטול המופלג הוא באלף ולא תמצא ביטול חלק הפסול באלף רק בדור עשירי דוק ותשכח עכ"פ חזינן דלא שייך ביטול בגורמים מאחר שהזרע נולד משניהם אחד המרבה ואחד הממעיט שוין לגמרי וכל דבר הוא כפי דינו אם הולכין אחר מי שעשתה התורה עיקר וכן בממזר שנשא ישראלית אפילו אלף דורות לא בטל והוי כולו איסור

ואולם בבהמות דלא שייך בהו חשובות ופסלות בזה פליגי איכא מ"ד אין חוששין לזרע אב וזה ודאי שעיקר בנין וריקום הולד רק במעי האם ואיכא למ"ד חוששין לזרע אב כיון שא"א שתלד בלי ט פת הזכר הוי כחצי של אב וחצי של אם וכן מוכח גמ' (חולין דף פ') כוי יש אומרים זה הבא מן התיש ומן הצביה ר' יוסי אומר כוי בריה בפ"ע הוא ולא הכריעו בו חכמים כו' משמע שלא נחלקו על תואר הכוי רק מאין הוא והנה הכוי שבא מן היער מסתמא נולד מחיות היער אף דרובא הם חיות ביער א"כ בדורי דורות שמוליד כיוצא בו ואפילו אם הכוי בא על הצביה בפנינו ודורי דורות כולם יש בהם דין כוי ולא יתבטל חלק התישות שבו שאין ביטול בגורמים ותערובות הוא ענין אחר והיינו דבר שהוא אסור מצד עצמו כמו איסור בהיתר. אתה המעיין פקח עיניך וראה כי בתוס' (חולין דף סט) ד"ה תלתא שהקשו והא הוי