שו"ת מהרא"ל קד

עליו איך תגבה ממשעבדי שהרי חיוב המזונות מתרבה עליו בכל יום ובשינוי ליוקרא וזולא ואפ"ה אהני שעבודו בשטר והרמב"ם שפוסק שאין יכיל להקנות דבר שאינו קצוב מחו לי' מאה עוכלי בעוכלא וכולם חלקו עליו ומ"מ בשכירות ודבר קצוב פשיטא שהרמב"ם מודה שיכול לשעבד בשטר אף שמתרבה בכל יום ואם מתה הבת פסק החיוב דמה לי לשעבד עצמו על הקרן או על השכירות הרי אפילו בחנם יוכל אדם לשעבד עצמו בשטר כמבואר (בח"מ סימן מ' ובאה"ע סימן קי"ד) וא"כ תמה על עצמך אם נתחייב ושעבד נכסיו גם להרבית למה לא יהי' לו דין שעבוד גמור ובאמת מאי דמייתי הרשב"א ראי' מפ' יש נותלין לענ"ד לאו ראי' הוא כלל דהא באמת קי"ל דמלוה מקרי ראוי אלא דהך מ"ד ס"ל דמלוה לא נקרא ראוי שמסתמא ישלם לו כיון שלוה ועשה עמו טובה מסתמא יחזיר לו הלואתו במילואו. אבל ברבית אפשר שיבקש הנכרי תואנה להפטר מן הרבית אף שאינו פטור מן הדין צריך לילך עמו בדינא ודייני והוי כמו מלוה ע"פ עכ"פ למ"ד דמקרי ראוי

וגם מדברי הרשב"ם שכתב שלכך השטר לא מקרי ראוי. דהשטר משכון הוא בידו ומוחזק בו במקום מעותיו אבל הרבית שלא הי' שלו מעולם אין לך ראוי גדול מזה משמע דעיקר הטעם דנקט שטרא עלה הרי שטר זה חלופי מעותיו וקיבלו בחילופי מעותיו מקרי כאילו עדיין שלו בידו שהרי זה חילוף מעותיו אבל ברבית אין לנו לומר שהוא חילופי מעותיו שלא קיבל השטר בחילופי מעות הרבית שהרי עדיין לא נתחייב בו ולכן שפיר מקרי ראוי אבל לומר שיהא כמלוה ע"פ לא שמענו דאם איתא שהשטר לא קאי על הרבית ה"ל לרשב"ם לפרושי בפשיטות שזה מלוה ע"פ ואפילו נימא כדברי הרשב"א דרבית אין לו דין שטר הא אפשר לחלק שאם כלל הרבית עם הקרן שפיר ה"ל שטר גם על הרבית ובש"ס לא מיירי אלא שמפורש הקרן והרבית יעלה כך וכך בזו אפשר לומר שלא נתכוון להתחייב על הרבית בשטר כלל רק ליפרע הרבית לאחדים י"ל שיוכל הנכרי לומר שלא נשתעבד על הרבית כלל בשטר ויכול לטעון ג"כ פרעתי על הרבית ולא שייך בו שטרך בידי מאי בעי דדרך לפרוע הרבית לאחדים ואינו מתכוין שיהי' דין שטר על הרבית אלא דמלשון תשובת הרמב"ן משמע שאפילו כלל קרן ורבית לא הוי הרבית מלוה בשטר ובאמת אין להרשב"א ראי' על זה מפ' יש נוחלין דהא ל' הש"ס כיון דנקט שטרא בידי' כמאן דגבי' דמי משמע בהדיא דלא קאי השטר על הרבית כלל. וא"כ מנ"ל בנזקף הרבית שלא יהי' לו דין שטר. ואפשר דס"ל לרשב"א כיון דנזקף הרבית אף שעדיין אין זמנו ליפרע א"כ אינו אלא כעין שטר אמנה וגם הנכרי לא נשתעבד על כך

