מגיני שלמה צו

לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דחייב אלא אפי' לרבא דאמר פטור מ"מ לשיטת רש"י בנתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר מודה רבא דחייב וכבר ישבתי דבריו בע"ה וא"כ ה"נ מיירי בנתכוין לכתוב אות זה וכתב אות אחר וא"כ כיון דידע איסור שבת ואיסור מלאכה רק בשגג באות א"א שלא נזכר בכל היום מה שעשה וא"כ נתישבה גם קושיא שניה דכתב אות א' בטברי' אע"ג דהוי שיעור שהות מ"מ אפשר דלא ידע אבל בכל היום קים להו לרבנן דודאי ידע ודוק:

פרק האורג שם ד"ה הא ר"י פ"ה דבהאי שינויא נמי משני דלא ק' מתו אמתו וק' לר"י דע"כ במת דידיה איירי כו' נלע"ד דרש"י ז"ל ס"ל דמצות קריעה היא דרבנן כמ"ש הרמב"ן ז"ל והביאו הב"י ז"ל בסימן ש"מ ונ"ל שזהו כוונת הרמב"ם שלא מנה בהלכות אבל כ"א עשה אחת להתאבל על קרוב ולא מנה לקרוע עליו שהוא עשה באה מכלל לאו וא"כ כיון דמדאורייתא לאו מצוה קעביד חייב חטאת דאיך יפטרוהו רבנן מחטאת כיון דמדאורייתא חייב ונמצא חוטא נשכר ועי"ל דלא דמי לקמן גבי מילה מצותה ביום השמיני וכן הבערה מצותה ביום שנגמר דינה כדאמרינן בסנהדרין דף ל"ה נגמריה בשבתא ונקטליה בחד בשבתא נמצא אתה מענה את הדין ולכן הוי צריכה לגופה אבל קריעה אי מיירי במתו מוטל לפניו כגון שמת בשבת הרי יכול לקרוע למחר דאע"ג דכל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע כדאמרינן באלו מגלחין מ"מ נראה דבשעת חימום אין פירושו דווקא מיד שמת אלא עד הקבורה מקרי הכל שעת חימום כיון שהוא מוטל לפניו ועליו לקוברו מידכר והוי שעת חימום כדאמרינן גבי ת"ח כיון דמדכרי שמעתייהו כל שעתא כשעת חימום דמי וכן כתב מהרמא"י ז"ל דלכתחלה צריך לקרוע קודם שיסתום פני המת וכן נהגינן בכל ישראל ואי מיירי שמת ונקבר אתמול פשיטא דאינו חייב לקרוע היום דווקא כיון דלאו שעת חימום ואפי' מיירי בשעת שמועה כגון ששמע שמועה קרובה בשבת מ"מ נראה דבהא מודו כ"ע דאינו אלא מדרבנן דקרא דמייתינן מינה לא קאי כ"א אמתו מוטל לפניהם לא איום שמועה גם כיון דק"ל דיום ראשון מדאורייתא א"כ יום שני פשיטא דהוי דרבנן אפי' למי שלא שמע עד עכשיו וה"ה לענין קריעה הוי דרבנן דבקרא לא שמעינן כ"א יום ראשון וכי היכי דבאבלות ק"ל דלא הוי דאורייתא כ"א יום ראשון משום דקרא דאהרן ואכלתי חטאת היום לא קאי כ"א איום ראשון א"כ מ"ש קרא דקריעה הא קרא דקריעה נמי לא קאי כ"א איום ראשון:

דף ק"ו ד"ה חוץ מחובל פירש רבינו שמואל דר"א סבר כר"ש כו' וק' דא"כ אמאי ס"ל פוק תני לברא דאטו משום דס"ל כר"י מאן דתנא כר"ש משתיק ליה כו' וכן הקשו לקמן על רש"י ז"ל ולכן נכנסתי להצילו לעד"נ דרש"י מחלק בין פוק תני לברא למשתיק ליה דחולין דמשתיק ליה משמע כמאן דא"ל סמי ברייתא זו לגמרי ולא תתניה עוד כלל ולכן פריך שפיר משום דסבר כר"י מאן דתנא כר"ש כו' אבל פוק תני לברא משמע דלא תתני בריית' זו בפני דלדידי אינה משנה דסבירא לי כר"י ויש להביא ראיה לפי' זה מהא דאמרינן פרק ד' מיתות דף ס"ב תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן זיבח וקיטר כו' א"ל פוק תני לברא אמר ר"א הא דרבי זכאי מחלוקת דר"י ור"נ כו' וא"כ תקשי משום דס"ל לר"י כר"נ מאן דתנא כר"י אשתוקי משתק ליה ואפשר דהוי מצי למימר התם וליטעמך ובלאו הכי פריך התם רב יוסף שפיר:

ולע"ד קשה לי על פירוש ר"י דפליגי אליבא דר"ש ולר"י לא מחייב כ"א בצריך לכלבו א"כ פוטר ר' יודא אפילו בצריך לכלבו כמ"ש התו' בהדיא וא"כ הא דמבעיא לתלמודא פ"ק דכתובות דף ה' מהו למבעל בתחנה בשבת וללישנא בתרא בעי הכי לדם הוא צריך ואסור דדם חבורי מחבר או להנאת עצמו צריך ודם ממילא קאתי את"ל לה"ע הוא צריך הלכה כר"י או הלכה כר"ש את"ל הלכה כר"י מקלקל בחבורה הוא או מתקן בחבורה הוא את"ל מקלקל הוא במקלקל הלכה כר"י או הלכה כר"ש א"כ משמע דגם אי לדם הוא צריך אסור לכל הדעות אפילו אי מקלקל הוא והלכה כר"י במקלקל אפ"ה אסור דדוקא באי לה"ע הוא צריך מבעיא ליה דליכא לפרש לדם הוא צריך ואסור דשמא כר"ש ס"ל או שמא מתקן הוא א"כ איך פסק דאי לה"ע צריך שרי והלא אי מתקן הוא או אפי' מקלקל והלכה כר"ש אסור אלא ע"כ כמ"ש ולדברי ר"י ז"ל אי מקלקל הוא אפי' אי צריך לדם שרי כמו הכא דצריך לכלבו אפ"ה לר"י שרי ואפשר דהתם מודה ר"י דטעמיה דר"י דפטר בצריך לכלבו משום דאין דרך לחובל ליתן לכלבו כמ"ש התו' והתם דרך הוא לבעול משום דם עי"ל דמקלקל בחבורה לר"י פטור אבל אסור אלא דהתם קמבעיא ליה אי שרי משום דהוי תרתי מקלקל ודבר שאינו מתכוין כמ"ש התוס' התם אבל אי לדם הוא צריך דמתכוין לחבול ליכא אלא חדא ואסור מדרבנן מיהת ועוד ראיתי ריש פ' הנחנקים שהקשו התוס' על רש"י דפירש לר"י הוי צריך לכלבו ולאפרו א"כ תיקון גמור הוא ואמאי נקט חובל ומבעיר ולי נראה לישב גם את זה דלר"י ה"פ דברייתא כל המקלקלי' לגמרי פטורים חוץ מחובל כשהוא מתקן והוי פירושא כמאן דתני בהדיא חובל ע"מ לתקן או שמגיה הברייתא וא"כ י"ל דתני חובל לרבותא דאפילו חובל לא מחייב כ"א ע"מ לתקן לאפוקי מר"ש דיליף ממילא והוי כמאן דתני חוץ ממקלקל ע"מ לתקן אלא דנקט חובל ומבעיר לרבות' דגם הם בכלל מקלקלי' כמ"ש:

ולע"ד קשיא לי לפי' ר"י שפי' דצריך לכלבו ולאפרו הוי תיקון קצת לא תיקון גמור א"כ לר' אבהו תקשי סתמא אסתמא דהכא סתם לן תנא כל המקלקלים פטורים אפי' חובל ומבעיר כר"י ואלו בב"ק פ' המניח סתם שהמדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שנידון בנפשו וכן פ' החובל תנן החובל בחבירו בשבת פטור מפני שנידון בנפשו והכי תנן פ' שבועת העדות משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שחבל בי בני ושהדליק את גדישי בשבת פטור והני כלהו ע"כ אתו כר"ש דלר"י פטורין אפי' אי בעי לכלבו ולאפרו אפי' לר"א כיון דלאו תיקון גמור הוא לפי' ר"י וע"כ לא מהני בעי לכלבו אלא לר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב אלא דס"ל לר' יוחנן דר"ש בעי תיקון קצת אבל לר' יודא דפטר במקלקל לא מהני בעי לכלבו כיון דלאו תיקון גמור הוא. ודוחק לומר דלר"י הוי בעי לכלבו תיקון גמור אפי' לר"י דמחלוקת זה לא נזכר בתלמוד דפליגי בה ר"מ ור"י וברור הוא דכי היכי דלר"י לא הוי כ"א תיקון קצת ה"ה לר"א דבהא לא פליגי וכן משמע קצת בדברי התוס' פ' הנחנקין שכתבו ע"כ נראה דר"י ור"א אליבא דר"ש פליגי דר"י בעי אליבא דר"ש תיקון קצת ומיהו לא חשיב תיקון שיתחייב בכך לר' יודא דאין דרך לחבול ליתן לכלבו כו' ואח"כ כתבו וכ"ת לר' אבהו כיון דליכא תיקון א"כ צריכה לגופה היכי משכחת לה כו' משמע דגם לר"א לא הוי תקון ויש לדחות ומ"מ נראה כמ"ש דלא פליגי ר"א ור"י בהא וצ"ע עוד הקשו התו' בהנחנקי' על רש"י וז"ל ועוד דר"ש אפי' בחובל ומבעיר בעי שתהא צריכה לגופה כדמסיק בשמעתין גבי חובל ובשילהי ספק אכל גבי הבערה עכ"ל כוונתם להקשות לרש"י דס"ל דצריך לכלבו הוי לר"ש מלאכה שאינה צריכה לגופה א"כ היכי משכחת לה לדידיה במקלקל צ"ל והלא כל מקלקל אינו צ"ל דאי הוי צ"ל הוי תיקון דלרש"י הא בהא תליא דכתב דלא הוי מתקן הואיל ואינו צ"ל משמע הא אי צ"ל הוי מתקן וכן נראה דצ"ל לר"ש הוי לפחות כאינה צ"ל לר"י דהוי תיקון:

ואני אומר דכוונת רש"י דודאי צריך לכלבו הוי אינה צ"ל