שו"ת מהרא"ל קכז

בפרש"י (דף ט) ד"ה התם דבאמר עצמך ונכסי שפיר הוה כרות גיטא וא"כ קשה למ"ד קני חת וחמור לא קנה כלום איך יתכן הך דעצמך ונכסי קנוים לך דעצמו קנה וכן הך דר"ש דקנה עצמו אע"פ שלא קנה נכסים ואמת כי לשיטת התוס' אפשר לחלק קצת דמפרשין שאמר לו חוץ משדה פלונית ואין לו אלא אותה שדה שאינו מתקיים דיבור כל נכסי רק בעבד א"כ י"ל דשם לא שיתף בקנינו דבר שאינו נקנה כלל רק שנתבטל דיבור כל נכסי אבל אם שיתף חמור בקנינו אינו קונה אבל בתר עיון הא ליתא דא"כ איך מייתי ראיה לעבד שהביא גיטו שהנכסים משותפים בקנינו א"כ י"ל כמו שאינו קונה הנכסים לא קנה עצמו וגם איך פשיטא ליה בעצמך ונכסי שעצמו קנה ונכסים לא קנה אלא ודאי אין כל הקנין מתבטל בשביל ביטול קצתו ואת וחמור צ"ל כסברם רבינו שמחה שאינו בר קנין כלל אבל נכסים בני קנין הם ונ"ל דאפילו בדבר שלא בא לעולם נמי י"ל שקנה מ"מ הדבר שהוא בעולם ולא שייך סברת רבינו שמחה רק בענין שאין הדבר ראוי לצאת מרשות מקנה לרשות קונה כמו חמור שאינו בר קנין אבל דבר חלא בא לעולם מ"מ ראוי ליכנס מרשות מקנה לרשות קונה כש בא לעולם אינו מגרע הקנין של דבר שבא לעלם בשביל כך כן משמע ממתני' (ספ"ג) דפאה המקדיש כרמו משנודעו העוללות העוללות לעניים משמע אע"פ שהקדיש כל הכרם אין ההקדש מתבטל בשביל שהקדיש גם דבר שאינו ברשותו מ"מ מה שברשותו הוא הקדש ואף שאין יכול להקדיש העוללות כלל מ"מ מידי דממון הוא וסבור הוא להקדישו ואף שאינו שלו מ"מ אין ההקדש בטל במה שהוא שלו. משא"כ בקני את וחמור שאין לחמור רשות כלל שיכניס הדבר לרשותו של חמור אבל כאן הרי העוללות הם ג"כ דבר שבממון וכ"ש לפרש"י ורי"ף שפירשו דקאמר לעולם הוא בן חורין אפילו אמר חוץ מבית כור שלא קנה קרקע שיכול לדחותו ובאמת הקנה לו שניהם הרי הדבר מפורש שאף שלא קנה הקרקע מ"מ קנה עצמו ואילו אמר עצמך ונכסיי קנויים לך חוץ מבית כור קרקע שפיר היה קונה עצמו וכן דעת הר"י הלוי כמ"ש הר"ן שם וגם דעת הרמב"ם (בר"פ ג' מהלכות זכי') שסובר שצריך לסיים הממכר יצא לו ג"כ מפירושו של הרי"ף ורבו ר"י הלוי וכמו שהעיד עליו הראב"ד שם וכיון דס"ל כפירוש הרי"ף א"כ לר"ש ס"ל אפילו אמר חוץ מבית כור קרקע אף שלא קנה הקרקע מ"מ קונה השיחרור אלא דבשחרור טעמא אחרינא איכא דלאו כרות גיטא הוא וכמ"ש הרמב"ם (רפ"ז מהלכות עבדים) ויש מקום עיון במ"ש הרמב"ם שם שאפילו אמר עצמך וכל נכסי קנויים לך תם שייר דבר לא קנה הא בש"ס דס"ד משום דפלגינן דיבורא וטעמא דת"ק דלא פלגינן דיבורא א"כ בעצמך ונכסיי גם ת"ק מודה דהוה שחרור וא"כ מנ"ל למסקנא דגם בשני דיבורים לאו כרוח גיטא הוא ושן פרש"י למסקנא בעצמך ונכסיי הוה שפיר כרות גיטא וצ"ל דס"ל להרמב"ם כיון דלפי האמת אמרינן פלגינן דיבורא ומ"מ לאו כרות גיטא הוא א"כ אין חילוק אפילו אמר עצמך ונכסיי נמי לא כרות גיטא הוא ואין כאן מקומו

