שו"ת מהרא"ל קב

הספיק הנחלה לפירעון החוב אז יתר במשאר הונו ורכושו של הנכרי משועבד לו ונכתב באפותקין הסך שמחוייב לשלם הנכרי קרן ורווחים ששה פראצענט כדינא דמלכותא. ובהיות שהי' לשמעון עסק משפט עם לוי בדא"ה שתבע את לוי בעסק התחייבות איזה ענינים שנתחייב לו ונתן לו רשות להוציא וביקש שיחזיר לו לוי ועל זה קבל עליו בדא"ה והי' משפט ביניהם שהתחכם שמעון לקנות הנחלה המשועבדת לפוטיקין של לוי בכדי שאם יזכה שמעון בדין יחשב עמו חוב נגד תוב ולא יצטרך לטרוח להוציא מלוי בדיני ודייני וקנה שמעון הנחלה מן הנכרי המשועבד אך הנכרי הניח אצלו מדמי המכירה כפי מה שעולה תוב הפוטיקין קרן ורווחים ושמעון התחייב לנכרי בגופן שלהם שהוא מחוייב לשלם ונכנס בחריקאה של המוכר לשלם קרן ורווחים ושלא יהי' למוכר שום אחריות. והנה בטרם שהשיג שמעון פסק דינו שקורין דעקרונו על לוי מכר לוי פוטיק שלו לראובן והנה ראובן קבל על הנכרי בערכאות עם כח פוטיק שלו שקנה שישלים לו קרן ורווחים והשיב הנכרי אני כבר מכרתי הנחלה והוא התחייב לפצות אותו ולעמוד בחריקאי והוא ישלם לך כי הנחתי אצלו מדמי מכירה כפי החוב קרן ורווחים והוא נשתעבד לי לכך שיפרע הוא וכל מה דמתעני מן דינא עליה דידי' הדר. וזאת פסקו הערכאות שיקבל על שמעון שהוא ישלם לו וכאשר קבל ראובן על שמעון השיב שמעון שהחוב הלזה הוא מכח לוי ואני קניתי הנחלה במכוון להציל חובו שיש לי ביד לוי כנגדו כאשר אני עומד במשפט זה ובתוך כך בא שמעון וצווח על ראובן שלא ידון עמו בדא"ה כי רוצה לציית דין ישראל והתרה לראובן שיעמוד בד"י השיב ראובן את לאו בע"ד דידי את. רק אני קובל על הנכרי ומה לי למה שנכנסת בשיעבודי שתפרע בעדו אן שמעון מ"מ ביקש לדון עם ראובן בד"י ולא הטה ראובן אזן מחמת טעם הלזה אין לו עסק משפט בד"י ואחר שנפסק הדין ביניהם ששמעון מחויב לשלם לראובן קרן ורווחים והוצאות שלח ראובן לשמעון. בהיות ששמע ששמעון רוצה לעשות אפלאציאן לווארשא ויתרבו ההוצאות. בכן הוא רוצה להתפשר עמו ושמעון לא אבה רק עשה אפלאציאן לווארשא ונתן לראובן טערמין שיעמוד לדון עמו בווארשא ולהיות שהוא סמוך ליום טוב לא נסע בעצמו ושלח לנכרי א' בחריקאו. ובהיות שדינם כשא' תובע את חבירו צריך להכתיב קובלנא שלו בפנקס הערכי שקורין ספיס. ושמעון לא עשה כן ונתבטל טערמין הראשון וחזר שלוחו של ראובן בידים ריקנות עד שקיבל שמעון שנית והעמידו לו טערמין חדש ונחרבו ההוצאות ביותר עד שעולים בערך אלף זהובים לפי דברי ראובן ואחר כל המעשים שכבר השיג ראובן פסק דין מווארשא ג"כ שמחוייב לשלם לו קרן ורווחים מכר ראובן זכיותיו לנכרי באמרו שהוא חייב לנכרי ונתן לו זאת כתוב וחתום בפירעון חובו והנכרי תובע את שמעון. ואחר כל אלה ששמעון עמד וצווח על ראובן שהעביר עליו הדרך לילך עמו בדא"ה ברוב השתדלות התרצה ראובן לדון עם שמעון על כל מה שעבר ביניהם הדעקרוט שהשיג שמעון על לוי הי' אחר שכבר מכר ראובן זכיותיו לנכרי

תשובה נבאר כל פרט מעניני השאלה שמסתעפת לשלשה ענינים אחד על הקרן ב' על הריבית ג' על ההוצאות

הנה על הקרן מילתא דפשיטא היא שאין שמעון יכול לתפוס ולהחזיק מה שבידו נגד ראובן באמרו שיש לו ביד לוי כנגדו ומכר לו שטר פרוע דהוה כאילו נפרע כבר דמבואר בש"ע (סימן פ"ה סעיף ו') בשנים שיש להם שט"ח זה על זה ומכר א' חובו אף שהדין הי' שכל א' יעמוד בשלו אם. מכר חובו לאחר הלוקח גובה חובו שאין השטרות כפרועים ואפילו לאיכא מרבוותא שהביא בטור שהשטרות הם כפרועים כיון שהוא אין יכול להוציא גם הלוקח אינו מוציא ממנו ואין יכול למכור החוב יש לחלק בכמה חילוקים. חדא שלא אמרו הנך רבוותא רק כשהחוב הוא מה שנתחייבו זה לזה אבל אם החוב הוא על איש אחר שאינו חייב לו כלום כנגדו כמו בנ"ד שעיקר החוב נעשה על הנכרי והוא מחוייב לשלם אפילו תימא שנשתעבד גם לשמעון מכח שעבודא דר' נתן מ"מ אם לוי רוצה למכור חובו אפילו לכתחילה אין יכול למחות בידי שיכול לומר לו מאחר דלא נשתעבד לך הנכרי רק אם לא אשלם לך ואני רוצה לסלקך בדברים אחרים כאשר עדיין עומד וצוות שרוצה לסלקו בשטרות אחרים ולא נשתעבד לך הנכרי כלל ומה אתה מוחה בידי למכור חובו ואפילו שיהי' לו מדין עיקול עכ"פ אם היה מעמיד לו בטחונות שיפרע חובו אפילו בסובין פשיטא שלא הי' יכול למחות בידו אפילו לכתחילה ואין יכול לתפוס שיהי' נגבה במעות דוקא

