שו"ת מהרא"ל קטו

שיוסיפו המקצת אנשי' בהיות (שכירות) [שכיפות] שלהם במקומות מושבותיהם מעולים בדמים. והשיבו א' שלא הי' מדובר לזמן ב' שאין עלוי כלל רק למי שהרגיל הקונים במקומו אין רצונו לשנות מקומו ג' ששתקו עד כאן ואחר שנה שהטילו גורל על הדירות לא זכרו מזה כלום

א תשובה פשוט שאף יהא ודאי כשהטילו גורל לא עלה על הדעת שיחליפו מדי שנה בשנה שאין זה דרך התגרים כלל. ואף אלו אין להם טענה כלל בתחילה עלה על דעתם שיהי' הכרח לצאת מן הדירות אחר שנה אין דנין אפשר משאי אפשר ובודאי פ"ד כן הטילו גורל שכל אחד ישב במקומו אשר נפל לגורלו עוד כל ימי משך זמן הדירה שהרי אפילו בשוכר סתם בחנות צריך להודיעו שנה קודם כדאיתא בח"מ (סי' שיב ס"ו) ובחנות של נחתומין ג' שנים שהקיפן מרובה וידוע דפה ההקיף מרובה וכל זה אינו אלא בין מוכר למשכיר אבל כאן [אין] משכיר כלל רק חלוקה עפ"י גורל ובודאי אין אחד יכול לכוף את חבירו לעשות גורל לשנים כיון שאין זה דרך התגרים וחלוקה של גורל דמי לחלוקה דגוד או אגוד בדבר שתשמישו שוה יכולין לחלוק בגוד או אגוד כדאיתא בח"מ (סי' קעא ס"ג) ולא מצינו בשום דוכתא חלוקה בחילוף רק אם ראוי לחלוקה חולקין לחלוטין הן בדבר שלחלוטין שלהם הן בדבר השכור. ואפילו להך דיעה שכתב רמ"א (בסי' קעא ס"ט) דלא (שוין) [שייך] חלוקה בדבר השכור לזמן היינו משום שאין להם לסתור ולבנות במה שאינו שלהם אבל כאן ע"ד כן שכרו שיתחלק ביניהם עפ"י גורל או באיזה אופן שיהיה נמצא שכל אחד זכה במקומו אשר יצא לו שם הגורל דמילתא דפשיטא שאם באו לחלוק בדבר השכור ע"פ הגורל לא יוכל אחד לומר נטיל גורל על כל שנה ושנה. דמאחר דלכ"ע אית ביה דינא דגוד או אגוד א"כ בודאי יוכל לומר אני רוצה גורל על כל משך זמן השכירות דאין חילוק לענין גוד או אגוד בין שכירות לממכר והיכא דאית דינא דגוד או אגוד לא יוכל לומר נשתמש שנה אחר שנה כדאיתא (בסימן קעא סעיף ו) שיכול לומר גוד או אגוד רק היכא שאין שניהם רוצים לקנות בזו משתמשין בו שנה אחר שנה. ובנ"ד ששכרו כולם וצריך לחלוק ביניהם אין כאן אלא חלוקה אחת או בגורל או בעילוי דמים ואתר שחלקו בגורל כל אחר על מקומו ישאר. מיהו כאן אין להם לתבוע עילוי דמים אפילו אם הי' עילוי דמים בין זה לזה שהרי אם חלוקין בגוד או אגוד יכולין לחלוק אף בלא תוספת דמים כדאיתא (בסימן קעא ברמ"א סי"ג) דאם אומר שיקח בלא תוספת דמים והוא יקח השני יכול לומר כן א"כ כאן שחלקו בגורל סתמא מסתמא העלוי הוא בכלל הגורל וזוכה כל אחד בשלו כמו גוד או אגוד ועדיף מיני' שהרי כבר עברו שנים ולא טען שום אחד מהם על תוספת דמים וגם מדלא התנו מעיקרא סתמא כפירושו שגם העלוי בכלל הגורל ואין שום טענה להוסיף אחר שהיה חלוקה ביניהם כל אחד זכה בשלו ונסתלק השותפות ואין להם זה על זה כלום וכ"ש שלפי דברי הנתבע אין עלוי בהכיפות כלל רק תואנה הם מבקשים להפסיק הרגל הקונים המורגלים מימי קדם וכן לא יעשה. וכ"ש שכבר חלוף ועבר שנה ביניהם שהטילו גורל על הדירות אחר שכבר עבר שנה שכל אחד החזיק בכיפה שלו ואין פוצה פה שהי' לזמן או להוסיף דמים מבואר שלא עלה בדעתם לשנות כלל. ועוד דפשיטא כשהטילו גורל ולא התנו עלוי דמים ודאי כונתם בלא עלוי דמים דאם כונתם להעלות בדמים א"כ כל הגורל הוא אטרוחי בכדי שהרי יכולין להעלות בדמים אח"כ. והיכא שרוצים בשומא צריך שומא קודם ואח"כ גורל כדאית' בח"מ (סי' קע"ד). אבל להטיל גורל ולטעון אח"כ עלוי בדמים ודאי אין הגורל כלום שאפילו מכירה גמורה קודם פיסוק דמים אינה קונה רלא סמכא דעתי' כמ"ש בח"מ כ"ש שאין מקום לגורל ולטעון אח"כ עלוי דמים שהרי בע"כ יגורש מהסתפח בנחלת גורלו אלא ברור שכונת הגורל לזכות כ"א בשלו בל ישום עלוי דמים ואחר שהחזיקו כ"א בשלו לכ"ע אין להם שום טענה זע"ז

