שו"ת מהרא"ל קז

שקיבל עליו כל זכות דא"ה אבד כל זכות ד"י ונכנס בזכות דא"ה וא"כ שמעון זה שכנגדו ביקש שיפסיד שכנגדו זכות ד"י ע"כ גם הוא קיבל דא"ה בין לזכות בין לחובה דפשיטא שלא עלה ע"ד ראובן שיוותר דינו בד"י אלא בשביל לזכות עמו בדא"ה א"כ גם שמעון אדעתא דהכי הלך בכדי שאם שוב יזכה ראובן בד"י שנאמר שוויתר דינו. א"כ בע"כ שמעון קיבל עליו דא"ה אף לחובה כשלא יהיה לשמעון זכות בד"י שאם היה עולה ע"ד שמעון שידון עמו בדא"ה ע"ד שאף אם יזכה ראובן בדא"ה וגם בד"י מ"מ ינכה לו הוצאות. א"כ פשיטא שלא עלה ע"ד ראובן להשתעבד בכך שיפסיד דין ישראל וגם כל זכות דא"ה לא יהי' לו אלא ודאי אמרינן מתוך שחפץ ראובן שיזכה בכל זכות דא"ה אבד זכות ד"י וגם שמעון חפץ בכך בכדי שיאבד ראובן זכות ד"י ונשתעבד ברצון הן לזכות הן לחובה אם יאבד זכותו בד"י

ז ועוד נ"ל דהכא דהחיוב היה על הנכרי לא דמי כלל להך דסרבן דהא פשיטא שאם כתוב בשטר שקיבל כל הוצאות והזיקות ודאי שמחויב להחדר כל הוצאות והזיקות מחמת שלא שילם מיד וא"כ כיון דבדא"ה הדין שיחזיר המסרב לתובע הוצאותיו. א"כ ודאי הנכרי הלוה נשתעבד להוצאות ג"כ שאם יסרב לפרוע החוב בטוב ונצטרך להוציא עליו הוצאות בטוענים כפי נימוס משפטם. א"כ גם הישראל שהוא שמעון שנכנס בשעבודו של הנכרי נתחייב גם הוא בהוצאות והזיקות שיעלו לתובע מכח עיכוב פרעון נמצא שלפ"ז חייב שמעון בדין להחזיר הוצאות שהוציא ראובן שכן קיבל עליו. ואילו מכר לוי חובו לנכרי שהיה יכול לדון בדיניהם פשיטא שהיה שמעון מתחייב בהם מדין גמור ונ"מ שאם מכר הנכרי שקנה החוב מלוי אחר שזכה במשפטו בדא"ה לישראל שהיה הישראל הקונה ממנו כמו הנכרי והיה מחוייב להחזיר ההוצאות שהוציא הנכרי על שמעון עבור סירובו לפרוע בטוב שכך דיניהם. א"כ גם הישראל זוכה בזכות זה שעכ"פ אם יצטרך לדון עמו שיחזיר לו ההוצאות כפי נימוס דא"ה ואין לשמעון התנצלות על זה כי אם בשביל שסירב (שמעון) [ראובן] לירד עמו בד"י וכבר כתבתי שגם לראובן יש טעמים שלא היה צריך לירד עמו בד"י. וא"כ לא נפטר מחיובו שנתחייב גם בהוצאת סירובו במה שנכנס בשעבודו ובחיובו של נכרי כמ"ש לעיל בשם תשובת לרמב"ן

ותו אמינא שגם שמעון אף אם היה מתחייב בד"י כאשר הוא האמת אלא שהיה לו זכות בדא"ה והיה יכול לחשב חוב נגר חוב שיש לו על לוי והיה כן דין ערכאות לא היינו יכולין לחייב אותו בד"י מאחר שגם שמעון בא בכח נכרי ויש לו ג"כ זכות הנכרי ופשיטא שאם יש לישראל חוב על נכרי ויש להנכרי ברירה או שיסלק לו מנה ובאם לאו תהא קרקע שוה אלף חלוטה לו ולא הי' להנכרי המנה ומכר קרקעו לישראל פשיטא שהישראל לא יגרע כחו מנכרי אף שלא היה לנכרי המנה ולא היה יכול לסלקו והיה ישראל מרוויח קרקע הנכרי מ"מ הישראל שקנה הקרקע יש לו זכות ג"כ לסלקו במנה כמו הנכרי. נמצא שאפילו עמד ראובן עם שמעון בד"י והיה שמעון מתחייב בדין והיה יכול לבקש לעצמו זכית בדא"ה שהי' שמעון זוכה בכל זכות שיש לו לנכרי נמצא שכיון ששמעון היה מקבל עליו ברצון דין דא"ה מאחר שהיה מתברר חיובו בד"י. ורואה אני הדברים ק"ו שאם בעת שנסתפק שמעון ועלה בדעתו שבודאי יזכה בד"י וא"כ אף אם היה ראובן מכריחו לשלם בדא"ה לא הי' הפסד גמור. שעדיין לא היה מתייאש מתביעת ד"י ואפשר שיוחזר לו שלו. ואפ"ה ביקש טצדקי וטענות והוציא הוצאות כדי שיפטר בדא"ה. א"כ כ"ש כשהיה מתברר לו שחייב בד"י ויש לו רשות ליפטר עצמו בדא"ה שהיה שמעון מקבל ברצון דין דא"ה הן לחיוב הן לפטור אחר שהיה מתברר לו שאין לו שום תוחלת לזכות בד"י. א"כ פשיטא דלא מקרי שמעון אונס על ההוצאות שהפסיד לראובן מחמת סירובו לשלם שהרי ברצון היה מתחייב להחזיר ההוצאות כשיזכה ראובן בדא"ה שהרי גם עכשיו אדעתא דהכי קעביד ואיך יזיק שמעון לראובן בהכריחו להוצאות על סירובו מלשלם זה שחייב אלא בשביל שירצה ליפטר בדא"ה א"כ כיון ששניהם חפצים בדא"ה צריך לקיים אשר נגזר על הסרבן דשם לא הכריחו הסרבן על ההוצאות רק בשביל שלא ביקש לשלם לו ולעמוד עמו בד"י. אבל בזמן הזה שמיד שקיבל עליו לפרוע והמסרב מבקש טצדקי לפטור מעמיד לו טוען בעדו. ומכריח לכשנגדו שגם הוא יעמוד לזמן שקבע ויעמיד לו ג"כ טוען ואם לא יעשה כן מאבד משפטו וכל ההוצאות. וא"כ פשיטא שזה כופה לכשנגדו על ההוצאות בכח איבוד משפטו. ואיך לך מזיק גדול מזה וגרע טפי מאחווי' אחווי'. ואני אבוא אחריך

ועם מ"ש ניחא מ"ש (בסימן יד ס"ה) בסרבן שהוצרך התובע לכופו ועשה הוצאות שצריך להחזיר הוצאותיו וכתבו דהיינו אם הנתבע מחוייב בדין וכן הוא בריב"ש (סימן תע"ה) וכבר תמה בתומים דאפילו יצא זכאי מ"מ הוא ביקש לדון עמו וכיון שבתום לבבו עשה זאת למה לא יצטרך להחזיר לו ההוצאות דהא נלמד משכר פתיחא. ואטו אם יצא זכאי לא יוחזר לו שכר פתיחא ולפמ"ש ניחא דממה נפשך אם נפטר הנתבע ע"י הכחשה א"כ זה בודאי הוציא עליו שלא כדין בעלילו' דברים ואיהו דאפסיד אנפשי' ואיך נוציא מן הנתבע שאומר בודאי שחפץ לעשות לו שלא כדין ואפסיד אנפשיה ואם הוא בענין שלא נפטר הנתבע בהכחשה רק שהב"ד פסקו לו שהוא פטור כגון שמכר לו איזה דבר ולא היה בו קנין המועיל וכדומה. א"כ פשיטא שלא היו הב"ד נותנין לו רשות להוציא הוצאות עד יציע דבריו דשמא גם לפי דבריו פטור הנתבע ולמה יעמיד עליו הוצאות שלא כדין וכבר אמרו התורה חסה (על ממונם של ישראל) אפילו על ממון של רשעים כדאיתא במסכת נגעים (פי"ב משנה ה') כ"ש במידי דממון דעביד לאשתמוטי והוראת היתרים שונים. א"כ היו הב"ד נזקקין לו לשמוע דבריו מאחר שכנגדו מסרב ועושה להצילו מההוצאות אין כאן לא תשא שמע שוא ומוטב ליכנס בזה כדי להצילו מן הוצאות ודטבא לי' עבדו לי'. משא"כ בשכר פתיחא שכותבין שלא ביקש לבא לדין לא שייך לומר שיתירו לשמוע טענותיו דהא זה עיקר קיום הד"ת להכריחו על המשפט וכמה פעמים שלא יוכלו לברר ודין הוא שיכתבו עליו פתיחא מאחר שמסרב נגד ב"ד שהזמינו ולא שייך שיזקקו לשמוע צד א' בשביל זה ולכן מחוייב להחזיר בכל אופן וזהו ברור ונכון

והא ראיה לדברינו ששמעון הוא מתחייב בדינו דהו"ל לעמוד ולהציל את חבירו מן ההוצאות והכי אמרינן ביבמות (דף צ) דלהכי באשה לא מקרי אנוסה כלל דה"ל לאקרויי לגיטא לפני חכם ועיין בתוס' ד"ה ת"ש כנסה דמקרי פשיעה דאיבעיא להו לאקרויי לגיטא בפני ב"ד הבקי וע"ש כמה ענינים דמשום הכי מקרי פשיעה וגרע משוגגת דבאמת שוגגת מותרת לבעלה וכיון דשמעון פשע יש לו מן הדין להתחייב בכל הוצאות שגרם לראובן וכל שכן בהוצאות השניים שהוביל המשפט לווארשא. וגם שם הרבה בהוצאות שלא לצורך ונפל הוצאות הכתיבה בערכאות וכיון שבגירי דילי' ניתן טערמין לצד שכנגדו שמוכרח לבא בכח איבוד משפטו וכנ"ל פשיטא שאין לו רשות להציל עצמו בממון חבירו במה שחייב בו באמת מן הדין. ובפרט שראובן שלח לו וביקש להתפשר עמו בטוב בטרם ירבה בהוצאות

ח כללא דמילתא שיש לשמעון להתחייב בחזרת הוצאות כדין ערכאות אשר נגזר עליו מכמה טעמים. א שלא היה מחוייב ראובן לעמוד עמו בד"י כלל. ב מפני שהיה לו להציל בענין אחר ע"י הצעת דברים. ג מפני שקיבל עליו חיוב הערכאות כדי שיפטר מראובן בד"י. ד כיון שבא מכח נכרי נכנס בשעבוד חזרת הוצאות ג"כ. ה מאחר ששמעון בדינא עביד לילך בערכאות וא"כ פשיטא שברצון נכנס לחוב ע"מ לזכות במשפטו וכ"ש בהוצאות שניות מווארשא שהוא מזיק בידים לעצמו ולאחרים בפרט שהתרה בו שרוצה להתפשר עמו דה"ל לאסוקי דעתי' טפי שלא להשחית ממון ישראל דאיך יעלה על הדעת שהיה ברור לשמעון שיזכה במשפטו מהיפוך להיפוך ממה שהוא לפי האמת וגם וחוק מאד לזכות במשפט אחר החיוב האינשטאנץ הראשונה וכמדומה ששמעון התחבל בתחבולות שונות ומורי היתרא לנפשי' לצאת זכאי אף במשפט מעוקל גם לפי דינא דמלכותא אלא שלא עלתה בידו ובזו ודאי אף לפי האמת לא יצא ידי חובתו נגד ראובן מה שאינו דין אמת לא בד"י ולא בדא"ה. א"כ פשיטא דאפסיד אנפשי':