שנית נראה לפענ"ד דבלא"ה הריב"ש בתשובה (סימן שצ"ו) שהקשה דברי הרמב"ן אהדדי דס"ל אם הי' חייב לחבירו ויודע שחייב לו חבירו כנגדו במלוה ומלוה יכול לתפוס ולמיעבד חושבנא ולישבע שאינו חייב כלום והקשה לפ"ז איך יכול למכור השט"ח הא כבר נפרע. ונדחק לומר דבסתמא שעבוד שניהם קיים עד שיסכימו שניהם שיצא זה בזה מ"מ כשהוא מלוה ומלוה וזוזי וזוזי והאחד כופר לחבירו במה שחייב ותובע לחבירו חובו בב"ד הרי כאילו אומר עשיתי חשבון ואתה חייב לי כך א"כ גם זה יכול לעשות חשבון ולומר עשיתי חשבון שאיני חייב לך כלום והרי שניהם נסכמים בחשבון עכ"ל. ולפענ"ד דברים אלו מרפסן איגרי. דאם כשמודה לו בחוב מ"מ אינו כפרוע ואם מכרו לאחרים מכור לדברי הרמב"ן. ואיך נימא כשזה אינו מודה לו בשום חוב שתועיל תפיסתו שיהי' כפרוע ואי משום שגם חבירו כופר בו מ"מ כיון שעיקר טעמו של הרמב"ן שאם יקנה זה עידיות למחר וזה דיבורית יהי' דין זה גובה וזה גובה ולכן אין השטרות פרועים ומעתה אם היום כפר לו חובו ולמחר קנה זה עידיות באופן שירויח בזה גובה וזה גובה ושוב הודה לו ורוצה לגבות בינונית ולהגבותו זיבורית למה יפסיד דינו. ואטו משום כפירתו נמחל שעבודו זהו דבר שאין עולה על הדעת כלל. ולענ"ד בלא"ה א"צ לדחוק כלל דמי שתובע חבירו בב"ד אינו תובע אלא שיפסקו הב"ד שישלם לו והב"ד גם הם פוסקין שישבע שאינו חייב לו כלום ונשבע ג"כ על דעת ב"ד שאינו חייב לו כלום. והנה אם הי' מודה לו בפני ב"ד שבאמת חייב לו כנגדו עכ"פ לא היו הב"ד מחייבין אותו לשלם מאחר שהוא אפוכי מטרתא ואין הכי נמי שאם אומר אמתין עד שיהי' לך בינונית ואגבה אותך זבורית אפשר שבאמת הי' יכול להמתין אלא דכשיש לו שטר ויש לב"ד לחוש שימכור חובו לאחר הי' על הב"ד מוטל לגדור הדבר בדרך מיגדר מילתא וצורך שעה גם נוכל לומר שכופין להחזיר השטרות דלא גרע משכופין על מדת סדום מאחר שעכשיו אין לו שום ריוח. אבל לעולם אין השטרות כפרועין. וכן משמע פשטא דש"ס זה עומד בשלו וזה עומד בשלו משמע שאין ב"ד נזקקין להם כלל. וכיון שזה אינו חייב לשלם ע"פ ב"ד שפיר יכול לישבע אינו חייב לך סתם שהוא אינו טוען שלא נתחייב לו רק שאינו מחוייב לשלם לו ובזו מיירי הרמב"ן כיון דכעת אין חייב לו כלום ומה שיזדמן אח"כ בדרך אפשרות שיקנה בינונית והשני זיבורית ע"ז אין הב"ד משביעין אותו כלל ולהכי דעת הרא"ה באמת שאם יזדמן בענין זה גובה וזה גובה שאין יכול לישבע סתם אלא צריך לומר מילתא כצורתא

וגם לדברי הריב"ש נראה דאינו עושה חשבון רק כשזה (נדר) [כפר] לו בב"ד וכמו שסיים הריב"ש וז"ל ומעתה כיון שעלה בידינו דלית לי' למעבד חושבנא שיהי' פירעון גמור כי אם בזוזי וזוזי דמלוה ואף זה בב"ד כשחבירו כופר בו עכ"ל משמע דוקא ע"י ב"ד קאמר דהיינו כיון שהב"ד פוסקין לו ע"ד כן שישבע ויוצא ידי שבועה אם חייב לו כנגדו הרי הב"ד עושים חשבון ביניהם שאם באמת חייב לך כנגדו יצא זה בזה ופקע שעבודו לגמרי אף אם יקנה אח"כ באופן שירויח בזה גובה וזה גובה. ובזו מיושב מ"ש לתמוה על הריב"ש שזה בכלל דברי הב"ד והב"ד עושין חשבון אלא שלענ"ד גם בזה אינני מודה רק שיוכל הב"ד לכוף ולהחזיר שטרו מטעם הנ"ל כפי ראות עיני ב"ד

אמנם לענ"ד מה דפשיטא לי' להריב"ש דגם במלוה ע"פ שיך זה גובה וזה גובה לדידי מבעיא לי טובא דהא צריך לבאר הסברא למה לא יתפוס מעותיו בעד עצמו ולכן לענ"ד ברור כיון דחזינן דשטר ניתן למכור ונקנה בכתיבה ומסירה דמילי