מגיני שלמה צד

חייב דזה אינו חדוש בחבורה דלא שייך התם האי מלתא דגמר שיעורא במזיד שהרי לא עשה החבורה כלל עד לבסוף דוודאי אי תני חבורה בתר זה הכלל הוי קשיא אבל השתא דתני קודם זה הכלל דרך התנא לאשמועינן פרט ואח"כ תני כלל אם הכלל עצמו חדוש הוא פשיטא דא"ש והכא דאין הכלל דפטור הוא חדוש הוא מעביר יותר מבחבורה מ"מ החיוב חדוש הוא דהוא תחלתן וסופן שגגה דחייב ולרבא דאמר תרתי קתני פשיטא דא"ש דלא זו אף זו קתני וגם לרבא ההוא דחבורה מיירי בלכתא ומיתנא וא"כ ה"ק לא מיבעיא בחבורה דכשנזכר ה"ל מזיד גמור דהיה בידו להחזיר ופשיטא דפטור אלא אפי' זורק כשנזכר עדיין קרוב לשוגג דאין בידו אפ"ה פטור וגם תחלתן וסופן שגגה ה"ל רבותא דחייב אפי' לרבנן דס"ל יש ידיעה לחצי שיעור אפ"ה כיון דאין בידו להחזיר חייב כדאיתא בגמרא ואפי' אם נאמר דמתני' לא מיירי בשתי אמות בשוגג ושתים במזיד ושתים בשוגג אלא שמיירי שנזכר בתוך הד' אמות וחזר ושכח בתוך הד' אמות דלא גמר שיעוריה במזיד מ"מ נראה דלאו דווקא גמר שיעורי' אלא כיון שלא היה כל השיעור בשוגג אלא היה מזיד בינתים נמצא לא נגמר כל השיעור בשוגג ופשוט הוא ופליאה בעיני על רבינו הגדול ר"י ז"ל אשר הניח דבר זה בתימה כי לע"ד א"ש. ודוק:

פרק הבונה דף ק"ב ד"ה הבונה איישב בדבור שאחר זה אי"ה:

ד"ה מכה בפשיט פ"ה שמפוצץ בו הסלע ואין נראה לר"י דבמשכן לא היה בנין אבנים כו' הנה לע"ד אוסיף להפליא על רש"י ז"ל שדבריו סותרין זה את זה דהא לעיל גבי אבות מלאכות פי' מכה בפטיש הוא גמר מלאכה שכן אומן מכה בקורנס על הסדן להחליקו בגמר מלאכה כו' הרי שפי' בע"א דאכלים קאי קרוב לפי' התוס' לכן נראה למ"ד דאין כוונת רש"י לפרש מכה בפטיש דתנא לעיל גבי מנינא דאבות מלאכות אמפוצץ אבן דודאי לעיל אגמר מלאכה דכלים קאי דהוי במשכן אלא אמכה בפטיש דמשנתינו לא נראה לרש"י דקאי אגמר מלאכה דכלים משום דקשיא ליה היאך עריב ליה התנא ותני לה בהדי בונה מה ענינו לכאן כיון שהוא אב מלאכה בפני עצמו ואי משום דשיעוריה שוה עם בונה הרי חורש ושאר דברים דתנן לקמן נמי שיעורייהו בכל שהוא ולא ערבינהו בהדי בונה לכך פי' רש"י דאחציבת אבנים קאי הכא וא"כ תנא ליה הכא דתנא סדורא דבנין נקט כדאמרינן כה"ג פ' כלל גדול תנא סדורא דפת נקט ואע"ג דלא נקטינהו כסדר כי התם מ"מ כיון דכל הני מילי שייכי לבנין תנא כלהו מילי דהוי בבנין דשיעורייהו שוין כגון מסתת ומפוצץ אבן וקודח וכן פי' רש"י גבי מעצד דהוא שייך לבנין של ברזל הרי שכוונתו לפרש הכל דשייך לבנין ומ"מ אע"ג דקאי אאבנים דלא הוי במשכן מ"מ הוי אב מלאכה דהיינו מכה בפטיש ממש כמו זורע דהוה במשכן ונוטע הוי ג"כ אב מלאכה דהיינו זורע ממש אלא שזה בזריעה וזה באילנות כמ"ש רש"י לעיל פ' כלל גדול וכן אופה לא הוי במשכן אלא מבשל והוי אופה אב מלאכה דהוי בישול הפת וכן דש בתבואה לא הוי במשכן אלא ניפוץ דפשתן והוי תרוויהו אב מלאכה דהם ענין א' ממש אלא שזהו בתבואה וזה בפשתן כמו שכתבו התו' פ' כלל גדול דף ע"ד ד"ה אע"ג ה"נ היינו מכה בפטיש ממש אלא שזה בכלים וזה באבנים:

ונ"ל שזהו לישנא דרש"י שכתב המכה בפטיש גם הוא באבות מלאכות ר"ל לפירושי דגם מכה בפטיש דהכא הוי מאבות מלאכות אע"ג דלא הוי בכלים דאי כוונת רש"י גם הוא כמו בינה קשיא לישנא דתלי תניא בדתניא דמכה בפטיש נישנית התם כמו בונה עו' כתב רש"י באותו דבור וזהו גמר מלאכה של חוצבי אבן נראה ג"כ דדייק לישניה להורות מה שכתבנו וק"ל ובזה נתישב ג"כ ומה שהקשו התו' לקמן ד"ה העושה נקב ק' לרב דאמר משום בונה אמאי הפסיק מכה בפטיש בין מסתת לקודח דהוי תרוויהו משום בונה והשתא א"ש דנקט התנא כולהו מילי דשייכי באבנים ותנא מסתת אחר בונה לאשמועינן דמסתת הוי משום בונה לשיטת רב והדר תני מכה בפטיש דשייך ג"כ לאבנים עד שלא שקען בבנין והדר תני קודח דהוי בבנין ממש והשתא א"ש לע"ד מה שהקשו התו' בריש פרקין הבונה צריך ליתן טעם אמאי תני בונה אחר זריקה והוצאה:

ונלע"ד לישב אחת לאחת דתנא מפרש ההוא דסליק מיניה ברישא כדאמרינן ריש פ"ק דבנדרי' וריש פ"ק דנזיר דתנא זימנין ההוא דסליק מיניה מפרש ברישא וזימנין ההוא דפתח ביה ואע"ג דהתם אחדא מתניתין קאי מ"מ אין נ"ל לחלק והא דפריך ריש פ"ק דשבועות פתח בשבועות ומפרש ידיעות היינו משום דעיקר המסכתא היא שבועות לכן ראוי לעשות שבועות עיקר והדר לפרש ידיעות אבל הכא דכלהו מילי דשבתא נינהו אין קפידא ואחרי כתבי מצאתי שהקשו התו' שם ותרצו בע"א ע"ש וא"כ כיון דסליק באבות מלאכות בהוצאה מפרש מילי דהוצאה ומפרש כולם למפרע ותני המוציא יין ואר"ע והמצני' דכלהו מילי דהוצאה ואע"ג דס"פ המצניע תני הנוטל צפרניו והתולש מעציץ דהוי מילי אחריני נ"ל דמחלוקת דהנוטל צפרניו שייכא בתר מחלוקת דמתניתין שלפניה דפליגי ר"ש ורבנן במוציא המת במטה במלאכה שאינה צריכה לגופה ור"א דמחייב בנוטל צפרניו ע"כ ס"ל כר"י דמלאכה שאינה צ"ל חייב ואפי' רבנן מודו ליה בנוטל בכלי וכמ"ש התו' שם בהדיא ד"ה אבל בכלי ואיידי דאיירי במחלוקת ר"ש ורבנן גבי מלאכה שאינה צ"ל תני נמי תולש מעציץ דהוי ג"כ מחלוקת ר"ש ורבנן אלא דהפסיק בנוטל צפרניו דשייכא ממש למלאכה שאינה צ"ל וכמ"ש ואע"ג דאשכחן מחלוקת דר"ש ורבנן טובא בהא מסכת' מ"מ נ"ל דתנא להא מחלוקת הכא משום דבשתיהן הוי ר' יהודא בר פלוגתיה במלאכה שאינה צ"ל כנודע וכדאיתא ס"פ ספק אכל וגם בעציץ נקוב אית' בגיטין פ"ק דף ז' דס"ל לר"י דהוי כתלוש ובתר הוצאה תני זריקה דתולדה דהוצאה היא כדאיתא ריש פרק הזורק ואח"כ תנא הבונה כיון דהתנא מפרש למפרע דמאי דסליק מיניה א"כ מפרש הבונה דהוא קודם למילי אחריני למפרע דאע"ג דמכה בפטיש הוי קודם מ"מ רצה לשנות מכה בפטיש אצל' דסדורא דמלאכת אבנים היא כמ"ש ותנא מסתת אצל הבונה לאשמעינן דמסתת הוי משום בונה לשיטת רב ולשיטת שמואל איכא למימר כיון דלדידיה לא תנא התנא כלל האב דמכה בפטיש עצמו כ"א תולדה דידה דהיינו מסתת וקודח דהא לדידיה תני המסתת המכה בפטיש כדמשני לקמן מפרש הבונה ברישא דהוא אב ושיעורו בכל שהוא והדר מפרש תולדה דאב גם כיון דשייכי לבנין מיהת כמ"ש מפרש להו בתר הבונה והדר תני החורש דהוי ג"כ בכל שהוא ואח"כ תני הכותב דהוי קודם הבונה והו' קודם אחריני למפרע כמ"ש ואח"כ מפרש האורג אע"ג דהצד צבי הוי קודם למפרע ולא מפרש ליה עד סוף האורג נ"ל דהיינו כיון דסוף הבונה קתני כתב אות אחת סמוך לכתב ומוקמינן לה בגמרא דלא כר"א דאמר האורג ג' חוטין בתחלה ואחת על האריג חייב ולכן הביא אח"כ המחלוקת דר"א ורבנן לאורויי כמאן אתיא מתניתין וגם סתם ואח"כ מחלוקת היא ואיידי דקאי באורג מפרש כלהו מלתא דיריעה כגון עושה ב' בתי נירין ותופר וקורע כדפי' רש"י באבות מלאכות דתופר וקורע הוי ביריעה ואע"ג דמיסך הוי ג"כ ביריעה כדפי' רש"י באבות מלאכות דמן המיסך עד הקושר והמתיר כלהו שייכי ביריעות ואפ"ה תני לה לבסוף כיון דתנא המלבן והמנפץ ואינך דשייכי לצמר ואית לכלהו חדא שיעורא תני מיסך בהדייהו דהוי נמי האי שיעורא ועוד כיון דהוכרח למתני האורג מטעם שכתבתי א"כ מפרש כלם למפרע כאשר התחיל לעיל ולכן תני האורג והדר העושה ב'