עכ"פ ביררנו דאפילו אמר כל נכסיי יש דברים שאין נקנין מ"מ קנה דבר הנקנה ועפ"ז פרשתי בחדושי ליישב הך סוגיא שא"צ לדחוק כפרש"י ותוס' אלא דמשמע לן אפילו אמר כל נכסי וכיון דכל מידי אקרי נכסי כדאיתא בב"ב (דף קנ"א) ומטלטלין לא מקני בשטרא אלא באגב וקיי"ל דאגב וקני בעינן וא"כ לא קנה המטלטלין כלל ולשיטת הרי"ף דס"ל היכא שהם צבורין לא בעינן אגב י"ל ע"פ פרש"י כיון דלא נודע איזה חלק אפי' ציבורין לא הוי כיון שלא נודע איזה חלק הקנה לו אלא שא"צ לזה דודאי משמע אפילו לא אמר אגב רק בשטר ומטלטלין לא מקני בשטרא ואף דלא קני המטלטלין בשטרא מ"מ קונה העבד ושאר' נכסים ואין להאריך כאן בזה עכ"פ מוכח דבהקנה דבר שאינו נקנה עם דבר הנקנה שפיר קני למה שהוא נקנה ומכאן קשה לי על היש מחלקין שהביא הרא"ש בקדושין דמחלקין בין חד כולכם לקני את וחמור שהם שני דיבורים דהא קיי"ל פלגינן דיבורא וא"כ אין חילוק בין חד דיבור לשני דיבורים אין להאריך בזה: וגם לפי דברי הר"ן בקדושין שם שחילק דבאחיות י"ל שלא ביקש רק לקנות כולם ומדמי להו לכור בשלשים סאה אני מוכר א"כ נראה שזה אינו רק במוכר משא"כ בנותן מתנה דהמקבל ודאי חפץ לקנות מה שאפשר א"כ שפיר י"ל שאינו מתבטל בשביל קצת שאינו נקנה וזהו סברא נכונה לחלק בין לוקח למקבל מתנה וא"כ א"ש סוגיא דגיטין שכתבתי דשם העבד רוצה בשחרור בכל אופן

ועם מ"ש נתיישב ג"כ מה שנדחקו כל מפרשים מאי פריך מקני את וחמור הא קיי"ל קנה מחצה ונדחקו דהסוגיא אתיא דלא כהלכתא ולפמ"ש א"ש דהא שם קאמר ולטעמיך היינו לאביי ואביי ס"ל בגיטין (דף ח:) דלא פלגינן דיבורא וא"כ י"ל בקני את וחמור שהקנה בקנין אחד שניהם לא קנו ואפילו תימא שהם שני דיבורים עכ"פ בכולכם לא פלגינן דבורא ואביי לשיטתי' וא"כ הרי זה סיוע להאומרים שאינו קושיא אליבא דהלכתא כדמשמע פשטא דמילחא דהא גם בב"ב (דף קמג) מקשי מינה אהך פלוגתא עכ"פ יש לנו לומר אפילו לשיטת הרמב"ם ובעל ההלכות שלא אמרו כן במקבל מתנה שהרי המקבל דעתו לקנות מה שאפשר לו רק במכר י"ל שאינו רוצה לקנות זה בלא זה

