שו"ת מהרא"ל קמט

היה יודע המפקיד שהשעות מצויים שמם מזומנים אצלו בודאי אם יצטרך לו נוטל קצת מן מפות הפקדון ולכן אמר דבע"ש בין השמשות אין צריך לקוברן ואי ת"ח הוא המפקיד שיודע הדין שבע"ש אין צריך לקוברן ת"כ חושב שעדיין לא הספיק הזמן לקוברן בקרקע ודרכו שילך אם יצטרך לו זוזי להבדלה. ולכן אמר אי ת"ח הוא שיודע הדין שבע"ש אין צריך לקוברן למ"ש א"כ דרך הוא דלמ"ש כשמצטרכין לו מעות שחוקר פן עדיין נמצא שהן תחת יד הנפקד. ואי קשיא א"כ למה דוקא זוזי להבדלה ולא שאר הצטרכות י"ל לשאר הצטרכות אין לו לחוש כלל שהרי המפקיד רוצה לשומרם שמירה מעולה ואם יחיש שיצטרכו לו לעולם לא יקברם אבל הך דזוזי להבדלה יש לו גבול וחביבה מצוה ביתר שאת על ת"ח ובודאי ניחא ליה להמתין שלא יקברם עד יצא ידי ספק דילמא מצטרכי ליה זוזי להבדלה ולכן גם הנפקד סובר דעביד ליה נייח נפשיה במה שממתין ויהנה לת"ח מנכסיה דת"ח לעת מציא שיצטרכו לו המעות להבדלה

וגם דעת הראב"ד דמה שנאמר בגמרא הוא על נפקד ת"ח והוא תמוה דהוא היפך הגמרא איך יפרש דלמא מיבעי ליה להבדלה. והב"ח פירש דיכול לומר מה שלא קברן הוא בשביל דמהדר אזוזי להבדלה ולכן לא קברן ואין [זה] פשיעה. ולא נהירא דנחזי אנן אם נגנב קודם שהבדיל נפטר. ואם לאחר שהבדיל אמאי פטור. וע"ד ל"ל למימר דמיבעי ליה זוזי הול"ל דמיבעי ליה חמרא ומהדר אחמרא בהקפה ול"ל זוזי. ובסמ"ע פירש דכיון שהיא ת"ח מחזיק גם חבירו לת"ח ומדקדק במצות ומיבעי ליה זוזי להבדלה וגם זה לא נראה דהא אי מעות הגי' דאנפקד קאי ממי אלא קאי אמפקיד ובאמת תקשי אמאי לא מיפטר במפקיד ת"ח גם אי הנפקד ע"ה אמאי לא נימא גם במפקיד ת"ח שבאמ' צריך מעות להבדלה יפטר הנפקד אפי' עם הארץ. ועוד מאחר שהת"ח מחזיק גם לזולתו לת"ח א"כ נפטר הנפקד אפי' עם הארץ משום דהמפקיד ת"ח סובר שהנפקד ימתין עד יצטרכו לו זוזי להבדלה וא"כ גם במפקיד ת"ח יפטר ובאמת פשט הגמרא אין לפרש אלא או אנפקד או אמפקיד (ולכן נראה דלהראב"ד דמיקל ופוטר בנפקד ת"ח הא דאמרינן דבעי זוזי לאבדלתא במפקיד קאמר וכדנקיט הסמ"ע וטעמו שת"ח חרד על דבר השם לזכות את עצמו ואת זולתו ולכן נחשב אצלו למצוה לזכות את המפקיד במעות להבדלה משל פקדון ולכן אין חושש לקוברן אבל בע"ה אנן סהדי שאין חרד על המנות שיחשוב לו לצדקה לזכות המפקיד שיקח דמי א"כ אבדלתא מן הפקדון ביד אם לא מחכמה שאל על זאת שנא קברן כי מרמה דיבר וחשבינן לפשיעה)

ולשון הרמב"ם כפי מ"ש המ"מ ואם המפקיד ה"ח אין חייב עד ששהא אחר שיבדיל כדי לקיורן ע"כ. וכתב הב"י הטעם דאין ממתין כ"א כשיעור שיבדיל בעצמו דמסתמ' כשהבדיל הוא גם המפקיד הבדיל דאי הוה מיבעי ליה זוזי להבדלה הוה אתי ולא נראה דא"כ כ"ש כשהמפקיד ע"ה ממתין אפילו טפי ואם נימא דע"ה אין (חשיד) [חשש] על מצות הבדלה כ"כ ולא ירע בעיניו מ"מ קשה איך תנה במפקיד הבדלת הנפקד דלדברי הב"י הנפקד ע"ה ממתין בענינים שונים קודם הבדלה. ולכן נ"ל דבלא ה המה ב"י על הטור שהעתיק דברי הרמב"ם והרא"ש סובר דלא מחייב עד אור הבוקר ולכן נראה דהטור מפרש גם דברי הרמב"ם (דקילי) [דר"ל] בשהה מלקוברן אתר שיבדיל [היינו] המפקיד והיינו אחר שיוודע לנפקד שהבדיל המפקיד וממילא כ"ז שאין יודע יוכל להמתין עד אור הבוקר דכל שפה עומד ומצפה פן יבא. ואפילו תימא דצורבא מרבנן מסתמא לא ישהא כל הלילה בלא הבדלה מ"מ י"ל שאין מחויב להיות [ניעור] כל הלילה בשביל פקדונו של זה ויכול לשכב בשעה שבני אדם שוכבין וכיון שבתחלת הנילה אין חיוב עליו לקוברן כל שלא נודע לו בטרם ישכב שהבדיל אין חייב לקוברן ובזו ודאי מודה הרא"ש שאם כבר נודע לו שהבדיל הצורבא מרבנן שחייב לקוברן כן נראה דעת הטור

אמנם לענ"ד מ"מ דחיק לפרש אחר שיבדיל על המפקיד ולכן נראה דהרמב"ם מפרש אחר שיבדיל על הנפקד והיינו משום דרוב פועלים אין מקפידים ועושין מלאכה קודם הבדלה וס"ל דד קא אם אין חייב לאחרים אבל לעשות מצוה מן המובחר במה שחב לאחרים אין בידו ולכן אם הפקיד אצלו מעות של אחרים אין רשאי לנהוג סלסול בעצמו כלא ירצה לקברן עד שיבדיל בדיל על הכוס דכיון דמצד הדין מותר ועי' רמב"ם פכ"ט משבת ה"ו וז"ל ומאחר שיבדיל ויאמר בין קודש לחול מותר לו לעשות מלאכה אעפ"י שלא הבדיל על הכיס עכ"ל ועב"י ס"ס רצ"ט מה דמספק בדעת הרמב"ם ואזדי הדברים כאן לצד הב' דשם מסתמא יקפיד המפקיד על כך וה"ל לאתויי שאין רוצה לקיברן קודם שיבדיל אבל אם המפקיד ת"ח מסתמא לא יקפיד שימתין עד שבדיל [והא לא מצי] למימר דמחויב להבדיל תיכף משחשיכה בכדי שיוכל להטמין [מיד ע"ז קאמר] הש"ס דאי ת"ח הוא אין כונת המפקיד שיטמינם תיכף משחשיכה ויהיה מחויב להבדיל מיד דמסיק אדעתיה דלפעמים מהדר אזוזי להבדלה ולכן אין קפידא על המפקיד שיטמינם דוקא מיד כ"א לאחר שיבדיל ואפילו שהה מ הבדיל אין המפקיד מקפיד בכך אבל למי שאינו צורבא מרבנן מסתמא מקפיד שיקברם מיד אלא שעדיין אין מיושב הא דצא קאמר מיבעיא ליה חמרא להבדלה מיהו יש ליישב דיוק זה דקאמר אזמן שהוא צריך ובזו צריך יותר זמן להמציא מעות וגם לקנות יין ומיושב שפיר והמעיין יבאר כמה נדחקי הב"י ואחרונים בישוב דברי הפוסקים וכבר נתבארו הדברים על מכונם בטעם וסברא בס"ד

ג ועכ"פ כש ש לו איזה התנצלות להמתין לא מחייבינן ליה דלהוי פשיעה מש"ה וכ"ש בנ"ד שהנפקד ביקש את שלו והיה עומד ומצפה מתי יבא המפקיד לתבוע פקדונו וגם מ"ש סברא דאף שנולד איתו דבר אח"כ מ"מ מחויב להסיר המכשול כמו בשהה כדי לקוברן באמת מזה אין ראיה די"ל דילמא התם שהחשש מזומן מפני הגנבים ולא הקילו רק ע"ש בה"ש ומעיקר הדין היה לו לקוברן מיד אבל בנ"ד בשפת שבא (הנפקד) הפקדון לידו הי' די בשמירה זו ששמר לפמ"ש דלא הוה פשיעה ולזה לא נתחייב כלל לטומנם בקרקע מפחד אשר לולד ואדרבה היה לו למפקיד ניטול את שלו אחר ששמעו מן הרעש ואף דודאי אילו היה ההפסד מזומן ברי הזיקא היה מחויב להציל של חבירו דלא יהא אלא משיב אבידה מ"מ כאן לא ברי הזיקא דכמה מטלטלין אשר לא הטמינם ובגדי אשתו יוכיחו וכמה אנשים אשר בא להם הפסד וקנקיל פ"י ההטמנה א"כ י"ל איפכא בשלו רשאי ובשל חבירו לא רשאי פן יתקלקלו. ועוד שאם שמר כדרך השומרין אף שהוסיף שמירה בשלו לשומרו שמירה מעולה ביתר שאת אין מחייב לטרוח בשביל חבירו ואין דומה ליכול להציל ברועים ובמקלות דשם ההפסד מזומן שבאים ליטול של חבירו פשיטא שמחוייב להציל חבירו מן ההפסד אבל היכא דהוה שמירה כדרך השומרין אלא שעל שלו משגיח יותר להטמינו במסתרים אין מחייב לעשות כן בשל חבירו ואף דבתשובת (חסר) אין ראי' די"ל דשם לפי הענין באמת לא היה משומר מגנבים (חסר) מפני שהוציא שלו ממקום הלזה אבל אם שמר כדרך השומרין אף שהוסיף שמירה בשלו אן לחייבו הגע עצמך אם הוא גברא דחם על דידי' ומסתיר שלו מאה אמה בקרקע וכי בשביל כך יתחייב לעשות גם בשביל חברו והא ודאי ליתא. ועוד דבמהרי"ק משמע (סי' קנו) דאם נחית לשומרה בטעות מחמת שלא ידע שנותנין משם מספרים לאו שומר הוא כלל (ורא"ש) [ורמ"א] בקצרה מביאו וסי' רצא ס"ד) וא"כ גם בנ"ד אם נימא בשעה שנמסר הפקדין לא הי' חשש כלל ודי בשמירה בחנות כפי מש"ל ואח"כ נולד החשש מן השערורי' י"ל דלא נחית לשומרה על דעת כן ולא נתחייב כלל לעשות שמירה ביתר שאת ואף שאשת המפקיד ביקשה וכפי הנר' ממ"ש לעיל בקשה זו היה להוציא המשכונות בלא מעות מן הערבינות ולא נתן לה הנפקד י"ל שלא עלה על דעתו כלל שיסתעף מזה איזה אחריות והפסד וגם לפי האמת לא נשמע בכל הרעש גזילה מאנשי המלחמה כי אם לפעמים שתפסו מאכל ומשקה ולא הוי שכיח הזיקא במדינה זו ופחדו פחד אשר נא היה פחד לפי האמת

ד ואמרתי עם לבבי לחפש עוד זכות דלכאורה למ"ד מלוה על המשכון ש"ש בכה"ג שלא נתן המשכונות עדיין