מגיני שלמה סא

השניה וכי אינו ראוי למלאכה הראשונה בעת קבלת הטומאה טהור וא"כ במת דלא מיעט רחמנא בתחילת טומאה ה"ה בסוף לא בעינן מלאכה ראשונה ור"י ס"ל דאע"ג דבתחלת טומאה לא בעינן במת בסוף טומאה בעינן דתחילת טומאה לא מחתינן לה לטומאה אא"כ ראויה למלאכה ראשונה אבל בסוף טומאה לא מסקינן לה מטומאה אע"ג דאינה ראויה וכה"ג מחלקינן ריש פ"ק דנידה דף ג'. ונראה עוד דר"א ור"י פליגי בהא דר"א סבר דהטעם דהמעיטה במדרס משום מלאכה ראשונה כמ"ש וא"כ מדרס דגלי גלי אבל במת דלא בעינן מלאכה ראשונה בתחילת טומאה ה"ה בסוף אבל ר"י סבר דטעמא דמעטיה תורה הוא כפשטה דברייתא דבעינן מיוחד לישיבה לא מטעם דאינה ראויה למלאכה ראשונה ודבר זה מיעטה התורה במדרס דוקא לא במת אבל מלאכה ראשונה בעינן בכל מקום אפילו במת כיון דהמיעוט דמדרס משום מלאכה ראשונה ליכא לחלק בין מדרס למת בהאי דינא דסברא הוא דבכל מקום בעינן ראוי למלאכה ראשונה. וכ"ת תקשה לר"י כיון דבעי מלאכה ראשונה מסברא למה לי קרא דמיוחד לישיבה תיפוק לי' מטעם מלאכה ראשונה וכמ"ש. לא היא דגבי תרקב ראויה היא למלאכה ראשונה אם עומד משא"כ בסוף טומאה דאינו ראוי כלל אלא דר"א דס"ל הטעם משום מלאכה ראשונה מייתי לה מק"ו דמה תרקב שראויה אם עומד למלאכה ראשונה אפ"ה כיון דבשעת קבלת הטומאה אינה ראויה טהורה כ"ש סוף טומאה דאינה ראויה כלל. ור"י ס"ל דאין הטעם אלא משום מיוחד לישיבה דמשום מלאכה ראשונה מקרי ראויה כמ"ש אבל סוף טומאה דאינו ראוי כלל טהור וא"כ כיון דר"א ור"י עיקר פלוגתייהו בדרשה דברייתא מייתי לה ואפי' ללשון ראשון מ"מ טעמא דר"א מדרשה דברייתא ולהכי מייתי לה דע"כ צ"ל גם לפי' ריב"א ז"ל למה מייתי הברייתא והלא בלא הברייתא הוי פירושא דמלתא דר"א ור"י כן אלא ע"כ כיון דברייתא שייכא למילת' דר"א' ור"א קאי אברייתא א"ש ה"ה לרש"י ז"ל דדרך התלמוד לפרש היטב כדי להבין דברי האמוראים אהייא קיימא כדאשכחן בכמה דוכתי ה"ה לרש"י ז"ל קאי ר"א אברייתא ושייכא מילתיה לברייתא וכן מוכח מקושית ר"י שהקשה דברייתא דתרקב לא שייכא למילתיה דר"א ור"י משמע אי שייכא ל"ק מידי:

ובאמת פליאה בעיני לדברי ר"י דס"ל דברייתא דתרקב לרש"י לא שייכא למילתי' דר"א א"כ למה לא הקשה ר"י לרש"י דלמא מחלק ר"א בין מדרשות למת כיון דדינא דברייתא לא שייכא להאי דינא א"כ מנ"ל לר"א דבעינן מעין מלאכה ראשונה במדרס יותר מבמת. ועי"ל על קושית ר"י דבלא ברייתא אין להקשות דר"י אדר"י דדלמא כי אר"י דבעינן מעין מלאכה ראשונה לענין טומאה להבא אבל לטהר מטומאתו הראשונה לא בעינן מעין מלאכה הראשונה דכה"ג מחלק רש"י כ"ש לעיל וכן ר"י עצמו בדבור אלא אמר רבא שכתב דלענין שלא תפרח טומאה מניה סגי בהדיוט יכול להחזירה בלא טעמא דהקשה ולא בעי רבא טעמא דהקשה כ"א לטמא להבא ולכן הביא הברייתא דתרקב. וא"כ ר"א דקאמר אומר במדרסות כו' ע"כ גם אסוף טומאה קאמר דאי אתחילת טומאה ברייתא היא כיון דקתני בברייתא דבעינן מיוחד א"כ שלש' על שלש' שנחלקו ואינו ראוי למדרס פשיטא דטהור דמה תרקב דראוי למדרס אלא דאינו מיוחד לכך טהור וכ"ש זה שאינו ראוי למדרס והא פשיטא דאין סברא לומר דבשביל שהיה ראוי למדרס קודם שנחלק ס"ד דיהא טמא דהא מהי תיתי כיון שעתה אינו ראוי אלא ע"כ ר"א אטומאה ישנה קאי. ואין לומר דר"א לא בעי לחדש שום דבר אלא קאי אברייתא לומר דדינא דברייתא הוי דוקא במדרס ולא במת דא"כ הל"ל ל"ש אלא במדרסות ומדקאמר במימרא בפני עצמה אומר במדרסות כו' משמע דה"ק דבמדרס אומרים בכל מקום עמוד ונעשה הן בתחלת טומאה הן בסוף טומאה משא"כ במת לא אמרינן בשום דוכתא וזהו כוונת רש"י שכתב בד"ה אומר במדרסות בין בתחלת טומאה נראה שכיון למה שאמרתי דמדקאמר ר"א בהאי לישנא משמע שבא, להשמיענו בכל מקום. ומ"מ נראה לשון ראשון יותר. משום הקושיא שהקשיתי דלמה מחלק ר"א בסוף טומאה בין מדרס למת כיון דלא שייכא מילתיה דידיה לברייתא א"כ ליכא ילפותא למדרס יותר מלמת וילפינן מדרשה דברייתא א"כ איתרצה בקוצר דשייכא מילתיה דר"א לברייתא כמ"ש בלשון ראשון:

שם ד"ה בשעה שבורח כו' ותימא א"כ יטמא מדרס דתני' בתוספתא כו'. נלע"ד ליישב כמ"ש התוספות לקמן ס"פ דף ס"ו גבי סנדל של סיידין ד"ה והא לאו להילוכא עביד שתירץ ר"י ז"ל דסנדל של סיידין אע"פ שמהלך בו בשעת מלאכה מ"מ הואיל ואינו עשוי כלל לנעילה כ"א לשמור מנעליו שלא ישרפו בסיד לאו להילוכא עביד וא"כ גם סנדל של מתכת אינו עשוי לנעילה כ"א לשמור אותו מן הקוצים והברקני' שלא יזיקוהו במרוצתו ואפי' נאמר דלא דמי דהתם אינו עשוי כ"א לשמור מנעליו משא"כ הכא כיון ששומ' את רגלו הוי כמו מנעל שכל מנעל אינו עשוי כ"א להגן והוי נעילה:

מ"מ נראה לתרץ לדמות להא דכתבו התוספו' דף הנ"ל ד"ה טמא מדרס שמה שלא הודו לו וס"ל דסנדל של סיידין טהור מן המדרס הוי טעמא הואיל ואין רגילין לעשות מנעל להילוך כמותן אינו טמא מדרס ואתיא ברייתא דתוספת' כר' יוסי דהתם או ר"י ב"נ. ואין זה דוחק דהא כתב הרשב"ם וז"ל לפני זה ד"ה סנדל של בהמה דגרסינן ושל מתכת ופירש"י של סיידין וא"כ אתיא ברייתא כר"ע או כר"מ דלקמן דר"י פליג עליה כדאיתא לקמן. ואפשר דבהא אפי' ר"ע מודה דע"כ לא אמר אלא בסנדל של עץ או של קש דמקרי מנעל לדידיה דס"ל דעושין מנעלין כאלו אבל של מתכת אפי' ר"ע מודה דאין שמו מנעל ואין עושין כמוהם וזהו שלא כדברי הרשב"ם דלעיל:

ועי"ל ע"פ מה שכתבו התוספות שם ע"ב ד"ה קישורי שתירץ ר"י דכיון שאינם עשוים אלא ללכת דרך העברה בטיט אינו טמא מדרס ה"נ כיון שאינו עשוי כ"א דרך העברה בקוצים טהור מן המדרס ולשיטת רש"י לעיל נראה ליישב עוד דגם ר' יוחנן מודה דבמדרס אעפ"י שעושה מעין מלאכה ראשונה מ"מ כיון שאינו מיוחד לכך כ"א לבהמה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו ואע"ג דזהו ג"כ מלאכתו כ"ש ריב"א ז"ל ס"ל לרש"י דמ"מ כיון שאינו מיוחד לכך ועיקרו לבהמה שייך ביה עמוד ונעשה כו' ולכן טהור ממדרס ומ"מ מטמא בטמא מת וע"כ לא קאמר ר"י דגם במת אומרים עמוד כו' אלא לענין דבעי מעין מלאכה ראשונה דאם אינו עושה מעין מלאכה ראשונה טהור גם ממת ואם עושה מעין מ"ר טמא אפי' במדרס אעפ"י שאינו מיוחד לכך דאין שייך לומר עמוד ונעשה מלאכתינו העיקרית כיון שאינו ראוי למלאכתו הראשונה ועושה מעין מלאכתו טמא לשיטת ר"י ואליבא דרש"י אפילו להבא ולשיטת רש"י ס"ל דאינו מקבל טומאה אפילו במת כיון שנשבר כמ"ש לעיל אבל טומאה ישנה עדיין עליו וזהו דווקא בכלי שנשבר אבל בדבר שראוי לשניהם כיון שראוי לעיקר מלאכתו אומרים בו עמוד כו' וטהור מן המדרס אבל טמא טומאת מת דגבי מת לא בעינן מיוחד לכך דהא דבעי ר"י מעין מלאכה ראשונה לא הוי טעמיה משום יחוד דנימא דאם אין עוש' מעין מ"ר לא הוי מיוחד דלרש"י אין זה טעמו של רב יוסף דבמת יחוד מנ"ל אלא טעמיה דאם אינו עושה מלאכה ראשונה מקרי שבר כלי כיון שאין ראוי למלאכתו הראשונה אבל מיוחד לכך לא בעינן הלכך טמא מת אע"ג דמיוחד למלאכה אחרת אבל במדרס דבעינן מיוחד טהור מה שאין כן לעיל בכלי שנשבר כיון דאין ראוי למלאכתו לא שייך לומר עמוד דהא אינו ראוי לכך וכיון