שו"ת מהרא"ל קלה

א"כ י"ל שתקנה לפלוני כ"כ בגוף הבית פ"מ שיוציא המעות במה שהתנה

ודע שאפילו הי' מקים לבטל קצת מן הצוואה כמו מתנת העניים או הלואה הנ"ל מטעם נגיעה מ"מ אין כל המתנה בטילה כיון שפרט כל דבר פרטיי לעצמו וכן מבואר ברמב"ם הלכות עדות (פי"ד דין זיין) וכן פסק בח"מ (ס"ם נ"א) שכל אחד מתנה לעצמו ומזה ג"כ נתבטלה טענה דקני אח וחמור ועיין בכ"מ שם שסמך ג"כ על הך דגיטין שהבאתי ותלי' בפלגינן דיבורא ואדרבה תמהו על הרמב"ם דלמאי דקיי"ל פלגינן דיבורא אפילו כתב בלשון כלל ראוי למיפלג דבורי' דהא הכי משמע בירושלמי ועיין בר"ן (פ"ק דגיטין)

ונראה להביא עוד ראיה דבהקנה לשנים אף שהא' אינו קונה מ"מ מי שיוכל לקנות קינה ולא אמרינן שיהי' בטל הקנין כמו בקני את וחמור דפריך הש"ס בקדושין מיני' דשם מיירי בהקנה לשנים והוא דבב"ב (דף קל"א:) אמר פשיטא בנו ואחר אחר במתנה ובנו אפוטרופוס ומבואר ברא"ש אפילו כתב כל נכסיו לבנו ואחר בבת אחת חשבינן ליה כותב כל נכסיו לבנו וכן באשתו ואתר וכן הוא ברמב"ם (בפ"י מהלכות זכי' דין ו') הכותב כל נכסיו לאחד מבניו ולאחר אותו האחר קנה החצי ונשאר החצי לבניו וזה שכתב לו הוא אפוטרופוס הרי בהדיא אף שלא קנה בנו מ"מ קנה האחר אף שהי' בקנין אחד ואף דהרמב"ם גופיה כתב בקדושין באמר כולכם שאין הקדושין חלין כלל אלא ודאי בקנין מודה הרמב"ם ומטעמים שמבוארים וכן הוא בטור ש"ע אה"ע (סימן קז ס"ז) ולא יש שום חילוק בדבר שם

אלא דאיכא למידק בדברי הרמב"ם דלפמ"ש (בפרק ג' מזכי' דין ה'] שסובר שצריך לסיים המתנה ואם כתב לו קרקע מנכסי נתונה לך או שכתב לו כל נכסיי נתינין לך חוץ מקצתן הואיל ולא סיים הדבר שנתן לא קנה וא"כ כיון שבנו לא קנה איך יקנה חצי הנכסים הא ה"ל דבר שאינו מסויים וכן קשה ממ"ש (בפי"א מזכי' דין ז') שכ"מ שאמר יחלוק פלוני בנכסיי כו' יטול מחצה וכו' הא הדל דבר שאינו מסוים ודין זה דיחלוק פלוני בנכסי הוא מפורש בש"ם ב"ב (דף סג) דיחלוק פלוני בנכסי פלגא וקשה הא הוה דבר שאינו מסויים מיהו מהא דנכסי לך ולבנך דאמרינן דכ"א קנה פלגא ליכא לאקשוי' דיש לחלק בין שיצאו כל הנכסים מרשותו ובין שנשאר לעצמו אבל מהך דיחלוק קשה וכן מהך דבנו ואחר ודוחק לומר דמיירי שם שסיים השדה וכן שם שסיים ואמר כל נכסי שהם אלו דזה דוחק ולא מצינו כלל ואפשר לומר דעיקר טעמן כיון שיכול לדחותו יכול לומר משטה אני בך שלא נתכוין להקנות לו כלל וא"כ בשביל דאין אדם משטה בשעת מיתה קני שפיר ולא שייך דליתא בברי ובזו מיושב מה שהביא המ"מ דהך דפ' דייני גזלות מההוא דאמר דיקלא לברתי דשם בשכ"מ איירי ושפיר קנה אפילו דבר שאינו מסויים ואף דבברי אפילו בקנין איירי מ"מ בכה"ג שפיר יכול לומר משטה כיון דהענין מוכיח מצד עצמו עכ"פ בנ"ד יראה שאין בכל טענות היורש ממש וכל דברי הצוואה שרירין וקיימין ומחוייבין לקיים דברי הנוח. וה' ינחנו בדרך אמת ויצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. ולראי' חתמתי שמי אריה ליב

סימן לט

בעזה"י היום יום א' ט"ו מרחשוון תקס"ט לפ"ק פה ק"ק פלונסק

שאלה מה עז מארי. עלה ארי מסבכו ומעונתו. בהררי קודש יסודתו. כלבנת הספיר גזרתו. בכל מקום הלכה כמותו. הוא ניהו כבוד הרב המאה"ג הגאון המהולל בשערים שמו נודע בשער בני עלי'. ארי' דבי עילאה החריף ובקי סיני ועוקר הרים נ"י ע"ה פ"ה כבוד מו"ה אריה ליב נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פלאצק

אם אמנם ידי מרתחן ואצבעותי דא לדא נקשן איך ערב לבי לגשת לפני ולפנים לעבוד עבודה שלא כדת ומה גם כי ראה ראיתי זה זמן כביר אשר כתבתי למעכ"ת איזה ספק אשר נתהוה לי בדברי קדשו ותשובתי נשאר מעל. ונראה בעליל שאין רצינו להעמיס עליו בדברים שאין לו חפץ בהם אבל האמת עד לעצמו כי גם בפעם הזאת ח"ו לא במרד ובמעל עשיתי זאת לעייל בלא בר לולי אשר ניתן לי הורמנא מאת מעכ"ת בעצמו שכתב בהקדמתו לספר יעלת חן באם יעלה. איזה ספק בדברי קדשו דמר אזי צדקה יחשב להודיע למעכ"ת. והנה גם בעת ההכרח לא ישובח ולא יגונה להציע לפני כבודו הרמה איזה ספיקות כי מן היום אשר גלה כבוד מישראל ואבדה חכמת חכמינו וידל ישראל מאוד במשמניו שלח רזון. אין בר ולחם ומזון. ויסכרו מעיינות החכמה. ואייקר להו תלמודייהו למצוא הלכה פסוקה וברורה. לולי ד' צבאות הותיר לנו שריד אשר הופיע מהר מרום קדשו רות בינתו ושכל הקודש להשרידים שבכל דור וחלק מחכמתו ליראיו יחידי סגולה ומה נורא מאד מפעלות אלקים ממכין שבתו השמים השגיח ויחן לנו את המורה לצדקה ארי' דבי עילאה בגבורה של תורה הוא ניהו כבוד מעכ"ת נ"י מאורו נראה לנו אור בפחות יעטה למורה מאתו תצא תורה הלכה פסיקה וברורה

והנה מעשה אירע פה קהילתנו איש אחד נפטר וחיל"ש ולא נשאר אחריו כ"א בית א' נישום בערך ה' מאות ר"ט וצוה קודם מותו בצוואת שכ"מ ליתן לאשתו ט' מאות זהובים פוליש ולנכדיו ט"ו מאות זהו' פוליש והמותר לבנו היורש וגם מבואר בשטר הצוואה ועדים חתומים עליו שלא לדחות את אשתו מן הבית כל ימי חייה. והנה הבית הנ"ל היה מתמוטט והולך ואין לאל ידם ביד האלמנה ובנה הנ"ל לתקן הבית ולקתה האלמנה ובנה היורש הנ"ל אלף זהו' אצל איש אחד על חצי הבית במשכנתא בנכייתא ומאחר שלא היה לבעל המשכנתא מקים לדור בחצי הבית הנ"ל כי לא היה רק קראמניצע אחת לכן הותנו ביניהם שבעל המשכנתא יבנה עוד שטיבעל וקעמריל אחורי הקראמניצע ומה שיעלה הוצאות הבנין יהיה ג"כ על דרך משכנתא הנ"ל ער כי יסולק לו סך הנ"ל במילואו אח"כ עשו ת בין בפני ב"ד הצדק ועלה הוצאות הבנין מאה ר"ט. אך מבואר בשטר המשכנתא שהותנו ביניהם תנאי מפורש שלא יהיה לבעל המשכנתא רשות לעסוק במחיות משקים לי"ש ושכר. ואחר איזה זמן מכר הבן היורש לבעל המשכנתא זכות הנ"ל ונתן לו רשות לעסוק בכל מיני מחי' ובאה האלמנה הנ"ל לפני הב"ד בקיבלנא רבה בטענה שאין לבנה היורש כח למכור זכות הנ"ל להיות שיש לה שני עדים חוץ מעידי הצוואה הנ"ל שבעלה המנוח צוה שכל ימי חייה יהיה המחי' ממשקים שלה

והנני מעתיק למעכ"ת לשין העדים אות באות. האחד אמר בזה הלשון מטן זאל געבין מיין ווייב ט' מאות זהובים און זיא זאל כל ימי חייה רזאנדזין מיא זיא האט גירזאנזעט מיט אלטם. והעד השני אמר בזה הלשון. מטן זאל איר געבין ט' מאות זהו' און זאל כל ימי חייה רזאנדזען און מען זאל איר דיא פרנסה ניט שטערין ע"כ. ולהיות כי יש לי בנידון הנ"ל כמה ספיקות ואנכי הייתי נטפל בדבר זה להיות אחד מהדיינים גלל כן עשיתי תחבולות שיפשרו א"ע ברצון טוב. והנה הגם שאין לנו שוב בנידון הנ"ל שום נ"מ כי כבר התפשרו א"ע. אך תורה מה תהא עלי' כי הספיקות עדיין הם אצלי כמו נד נצבה באין פותר אותם לי רק אמרתי אלכה נא אל מעלת כבוד האדון נ"י כי מלאך ד' צבאות הוא. ותורה יבקשו מפיהו. ואציע נא הספיקות אחת אל אחת

הנה ראשון תחילה אבוא נא לשאול אם במשמעות לשון העדים החתומים על הצוואה שלא לדחות את אשתו מן הבית כל ימי חייה אם במשמעות לשון זה שנתן ביתו לאשתו לדור בו כל ימי חייה. או במשמעות לשון זה שנותן לה דירה בביתו כל ימי חיי' וזה לא כוי מהני כלום משום דהוי דבר שאין בו ממש כמבואר (בריש סימן רי"ב) והנה אף אם נאמר כיון דדברי שכ"מ במקום קנין בבריא עומד א"כ יש לומר שבודאי הקנה לה באופן המועיל