שו"ת מהרא"ל קמ

אין בכלל דבריו שום נזירות כדין. ונחזור לענינינו שבאמר ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ופונה ל"ש כפילות כלל לומ' שבאם לאו ל"ת מקודש' שהרי היא רוצה בקדושין בהחלט ושיפטור מש"כ וזהו מתקיים מיד ולכך למ"ד תנאו קיים הרי קידושין חלין מיד והיא מקודשת ואין עליו חיוב ש"כ וברור. גם מה שהקשו מקרע כסותי ע"מ לפטור אמאי לא חשיב מעמש"ב וכמו כן ממתנה ש"ח להיות פטור משבועה נ"ל ליישב ג"כ דדוקא בשאר כסות ס"ל לר"מ דהוה מעמש"ב כיון שהוטל עליו ש"כ והיא אינה מוחלת ברצון הש"כ כי אם לפי שחפיצה בקדושין ולכן אמרינן כיון שמקודשת ממילא יתן ג"כ ש"כ וכמשפט הבנית יעשה לה וכ"כ בע"מ שאין לך עלי אונאה אינו מוחל ברצון רק שרוצה לקיים המקח וצריך לאותו דבר וגם בסילק עצמו מירושה אינו רוצה מסתמא כי אם בשביל שחפיצה בדבר דוקא אבל בזה שאומר קרע כסותי ע"מ לפטור אינו מעמש"ב שאין האחר מוזהר על הפסדו אם חפץ הוא בכן ובשומר דמעיקרא לא שעבד נפשיה כלל ולא נעשה לענין זה שומר כלל אינו מחוייב להיות שומר שנו. אבל בשאר כסות שהוטל עליו מצד האישות וכשרוצה האישות ממילא נכנס בחיובו

ה ומעתה נ' בנ"ד שהתנה שלא ימכור משקין בחלק שבינה אף שאפשר לתלות הדבר בספק אם יעשה שמה מחיות יוחזר המקח לבעליו למפרע מ"מ כיון דלא כפלי' לתנאו לא נאמר שיתבטל התנאי מכל וכל דטעמא דלא מהני תנאי שאינו כפול דמדלא חשש לכופלו מסתמא לא קפיד עליו ולר"מ ל"א מכלל הן נשמע לאו וכאן י"ל שמסתמא לא נתכוין שיחזור המקח לאחר כמה שנים אחר שכבר יורד לנחלה לבנות ולהרום כאות נפשו לא מסתבר כלל שכוונתו היתה שיחזור המקח. גם מי יודע מה ילד יום פן יזלו נחלאות ובכיון יעבור על תנאו כדי שיחזור המקח ולכן בודאי הדבר ברור שנתכוין שישאר המקח שריר וקיים אפם לענין זה אין לו רשות לעסוק במחי' שע"ד כן מכר לו ולא מכר לו זכות זה מעולם וזה התנאי כחו שיור במקח וצדק מאמר החכם דמחשיב לי' לשיור ואף שאיני שייר ממש א"ת המתקיים לשעתו וזה קנה הנחלה ולזה נשאר זכות שלא יעסוק במחיה ואין מקום בזה לכפילות שלא נתכוין כלל לעשות ספק במכר והתנאי מתקיים מיד וכן בהך דפ' המוכר אח הבית ע"מ שמעשר ראשין שלי אמרינן שיורי שייר למקום מעשר ולא יעה"ד שאם אינו נותן לו המעשר יחזור כמקח אלא שהתנאי והמעשה מתקיימין לשעתן וכן בע"מ שדיוטא עליונה שני שליעה"ד שאם ימחה בידו כלא יוצא זיזין שיוחזר כל המקח רק שכל א' עומד בשלו ואף שיש לפקפק קצת דבשלמא התם י"ל ששייר לו זכות הלזה אבל כאן מה שזה אינו יכול נעסיק במחיות מזה לא נשאר לו שום זכות בגוף הבית שהרי גם הוא א"י לעסוק במחיה במקום שהוא מכור לחבירו מ"מ כיון שהדבר הנמכר ברשות המוכר לכל מילי ומאחר שלא מכר לו לכל תשמישין מ"מ נשאר זה שלו וכן הא דאמר שיורי' שייר למקום מעשר אף שעדיין לב"ל כלל ואין לו מקום בשדה מ"מ בדבר שהות שלו יכול לשייר נפשו וכ"ש הכא וכן מצינו בגיטין (דף פה) דבעי חוץ מזונותיך א"ה שיור אף שח"ב לשום דבר וכבר גירשה מ"מ אפשר לו לשייר כח זה וכאן כ"ש דמשייר לנפשיה כ"ז שאם ירצה לעשות מחי' מחוייב לשכור ממנו ולרצותו או כשישכור לאחר יצטרך לשלם לו בעד כח שיש לו במחי' ושפיר יכול לשייר לו זה וכן מצינו בפ' השולח עבד שמכרו רבו לקנס הרי אפילו לדבר פרטיי ורחוק יכול למכור או לאו משום דשלב"ל וכ"ש שיחזיק לעצמו הדבר שחפץ וכן בקנין סודר דאמרי' בנדרים ס"פ השותפין דהוה קני ע"מ להקנות אף שחין לו שום דבר וזכות בסודר מ"מ יכול לקנות וכ"ש לשייר לעצמו כפי זה שרוצה וא"כ י"ל שהתנאי והמכר מתקיימין תיכף ואין מקום לכפילות ומשפטי התנאי וכן ראיתי בקצה"ח שהביא בשם הריטב"א בקידושין (דף נג) בנותן מתנה ע"מ שאין לרבו רשות בו דאין ענין מזה לתנאי ורפור כי שייר לנפשיה במתנה ע"ש ומ"מ מקרי תנאי לענין מעמש"ב וכן בנזיר (דף יא) כהך דאומר הריני נזיר ע"מ שאשתה יין כו' ס"ל נריב"ל דהאי ע"מ חוץ הוא ורבינא ס ל דתנאי הוה. וגם מכאן תימא על תוס' הנ"ל שנראה מדבריהם דשם מיירי בכפל תנאי ואמר א"ל אשתה נ"א נזיר א"כ איך אמר ריב"ל דהאי ע"ח חוץ הוא הא הוי תנאי גמור א"ו דהיכא שרוצה שיחול הדבר מיד התנאי והמעשה מתקיימין תיכף ואין מקום לכפילות שרוצה בנזירות וגם לשהות יין ולכן אינו מתנה לאידך ג סא אלא דפליגי דרבינא ס"ל דהוי תנאי בכה"ג חף שהמעשה והתנאי מתקיימין מיד מ"מ מקרי תנאי שחפץ בנזירו' על תנאי הלזה ונ"ד לאומ' חוץ מיין דמשמע שרוצה בנזירות שלם ומתנה שיתקיים התנאי שישתה יין ולכן קרי ליה תנאי וריב"ל מדמי לי' לחוץ. וכמו כן בנ"ד המכירה מתקיימה מה מיד והוא מתחייב בקיום התנאי מיד שלא לעשות שים מחי' ממילא נבאר לענין זה ביד מוכר שאין לו לזכות כי אם במה שמוכר לו והוה תנאי שהתנה לשייר לו זה הכח והיכא כא דהיו מעמש"ב נ"מ בכה"ג

והא דאמרינן בר"פ המגרש דמבעיא להו אי אלא חוץ הוא או ע"מ וע"מ תנאה בעלמא הוא ונא חשבינן לשיור באומר ע"מ שלא נשאי היינו משים דדוקא בדבר שזכות הוא לו ורוצה בקיום הדבר שייך לומר שרוצה בקיום הדבר וישאר לו זכות זה כרצונו אבל התם אדרבה אם נחשבו לשיור לא יתקיים הדבר כלל מפרשינן לי' כפשוטו שכיון לתנאי שלא תעבור על רצונו כיין דלא כיון לזכות לעצמו רק שאיני רוצה שתנשא לפלוני אבל במתנה על דבר שזכו' הוא לו אמרי' פשוצה שיתקיים הדבר על אופן המדובר כפי רצונו ולמה נאמר שמטיל ספק בקיום המקח

ונ"ל עוד ראיה לזה מר"פ האומר בקידושין גבי מעכשיו ולאחר ל"י מספקא לי' לרב אם הנאה הוה או חזרה ושמואל אמר עד ל"י מקודשת לשני לאחר ל"י פקעי קדושי שני וגמרו קדושי ראשון ואמרי' דלשמואל פשיטא ליה דתנאה הוי ולכן על"י קדושין תלויים שמא יחזור בו וקשה איך אפש' לומ' דתנאה הוה הא לא כפלי' לתנאי' וגם פשטא דלישנא שאמר הרי אח מקודשת ני מעכשיו ולל"י א"כ הוי מעשה קודם לתנאי לדעת החולקין על הרמב"ם וגם איך אפשר לומר שהוא הנאה מעכשיו אם לא אחזור עאל"י דא"כ תהא מקודשת מיד שהרי לא כפל תנאו ושמואל גופי' ס"ל דבעי כפול בפ' מי שאחזו ואולי מכאן ראיה להגאוני' והרמב"ם (בפ"ו) מהלכו' אישית דס"ל באומר מעכשיו אין צריך לכפול תנאו ולא להקדים התנאי למעשה וא"כ א"ם כיון דאמר מעכשיו א"צ כפל ותקל"מ ולפי שיתם גם בנ"ד כיון דהמכירה רה נעשה עפ"י ק"ם כנהוג יסתם ק"ם מעכשיו הוא א"כ א"צ למשפטי התנאי כלל. אבל להחולקים קשה. וברא"ש גופי' פסק כרב דמספלאי תנאה הוי אי חזרה ומשמע דאם חזר תל"י א"צ גט כלל וכ"כ הב"ש בהדיא (בסימן מ) וקשה איך אפשר שיוכל לחזור הא אם הנאה הוא הרי לא כפלי' לתנאיה והמעשה קיים בכל גווני וגם הוי מק"ל. וגם בטור וש"ע העתיקו מעכשיו ולאחר ל"י ומ"מ מספ"ל אי תנאה היי א"ח. גם רש"י פירש אמימרא דשמואל על"י מקודשת לב' שמא ימות הראשין ונמצאו קדושי שני למפרע וקשה איך אפשר שיהיה למפרע הא לא כפלי' לתנאו וגם מקל"ת ורש"י פירש בפ' מי שאחזו (דף עה) דאפילו לרבנן בעינן תקל"מ ושמואל גופי' ס"ל דבעי כפל כדאיתא בפ' מי שאחזו (דף עה:) דאתקין כן בגיטא דשכיב מרע ומשם עיקר ראיית הפוסקים כר"מ כמ"ש בתו' שם (דף ע"ה ד"ה לאפוקי) ולכן צריך לומר כשמשייר לעצמו איזה כח בג ף הענין כגון התם שיחזור בו כשירצה תוך ל' א"צ לכפול ולמשפטו התנאי וא"ת לפ"ז אכתי קשה דאמרינן התם דפליגי בפלוגתא דהני תנאי מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט רמ"א כזה גט דפשיטא ליה דתנאה הוי ולת"ק מספקא לי' ואיך נימא דהוה תנאה הא לא כפלי' לתנאיה ושמואל גופי' ס"ל בגט שכיב מרע דאתקין כפילא דוקא וצ"ל דאה"נ לת"ק מספ"ל אי תנאה הוי וכיון שלא כפלי' נתבטל כל התנאי או חזרה הוא ור' ס"ג תנאה הוה ואם ס"ל דבעי כפל באמת הוי גט אע"פ שלא נתקיים ואמת שזה דוחק ויותר מכריע מזה קבלת הגאוני' דמעכשיו א"צ כפל ומשפטי התנאי ולפ"ז צ"ע לפמ"ש הב"ש בשם הרמב"ן והרשב"א דמפרשינן מולל"י הוה התנאי אם יחי' א"כ משמע דאם מת חנו בודאי קדושי שני וקשה הא לא כפלי' וגם לא הוי תקנ"מ וה"ל לפרושי בהדיא דאם מת מ"מ צריכה חליצה מכת קדושי ראשין שהרי הם הניחו קבלת הגאונים בצ"ע אי בעי משפטי תנאי במעכשיו וטעמא דמילתא דחזרה הוה כמו שיור הוא מטעמא דפרישית לעיל דכשהתנאי והמעשה מתקיימין לשעתן א"צ כפל דחל מיד באופן אשר דיבר וכאן נמי כיון דבידו נחור בכל עת ורגע הרי התנאי מתקיים מיד שתולה בעצמו הדבר אם ירצה חוזר מיד ולכן לעולם נשאר לו זה הכח משא"כ באם מת והתנאי בדבר שאינו בידו

ו ועוד נ"ל ראיה דבכתובו' (דף עט) גבי מברחת דאמר ת"ק כותבת שטר פסים ואמר רשב"ג רצה משחק בה אלא כותב' לו מהיום לכשארצה ופרש"י והר"ח והרא"ש שכותבת מהיום וכשארצה לחזור בו אחזור בו וכל הפוסקים כתבו סתם ובטור אה"ע (סי' צ) ובש"ע שם ולא זכרו ממשפטי התנאי ול"נ דבתנאי אם לא אחזור לכ"ע דנין ליה כמו שיור ששיירה לעצמה כח זה

גם בנדרים (דף פא) המדיר הנאה מחתנו כו' אומר לה הרי מעות הללו נתונים לך במתנה ובלבד של"י לבעלך רשות בהם אלא מה