שו"ת מהרא"ל טז

שהרי הלבוש אוסר מטעם הלז עצמו דמצוה כגבוה וכיון שפסול להקרבה פסול גם למצוה והשתא לא על הלבוש תלונתו תקשי ליה על הקדשים עצמם דשור שחרש עם החמור כשר לגבוה וכלאים פסול לגבוה וע"כ לחלק ביניהם סוף סוף לא תהא מצוה חמורה מקרבן ואין מקים לפלפל בזה ובדברי הרמב"ם שפסק ג"כ שצמרה פסול לציצית לח ראיתי לפלפל בהם כעת כי בלא"ה דברי הרמב"ם בלולב בזה קשים להולמם מאד וכתבתי בחידושי אבל על הטור ומחבר קשה טובא

מיהו על הרמב"ם אין להקשות כיון דפסק דהמשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית למה הוצרך ליתן טעם בפ"ב מביכורים אשירה שביטלה אין מביאין ממנה ביכורים שהביכורים כקדשי המקדש הא בלא"ה פוסק דלמצוה פסול די"ל דלמצוה הוי בעיא דלא אפשטא אבל אם כקדשי המקדש הם הוא ודאי אבל על הפוסקים קשה טובא וא"כ יש לדברי הלבוש חקים לפי פסק הטור וש"ע שפסקו במשתחוה לבהמה שצמרה פסול לציצית אלמא מצוה כקרבן דמי ואין להאריך בזה כעת

ג) אות די ה' בקונטרסו של כ"ת בענין אי מורכב מקרי אתרוג וירד לחלק בסברות וגם באות ה' צדקו דבריו במ"ש ועכ"פ הקבלה היא אתרוג. וניזל בתר עיקרא דמילתא כי רבותא למחשב גברי רק מה שידובר בו מן הש"ס

הנה מהר"מ אלשיך עיקר ראייתו (בסי' קי) ופשיטא ליה דהרכבת לימון באתרוג ודאי פסול כמו שפי' רש"י בסוטה (דף מג: ד"ה מרכיב) שיחור המורכב יוצא ממנו פירות אילן שנוטל ממנו נמצא ההרכבה מוציאה לימון ובודאי פסול כי קמבעיא ליה באם המורכב מיחור אתרוג שמוציא מין אתרוג וע"ז מביא מהר"מ אלשיך ראיה מהך דאיתא התם ילדה שסיבכה בכה בזקינה בטלה ואן בה דין ערלה הרי בפירוש שנתבטל היחור לגבי האילן הנרכב א"כ המורכב לימון חקרי וכאילו כולו לימון והתורה אמרה אתרוג ולא לימון והנה מעלתו טרח לדחות הראיה דיש חילוק בין מינו לאינו מינו ואח"כ סתר בעצמו דבריו ומסיק באות יו"ד שההיתר הוא משום זוז"ג ואין חילוק בין מינו לאינו מינו ובענף אילן זקן אם הרכיב בילדה חייב בערלה ודחק לומר דע"ז גזירת הכתוב הוא שיהיה כאילו נוטע בארץ ואין בזה טעם ועוד למה לא נלמד דזוז"ג אסור בערלה ולא נימא מילתא בלא טעמא אלא נראה דמהא לא איריא דיש לדחות הראיה של אלשיך מילדה שם שסיבכה בזקינה דיש לומר למרן האלשיך ר' מטונך וכי תעלה על דעתך דאם הנרכב הוא אתרוג ומוציא לימון שיהיה לו שם אתרוג וכן הנרכב לימון והמורכב אתרוג שמוציא אתרוג יהיה לימון כלפי לייא שהרי כל שהוא מין הפרי ניכר יותר מדמיון לפרי ואיך נימא הצורה של לימון הוא פרי אתרוג וצורתו אתרוג הוא לימון היפך המוחש לכן נראה לענ"ד לדחות הראיה דודאי י"ל דלענין ערלה שלא תליא בפירות שאם עברו שלש שנים ולא יצאו פירות הפירות שבשנה הרביעית מ"מ מותרים וכן מונים ומצרפים גם זמן שלא נשא פירות לשני ערלה ורבעי ולא בפירות תליא מילתא כ"א במצמיח שמה שמצמיח תוך שלש שנים הוי ערלה ולזה נוכל לומר שהוא יתברך שת בטבע הבריאה וצמיחה שיהא עץ עושה פרי למינו ואמנם מי ששם בטבע הבריאה שהאילן של אתרוג יוציא אתרוג מי שאמר לאילן אתרוג מעיקרא שיוציא אתרוג הוא אמר לאילן לימון שיוציא אתרוג אם ירכיבו בו ענף מן האתרוג ומ"מ י"ל דלא נפיק מכלל הרכבה וכחו כן אילן אתרוג מוציא לימון ע"י הרכבה ולימון גמור הוא ואין ראיה כלל לפסול ומ"מ פטור מן הערלה דפרי זקן הוא שמצמיח ומוציא אתרוג ואף דבשני ערלה המוציא מין לימין לא איכפת לן בהא דמה לנו באיזה פרי שמוציא הרי בפירות המין עצמם אין דומין פירות כל השנים בדמיון אחד דתלינן לפי הגשמים ולפי הזבל וכח הצמיחה לא ראי זו כראי זו א"כ אפילו שיוציא אילן לימון אתרוג מ"מ אתרוג הוא ולענין ערלה במצמיח תליא מילתא וא"כ שפיר י"ל דהמורכב אתרוג גמור הוא

