מגיני שלמה צא

דמ' בתרא שפירושו פתיחה ה"נ היא פותחת ומפרדת השערות זו מזו וכבר כתבתי בזה פ"ק דכתובות ופרק במה אשה ועי"ל דסורקת פירושו דווקא במסרק ואי תני סורק ה"א דאין אסור כ"א במסרק דדרך סריקה בכך אבל ביד שרי להכי תני פוקסת דפוקסת הוי בין ביד בין במסרק:

דף צו ד"ה הא ברברבי פ"ה רברבי ברובו וק' לר"י דאין זו שיעור כו'. נלע"ד לישב דרבא דאמר עד שיפחת רובו קאי אחמש מדות בכלי חרס דהיכא דשייכא כל הה' מדות התם בצמיד פתיל הוי שיעוריה ברובו וא"כ מאי דקאמר רבא ניקב כמוציא רמון טהור מכלום פי' משום כלי אבל אם הצניעו לגיסטרא טמא משום גיסטרא דהא קאי רבא אכלי שראוי לה' מדות כמ"ש וכן מאי דקאמר רבא ואם הוקף צ"פ ברובו קאי נמי אכלי כי האי שראוי לגיסטרא עדיין דאם נפחת אינו כלי להציל דהטומאה נכנסת דרך נקב ומ"מ כלי הוא לגיסטרא אבל כלי קטן אשר אם יפחת רובו אינו ראוי לגיסטרא שלא ישאר בו שיעור גיסטרא ששנינו במשנה דפ"כ דמסכת כלים והביאו התו' לעיל זהו זוטרי ולא קאי רבא אהא. עוד י"ל שהיו יודעים מה הן כלים קטנים או גדולים כי אין להם שיעור במדה אלא כאותה ששנינו פ"ב דכלים אר"ע אני איני נותן בהן מידה אלא הדקין שבכלי חרס כו' ועד קדירות הדקות מקדירות הדקות כו' עד חצבים הגדולים הרי שהיתה ידועה להם מהו הדקות ומהו הגדולים כך נוכל לפרש דברי רבא שהיו יודעים איזה הם כלים קטנים ואיזה גדולים כיון שאין להם שיעור במדה אלא כל כלי שתשמישו במועט כגון סכינים קטנים וכיוצא מקרי כלי קטן וכל כלי שדרך לשמש בו הרבה ניח' כגון חבי' וכיוצא הוי גדול וכ"פ הרמב"ם ז"ל כפי' רש"י פכ"ב מהל' טומאת מת:

שם ד"ה פליגי בה תרי אמוראי פ"ה דלענין הכשר זרעים פליגי ואומר ר"ת דבמסכ' עוקצין תנן דהכשר זרעים כשרש קטן. נלע"ד ליישב ע"פ מה שכתב הרמב"ם ז"ל והר"ש מקוצי ז"ל שם דמתניתין קאי הן לענין זרעים הנזרעים בתוכו דאין מקבלין הכשר הן לענין מים שבתוכו שאין מכשיר דאין מים מכשירין אלא א"כ הם תלושין וכשהם בעציץ נקוב כשרש קטן הם כמחוברים ואין מכשירים וע"ש מה שהאריכו בזה וא"כ נוכל לישב דמ"ד כמוציא רמון ס"ל דמתני' דעוקצין לא קיימא כ"א אמים שבתוכו אבל להכשיר בו זרעים שיעורו כמוציא רמון והטעם אפשר דכיון דנפקא לן דהמים יהיו תלושין מוכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא דמיירי בהכשר כדאיתא פ"ק דפסחים ומהא נפקא לן דבעינן מים תלושין דומיא דמים שבכלי א"כ אם ניקב אפי' כשרש קטן לא הוי תלוש דומיא דכלי דהוי תלוש לגמרי אבל לענין זרעים שבתוכו לא הוי מחובר אלא כמ"ר דאז הוי מחובר גמור וכן משמע לישנא דמתני' דעוקצין דקתני עציץ נקוב מכשיר את הזרעים כו' משמע דקאי שהוא מכשיר זרעים דלענין זרעים שבתוכו הל"ל מכשירין בו זרעים כדאמר רבא הכא להכשיר בו זרעי' דאין העציץ מכשי' כלום אלא המים מכשירין וכן משמע מסיפא דהתם דקתני מלאוהו עפר עד שפתו הרי היא כטבלא שאין לה לזביז משמע דתלי בכלי ומלאוהו עפר הוי כמי שאינו בכלי אלא ע"ג קרקע כיון שבטל מתורת כלי ולענין מים שבו בעינן דווקא בכלי אבל לענין זרעים שבתוכו לא מצינו שיהיו דווקא בכלי אלא בתלוש ומחובר תליא מלתא וכן כתב הר"ש שם אלא שאח"כ דחה פי' זה וה"מ מדתלי לה בכלי משמע דקאי אמים דלשון זה מצינו במים כמו שהביאו שם הרמב"ם והר"ש מת"כ דבעינן שימלאנו בכלי אבל לענין זרעים לא מצינו לשון זה דתלוי בכלי אע"ג דלענין דינא חדא מלתא היא והמעיין שם בפי' הרמב"ם משמע נמי דמתני' מיירי לענין מים אע"ג שמביא לענין זרעים ג"כ מ"מ מתני' משמע דמפרש לענין מים ע"ש וכן בספרי פ"ב דהל' טומאת אוכלים כתב אהאי דינא דהזרעים שבו אינן מקבלים טומאה והמים שבו אינם מכשירין הרי שלענין זרעים נקט קבול טומאה ולענין מים הכשר א"כ מתניתין דתנן הכשר משמע דאמים קאי ודו"ק:

פרק הזורק דף צ"ח ד"ה אטבי פירש רש"י דס"ד שהעגלה מקורה היא ותימא למה היה סבור לומר כן ועוד כו'. נלע"ד ליישב שתי קושיות ראשונות כא' דהמקשן ס"ד דאין שם עגלה קרוי עליה אם אין ראויה לקבלה כנ"ל ולהניח בה דבר דאין זה תמונת עגלה כלל זכר לדבר הא דאמרינן שלש עגלות הן כו' ולא הזכיר של יתידות ואיכא למימר דפשיטא דטהורה מכלום ומ"מ המקשן ס"ד דלא מקרי עגלה אא"כ יושבין בה או מניחין בה כלום וכן משמע לישנא דקרא דקרי להו עגלות צב עגלות העשויות למושב כדכתיב והביאו את אחיכם בצבים וגו' ורש"י ז"ל בפירוש החומש כתב דאין צב אלא מחופה ובאמת צ"ע א"כ אם מחופות מלמעלה היו א"כ אין כאן ר"ה אפי' למאי דמסיק שמואל שלא היו מקורות מלמטה וצ"ל דקרי להו צב שאחרי הנחת הקרשים עליהם היו מחופות בתמונת צבים וכמ"ש לקמן אי"ה:

ובזה יש לישב גם קושיא הב' דפריך אטבי היכא מנח לה אגבה דעגלה פירוש בשלמא למאי דלא מוקמינן עד השתא שפיר דאיכא למימר דמקרי עגלה אחר הנחת הקרשי' עליהם שאז היתה לה תמונת עגלה שהיתה מקורה בקרשים מלמטה רצוני לומר למאי דס"ד עד השתא שהיו בה ד' סדרים א"כ נהי דסדר קמא ובתרא א"א להניח כ"א ע"ג דופן העגלה שהיה למעלה מן האופנים כי בתוך העגלה א"א להניח מחמ' האופנים מ"מ ב' שורות האמצעיות נוכל לומר שהיה מניח בתוך העגלה שלא היו לה דפנות סביב רק נגד האופני' לפניה ולאחריה היו לה דפנות להניח הקרשים על הדפנות למעלה ובאמצע לא היו דפנות כ"א העצים ארוכים הנתונים לאורך העגלה לא היתה מקורה ומ"מ נקראת עגלה כי אחרי נתינת הקרשים עליהם היתה תמונת עגלה שהיתה כמו מקורה וראוי' לישב בה או להניח בה דבר וכמ"ש לעיל וא"כ י"ל דתחתיהן הוי בין הסדרים אבל השתא דמוקי לה באטבי לפירוש רש"י ורבותיו ז"ל שלא היה מניח כ"א בב' ראשי העגלה א"כ לא היה מניח כ"א אגבה דעגלה למעלה מהאופנים ולא בתוך העגלה כלל א"כ אין שם עגלה עליה אא"כ היתה מקורה מלמעלה ובלא זה אין ראוי לקרות עליה שם עגלה כמ"ש ושמואל משני שלא היו מקורות אלא יתידות היו בהן וראוי להניח בהן קרשיו ולעשותן מקורות תמונת עגלה ולכן נקראות עגלות ומה שהקשו דגם לגרסת רש"י דגרס בדראתה אין הלשון משמע בין השורות נ"ל דה"פ בדראתה במקום שעושה אותן שורות כי הריוח עושה אותן שורות דבלא ריוח הוי הכל שורה אחת ואין השורות ניכרו' כ"א מחמת הריוח ואם כן מיירי במקום שהן נעשין שורות כמ"ש וק"ל:

דף צ"ט ד"ה כי היכי דלא לידחקו פירש רש"י אם בא כו' וק' דהא מסיק לעיל כו' ונלע"ד דגם רש"י ז"ל נשמר מזה ממה שכתב אם בא כו' דוודאי רוב פעמים משכיבן על חורן מ"מ אם יקרה לפעמים שלא יוכל להשכיבן על עובין לשום סבה וכן צ"ל לקמן דפריך באמתא ופלגא סגי ופירש רש"י שאם יצטרך להושיב בה מן הקרשים כו' והיכי משכחת לה והלא אמרינן שהיה משכיבן על רוחב העגלה אלא ע"כ אם יצטרך קאמר וכאן הייתי יכול לפרש שכוונתו שהנשיאים שהתנדבו העגלות לא ידעו איך ישיבו הקרשים אם לרוחבן או לעובין ועשו אורכן ה"א שאם בא להשכיבן לרחבן דלא לידחקו אלא דלקמן א"א לפרש כן שכתב שאם יצטרך כו' ואפשר דגבי ארכן מסתמא ידעו שלא ישכיבו בתוך העגלה דאיך ישכבו ששה קרשים זה על זה הלא יפלו ועוד מדעשו ארכו ה' אמות א"כ ידעו שישכיב הקרשים לרוחב העגלה אלא ש"מ שעשו שאם יצטרף להושיב בה כו' אבל כאן נוכל לומר שלא ידעו אם ישכיבום על רוחבן או על חודן ודוק: