מגיני שלמה עח

דיש בנין בכלים בבנין גמור ש"מ דגם אביי ורב' מודו בהא וא"כ אביי דשמעתין גבי חלת' ע"כ אין טעמו משום בונה על כן פי' רש"י דמשום בונה ליכא הכ':

דף ע"ה ד"ה מתעסק הוא כו' האי מתעסק לאו דווק' כו' הנה מדברי רש"י ז"ל לא משמע כן דהוא פי' הטעם משום דלא הוי מלאכת מחשבת ואי ס"ל דמתעסק פי' דבר שאין מתכוין לא הוי הטעם לר"ש משום מלאכת מחשבת כמ"ש התו' וכן כתבתי פ' כירה ע"כ נראה דרש"י ז"ל ס"ל דהאי דאמרינן דמתעסק בחבורה חייב לר"ש היינו אליב' דשמואל דס"ל מתעסק דאיסור' בשבת פטור וקשי'. אליבי' מתינוקות ומשום הכי צריך לחלק בין חבורה לשאר מלאכות אבל לרבא ס"ל דמתעסק במין א' חייב כמ"ש לעיל וא"כ מתינוקות לא קשיא ולא מידי דהת' הכל מין אחד ומלאכה א' ומזה ג"כ ראיה קצת למ"ש לעיל לדברי רש"י דאביי ורבא לא ס"ל דשמואל מדפריך רבא בכריתות לר"נ אדברי שמואל משמע דרב' עצמו לא ס"ל הכי וכ"ת מ"מ הלא דברי ר"נ דאמר דמתעסק בחבורה לר"ש חייב מוכרחין הן כיון דר"ש לא בעי גבי חבורה מלאכת מחשבת דהא חייב בה מקלקל א"כ גם מתעסק חייב וכמ"ש התו' ז"ל י"ל דמתעסק דפטור לא מטעם מלאכת מחשבת כ"א מקרא דבה פרט למתעסק כמ"ש לעיל דף ע"ג ואע"ג דקר' דבה למתעסק דהיתר' אתי כמו שכתבתי לעיל ה"נ מתעסק דהיתרא דלא נתכוין כ"א לפצוע שהוא היתרא לרבנן ועלתה בידו שהמיתה ואפילו לר"י דס"ל דפציעה בכלל דישה וא"כ נתכוין לאיסור כבר כתבתי לעיל דנתכוין למלאכה זו ועלה בידו מלאכה אחרת הוי כמתעסק דהיתר' כמ"ש רש"י בהדיא בכריתות ס"פ ספק אכל ד"ה ותמה אני ומבואר שם דרש"י ס"ל דכה"ג מתעסק הוא:

ובאמת צריך ליתן טעם למה לא הוי דבר שאינו מתכוין כיון שאינו מתכוין למלאכה אחרת כלל וכן לעיל דנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר דקרי ליה מתעסק ולמה לא הוי דבר שא"מ דהא לא נתכוין לחתיכה כלל וגם לדברי התו' שפי' כאן משום דשא"מ יש לדקדק מאי איכא בין מתעסק דהכא לנתכוין להגביה כו' דהא התם הוי ממש כמו הכא דלא נתכוין למלאכה כלל ה"נ התם לא נתכוין לחתיכה כלל וא"כ בכריתות דאמרינן לאביי פטור בנתכוין להגביה כו' מאשר חטא בה תיפוק ליה משום דש"מ ודשא"מ כתבו התו' לעיל פ' כירה דאפי' לר"י גבי שבת שרי דשא"מ דלא הוי מלאכת מחשבת ולא אסר ר"י דשא"מ כ"א בשאר איסורין א"כ בה למה לי תיפוק לי' דלא הוי מלאכ' מחשבת כיון שהוא דשא"מ דאין לומר דס"ל לתו' דלא הוי דשא"מ אלא במלת' דלא איכפת ליה אי מיתרמי וכ"ש אם הוא מקפיד אי מתרמי דבדברי' אלו לא הוי מל"מ אבל אי ניחא ליה אי מתרמי ס"ד דחייב דזה הוי מל"מ כיון דניח' ליה קמ"ל אשר חטא בה דאפ"ה מקרי מתעסק ופטור דזה אינו דהא פי' התוס' לקמן ד"ה טפי ניח' דהא דמודה ר"ש בפסיק רישיה היינו במלת' דניח' ליה אי מתרמי משמע מדקאמר מודה ר"ש בפסיק רישיה מכלל דר"י בר פלוגתיה אפי' בלא פ"ר מחייב ואי ס"ד דמקר' דבה אמעיט אפי' כה"ג אמאי מחייב ר"י דהא דרשה דבה לר"י קרי כמ"ש לעיל ואע"ג דמאי דמחייב ר"י היינו בכל התורה ולא גבי שבת מ"מ קרא דבה נמי לאו אשבת לחוד קאי כ"א אכל התורה נמי כדאית' התם נידה בעל אחותו בעל כו' הרי הוא אומר אשר חטא בה כו' הרי דקאי אכל התורה ופשוט הוא:

ויש ליישב דר"י בדבר שאינו מתכוין מיסר קאסר אבל לא מחייב כמ"ש בפ' כירה וא"כ אתי קרי דבה לפטורי דס"ד לחיוביה ג"כ כיון דניחא ליה ואע"ג דמודה ר"ש דפ"ר קאי אחיוב ג"כ כדאית' בשמעתין מ"מ י"ל דה"פ דר"י ס"ל דבר דלא פ"ר אסור ואינו חייב ובפ"ר מחייב ג"כ וקאמר דאע"ג דר"ש פליג עליה בדבר דלא פ"ר וס"ל דשרי אבל בפ"ר לא פליג ומחייב ג"כ וא"כ דברי התוס' יש לישב אבל רש"י דס"ל דגם בשמעתין הוי מתעסק אע"ג דמקפיד אי מתרמי ליכ' לשנויי הכי דקר' דבה לא איצטריך כלל להכי כיון דמקפיד אי מתרמי לא הוי מל"מ והוי דבר שאינו מתכוין וי"ל דלרש"י קרא דבה אתי אפי' אי הוה פסיק רישי' דכה"ג לא מקרי דבר שא"מ דפ"ר הוי כמתכוין דהא חייבין עליה לכ"ע וקמ"ל דאפ"ה פטור דהוי מתעסק לגבי המלאכה כיון דמקפיד אי מתרמי ובהכי מיירי לעיל הא דנתכוין להגביה כו' כגון דמקפיד אי מתרמי ליה מחובר והוי פ"ר וס"ד לחיובי' כיון דהוי פ"ר והוי כמתכוין קמ"ל דהוי מתעסק ופטור כיון דמקפיד עליה ולהכי קרי לה בשמעתין מתעסק ולא דבר שאינו מתכוין משום דהוי פ"ר וס"ל לרש"י דגם ר"י לא מחייב בפ"ר אלא בדבר דניחא ליה אי מתרמי או דלא איכפת ליה אבל אי איכפת ליה הוי מתעסק בעלמא ופטור מקר' דבה דקאי לר"י ואע"ג דמדברי התוס' לעי' ד"ה ולחייב נמי משמע דלר"י אפי' אכפת ליה חייב בפ"ר מדאיצטריכו התוס' לפרש דלמסקנא א"ש גם לר"י דהוי קלקול ומאי קשי' להו הא כפשטי' א"ש לר"י דגם ר"י לא מחייב בפ"ר כ"א בלא איכפת אבל באיכפת פטור אלא ע"כ ס"ל דר"י מחייב בכל מ"מ לשיטת רש"י לא הוי הכי אלא ס"ל לתלמוד' דבדבר דאכפת ליה מודה ר"י ג"כ דפטור וא"כ אתי שמעתין גם לר"י כפשטה ולפי זה צ"ל הא דאמרינן ס"פ ספק אכל גבי החותה גחלי' דמוקי לה רב אשי כגון שנתכוין לכבות והובערו התחתונות מאיליהן דפליגי בה ר"י ור"ש דלר"י חייב ולר"ש פטור והתם ע"כ פ"ר הוא מדמחייב ר"י דבלא פ"ר אינו חייב כ"א אסור גם לר"י כמ"ש לעיל ואפ"ה פטר וצ"ל דמיירי התם דלא אכפת אם הובערו התחתונות אע"ג דמתכוין לכבות מ"מ בתחתונות לא אכפת ליה דאי אכפת ליה לא הוי מחייב ר"י ואע"ג דפ' כירה לא משמע קצת מדברי התו' כן ע"ש כבר כתבתי דלשיטת רש"י לא הוי הכי:

ועי"ל לשיטת רש"י דיש חלוק בין מתעסק לאינו מתכוין דמתעסק הוי היכ' דנתכוין לד"א או להגביה תלוש או לחתוך ולא עשאה ועשה מלאכה אחרת דכן כתב רש"י בכמ' דוכתי ס"פ ספק אכל וא"כ דבר זה יש סברא לחייב יותר מדבר שא"מ דהתם אותו דבר שנתכוין עשה ונעשה מלאכה אחרת עמה ממילא ע"י אותה המלאכה שהוא מכוין בה ועיקר עשיתו היא המלאכה שנתכוין בה אבל מתעסק אינו עושה כ"א מלאכה אחרת וס"ד כיון שהו' עושה מלאכה זו לבדה הוי מלאכת מחשבת שהרי הוא מחשב לעשות מלאכה זו אלא שהוא טועה וסבור שהיא הראשונה וזהו לישנא דר"א בכריתות דאמר כגון דנתכוין לכבות והובערו התחתונות מאיליהן דהוי דבר שאינו מתכוין כיון שכיבה כמו שנתכוין אלא שהובערו התחתונות עמהן מאיליהן דזהו לישנ' דמאיליהן אבל מתעסק לא נעשית מאיליהן אלא עושה אותה ממש וא"כ בשמעתין דהוא אינו עושה כ"א מלאכה אחרת דהא נתכוין לפציעה בעלמא שתחיה ולא פצע כ"א המית הוי מתעסק כמו במתכוין להגביה כו' ונראה שהוא תירוץ נכון למעיין בכל דוכתי דאמרינן מלתא דמתעסק ואע"ג דרש"י כתב במתעסק דשמעתין פטור משום מל"מ ואני כתבתי דמטעם דבה מפטר י"ל דרש"י לא נקט כ"א לשון הפשוט גבי מתעסק דהוא לישנא דשמואל שמביא התלמוד בכמה דוכתי בסנהדרין ובכריתות ואינו כ"א כמו ראיה בעלמא דמתעסק פטור והביא ראיה הפשוטה ובאמת בכל מקום פטור מטעם מלאכת מחשבת אלא דבחבורה צריך קרא דבה והיינו טעמא נמי דמייתי בכריתות מלתא דשמואל אע"ג דר"א ואביי ורבא לא ס"ל דשמואל כמ"ש לעיל אלא משום דשמואל קאמר בהדי' דמתעסק פטור ואביי ורבא פטרי נמי ולא מטעמי' כמ"ש רש"י שם בהדי' והבאתי דבריו לעיל וה"נ י"ל הכי לרש"י ותדע דאל"כ דברי רש"י סותרין זא"ז דבס"פ ספק אכל כתב בהדי' ד"ה ותמה דמתעסק דהיתרא פטור מטעם בם והכא פי' משום מלאכת מחשבת והא ה"נ מתעסק דהיתרא הוא כמ"ש לעיל ואין לומר דהכא לר"ש