שו"ת מהרא"ל קיז

עוד שמעתי כי הנ"ל יסופר פיהם בהיות שקיבלו קאנטראקט מאיש אחר אשר נפנה לפקיד בשכירות לפי שדרך הפקידים להתחלף בכל שנה כפרהדרין הללו. ואחר שקיבלו קונטראקט מאיש אחר בטלה חזקת השוכר הראשון. ושגו בזה ברואה שנראה שתשובה גנובה זו הוא מתשובת מהרי"ק שורש קי"ח. אולי ראה אותו אחד מן הנמהרים. בספרי הקצורים. ועצת נפתלים. שועלים מחבלים החרמי"ם. חרמי גבוה רגמ"ה. ולא קרב זה אל זה דמהרי"ק מיירי בחזקת הלואה הנהוגה מימי קדם. וכבר הושיב אחר במקומו. והשר הראשון מת ובא השוכן בחנות וחידש קיומים ותנאים אחרים מן שר חרש ועי"ז נתן טעם אחר דמאחר שמת האדון הראשון אשר מכתו בא ראובן פקע כח הראשון עי"ש שכתב בזה הלשון. וכ"ש הכא שמת האדון הראשון אשר מכחו פו' ופקע כחו ושיעבודו ממדינתו כו' משא"כ הכא שאין הפקיד אלא שכירו ולקיטו של האדון עצמו. ואינו משכיר מכחו כי מרשות אשר המנהו ונשאר הזכות כקדם ובלא"ה נמי לא יכולתי לעמוד על דעת מהרי"ק בזה אך שבעל כנה"ג הביאו ג"כ [בסימן קנ"ו אות נ"ז]. מ"מ פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה שדברי מהרי"ק איברי מרפסין איגרי שכל מה שהאריך שם לא ידעתי מה ענין שמיטה אצל הר סיני דודאי אפילו אם הראשון קיים אם כלה זמן השוכר. הרי חזרה החנות לרשות ראשון אחר שכלה זמן שכירות אלא שיש תקנה מהקהילות שלא להחזיק גבול המוחזק. א"כ מה הבדל יש בין שמת הראשון או שהוא חי וקים. כיון שאינו זוכה אלא בכח התקנה וגזירת הקדמונים אין טעם לחלק בכך כלל שעיקר הטעם מפני תקנת מסיגי גבול ריעיהם. ואם הנכרי שהוא שלו וכלה זמן שכירותו תקנו שלא יכנס אחר בגבולו של ראשון אף שכבר פסק זמן שכירותו והדרא ארעא למרא אדוני הארץ עשו תקנה בשביל הישראל א"כ במה יפה כח השני הקם תחתיו מן הראשון

ואולי מהרי"ק לא איירי בתקנה כלל רק מדינא שהנכרי הראשון השכיר לו כל הימים שתהי' המדינה בחזקתו ודרך המדינה כשקם אחר תחתיו צריך לשכור ממנו החנות מחדש ולא יוכל הנכרי הראשון להשכיר כי אם כל זמן שתהיה המדינה בחזקתו ורשותו וע"ז נתן טעם שפיר כיון שמת פקע שעבודו וכחו. וא"כ לא יפה עשה בעל כנה"ג שהעתיקו על החזקות וליתא שאין זה טעם לגרוע החזקו'. ובפרט על שכירות בתים שיש גזרת הקדמוני' שלא יכנס אחר בגבולו של ראשון. וז"ל התקנה בתשובת מהר"ם בסוף התשובות שלא לשכור בית כותי שדר בו חבירו ישראל עד מלאת לו שנה אחר שיצא היהודי מן הבית ע"כ ונראה דלזה הי' צריך לכלול התקנ' בגזיר' דאם דר בו היהודי זכה מדינ' דבר מצרא. אלא שצריך להוסיף אומץ בגזירה שאימתה מוטלת על הבריו' ולא ידבק בידם מאומה מן החרם לבא בטענו' ועלילו' דברים וגם הוסיף ששנה לא יכנס יהודי בבית אם הנכרי דוחה את היהודי צריך שישאר ריקן עד מלאת לו שנה תמימה. וא"כ הדבר פשוט כי עברו ונענשו במצודת גזירת הקדמונים. וגם נ"מ אם הכותי אינו חפץ בזה לאיזה טעם שיהיה ומאחר שיש לכותי תפיסת יד בזה לא שייך מצרנות

ג אחר העיון נ"ל ליישב דברי מהרי"ק דס"ל למהרי"ק דלא נכלל בגזירת הקדמוני'. רק שלא להשיג גבול השוכר הבית שהוא צריך לו שאינו בדין שיקפח חיותו של זה ויושלך לאשפה. אבל אם השכירה לאחר מן הדין אין לגזור על השוכר שלא יוכל לשכור לעצמו אחר שכבר דר בו וכלה זמנו של ראשון דהדרא ארעא למרא ואין לישראל כח בבית דכלה זמנו רק שמכח גזירה אין אחר רשאי להשיג גבולו מ"מ זה שדר בו כבר יכול לשכור מן הראשון ואינו בגדר משיג גבול שלא גזר רגמ"ה על הקונים בתים לסחורה. אלא שהתנה עמו שישאיר לו חזקתו. ולכן כתב כיון שמת הראשון פקע חזקתו אלא שאין המנהג כן שהרי עושין סחורה בחזקת אלו לכן קשה להחליט בדבר שהוא חשש חרס "ל ומ"מ ודאי מהרי"ק לא מיירי מענין הגזירה וכן משמע שכל טלטול של מהרי"ק אי מיקרי רשע והביא דעת ר"ת ורש"י ואייאי לא הזכיר הגזירה דקם ליה בדרבה מינה. אלא ודאי אין דבריו של מהרי"ק לענין הגזירה. ואיך יפרש דברי התקנה של רבינו גרשון שלא לשכור בית כותי שדר בו ישראל חבירו. ואיך יבדה מהרי"ק מלבו להקל במת הנכרי שאין טוב לחלוק בכך כלל. וחלילה לחשוב על מהרי"ק שיקל בגזירה שספיקו להחמיר בסברא שאין לה טעם כלל אלא ודאי פשוט דמהרי"ק לא איירי בענין הגזירה כלל

ועוד שכבר נודע כשפוסק כותב כמה טעמים אין לסמוך על אחד לבדו שיש לומר שלא היה פוסק כן מטעם אחד רק בצירוף כולם. וא"כ תמיה על בעל כנה"ג שמכל הסעיפים שעשה מהרי"ק עשה דינים פרטיים מכל אחד דין בפני עצמו. והרי בעל כנה"ג גופי' כתב בכללי הפוסקים שנדפסו בש"ע א"ח דפוס אמשטרדם. ראם הפוסק כותב כמה טעמים אין לסמוך על אחד מהם. ובודאי אין לסמוך ע"ז כלל. ועוד אני צריך למודעי שלא יעלה על נפתלים למהרה שיהי' האדם נאמן על עצמו שיצא ידי גזירה דהא ליתא. דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שהרי אין זה אלא מפני אנשים שאין מהוגנין משיגי גבול ריעיהם וא"כ לא שבקת חיי שכל דרך איש ישר בעיניו ויבנה לו במות של גיאות לעשות במה לעצמו ואם כה יאמר שעשה מרצונו של המחזיק וכי יהיה נאמן וגדולה מזו מבואר באה"ע (ס"ס מח) בב"ש וחמ"ח דכשיש חרם רבינו גרשון אינו נאמן לאסור על עצמו שקידש אחותה. ואם בחייבי כריתות שהבנים ממזרים אינו נאמן על עצמו להפקיע החרם. וכן (בסימן קע"ה) שמנדין אותו אם אומר שמאמין לדברי אשתו שזינתה וא"כ בדברים שיש בהם איסור חמור אין נאמן להפקיע חר"ג כ"ש בעניני ממון שאינו נאמן בדברים בלי ראיה ברורה. ואפילו נימא שיש לפקפק בדברי האחרונים בענין איסור וצ"ע עדיין. מ"מ בממון פשיטא שלא יעלה על לב איש שיהיה נאמן באיזה טעם ואמתלא לא נודעת לאורויי התירא לי ופשוט

ד ובר מן דין השוכר מן הכותי זוכה מן הדין מטעם מצרנית דהשוכר בבית שדר בו הוא מצרן נגד אחר הבא לשוכרו וכבר כתב בט"ז ח"מ (סי' קעה) דאף הרמב"ם דס"ל במשכנתא אין דין בר מצרא לענין השכירות השוכר נקרא מצרן וכן פסקו כמה פוסקים. ונ"ל ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם שהועתקו בח"מ שם (סנ"א) בארעא דחד ובתי דחד דדוקא באם יכול לסלקו בכל עת אבל אם יש לו זמן לעמוד שם בנינו ואילנותיו מקרי שותף שיכול לסלק הקונה אף שאין לו בקרקע כלום וכ"ש בדר בבית בשכירות שכולה שלו וממכר ליומא הוא דהא הרמב"ם ס"ל דשוכר לא מקרי מצרן. ומ"מ לענין גוף הדבר שיש לו בו מקרי מצרן וגם בבית הקנוי מכותי שייך מצרנות כמ"ש התוס' פ' איזהו נשך ורמ"א בח"מ שם (סנ"ד) במלוה לכותי על שדהו ומכרה המלוה מסלקו דכאן לא שייך ארי' אברחית לך ממצרנך. וא"כ כיון שרוצה הכותי שישאר כל א' על מקומו ודאי זוכה היושב בה מדינא דבר מצרא

סימן לו

שאלה בדין מצרנות אם נוהג בחזקות. במקום שנהגו שהשוכר בית מכותי יש לו חזקה שאין ישראל אחר יכול להשיג גבולו. ויש שאלה אם לאחד בית או חנות ואחד יש לו חנות סמוכה ג"כ בחזקה הנ"ל ומכרה לאחר אם יוכל בעל החנות הסמוכה לטעון טענת מצרנות הן לענין לסלק הלוקח או לענין לכתחילה ומתוכה יתבאר גם ענין מצרנות בשכירות בכל פרטיו

תשובה להיות כי ראיתי בש"ך [סימן קע"ה ס"ק ס"א] שכתב והעלה בתשובת בן לב (סימן מ"א) דבחזקת בתים או חנות לכל הריעות אין בו משום דין בר מצרא כשרוצה למכור החזקה לאחר ע"ש באורך [וכ"כ בתשו' דברי ריבות] וכן ב בו מת מהר"א ששון סימן (פ"א וסימן קכ"ו קכ"ז) [וברלו' מהרשד"ם כו'] ע"כ תשובת דברי ריבות ורשד"ם אינו בידי