מגיני שלמה סח

לקמן אלא אדרבה שמואל ס"ל לדרשא דידיה דמחלליה מות יומת וגם לדרשא דר"י או דר' נתן ואתי חד קרא ליודע עיקר שבת וחד ליודע שהוא שבת דחד קרא הוי מוקמינן ליודע שהוא שבת וא"כ פריך שפיר ע"כ ס"ל דיודע עיקר שבת חייב על כל מלאכה דאי על כל שבת א"כ הכיר ולבסוף שכח מנ"ל ומ"מ דברי רש"י אתי שפיר כמ"ש:

שם ד"ה כי הכיר ולבסוף שכח דמי פ"ה דלהכי לא תני במתניתי' תנוק שנשבה כו' וק' לר"י דמ"מ לתנייה כו' ואני אומר דלע"ד תקשי קושיא זו בכל התלמוד דאמרינן אדתני כן לתני הכי ומשני היא גופא קמ"ל או היא גופא איצטריכא ליה דא"כ ניפרך קושיא זו או דמ"מ ליתני' וליתני בבא אחריתא או לתני תרווייהו אלא ע"כ התנא תני מאי דאיצטריכא ליה טובא ובאינך סמך על המבין או היה בעיניו פשוט והא דפריך לעיל לתני הכיר ולבסוף שכח כבר יישבתי בע"ה אלא דצריך ליישב דהא גם לשיטת רש"י ז"ל פריך לעיל אבל לא שכחה מאי ופי' רש"י דה"ל למפרך ולמתני מי שיודע עיקר שבת וכן היודע עיקר שבת כו' א"כ ה"נ נפרוך הכי ונלע"ד דדווקא הכא מקשי הכי דאיכא למטעי טובא וקרוב הדבר לטעות דהסברא מכרעת כן כיון דלישנא קמא הוי ס"ל לרב ושמואל דתינוק שנשבה חייב א' והכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת אע"ג דליכא למימר ימים שבינתים מחלקי' כדפי' רש"י א"כ ע"כ צ"ל דהטעם הוא משום שיש לו תוספת ידיעה קצת שהזכיר קודם זה א"כ היכא דהכיר ולא שכח שיש לו תוספת ידיעה פשיטא דהסברא נותנת שחייב יותר כיון דהדבר תלוי בתוספות הידיעה בלא טעם ולכן פריך כיון דלא תני התנא בהדיא דס"ל הכי פשיטא ופשיטא דמכח סברא הוי הדין דחייב על כל מלאכה ולכן פריך דלתני בהדיא ואצ"ל למאי דכתבתי לעיל דמוכח מקראי דחייב על כל אב מלאכה דקשה דה"ל למיתני שלא נטעה בהא ולכן פריך הכא טפי מבכל דוכתי בתלמוד כמ"ש משא"כ למאי דמסיק דמתני' בהכיר ולא שכח ליכא להקשות דלתני תינוק ג"כ דהתנא תני מאי דאצטריכא ליה ונראה לו רבותא טפי כיון דליכא למטעי כולי האי בתינוק כמו לעי' דהדעת מכרעת ע"כ כן כמ"ש והוי ככל דוכתי דתלמוד דתני מאי דהוה ליה רבותא טפי ולע"ד מוכרח לומר כן בכמה דוכתי וכל התלמוד מלא מזה:

שם ד"ה אבל תינוק שנשבה פטור פ"ה דקסברי אומר מותר אנוס הוא ואין נראה דטעמייהו כמונבז כו' ולעד"נ דלא על חנם פי' רש"י כן וחס לן לומר על מאור הגולה דהוא מפרש ההלכה ונעלמה ממנו ההלכה עצמה:

ע"כ אני אומר דדחקו לפרש כן דאין נראה לומר דר"י ור"ל יסברו כמונבז וא"כ ע"כ יסברו דשגגת קרבן שמה שגגה וא"כ תקשי קושית ר"י ז"ל לקמן ד"ה אמר קרא אשר לא תעשנה דמנ"ל לר"ל דרבנן דרשי הכי כיון דאיהו סבר כמונבז א"כ ע"כ צ"ל דאין סברא לידרש כן כמ"ש ר"י ז"ל לקמן ועוד דדוחק ג"כ לומר הא דאמר אביי הכל מודים בשבועת ביטוי כו' וקאמרינן מאן הכל מודים ר' יוחנן ויהיה פירושו ר"י אליבא דרבנן דלישנא לא משמע הכי ועוד יש להקשות דהא בכריתות דף ט"ז אמרינן דמתניתין דכלל גדול ר"ע היא ופשטא דשמעתתא משמע דר"י ור"ל אמתניתי' דידן קיימא והא ר' עקיבא פליג אמונבז ומתניתי' ר"ע היא וכן משמע קצת בשבועות דף כ"ו דבעא רבא מר"נ איזהו שבועת ביטוי לשעבר וקאמר בשגג בקרבן ופריך כמאן כמונבז ומאי קושיא הא לפי זה הלכה כמונבז כיון דר"י ס"ל כוותיה דהא קיימא לן דרב ושמואל ור"י הלכה כר"י כדאיתא בביצה פ"ק ע"כ פירש רש"י דר"י ור"ל טעמא אחרינא אית להו דס"ל דאומר מותר אנוס הוא ומצאתי בגירסא שלנו במכות דף ז' וט' דרבא ס"ל אומר מותר קרוב למזיד הוא ואביי ס"ל דאנוס הוא לא כמו שהביאו התוס' כאן ונ"ל דגרסא דידן היתה לו לרש"י וכ"כ רש"י התם בהדי' וכן גרסי התו' עצמן בסנהדרין דף ס"ב ד"ה אומר מותר וא"כ מה שהקשו התו' דבפרקין לקמן מחייבינן אומר מותר בע"ז ובחלב היינו לקמן דף ע"ב והתם אליבא דרבא קיימינן כדפריך בהדיא ע"כ לא בעי מיניה רבא מר"נ כו' ורבא ס"ל דאומר מותר קרוב למזיד הוא וגם רש"י ס"ל כדפי' התו' דלא ממעטינן אומר מותר אלא גבי גלות אבל בכל דוכתא אע"ג דקרוב למזיד הוא מ"מ כיון שהוא שוגג כ"כ חייב בקרבן דבכל דוכתא אין חלוק בין שוגג לשוגג ואפי' שוגג קרוב למזיד חייב אבל לאביי דאמר אנוס הוי הוי פטור בכל דוכתא דאונס פטריה רחמנא בכל מקום:

ונלע"ד להביא קצת ראייה ע"ז דבמכות דף ט' קאמר רבא דגר תושב שהרג גר תושב ואמר מותר נהרג ופריך ליה אביי אומר מותר אנוס הוא ומשני שאני אומר קרוב למזיד הוא וא"כ אי בכל דוכתא ס"ל לאביי ג"כ דאומר מותר הוי שוגג וחייב קרבן כשאר שוגג חוץ מגלות כיון דכתיב בשגגה א"כ מאי פריך אביי דהא לא מיעט רחמנא בשגגה כ"א גבי ישראל דכולה פרשה בישראל כתיב כדאיתא התם דהא ע"כ צ"ל כן לרבא דאמר קרוב למזיד הוא דמ"מ אמאי נהרג הא מיעט רחמנא מבשגגה אלא ע"כ בשגגה בישראל כתיב וכיון דבישראל אינו גולה בגר תושב נהרג דאזהרתן זו היא מיתתן שאין צריכין התראה כדפירש רש"י התם א"כ גם לאביי נימא הכי דאע"ג דגבי ישראל עשאו הכתוב כאונס לגבי גר תושב דליכא מעוטא נשאר בשוגג כמו בכל דוכתא ונהרג אע"ג דהוי שוגג כדס"ד התם דמקשן דגר תושב נהרג אפי' שוגג מטע' אזהרתן כו' כדפי' רש"י ואפי' נאמר דאביי פריך שפיר דנהי דשוגג הוא מ"מ תקשי אהדדי כדפריך הת' דבריית' קמייתא קתני גר ותושב גולה ע"י גר ותושב בשוגג וברייתא דלפיכך כו' קתני דנהרג ואי בשוגג הוא אמאי נהרג הא קתני בברייתא קמייתא דגולה בשלמא לרבא מיירי ברייתא קמייתא בשאר שוגג וברייתא בתרייתא באומר מותר דקרו' למזיד הוא אבל לאביי דלא ס"ל קרוב למזיד הוא אפי' אי הוה שוגג כמו בכל דוכתא מ"מ אמאי נהרג מ"מ קשה למה לי' לאביי למימר דאנוס הוא בהא אפי' שוגג פטור כמ"ש ולמה קריה אנוס כיון דבכל דוכתא הוי שוגג חוץ מגלות דשוויה קרא אונס אלא ש"מ דלאביי דהוי אנוס הוי בכל דוכתא אנוס אבל לרבא אע"ג דקרוב למזיד הוי מ"מ בכל דוכת' אית ליה דקרוב למזיד הוא שוגג חוץ מגלות משא"כ אונס פטר רחמנא בכל מקום והשתא מיישבא שפיר דר"י ור"ל קיימי אמתני' וס"ל דמתני' פטרה תינוק שנשב' דאנוס הוא לא מטעם מונבז וגם ר"ע מודה בהא דאע"ג דפליג ר"ע עם מונבז היינו בשגגת קרבן אבל בתינוק שנשבה מודי ליה דפטור ולא מטעמיה דהא בהא לא תליא ויש לדקדק בדברי התוס' דמה הקשו מהא דמחייבינן לקמן אומר מותר הא אומר מותר דלקמן ע"כ לאו תינוק שנשבה דא"כ איך מדמה ליה לבעיא דרבא מר"נ הא לא דמיא כלל כמ"ש רש"י והתו' לקמן גבי בעיא דרבא מר"נ דאפי' לשוכח עיקר שבת לא דמי כ"ש לתינוק שנשבה אלא ע"כ אומר מותר דלקמ' מיירי שנתעלמה לפי שעה וכדפי' התו' בהדיא לקמן וא"כ מאי קשיא על רש"י דכאן דקאי אתינוק שנשבה דזהו אנוס גמור ואע"ג דרש"י פי' לקמן אומר מותר גר שנתגייר ולפנינו נבאר דבריו בע"ה מ"מ נקוט מיהת פלגא דבריו בידך דלמה דחו פירושו דכאן משמעתין דלקמ' כיון דאפשר ליישב לפירושו דלא קשיא עליה מידי ואפשר דהתוס' ס"ל דכל אומר מותר דתלמוד הוי פירושו שנתעלמה ממנו לפי שעה כמ"ש לקמן ומדכת' רש"י לישנא דס"ל דאומר מותר אנוס הוא משמע דכונתו דס"ל כמ"ד דמכות וע"ז פלפלו דאומר מותר דמכות הוי כאומר מותר דלקמן וס"ל דחייב בכל מקום חוץ מגלות וא"כ אין לתלות טעם דר"י ור"ל באותו מ"ד דמכות דע"א הוא אבל דעת רש"י נ"ל דס"ל דבכל מקום אומר מותר פירושו אומר מותר לגמרי שאינו יודע שיש איסור בתורה כדפי' לקמן וגם בסנהדרין דף ס"ב פי' אומר מותר כסבור אין ע"ז בתורה וכן במכו' והכל כוונתו כמו בכאן שלא נודע לו מעולם שום איסור דאם