שו"ת מהרא"ל קלז

אך עדיין יש לחלק ולומר דדוקא במתנה כהני אמרינן דיוכל לעשות המעשה ולבטל המתנה דמאי איכפת לן מאי שיבטל המתנה הא אין להנותן שום היזק מזה משא"כ במכר כה"ג שאם מכר ע"מ שלא ימכרנו לאחר אפשר דלאו כל כמיני' לבטל תנאי כדי שיתבטל המכר שאין אנו מניחין לו לעבור על תנאו ולמכור לאחר כדי שיתבטל המכירה ראשונה

ובזה אפשר גם הרא"ש מודה דהמכירה שני' בטלה והמכירה ראשונה קיימת ואני העני אין בידי להכריע. אכן גדול אדון מעכ"ת ורב כחו יתירנו נא מן הספיקות האלו ומובטחני במדת צדקו וטיבו שימחול על כבודו הרמה להחזיר אותי בתשובה שלימה ע"י מכתבו הקדוש ויאיר לי עיני בזה. כי טבע השכל וטעמו. להטיב לב המתהלך עמו. ניטע בנפשו חמלה להצמיח פרי חסדיו בדרי מטה ולא ישחית את שרשו. מלהטיב לכל דרשיו ממתיקו מדבשיו. הכ"ד ידידו לנצח. אסקופה נדרסת תחת רגלי ת"ח מצפה לתשובתו. נאום חיים בהמנות מו"ה מרדכי זצלה"ה מפלונסק

סימן מ

ב"ה יום א' כ"ג מרחשוון תקס"ט פלאצק

תשובה חיים ברצונו. לעשות רצון קונו. מחזיק בתורתו בכח ידו ואונו. הוא ניהו ידידי הרבני המופלא ומופלג החריף ושנון כ"ש חיים יצ"ו

ראשית דברי להסיר תלונתו טל אשר לא השיבותי לו אשתקד על מה שפקפק על הנמצא כתיב בספרי המודפס. האחת כי כבר השבתי והכינותי המכתב והנחתיו בס"א מספרי המודפסים ולסיבת טרדותי מילתא מני אזדא ולא ידעתי אנה הונח וכאשר ארכו ימים קצת נתתי ס' א' דורן דרשה לחתנו של המניח מהר"י כ"ץ ז"ל. ובבואם הנה הגיד לי תלמידי הב' המופלג כ' צבי כ"ץ שהמכתב אשר השיבותי למעלתו נמצא בס' ההוא אך לא הוחזר לי המכתב לשלחו אליו וגם לא הי' דבר נחוץ כ"כ כי אם ישכיל מעלתו מעצמו יבין מדעתו שאין תפיסה על מ"ש שם והיה עלי לטורח השנות הדברים

והנה אשיבהו משלכן על אשר שאל כעת הגם כי הקשה לשאול כי ספיקות הללו עומדים ברומו של עולם ויש בהם סברות שונית ורבות כהררים התלוים בשערה. וכבר אמרו הקדמונים דין תורה לא ידענא אך אשיבהו כפי מה שדעתי נוטה כאשר הורוני מן השמים על ספיקותיו

א) הנה מה שנסתפק בלשון הצוואה שלא לדחות אשתו מן הבית ונסתפק למעלתו אם נותן לה ביתו לדירה או שנותן לה דירת הבית והוא דבר שאין בו ממש. הנה מה שנראה למעלתו כיון דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמי י"ל בודאי הקנה לה באופן המועיל ודומה למ"ש הרמב"ן ומביאו רמ"א. ואין זה מספיק דהא מבואר בגמרא על שכיב מרע גופי' שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלני פירות דקל זה לא אמר כלום משום דליתא בבריא והועתק בש"ע (סימן רנ"ג) והרמב"ן לא אמר בתשובתו רק באמר תחילה אני נותן דירה לפלוני בביתי ואח"כ קנו מידו די"ל מגופה של קרקע קנו מידו ובאמר קנו ממני שאני נותן לפלוני דירה לא אמר כלום. וגם רמ"א מביאו בקצרה וא"כ מה שבא בצוואה שלא לדחות האלמנה מן הדירה לא שייך לומר שסבור באופן המועיל דלא אמרינן כן אלא בקנו ממנו אחר אמירתו וגם במ"ש רמ"א וכ"ש אם החזירו הקנין ברמב"ן מבואר דדווקא כשעדים יודעין זאת אלא דרמ"א ס"ל כיון שגם טעם ראשין מספיק וגם להלכה מבואר בתשובת רמב"ן עוד טעם שהחזיק בפניו. וכבר כתבו כשפוסק כתב כמה טעמים אין לסמוך על א' מהם וא"כ גם דברי רמ"א אילו בא מעשה לידו והיה חסר תנאי שכתב הרמב"ן שהחזיק בבתים ודר בהם כפני ראובן היה הדבר צריך ישוב: אלא שיש לצדד בזכות האלמנה שתה שאמרו דידור הוי דבר שאין בו ממש הוא דוקא בנותן זה לאדם מחדש אבל באשה שכבר יש לה זכות הלזה ומשעבד לה הבעל ומחויב ליתן לה דירה וגם נכסי דבר נש ערבין בי' וכבר נשתעבדו לה דירות הבעל בחייו וכשמצוה שגם אחר מותו לא תדחה י"ל שמחזק חיובו וכבר זכתה בחיוב זה בחייו א"כ כשאומר שיהיה לה עוד דירה לאחר מותו וכיון שכבר היה לה זכות בגוף הדירה שפיר מהני תנאי ותזכה בדירה והכי משמע לי ממה ששנינו בפ' נערה לא כתב לה את תהא יתבא בביתי כו' מפני שהוא תנאי ב"ד ומשמע דתנאי ב"ד לא הוצרך רק מפני שלא כתב לה הא אילו כתב לה את תהא יתבא בביתי אפילו בלא תנאי ב"ד היה לה זכות זה מכח הכתובה קשה מי עדיף את תהא יתבא בביתי מאילו אמר ידור פלוני בבית זה והוי דבר שאין בו ממש וגם איך תקנו חז"ל לשין שאינו מועיל ע"פ הדין אלא ודאי בכה"ג באשתו מהני. וגם בבנותיו שנינו בנן נוקבין דיהוין לך כו' יתבין בביתי ומחזנין מנכסי כו' אף שהאב אינו חייב בדירת בתו ולכן י"ל שלא אמרו ידור בביתי לא מהני אלא באיש אחר שאין דעתו קרובה אצלו אבל בתו ואשתו שדעתו קרובה אצלם אפילו אמר בלשון הלזה ודאי כונתו באופן המועיל וכן שאר תנאי כתובה כמו בנן דיכרין אינון ירתין אפילו לרבנן דר' יוחנן בן ברוקה שאינו יכול להתנות בלשון ירושה כדאיתא (ב"ב דף ק"ל ודף קמ"א:) וע"כ בתנאי שמתנה לטובת בנו שדעתו קרובה לבנו ואשתו ודאי לשין המועיל קאמר אף דאמר ירתין כונתו בלשון מתנה באופן המועיל ולא אמר ירתין אלא דלא תטרף ממשעבדי כדאיתא פרק אע"פ (דף נ"ה) וא"כ כ"ש אם אחר יתבא בביתי ודאי כונתו שיהיה להם זכות כגוף הבית

וכן משמע ברבה פ' ויחי שצוה רבינו הקדוש לא תזוז אלמנתי מתוך ביתי משמע דהאי לישנא שפיר מהני. ודוחק לומר שמתוך שסמך שלא ישנו מצוואתו אמר כן. דיותר היה לו לומר לשון מבואר שיהיה מקויים בהכרח לומר ביתי תהיה לדירה לאלמנתי ובודאי רבינו הקדוש בחר לשון ערומים המועיל גם ע"פ הדין. ובירושלמי פ' הנושא מצאתי שהקשה כן ולא כן תנינן אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי כו' ומשני דלא יאמרון ביתא דנשוותא משועבד לנשוותא ופירש המפרש בקרבן עדה שלא יאמרו שבית זה משובד לנשיא. א"ר אלעזר ב"ר יוסי כהדא דתניא היתה דרה בבית כשם שהיתה דרה ובעלה במדינת הים כו'. ור"ל שאילו לא צוה היו אומרים שמשועבד לנשיא ומסתמא האמת כן הוא שבודאי שיורשי רבינו הקדוש לא היו עושין שלא כדת. ור' אלעזר תירץ שלולי צוואתו לא היה לה דירה חשובה כ"כ ולכן ציוה ליתן לה דירה חשובה כמו שאילו היה בעלה בביתה ומשמע שע"פ צוואתו זכתה בדין על הדירות ולא מקרי דבר שאין בו ממש ובפרט לפי האמת שיש לה דירה מתנאי כתובה ויש לה זכות בלא"ה בגוף הדירה ושפיר מה שמוסיף לה ייפוי כח בדירות תו לא מקרי דבר שאין בו ממש שהטפל הוא כעין העיקר. וא"כ בנ"ד שציוה שלא תדחה כל ימי חייה שפיר זכתה בכל דברים שזכתה בהם בחיי בעלה וכן ראוי לדון

ב) ומה שנסתפק למעלתו על מכירת המשקין אם זכתה בהם הנה יש לדון בדבר אף לפי לשין צוואה שלא תדחה [מן] הבית. וקשה בלאו הכי יש לה דירה מתנאי כתובה וכקושית הירושלמי על צוואת רבי ואף דשם תירץ כדברי הירושלמי דנ"מ לדירות יתירות מ"מ בנ"ד שכבר החזיקה במכירת המשקין גם לפי דברי העדים שבצוואה יש לומר יותר שכוון שלא תודחה מכל אשר החזיקה בחייו ואף גם בלאו הכי כיון שהדירה יש לה ע"פ הדין מתנאי כתובה א"כ כשהעדים העידו בעל פה על מחיות המשקין לא מקרי דבר שאן בו ממש מאחר שכבר יש לה זכות בגוף הדירה כשמצווה שיהיה לה מחיות המשקין אינו אלא מיפה זכות הדירה שתשא ותתן במחיות. אלא שאני רואה לשון העדים שהעידו על פה בזה"ל אז זיא זאל ראזאנדזין כל ימי חייה כמקדם וזה אינו לשון מתנה רק דודאי מסתמא לא כוין כי אם