מיהו מה שכתב כ"ת להקשות אמאי לא פריך אמתניתין דאחד המרכיב כו' האי הרכבה היכי דמי אי בילדה תיפוק ליה משום ילדה ראשונה לכן ביקש לחלק בין שלא במינו שבטל נראה דלא קשיא מידי די"ל ודאי במתניתין לא מהני משום נטיעה ראשונה דהא דאמר ר' אבהו ילדה שסיבכה בזקינה בטלה י"ל משום הא גופא כיון דמסתמא איירי בהיתר וא"כ הוי אותו המין י"ל דתליא כיון שחילל כבר אותן פירות תו ליכא שמחת החילול מאחר שהם אותן פירות עצמן מה שאינו כן כשהרכיב ביתור של פרי אחרת כגון אתרוג בלימון הרי החילול היה בלימון ועכשיו גדלו פירות אתרוג י"ל שפיר דנמנה להרכבה אבל השתא דמשני דמיירי בהרכבת ההיתר מין במינו פריך שפיר תיפוק ליה משום ילדה ראשונה משא"כ באינו מינו י"ל אפילו סיבכה בזקינה מונין לילדה ואינו עולה לו מאחר שכבר חילל מין אותו פירות אבל אם הצמיח מין אחר י"ל דבאמת מונין לנטיעה של מין אחר אבל השתא דבהרכבת איסור אינו חוזר רק בהרכבת היתר לא משכחת לה רק במינו גם לפי האמת לא ברור לי אם בהרכבת מין בשאינו מינו כיון שהיתור מוציא מין אחר לגמרי מן הזקינה אפשר שמונין לילדה ומבואר לקמן

ד) ומה שהוקשה לכ"ת על פי' רש"י שפי' בד"ה בטלה וכי תנן במס' ערלה דמרכיב חייב היינו זקינה בילדה תנן שאף אותו ענף חייב בערלה ואע"פ שקצצו מזקינה נעשה עכשיו ילדה שזו היא נטיעתו אם כן משמע דמונין שני ערלה מזמן הרכבה ותמה על זה כיון דפריך מ"ש ילדה בזקינה דבטלה ילדה בילדה נמי משמע דמונין מנטיעת ילדה ראשונה ומייתי ראיה מירושלמי דאמר לית כאן מרכיב אי אמרינן בהרכיב בערבה מונין מנטיעת ערבה ולי נראה דאדרבה רש"י הוכיח כן מהך ברייתא דר"ה דמונין מזמן נטיעת ההרכבה ולא מאילן ראשון דאל"כ מה נ"ח במנין שלשים יום הא מונין מנטיעה ראשונה ומוקי לה הר"ן בנוטע לסייג כו' וכמו שהביא באות ב' ומה שתמה ע"ז להוכיח בס' טורי אבן דמונין מנטיעה ראשונה נראה דס"ל לרש"י דסוגיין דלא מפיק מרכיב לא ס"ל כהירושלמי לכן יש לחלק בין שהנטיעה ראשונה נתחייבה כבר בערלה מונין לראשונה אבל בנוטע לסייג שלא בטל המורכב מחמת דבת אימלוכי הוא גם על נטיעה של סייג ואי אפשר לפוטרה מן הערלה א"כ נראה דכי סלקא דעתך שתפטור הנטיעה בלא חילול ובלא ערלה שהרי אפשר שלא ימלך לפירות לכן אי אפשר למנות מנטיעה של סייג כיון דאינה פטורה בהחלט ולא נהגו שני ערלה כלל לכן הוי נטיעה של סייג כאילו נטע באילן סרק דלריש לקיש דס"ל בירושלמי דמונין מזמן הנטיעה של אילן מאכל וכאן כיון דאפשר להיות כמוה גם נטיעה של סייג לא בטלה הילדה בנטיעה של סייג וכמ"ש הר"ן בפרק כל הצורות בסוגיא דזה וזה גורם דהיינו טעמא דלא בטלה ילדה של זקינה בילדה של סייג משום דאפשר למבטל להיות כבטל וא"כ כיון שלא בטלה בילדה של סייג לא בטלה גם לענין דמונין משעת נטיעת המורכב משעת ההרכבה וא"כ אפילו לר' יוחנן בירושלמי דמונין מנטיעת הערבה היינו משום דבטלה הנטיעה בערבה שערבה דמיא לזקינה שא"א לערבה שתתחייב בערלה אבל בנוטע אילן מאכל לסייג אפשר להיות כמוהו ואינו בטל בתך נטיעה של סייג וכיון שאינו בטל ממילא מנינן משעת ההרכבה שאין ביטול בהא דלסייג כיון דאפשר להיות כמוהו ושפיר משכחת לה הרכבה במינו אף דהירושלמי לא סבירא ליה הכי ואמר לית כאן מרכיב מ"מ הש"ס דידן שאינו מוחק מרכיב משמע דמשכחת לה שפיר כדפרישית דילדה בילדה של סייג לא בטלה וכיון שלא בטלה ממילא מוכרח פרש"י דמונין משעת הרכבה ובס"ד פריך שפיר מ"ש ילדה בזקינה ומ"ש ילדה בילדה דלא בטלה אבל למאי דמסיק דבת אימלוכי היא ולא בטלה וכיון דלא בטלה ממילא מונין משעת הרכבה וא"צ למחוק מרכיב והכי ס"ל להש"ס דילן ומוכח ממה שלא הוזכר בש"ס דילן דלית כאן מרכיב ומשמע ודאי דאית כאן מרכיב ודו"ק היטב ועיין באות הסמוך

ה) ומה שהוקשה למעל' על סברת ר' יוחנן בירושלמי ריש ערלה בהרכיב אילן מאכל על אילן סרק דר"י ס"ל דמונין שני ערלה מנטיעת אילן סרק וקשה ממ"נ אי ס"ל דהנוטע בסרק כאילו נוטע בקרקע לימנו משעת הרכבה כמו דס"ל לריש לקיש ואי ס"ל דלאו כנוטע בקרקע לפטור לגמרי כמו בילדה שסיבכה בזקינה ונדחק לידון בדבר החדש דהרכבה בסרק אינו חייב בערלה רק מדרבנן ומי ישמע לדבר זה ומה שהוקשה למעל' איך ממעט בתורת כהנים מעץ מאכל אילן סרק וקשה אם מרכיב אילן מאכל בסרק הוא חייב כמו בערבה איך ממעט אילן סרק ואם נימא דממעט