מגיני שלמה צג

דאגפיה הרחבי' ג' לא הוי מקום פטור כיון דקאי גבי כרמלית לא בטילי לגבה והוי כרמלית וגבי ספינה אפילו באין רוחב ד' ס"ל לר"ה דהוי כרמלית כיון דאין כאן מחיצה הוי כמו שנכנסו בה המים כיון שעומד ע"ג המים משא"כ התם לא שייך למימר כולי האי דלהוי כמים שאין עומד ע"ג מים אלא קאי גביה ובזה נתיישבה גם קושיא השניה מה מועיל מחיצות החיצונות כו' דהשתא א"ש כיון שיש מבחוץ עד בתוך המים מחיצות א"כ המחיצונות מפסיקים בינה לבין המים והוי כספינה גדולה וא"כ בתוכה מטלטלין ממה נפשך דאי לא מחלקי' פשיטא דהוי ר"הי ואי לא הוי ר"הי הוי מקום פטור כיון דאין בו ד' על ד' ולא פתוח לכרמלית דהמחיצות מפסיקות:

ועוד יש לישב קושיא הראשונה דמאן לימא לן דר"ה דהכא ס"ל דאין כרמלית פחותה מד' הא אמרינן בכיצד משתתפי' דף הנ"ל דזעירי ס"ל דרב דימי תנאי היא וס"ל לד"ה כהאי תנא דאמר דכרמלית הוי פחותה מד' וקושיא הב' יש לישב ג"כ באופן אחר דלא דמיא למחצלת דלעי' דכיון שהמחיצות לא נעשו לחלוקה מתחילה כ"א לשם מחיצה ואין מחיצה לפחות מד' א"כ אין החלוקה כלום דהוי כמו שאין כאן מחיצה לגמרי דאיך יתכן לומר דלא הוי מחיצה ויחלוק משא"כ מחצלת דלא עשאה לשם מחיצה כ"א לבטל המחיצה ומ"מ בפירוש הראשון נתיישב היטיב ומה שהקשו דלמה לי מלינהו כו' והביאו ראיה מפרק חלון לע"ד לא הבנתי ראיה וקושיא זו מי דמי דהתם גבי עמוד גבוה י' ורחב ד' ומלאהו כולו ביתידות ואמרינן דאי בעי מנח עליה מידי ומשתמש ולכן הוי ע"ג היתידות ר"הי וכן גבי בור וחולייתו הוי גגה דחוליא ר"הי דאי בעי מנח כו' אבל הכא היכי נימא דאי בעי ממלא קני' כו' ולכן יהא למטה בשולי הספינה ר"הי והלא אם ימלאנו קני יסתום מקום הקצר לגמרי וא"כ איך נתיר לו לטלטל בקצר דאי בעי ממלאינהו דהא אין כאן טלטול כ"א בקצר דברחב א"א לטלטל כ"א באויר ובאויר פשיטא דשרי לטלטל דאין כאן עקירה ולא הנחה ואפשר שקושית' ז"ל היא לטלטל במקום הרחב בלא מילוי קנים אפילו היכא דאיכא עקירה והנחה כגון שנסר יוצא ממקום הרחב מכאן ומכאן והם רחבי' ד' דמותר לעקור מנסר זה ולהניח בנסר זה דאע"ג דא"א להשתמש השתא במקום הרחב כיון דאין לו שולים מ"מ כיון דאי בעי ממלא בקנים הוי מקום הרחב רשות היחיד:

ומ"מ נלע"ד דס"ל לרש"י דלא דמי להתם דפשיטא דמעמוד לא קשה מידי דהתם היה העמוד בתחילה רה"י גמור ומלאוהו, אח"כ ביתידות אין היתידות יכולין לבטל הרה"י הראשון כיון דאפשר להשתמש ביתידות גם עתה אי מנח עליה מידי א"כ לא נעקר שם ר"הי הראשון מן העמוד משא"כ הכא אין כאן ר"הי ומטעם דאי בעי ממלא נעשה אותה ר"הי הא לא אמרינן אלא אפילו מבור וחוליתו נמי נראה לחלק דכיון דכרמלית מתחתה כמ"ש אסרו חכמים לטלטל אפילו במקום הרחב באויר דמחזי כאויר כרמלית דתוספת עד עשרה כדאיתא פ"ק ואע"ג דאי בעי ממלא מ"מ השתא מיהא דלא מלינהו הוי כאויר כרמלית ולא דמי להתם כל זה כתבתי לישב לקושיתם שלא חלקו בין זריקה לטלטול אבל לעד"נ דלא קשיא כלל דהתם אזריקה קאי דהוי לחומרא דהא קאי אעמוד ואבור וחוליתו דמיירי הכל ליטול מהן וליתן על גבן אבל כאן דמיירי לטלטל לא שרו רבנן משום דיכול למלאו' והרבה מצינו בהלכות שבת שחלקו בין לזרוק ולטלטל וכמ"ש התוס' בדבור שאחר זה והכי איתא לקמן ע"ב:

שם ויש בקצר שלו פ"ה גבוה ג' מן הארץ וק' דאם הוא דק הרבה כו' נלע"ד דרש"י ז"ל ס"ל דאי כפירוש התוס' קשיא ליה למה ליה לתנא לכפול ולהאריך אין בעיקרו ד' ויש בקצר שלו ג' הל"ל בקוצר ואין בעיקרו כ"א ג' או ויש בעיקרו קצר ג' אבל לשיטת רש"י א"ש דגם רש"י ס"ל דמיירי שהקצר אינו דק מראשו כ"א מעט ולכן נקט ואין בעיקרו ר"ל אאין חלוק בין עקרו לראשו אלא שזהו ד'. וזה אין בו ד' שהוא קצר קצת ממנו וא"כ קמ"ל האי מלת' בבבא זו ובלא בבא יתירה נמי משמע לישנא הכי קצת דאל"כ ליתני רבותא טפי ועיקרו טפח או פחות אבל אין בעיקרו ד' משמע דד' לא הוי אלא פחות קצת שאין בו חסרון אלא דלא הוי עב כמו בראשו ולעולם הוא עב ואפשר נמי דזהו לא הוי מקרי עמוד, למטה ומדקתני עמוד בר"ה משמע שהוא הכי עמוד שהוא עב אלא שאינו ד' וכ"כ רש"י בהדיא דשפועו אינו אלא מעט ואין כונתו לע"ד על הגובה דהא נודע דג' טפחים הוא בקיעת גדיי' בכל מקום ואין זה מעט לגבי גדיי' אלא כוונתו על רוחב השיפוע שאינו משופע כ"א מעט ברוחב:

שם ע"ב ד"ה לקשרה כו' פ"ה כגון שראשו א' באהל כו' וק' חדא כו' גם כי אפרש קצת פי' חדש אשר אינו מבואר בדברי רש"י ז"ל מ"מ כדי שלא ישאר בקושיא אכתוב הנלע"ד לישב הראשונה דשייכא שפיר להא דשמואל דהוי ס"ד לפרש הברייתא דקתני מביא לה טומאה לענין להביא טומאה מבית לספינה כגון שיש חלון מבית לספינה בפותח טפח בפונדיון כ"א לפי מה שיעורו כמו שהדינים מבוארים באהלות ובדברי הרמב"ם ז"ל פי"ד מהל' טומאת מת וכן בסוף מכלתין גבי עובדא דר' צדוק וקאמר שמואל דאם קשרה בשלשלת של ברזל אז היא קבועה עם הבית והוי כמו ב' בתים זה אצל זה מביא בקשירה זו לה טומאה לענין אם היה חלון ביניהם כמ"ש ואם לאו הוי כמופרדת כיון שאין לה קביעות ואין מביא לה טומאה ולפי זה יש לו שייכות שפיר עם משנתינו דאיירי ג"כ לחבר הספינות להיות כשני בתים והרבה מצינו שם לשון הבאת טומאה בדין הנ"ל עיין ברמב"ם פ' הנ"ל וא"כ קמ"ל שמואל שלא תפרש הברייתא כמ"ש ובעינן שלשלת דווקא לחברן קמ"ל הכא דלענין חבור סגי אפי' בחוט הסרבל וא"כ התם לאו לענין חבור קאי אלא לענין שתביא השלשלת טומאה לכלים משום חרב הרי כחלל ונתישבה קושיא הראשונה ומה שהקשו אמאי קתני קתני קשרה אפי' משלשלת מונחת על הספינה. י"ל דנקטיה משום דבדבר שאין רגילין להעמידה כגון מידי דלאו מתכת אע"ג דקשרה אינו מביא לה טומאה דס"ד כיון דקשרה ה"ל כמו שהספינה ג"כ באהל ותטמאה שתהיה אב הטומאה קמ"ל. ומה שהקשו דלשמעינן בהדיא דחרב הרי הוא כחלל נתיישב ג"כ במה שכתבתי דממ"נ למאן תיקשי אי לשמואל אטו כוונת שמואל לאשמועינן חרב הרי הוא כחלל דכל התלמוד מלא מזה אלא כוונת שמואל לפרש דלא תימא דמתניתין מיירי לענין חבור כמ"ש לעיל וא"כ הוי סגי אפי' בחוט הסרבל קמ"ל דמתניתין לענין חרב כחלל מיירי וא"כ עיקר כוונת שמואל לפרש הברייתא ולא לאשמועינן חרב כחלל דהא משתמע ממילא כיון דמיירי בשלשלת דווקא ואי כוונת התו' להקשות דה"ל לשמואל לפרש כוונתו אין זה קושיא לפי פירושי דכיון דקאמר שמואל הכא דלענין חבור סגי בחוט הסרבל א"כ ע"כ צריך לפרש התם משום חרב כו' ואין דרך בעלי התלמוד לפרש כולי האי כ"א ע"י דרכים כאלו כנודע בסוגית התלמוד ואי קושיתם על הברייתא דלשמועינן חרב כו' י"ל דגם המשנה לא באה לאשמועינן האי מלתא כ"א מלתא דסיפא כמ"ש ודוק:

דף קב ד"ה אלא אמר רבא במעביר וההיא דחבורה כו' ואין ר"י יודע למה הוצרך להשמיענו ההיא דחבורה כו'. לע"ד לא הבנתי קושיא זו דהא אמה דתני מעביר לא קשיא מידי אע"ג דתני חבורה כבר דקמ"ל במעביר דאם תחלתן וסופן שגגה אע"ג דאמצעיתן מזיד חייב ולא אמרינן דידיעה מחלקתן כר"ג דאמר אין ידיעה לחצי שיעור ואע"ג דגמר שיעוריה במזיד לאפוקי מדרבה דשמעתין וא"כ מעביר טובא קמ"ל וא"כ מאי קשיא מחבורה דתני לה ראשונה לאשמעינן דתחילתו שגגה וסופו זדון פטור והדר תני זה הכלל אמעביר לאשמעינן דתחלתו וסופו שגגה