ומעתה גם דברי רמ"א (בסימן רג) שכתב החליף מעות ומטלטלין י"ל היינו בדרך חליפין של מכירה אבל במתנה מודה רמ"א דקני שפיר וכן יש להוכיח מדברי רמ"א גופיה (בסימן רפ"א ס"ז) בכותב לבתו שתטול כחצי חלק (דבר) [זכר] שכתב שאין נוטלת רק בנכסים שהיו לו אז ולא במה שנפלו (לה) [לו] אח"כ אלמא דהקנה [לה] (לו) ג"כ מה שישאר אחריו שהרי הקנה לה חצי חלק זכר שהכל בכלל מ"מ אמרינן שקנתה במה שהיה לו ואין הקנין בטל לגמרי והוא מתשובת מהר"ם ולמאי דפרישית א"ש דלא אמרינן שיתבטל הקנין רק היכא שי"ל שלא היה מתרצה לקנות זה בלא זה אבל במתנה קני בכל גווני וגם אפשר דגם במרדכי עובדא הוה בדבר מכירה

עכ"פ זכינו לדון שבמתנה שפיר קני מה שמקנה והדברים ברורים. לאמתה של תורה כמסיני מסורים. ויתד שלא תמוט. וא דבדברי רמ"א בתשובה לא משמע כן י"ל שלא כתב רק לפלפול ולהרבות סברות לסתור דברי ב"י. וכ"ש בנ"ד לפי מה שנראה מטענת היורש שקודם [מותו[ החזיק וציוה שנית לקיים כפי הצוואה ד"ל שכיון להקנות מחדש בצוואת שכ"מ אז לא יועיל הלשון הכתוב בשטר ומ"ש הטוען שכתב שהרשה לדור בחנות והוה דבר שאין בו ממש והדר ה"ל קני את וחמור י"ל כיון שהזכיר הצוואה הראשונה ושם יש בה קנין והיכא דיש בה קנין אמרי' מגופה של קרקע קנו מידו וכיון לחזק הכל ע"פ צוואת שכ"מ א"כ הוה כאילו הזכיר עכשיו ג"כ גוף לדירה ולא אאריך בזה מאחר שכבר כתבתי מה שנראה עיקר בגמרא ופוסקים דבמתנה קני בכל גווני ולמי שיתעקש בכל דהו דחינן לדיעה זו שאין לה קיום

(טענה שלישית) לפמ"ש רמ"א (בסימן רט ס"ד) האומר לחבירו שיקנה ממנו דמי היין כשימכר היין הוה דשלב"ל י"א דכל זה מיירי במקנה לו סתם אבל אם אמר בפירוש שיקנה כשיהיה בעולם קנה אע"פ שעכשיו אינו בעולם וי"ח והט"ז פסק כהי"א א"כ כיון שבכל הצוואה לא נזכר שהקנה לעניים את גוף הבית רק דמי הבית שציוה ליתן להם דמים ממה שיומכר הבית וא"כ לא קנו העניים כלל ואף בצוואת שכ"מ לא קנו כמ"ש (בסימן רי"ב ס"ז) ע"כ

ד תשובה על טענה שלישית. ידי עלי' אשית

איברא ודאי דבשלב"ל אפילו אמר כשיהיה בעולם לא ותמהני על רמ"א שהביא הך דיעה שהיא דחויה בראיות ברורות במרדכי ר"פ יש נותלין ות"ל קיימתי מסברא דנפשאי. ועוד תימא שהרי משנה מפורשת היא בפ' האומר (דף סב) באומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שאתגייר כו' דאינה מקודשת ומבואר בש"ס דלר"מ מקודשת וכל הפוסקים פוסקים דאינה מקודשת משום דאין אדם מקנה דשלב"ל וכן בפ' אע"פ (דף נט) שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה תקדש דלא קידשה וכן בר"פ המפקיד בעינן דוקא סמוך