ובאמת המדקדק היטב בש"ם יראה דמוכת איפכא מדברי הרשב"א שאין ההפרש בין המלוה ובין הרבית בשביל שהשטר אינו עומד על הרבית דהא אהך דשלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה ולא ברבית אמרינן לעולם רבנן הוא ומלוה כמאן דגביא דמיא ולא יהיב טעמא כלל כיון דנקט שטרא א"כ משמע דאפילו בלא טעמא דנקט שטרא יש לחלק בין מלוה לרבית ומטעם שכתב הרשב"ם שהרבית לא בא לידו מעולם דאם הטעם משום דרבית הוי כחוב ע"פ אמאי לא נקט הכא טעמא דנקט שטרא אע"כ בלא טעמא דשטרא יש לחלק בין הקרן והרבית כאשר הדעת נותן שיותר בטוח שישלם לו הקרן שהלוה ממה שבטוח על הרבית (ובהך דנקט לרבנן דאין הבכור נוטל פי שנים א"כ תימא גדולה לפי דברי הרשב"א איך נוטל ברבית שהוא חשוב מלוה ע"פ וכן פירש רשב"ם לעולם רבנן וסד"א מלוה כיון דנקט שטרא. כמאן דגביא דמיא וקאי על הך דשמואל קמ"ל דלא תימא מלוה עדיפא משבח כיון דנקט שטרא קמ"ל דלא. ומ"מ הוי ראוי) ואחר דשלחו מתם לא נקט כלל כיון דנקט שטרא אלא מלוה כמאז דגביא דמיא. א"כ משמע בהדיא דלא מחלק כלל בכך דאדרבה השטר קאי גם על הרבית ומ"מ אינו כגבוי ומטעם שכתב הרמב"ם שלא היה בידו מעולם ועוד תמיה לדברי הרשב"א דס"ל דהרבית הוי מלוה ע"פ א"כ תימא איך ס"ל לר' דנוטל ברבית הא משמע דר לא פליג אלא בשטר אבל מלוה ע"פ מודה דלא הוי מוחזק דאל"כ למה נקנו ירשו שט"ח נוטל בין במלוה בין ברבית ולרשב"א רבותא דרבית שהוא מלוה ע"פ לינקט סתמא ירשו מלוה אפילו ע"פ אלא ודאי פשיטא דמלוה ע"פ לכ"פ חשיבא ראוי וכן פירש רשב"ם בהדיא (בדף קכ"ד ע"א) דדוקא שט"ח נקט וכן משמע דפשיטא דש"ס הכין הוא דאחר שמואל נקט ס"ד כיון דנקט שטרא כו' משמע דפשיטא ליה דבלא שטר ודאי הוי ראוי וכן משמע מהא דמייתי מגבו קרקע יש לו דטעמא דשעבודא דאורייתא כדמשמע בס"פ ג"פ דאילו בע"פ כבר נפקע השעבוד וא"כ תמה על עצמך איך יטול ברבית לרבי אם לאו כמלוה בשטר הוא אלא ודאי גם הרבית הוא כשטר עצמו וגם הרבית ס"ל לרבי דהוי מוחזק אלא דרבנן ס"ל דהרבית מקרי ראוי לכך שלחו מתם דמפלגי בין מלוה לרבית. ואין לומר דס"ל להרשב"א דבהא גופי' פליגי ר' ורבנן דר' ס"ל דהשטר קאי נמי על הרבית ורבנן ס"ל דהשטר לא קאי על הרבית דהא זה לא מצינו כלל. ועוד לפי האמת דקי"ל דבכור אינו נוטל אפילו במלוה בשטר א"כ לא פליגי כלל בהך סברא וכיון דר' ע"כ ס"ל דהרבית חשיב ג"כ כשטר א"כ לא מצינו חולק עליו ופשיטא דהוא כשטר אלא ודאי הא ליתא ומוכת בהדיא מן הש"ס ופרשב"ם שגם הרבית תשיב שטר ודלא כהרשב"א ויפה פסק רמ"א דלא כספיקו דהרשב"א כיון דמוכת כן בש"ס והרשב"א גופי' סותר עצמו יש לנו לומר בתר דבעיא הדר פשטה דגם הרבית חשיב כשטר והכי נקטינן

