שו"ת מהרא"ל יא

ב"ד בטלה מחשבתו לגמרי כ"ש כשדעתו שיהיה בכלל דבריו ע"ד מנהג ישראל שאין מחשבתו נגד דיבור דחל הביטול אע"פ שאינו טבין רק מתכוין לומר כמנהג ישראל מסתמא דעתו שיהיה קיים כפי משמעות הלשין מאחר שבתום לבבו אומר כן שהרי לבו שוה שיהיה כפי מה שמוציא בלשונו אף שאינו מבין וא"כ פיו ולבו שוין שיהיה כמשמעות לשון שהוציא מפיו ושפיר הוה ביטול בכל אדם

ה) גם מה שעלה בדעתו לומר שהוא באחריות הישראל ליתא דהרי אין הישראל חייב באחריות רק שיפסיד חובו מן העכו"ם ובהא לא מקרי קבלת אחריות שכבר נסתלק מן הנכרי מחובו ובשביל שיהיה חובו נפסד אם יאבד החמץ הא לא מקרי קבלת אחריות וכמו שהשגתי בספרי על ספר מקור חיים (בסימן תמ ססק"ג) דבקבלת אחריות חפץ שיהיה חמץ בעין להחזירו אבל במה שמפסיד חובו אם יאבד החפץ זה לא מיקרי קבלת אחריות ועוד הוה אחריות חמצו של נכרי בבית נכרי וגם מה שנסתפק אם אזלינן בתר דיניהם כבר כתבתי בספרי מגן אלף (סימן תמח) והשגתי על המג"א שנסתפק בזה אך נ"ל דלא שייך למיזל בתר דיניהם כ"א במה שמחוקי המלכות על כללות המדינה כיון שיקנה בכסף או בהכאת כף על כף שזה משפט כולל וחק ונימוס המדינה אבל במשפטים פרטיים התלוים בסברות השופט כאשר בודה מלבו לא שייך למיזל בתר דיניהם וכן משמע ממה שפסקו הפוסקים (בס"ס תמא) בישראל שהלוה לנכרי על חמצו ולא אמר מעכשיו אינו עובר ולא חילקו שמא בדיניהם יכול למוכרו מיד אם לא פרעו אח"כ למפרע הוא שלו וא"כ עבר כמו לאביי כיון דאם לא פדאו הוה מכירה למפרע אפילו לא הרהינהו הו"ל להפוסקים לחלק אם בדיניהם כשאמר לו מעכשיו אפי' הוא בבית הנכרי הוה שלו למפרע דאז אסור אפי' לא משכן אלא בדינים פרטים לא אזלינן בתר דיניהם מאחר שאינו חוק קבוע גם בנ"ד אינו מוכרח שיהיה דיניהם כשקיבל עליו לשלוח לו יי"ש שלא יוכל לחזור וליתן לו מעות לכן נ"ל שאין לחוש לזה

וכל זה אם לא טענו היי"ש מן העגלה רק נכרים דלא זכה ישראל דאין שליחות אבל אם שלח הישראל לישראלים שיטענו לו היי"ש לחדר הנכרי א"כ זכה בו הישראל יש לאסור היי"ש ואין לסמוך על שאר סניפין

ואין לדייק דקני הבית בשכירות ממה שפירשו בתו' פסחים (דף ו) דביחד לו בית א"צ לבתר משום דהוה כחו קבל אחריות חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם שיחד לו הנכרי להיי"ש וא"כ הוה ברשות ישראל דליתא ודאי לא קני המקום רק בקנין דשכירות שוה למכר ובהעמדה לא קני המקום כדפרישית לעיל והא דאמר למימרא דבשכירות קונים היינו משום דאיכא שהחזיק בבית כדין שכירות וכדאיתא פ' הזורק תיחוד ותפתח ואפי' אם נימא לפי האמת לפיר"ת יחוד בעלמא נמי סגי לאו משום דשכירות קינה רק משום דלא ימצא ואם יחד לו מקים תו לא מקרי מצוי תחת ידו אף שלא קנה המקום כדין וכ"ש לפמ"ש במגן אלף (סי' תס סק"ד) דבעי' גם התם קנין קנין מעליא בעי (וכן מוכח מדעת הגאונים שסוברים בישראל שהפקיד חמצו אצל העכו"ם מקרי אינו ברשותו אלמא אע"פ שיחד לו הנכרי מקום לחמץ לאו שכירות הוא והרא"ש שחולק עליהם וכתב דכיון שהשאיל ביתו לשמירת ממינו ביתו מקרי אין כונתו שקונה המקום דבהנאה לא קני אלא משום דעיקר הממון של ישראל אבל בהנחה לא קני המקום כמ"ש לעיל דבהעמדת בהמה לא קני) וכן מוכח מדברי הגאונים שכתבו בהפקיד חמצו בביתו של נכרי אין עובר עליו שאינו ברשותו ואם איתא דקני ביחד מקום א"כ איך כתבו שאינו עובר הא (המקום שהניחו) קנה המקום שהניחו שם והוי ברשות ישראל לגמרי ודוחק לומר דהגאונים מיירי בלא יחד לו מקום לפקדון דא"כ מאי קשיא להר"ן מנכרי שהלוה את ישראל על חמצו דהישראל עובר הא י"ל ששם יחד לו מקום לחמץ של ישראל וכיון דנכרי מישראל לא קנה משכון א"כ המקום ג"כ של ישראל אלא פשוט שאינו קונה המקום בלא קנין ואפילו הרא"ש דפליג על הגאונים היינו משום שעיקר הממון של ישראל והשאיל ביתו לשמירת ממונו קרינן ביה רשותו אבל הרא"ש לא פליג מחמת שיהיה המקום נוי לישראל דהא העמדת בהמה לא קני כדפרישית

סימן ד

ב"ה יום ב' מ"ג למב"י תקפ"ח פאדעמביץ. מעיין המתגבר, נחל שוטף ועובר, בפלפולו עוקר הרים ומשבר, מישרים דובר, כבוד הרב הגאון הגדול מעוז ומגדל מאור הגולה כבן עזאי בשוקי טבריה בפלפול וסברא נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת כמהור"ר ארי' ליב נ"י כאור הבהיר

ביום אתמול קבלתי יקרת מכתב הגאון נ"י ושמחתי עליו כמוצא שלל רב. ואמרתי הנה רם ונורא פנה ממכון שבתו לאיש כמוני היום כן אשר כבודו מלא עולם יפן ברחמים לפקדו בדבר ישועה ורחמים יאריך ימים ושנים בטוב ובנעימים. וכעת איני בא ח"ו להתווכח עם כבוד הגאון. כי מה יערוף שריקת זבוב באזני ארי' דבי עלאי באמרי פיו מעלה תהומות מעייני החכמה מקצה ארץ רק באתי להתנצל לפני כבודו הרמה ללמד סנגוריא על דברי הראשונים וידעתי ברבינו כי יש בו מדעת קינו החפץ בהצדק פחיתי הערך כמוני ואדוני החכם כמלאך אלקים יבין כוונתי כי כאן חקים שאמרו להחמיר וכו' כי אילו נזכר בעל החמץ אחר הפסח התרשתי ידעתי כי יש להקל בדבר דרבנן אכן באמה נזכר בעל החמץ ביום א' דפסח שהוא לדעתי דאורייתא כמו שאבאר לכן אל יתשימני כבוד הגאון שאחזתי החומרות היוצאים מדברי הרמב"ם כי ודאי לא נעלם מנני דעות החולקים על הרמב"ם בהנך תרתי ר"ל דרך דמלוה קינה ומעות קינות בעכו"ם רק לענין דאורייתא ראוי להחמיר כמו לענין בכור דחש הטור והש"ע בי"ד (סי' שכ) לדעת רש"י ור"ת וכתב שם הש"ך סק"ח דאפילו דיעבד אי עבד חד מהנך או כסף או משיכה לא מהני לאפקועי איסור בכורה ועוד דהרמב"ם לתו יחידאי הוא בהנך דינים הנ"ל רש"י והרשב"ם ב"ב (דף נד.) דעתו דמעות קונות בעכו"ם (ועיין ב"י סי' קצט וסי' רד) ובמלוה דעת הרי"ף ובה"ג ור"ח כדעת הרמב"ם ואין ראיה שאין לתפוס ב' חומרות מתשו' הב"ח הביאו הש"ך י"ד סי' שכ סק"ח) וז"ל ואצ"ל דאם הישראל היה חייב לעכו"ם ואמר לו העכום פרתך תהיה קנויה במעות שאתה חייב לי דאין זה קנין עכ"ל די"ל דע"כ לא קאמר הב"ח אלא לחומרא שלא יפקע קדושת בכורה אמנם אם הישראל קנה בענין זה מן העכו"ם אפשר דחוששין להחמיר וחייבת בבכורה מספק ע"כ בפסח גופי' חשתי לחומרות הללו ומ"ש כבוד הגאון נ"י דידוע דעת הגאונים שסוברים ישראל שהפקיד חמצו אצל עכו"ם אינו עובר וכו' וכתב שם שתירץ דברי הגאונים בספרו האמת אגיד כי ספרים הנחמדים מזהב ומפז ספרי י"ח וג"מ הם חח"י אכן ספרו מג"א בקשתי ולא מצאתי' פה והגאון נ"י יודע כי איש כמוני מחויב לילך ע"פ דרכי הוראה בכללי הפוסקים (כנה"ג סי' מ"ד תשובת הרשב"א ח"א סי' רנ"ג מהר"ם אלשיך סי' א') כ"מ שדברי הראשונים חקוקים בס' לזכרון וכו' והח"י והרח"ש והטור וש"ע פליגי עליהם וגם הרמב"ם פ"ד מה' חו"מ ואפילו הר"ן החולק מ"מ לענין איסור דרבנן מודה ודאי כוותייהו נקטינן ועוד דע"כ לא קאמרי הגאונים היכא דהנפקד קיבל עליו אחריות כמו שאבאר בע"ה אכן בנידון דידן שלא היה שום אחריות על הנפקד יודו הגאונים דאיסורא רביע על המפקיד דהנה דברי הגאונים המיוסדים על דברי המכילתא ולכאורה הם מן הקצה אל הקצה לדברי הגמרא דהנה מהגמ' משמע דלא ימצא להחמיר דבכל התורה נקטינן דבר הגורם לממון לכ"ד ובחמץ אתי לא ימצא לרבויי דבר הגורם לממון ומדברי המכילתא האי לא ימצא להקל ואין לומר דהמכילתא מיירי בלא קיבל הישראל אחריות א"כ הך בבא בחמצו של ישראל ביד נכרי ג"כ בלא קיבל ע"א א"כ למה נקטו הגאונים בקיבל ע"א ועוד למה לא יעבור הישראל המפקיד בודאי ברשותו קאי וכן הסברא נותנת הא עיקר הלימוד מלא ימצא מי שמצוי בידו בשלמא אי אחריותן על הנכרי הנפקד אין הישראל המפקיד מצוי שם דהא הנכרי הנפקד מחויב לשמרו ולהשגיח עליו אכן אם אין אחריותן על הנפקד ודאי הישראל המפקיד מצוי שם בכל עת להשגיח על פקדונו [וכמדומה שסברא זו ראיתי בס' או"ת גבי המלוה על המשכון יעו"ש] והנכרי ודאי א יעכב