ב ועוד דאפילו בדבר שהוא מן הסתם לעולם במשמע אם הקנה לו הגוף כמ"ש בש"ך, ח"מ סי' ריב) בהג"ה ודברים ברורים הם למעיין וכן נ"ל להביא ראיה דבקדושין (דף כז) דבעי למיפשט דבעינן צבורין מדתנן ומקומו מושכר לו ומשני כי היכא דלא נטרחינהו ופרש"י להוציאן משם כל זמן שירצו ואם איתא דבסתמא יכול לומר שלא כיון רק לשעה אחת א"כ כ"ש כאן שעיקר הכוונה לזכות להם המתנות באגב שהי' יכול לומר שלא השכירו רק לשעה אחת. ודוחק לומר דדייקינן מדלא השכיר להם מקום אחר ש"מ שנתכוין להקנות להם כל זמן שצריכין דהא פשיטא שאין זו ראיה ברורה להחליט מזה שיקנו שכירות המקום כל זמן שירצו דמאי נ"מ בין מקום זה למקום אחר ואמת שגם בקושית הש"ס יש לדייק מאי דיוק הוא זה דנקט מקומו מאי נ"מ בין מקום זה למקום אחר. וצ"ל עיקר הדיוק דהו"ל למינקט בסתמא ומקום מושכל להם להשמיענו שאין קפידא בצבורין ומשני כי היכא דלא נטריחינהו נקט מקומו וע"כ לאשמעי' חדוש בזה דאם אמר כן אין צריכין להמתין כל זמן שיצטרכו שיהי' שם דכ"ז שצריך משמע. ובהכי ניחא דקשה מאי קאמר דלא נטריחינהו הרי הם לן ביקשו זאת מידו ואם ירצה להניח להם המקום יניח להם מרצונו. אלא דבעי לאשמועינן שבשכירות זה קנו המקום כל זמן שמצטרך להם א"כ כ"ש בנ"ד שחלקו עם הכיפות סתם בלא קביעות זמן דבסתמא כל זמן משך השכירות משמע. ואפילו לדברי רמ"א להך דיעה דשעה אחת במשמע היינו משום דיד המקבל על התחתונה אבל כאן כשחלקו נסתלקו זה מזה וכל אחד עומר בשלו ועיין בח"מ (סי' ס' ס"ג) בהג"ה בהמקבל לזון חבירו סתם כל ימי חייו במשמע והוא מדברי הרשב"א בתשובה וכ"כ באה"ע (סי' קיד) וראייתו מנדרים (דף כח) באמר יאסרו פירות עולם עלי ופריך כיון דאמר יאסרו איתסרו עלי' ומשני באמר היום. אלמא כל סתם לעולם משמע

וראיתי למרן ד"ו הגאון בתומים שביקש לומ' שהרשב"א לא אמר אלא בעני מדין נדר דסתם נדרים להחמיר. אבל בממון המוציא מחבירו עליו הראיה ע"ש ונפלאתי עליו דהא מסיק בש"ס התם אע"ג דדברים דבלב אינן דברים לגבי אונסין שאני הרי מוכח בהדיא דבלא אונס לא מהני מה שמחשב בלבו היום. ואם איתא דמשום סתם נדרים אתו עלה הא אפילו בלא אונס הא קיי"ל דפירושן להקל כדאיתא בנדרים (דף יח:) במשנה סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל כיצד. אמר הרי עלי כבשר מליח כו' אם בשל שלמים נדר אסור ואת בשל ע"ז מותר ואם סתם אסור ע"כ. א"כ אפילו בלא אונס יוכל לפרש דבריו שנתכוין רק ליום אחד אלא ודאי פשיטא לן דלעולם משמע. וכן הך דיורה דעה (ס"ט רי"ט) באסר על עצמו דבר אחד אסור בו לעולם אפילו פירש שנתכוין לזמן לא מהני דדברים שבלב אינן דברים נגד משמעות דברי פיו. ובסתם נדרים פירושן להקל בש"ך (סימן רי"ט). מיהו מה שהקשה עוד מדברי רשב"א גופי' והר"ן בגיטין פרק מי שאחזו הביאו באמר אני מוכר לך שדה זו ע"מ שתזון את בני דמספקא ליה אי משמע לעולם. ואיך פסק הרשב"א להוציא ממנו כל ימי חייו. גברא ותיובתא חזינא. וכבר עלה בדעתי דמספקא ליה לרשב"א אי הילכתא כרבא דכל זמן שצריך משמע או כרב אשי דאמר אפילו יום אחד ומספקא לו עוד שמא רב אשי דוקא בגיטין אמר רלצעורא קמכוין אם כן לענין ממון הוה ספק ספיקא שמא הילכתא כרבא אפילו בגיטין. ואת"ל הלכתא כרב אשי שמא מודה בממון. מיהו יש בזה אריכות דברים אם מוציאין ממון בספק ספיקא. אך ד"ל בודאי הרשב"א הוכיח שטר מסוגיא דנדרים דסתמא לעולם משמע ל משמע ליה (דלזמן) [דלזון] לעולם משמע ולא נסתפק הרשב"א לענין גיטין אם הלכתא כרב אשי או כרבא ואם נישא אשי אין מחלק בין גיטין לשאר דברים מוכח דלית רנכי רב אשי דסתמא דגמרא דנדרים ס"ל דלעולם משמע. אם נימא דרב אשי בגיטין דוקא אמר אין ראיה לפסוק בגיטין דלא כרב אש. דסתמא דגמרא דנדרים אפילו כרב אשי אתי דדוקא בגיטין דאיכא למימר לצעורי קמכוין עכ"פ לענין טמון קיי"ל בממה נפסד דלעולם משמע. דאם תמני לומר דרב אשי לא אמר דבריו רק לענין גיטין א"כ רב אשי מודה בממון ואת"ל דרב אשי ס"ל בכל וכיוא