ותמי' על האורים ותומים שלא הרגיש בכל זה. ומ"מ בנ"ד אין אנו צריכין לכל זה דהא פשיטא בכה"ג לא נסתפק הרשב"א שהרי הוא כמלוה על משכון. שהרי הקרקע משועבדת לרבית כמו לקרן (ואפ"ה) [ואפי'] מכר הקרקע לאתר הרבית יגבה בכל תוקף כמו הקרן וגם אינו נאמן לומר פרעתי על הרבית כמו שאין נאמן על הקרן והרבית גדל על קרקע הפוטיק וזה הכל בכח הפוטיקין שנכתבו על הקרקע פשיטא. ופשיטא דפשיטא שדין שטר גמור יש לרבית כמו על הקרן שהרי הרבית נגבה ג"כ מן המשועבדים ושעבוד הקרקע על הרבית כמו על הקרן ולא יפה כת הקרן מן הרבית בשום דבר ודאי שדין שטר גמור על הרבית דלא שייכין הני טעמי שכתבנו ליישב סברת הרשב"א ולבי דעתי שלא יחלוק בזה אלא עיקש ופתלתול

ועוד נ"ל דספיקא דהרשב"א אינו אלא היכא שלא נוכל לדון על הרבית שיהיה לו דין שטר מכח דינא דמלכותא בזו מספקא ליה אי חשיב כשטר והטעם דידוע דבדורות הקדמונים נאסר הרבית מתק המלכות. א"כ אי אפשר שיהיה לרבית דין שטר מכח דינא דמלכותא. דנודע כל גזירות קדמוניות הוי עבור הרבית א"כ אי אפשר לדון בו דינא דמלכותא רק דין ישראל ומספקא ליה אי חשיב שטר אבל ברבית שהוא מותר מחק דינא דמלכותא פשיטא בשט"ח שעל הנכרי לכ"ע דנין בו דינא דמלכותא דבדיניהם דיינין ליה וכן מבואר בתשובות להרמב"ן גופי' (בפי' רכ"ה) דכדיניהם דיינינן ליה ובזו אין שום ספק דנכרי שנותן שט"ח לישראל דמשתעבד כפי דיניהם. וא"כ פשיטא היכא שבדיניהם דין הרבית יש לו כל כח תוקף הקרן הן למיגבי ממשעבדי. והן לענין שיהיה נמכר לכל מי שירצה קרן ורווחים. פשיטא שיוכל למכור גם הרבית שהרי בדיניהם נשתעבד על הרבית כמו על הקרן ויוכל למכרו וכשמוכרו לאחר נתרוקן כח המוכר הן מקרן הן מרווחים א"כ פשיטא שכת השטר על הרבית כמו על הקרן ואפילו שט"ח בעלמא על נכרי אם כתוב רבית שמותר מחק המלכות פשיטא שדין הקרן יש לו ג"כ לרבית שכן נשתעבד על הרבית כמו על הקרן וגדולה מזו מבואר בש"ע (סימן ס"ו סכ"ה) בכותי שמכר שט"ח לישראל שאין יכול למוחלו דבדיניהם דיינינן ליה אף שלא נשתעבד לזה מעולם מ"מ לא מהני מחילה שמוחל הנכרי. כיון דבדיניהם נתרוקן כח הנכרי לגמרי וא"כ כ"ש בזה כיון שבדיניהם יכול למכור קרן ורווחים שעל הנכרי שהרי נשתעבד הנכרי כפי דיניהם. פשיטא שיש לו דין שטר גמור על הרבית וגם הש"ך והאורים ותומים לא יפקפקו בזה כלל וזהו ברור: