מגיני שלמה צ

מבעשותה דקאי אמלאכה כדאיתא ברישא דברייתא והכי אית' ריש פ"ק וכתבו שם התו' דתלמודא דריש לה אמלאכה ר"ל בעשות אותה א"כ כיון דגלי רחמנא דזה א"י וזה א"י הוי מקצת מלאכה א"כ ממילא אין כ"א מסייע ואין בו ממש בכ"מ:

ע"כ ד"ה ששגג על האוכלין וחייב על האוכלין הוא סקילה עד ואין נראה לר"י לא פי' רש"י כו' נלע"ד לישב דה"פ כגון ששגג ר"ל דמיירי שלא הוציאן כ"א מחמת שוגג דבמזיד לא היה עובר על האוכלין כגון שלא היו צריכין לו כ"כ או שהוא דבר מועט שיעורו כגרוגרות לחוד דבדבר זה לא היה מתיר עצמו למיתה אלו היה מזיד ולא הוציאן אלא מחמת שהיה שוגג אבל הכלי מיירי שהיה צריך לו מאוד ומחמת זה עבר עליה אפי' במזיד וא"כ שב מידיעתו הוא ופירושא דברייתא לדעת רש"י ז"ל נ"ל דה"ק המוציא אוכלין כו' חייב על האוכלין בין סקילה במזיד בין חטאת בשוגג ועל הכלי לא משכחת שום חיוב לא במזיד ולא בשוגג ואם היה צריך לו אז משכחת לה חיוב בכלי ג"כ כגון במזיד ומה שהקשה לרבינו שמואל ז"ל לאוקמי בחיוב חטאת אני אומר הרי מצינו דוגמתו פ"ק גבי איסי דקתני אבות מלאכות מ' כו' ואינו חייב על א' מהן ופירושו סקילה כמ"ש רש"י ור"י ז"ל והוכיחו בראיות בדורותן ומה לי אינו חייב או חייב אי בכל דוכתא איירי בחטאת דוקא:

דף צ"ד ובפלוגתא דר"י ור"ל ופ"ה א"נ לר"י דנהי כו' נלע"ד לישב דס"ל לתלמודא דהתנא לא נחית לאשמועינן הא מלת' לחוד דאם היה כלי צריך לו דאין הכלי בטל לגבי אוכלין דא"כ ליתני בברייתא כמו במתני' בפחות מכשיעור דהוי ברישא רבותא טפי דהכלי טפל אפי' לפחות מכשיעור ולתני ואם היה כלי צריך לו חייב על הכלי דבסיפא לא הוי רבותא בכשיעור יותר מפחות מכשיעור דפשיטא אם כלי צריך לו חייב בכשיעור חייב נמי בפחות כיון דה"ל כהוצאה בפני עצמו אלא ע"כ תנא אגב אורחי' קמ"ל עוד חדושא דידיעות מחלקות דכפרות מחלקות לא הוי חדוש דפשיטא היא לכ"ע ואין להקשות דגם לאוקמת' דרש"י תקשי מאי קמ"ל י"ל דקמ"ל דחייב חטאת וסקילה על הוצאה א' ולא אמרינן דקים ליה בדרב' מיניה אע"ג דשניהם נעשו בפעם א' ועוד קמ"ל דמקרי שב מידיעתו וכמו שכתבתי לעי' ולא אמרינן דמאן לימא לן שלא היה מוציאן גם במזיד כיון שהוציא הכלי במזיד קמ"ל כל כמה דלא ידעינן בבירור שהיה מוציאן אמרינן מסתמא כיון שאין צריך לו כ"כ מסתמא לא היה מוציאן ומקרי שב מידיעתו ודוק:

שם ד"ה ר"ש פוטר נראה לר"י כו' עד ורש"י דפי' דברצונו לא היה באה לו כו' וק' מסותר ע"מ לבנות כו' לעד"נ לפי מה שראיתי לקמן פ' ח' שרצים דף ק"ו שפי' רש"י ז"ל גבי מפיש מורסא דלהוציא ממנה לחה היינו טעמא דפטור דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא שהפתח היא המלאכה וזה אין צריך להיות פתח מעכשיו עכ"ל וכ"כ סוף האורג ואם להוציא לחה של עכשיו ואינו חושש אם תחזור ותסתום מיד ע"כ נראה מדבריו דס"ל דכל דבר שהוא עושה כדי לסלק הדבר המזיקו ומיד שנסתלק המזיק לא איכפת ליה אם יחזור לקדמותו מקרי אין צ"ל אבל אם נסתלק המזיק והמלאכה ניחא ליה עדיין אע"ג דברצונו לא באה לו מתחילה מ"מ כיון דעתה אין כאן דבר המזיקו ואפ"ה ניחא ליה מלאכה זו מקרי צ"ל הלכך מפיס מורסא אע"ג דברצונו לא היה מורסא מעולם מ"מ לעשות לה פה חייב כיון שנסתלקה הלח' ואין כאן עתה דבר המכאיבו ואפ"ה ניחא ליה בפתח כדי שלא יתאסף אחר כך או כדי לרפאות שיכנס בה אויר מקרי צ"ל כיון שאינו עושה לסלק שום דבר המזיקו עתה שהרי אין כאן מזיק עתה אלא שהוא עושה מדאגה מדבר שלא יבא אח"כ הוי כעושה מלאכה מתחילה לצרכו אע"פ שתחלתו באונס אבל קורע בחמתו למרמי אימת' שאינו עושה אלא בשביל דבר המזיקו שאין שומעין לקולו אע"פ שכוונתו שישמעו לקולו אח"כ ולא ישובו וימרדו בו מכל מקום כיון שמיד שקרע הוי ניחא ליה אפי' אם נסתם שלא היה עושה אלא משום אימה וכבר נפלה עליהם אימתה הוי אין צ"ל וגבי כיבוי אע"ג דניחא ליה שיהא כבוי מכאן ולהלאה התם שאני דאם לא יהיה כבוי מעתה יחזיר המזיק לקדמותו וכן גבי הוצאת המת אע"ג דניחא ליה שיהא החוצה מ"מ הוי הכל לסלק המזיק שאם יחזור לבית הרי המזיק כבראשונה ומה הועיל אבל מפיס מורסא אף אם יחזור ויסתום לא יזיקנו אלא דניחא ליה שלא יתחדש מזיק אח"כ הוי צ"ל וכן קורע ע"מ לתפור ג"כ לא הוי לסלק המזיק שלא יזיקנו אלא הוא מתקן הבגד שאפי' תאמר דנקב הדרנא הוי כמזיק מ"מ המזיק הוי מסתלק בתפירת הנקב לחוד אלא שלא היה הבגד יפה דהוי עביד כי כיסתא וא"כ הוא מתקן יותר ממה שצריך להציל עצמו וחייב. קצרו של דבר כל שהוא עושה כדי להציל עצמו פטור דבצד זה הוא מוכרח ועושה ע"כ ולא הוי מלאכת מחשבת אבל אם הוא ניצול מן ההיזק ועושה כדי לתקן מה שנתקלקל אע"ג דתחלתו באונס היה מ"מ השתא דאיתא דניחא ליה מלאכה ותופר בגד קרוע:

נלע"ד דרש"י אה"נ אם היה לבוש בגד ונקרע עד שנכנס בו קור ומזיקו והוא תופר כדי להציל עצמו אין לך מלאכה שאינה צ"ל יותר מזה ואפשר אפילו אם הוא לוקח בגד קרוע ותפרו כדי להלביש עצמו להציל מן הקור המזיקו ואפילו תופר בגד חדש הוי ג"כ אינו צ"ל אם לא שתופר להלביש עצמו לא להציל אז חייב ומיהו י"ל דמסתמא אפילו אם הוא עושה להציל מן הקיר מ"מ ניחא ליה שיהא לו בגד מאז ולהלאה וה"ל כמפיס מורסא כמ"ש וכן נראה ומה שהקשו מסותר ע"מ לבנות אני בעניותי לא ראיתי שום דיוק מפרק במה מדליקין דס"ל לר"ש דפטור דהא דאמרינן התם קסבר ר"י סותר ע"מ לבלות במקומו הוי סותר כו' משמע דלר"ש פטור אפילו ע"מ לבנות במקומו התם מיירי בסותר דומיא דמכבה דהא אהא קאי דלא מצינו בכל המסכת' דפטר ר"ש בסותר כ"א במכבה דמכבה דומיא דסותר היא וא"כ לא פטר ר"ש אלא סוחר דומיא דמכבה דהתם שהוא מכבה שלא תשרף הפתילה שהוא צריך לה אח"כ כך סותר מיירי שהבנין יתקלקל עתה והוא חס על הבנין וסתרו כדי לבנותו אח"כ והוי ממש דומיא דכחס על הפתילה אבל אם סותר כדי להנו' אח"כ מחייב ר"ש דהוי דומיא דמכבה לעשות פחם אע"ג דלא דמי לגמרי כבר הקשו שם התוס' ותרצוה גם רש"י ז"ל מודה בזה:

ע"ב ד"ה אבל בכלי ד"ה חייב כו' עד אבל רש"י פי' דפטרי משום דלא שייכא גזיזה אלא בצמר כו' ואין נראה לר"י כו'. לעד"נ דאין כוונת רש"י ז"ל בצמר דווקא אלא ר"ל כל מידי שגוזזין אותן לצורך כגון צמר ללבוש וגם כנפי העוף תולשין אותן לצורך כדפי' רש"י לעיל משא"כ צפרנים לא מקרי גזיזה כיון שאין צורך בהם ולא הוי דומיא דגזיזת צמר שהיה במשכן שהיו גוזזין לצורך ורש"י נקט האב וה"ה לכל תולדה דדמי לה:

ד"ה פוקסת מה שפ"ה פוקסת סורקת ביד או בכלי אין נראה דבגמרא משמע דהוי כעין טויה כו' לא ידעתי מה חסר בפי' רש"י ז"ל שפירש בגמרא שמתקנת שערה בין אצבעותיה ופושטתו כשהוא נכרך וכוונתו נ"ל שהסריקה דמתני' היא להפריד השערות זו מזו שלא תהא אחת נסבכת בחברתה ועושה כן להתקשט והוי כעין טויה שמפריד החוט מן הצמר וכורכו בין אצבעותיו ועושה אותו חוט כך כאן בתחלה היו הכל מבולבלים זה בזה והיו כאחת והפרידן ועשאן כ"א חוט בפני עצמו גם מה שהקשו דלתני סורק' יש לישב כמ"ש דסתם סריקה היא להשיר נימין המדולדלין כדאיתא בנזיר והביאו התו' ז"ל לעיל בפרק במה טומנין דף נ' וזהו באיש שאין כוונתו להתקשט אבל פוקסת דמתני' מיירי באשה המתקשטת ואין כוונתה להשי' נימין המדולדלין שאפי' אין כאן נימין המדולדלי' היא עושה כן כדי להפריד השערות שלא יהיה מעורבין ויהיה כל שער בפני עצמו וזהו מקרי פוקסת לשון פוקס את פיה