מגיני שלמה נח

משמע מדברי התו' שכתבו דהוי מלאכה שצ"ל משמע אם לא היתה צ"ל לא הוי קשה מידי ואפשר דלרווחא דמילתא נקטי לומר דאפי' חיוב איכא ולעולם אפי' אי איכא אסורא דרבנן נמי קושיא ומ"מ נ"ל דרש"י ס"ל כמ"ש ור"י לטעמיה דאמר מלאכה שאינה צ"ל חייב ומ"ה הוי החלב משוי וכדי לישב דברי רש"י מה שכתב במשנה טעם אחר לדברי ר"י ממה שכתב בגמרא כמ"ש החכם מהרש"א ז"ל נלע"ד לפרש שיהיו דבריו מיושבין ועם זה יתורץ קושית התו' ג"כ דיש לדקדק עוד דבמתני' פי' רש"י לחלב לשמור חלבו שלא יטפטף לארץ שזהו לכאורה פי' הר"י פורת ז"ל וכאן כתב לקבל החלב הנוטף לכך נראה דתרי גווני לחלב איכא או שצורר דדיהן שלא ינטף כלל עד שיחלוב לערב או לקבל החלב הנוטף ובשניהם קושרין כיס ובשניהם אסר ר"י ומיהו ת"ק דלא הזכיר כיס כלל אלא יוצאות צרורות משמע שהיה לנו לאסור מחמת הקשירה ואפ"ה שרי דלא חיישינן דלמא נפיל וגם אפשר דכשקושרין ליבש או לשמור החלב צוררין הדד וכורכין עם הרצועה סביב נקב יציאת החלב כמו כל צורר האסור בתלמוד שפירושו קושר וכורך אבל אם רוצה לקבל החלב אינו צורר הדד כלל דלא איכפת ליה אם יצא אלא תולה בדד וקושר למעלה וא"כ ת"ק דשרי שרי כה"ג שהדד קשורה דלנפילה לא חייש וגם אם יטוף בה חלב אינו מתכוין לכך ושרי וגם לא שכיח שינטף כיון שקשר הדד אבל אם כוונתו לקבל חלב גם ת"ק מודה דאסור וקאמר ר"י דליבש שרי לעולם אבל ליחלב אסור לעולם לא מבעיא אם אינן צרורות דדיה אלא אפי' צרורות נמי אסור ובזה פי' רש"י הטעם משום דלמא נפיל אבל בבריי' שלא הזכיר צרורות כלל אלא שהכיס תלוי בדדיהן בזה פי' רש"י שהוא תלוי לשני דברים או לקבל החלב שלא יסרטו דדיהן וזהו טעמו של רב יודא דלא אוקמא דמשמע ליה דברייתא מילתא אחריתי היא ממתני' ולא מיירי שדדיהן קשורות ולכן פי' דמהדק פי' במקום קשירתן או לא מיהדק ועכ"פ צ"ל דרב יודא מפרש שהכיס הוא שלא יסרטו דדיהן דלקבל חלב פשיטא דאסור אפי' אי מהדק ורב יוסף קאמר ליה תנאי שקלת מעלמא פי' דמאי דוחקך לאוקמא מתניתא במלתא אחריתא שאינו במתני' דכיון דאשכחן תנאי במתני' דפליגי בכיס בדדיהן נימא דגם בריית' מיירי בהכי אע"ג דלא קתני צרורות:

ונ"ל דלכן קאמר תנאי שקלת מעלמא דבשלמא אי לא אשכחן תנאי דפליגי בכיס למה לן למימר דמיירי ברייתא בצרורות אבל כיון דאשכחן תנאי דפליגי בכיס נימא דגם ברייתא מיירי בהכי וא"א אפי' לדבריך דמילתא אחריתא היא מ"מ נוכל לסמכה לבריית' למתניתין ולא צריך למימר שינויי' מסברת עצמך דזהו כל כוונתו של רב יוסף דברייתא זו מיירי ליחלב לא בצרורות לשמור החלב אלא לקבל החלב שבזה אינן צרורות ואתיא כר"י ואע"ג דגם ת"ק מודה בהא מ"מ ר"י הוא דקאמר לה בהדיא וכה"ג אשכחן טובא ואע"ג דברייתא דעזי' יוצאות בכיס שבדדיהן מיירי בצרורות מ"מ נקוט מיהת פלגא בידך דברייתא דידן מיירי באינן צרורות ואפ"ה לא צריכינן לשנויי מסברין דנפשין אלא דאתיא כר"י דאסר ליחלב לעולם כמ"ש כנ"ל לישב שיטת רש"י דלא תקשי דידיה אדידיה ונתישבה גם קושית התוספות:

דף נה ד"ה קצף אף וחמה קשה לרשב"א דבפ"ק דע"ז ל כו' נלע"ד לתרץ דאע"ג דדריש פ"ד דנדרים חמה אין לי שנהרג המשחית הנקרא חמה מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהקב"ה אומר שאין לו רוגז רק רחמים ורצון אצלו ועוד מאן לימא לן דר' חמא בר חנינא דרמי בע"ז קראי אהדדי ס"ל כי"א דפ"ד דנדרים דאמרי דמשה הרגו לחמה דלמא ס"ל כת"ק דבקש להורגו ולא הרגו ות"ק ע"כ מתרץ קרא דחמה אין לי כמ"ש ויסוד תירוצו בנוי על הקדמת מאי דאמרו חז"ל דהרשעים מהפכים מדת הרחמים למה"ד משא"כ ישראל ח"ו לעולם הקב"ה דן אותם במה"ד ומנקם ביסורין באופן שמה"ר נשאר ברחמיו ושמאל דוחה וימין מקרבת כטעם אני ה' לא שניתי וא"כ רמי כתיב חמה אין ר"ל שהקב"ה שהוא בעל הרחמים שאין לו רוגז מי יתנני וגו' שאלמלא גם אני בכעס לא היתה תקומה לשונאים של ישראל וכתיב נוקם ה' ובעל חמה א"כ כביכול הוא עצמו נהפך לאויב להם כי ה' הוא רחמים כמ"ש חז"ל בדור המבול ג"כ ויאמר ה' אמחה וגו' ומשני כאן לישראל כאן לכותיים וכמ"ש בזוהר פ' בשלח דלישראל דן הב"ה במה"ד שהוא שמאל ומקרב אותם ברחמיו שהוא ימין אבל לרשעים דן אותם במה"ר ועל דלת זו תסוב כל ציריה דאגדתא שם בע"ז למבין כי ע"כ לישראל נפרע מהם מעט מעט מנקה אותם ואין ממתין עד שתתמלא סאתם שלא ישאר להם שום צד זכות ותמלא ח"ו אלא מיד שחוטאין נפרע מהם במה"ד שהדין נותן ליסר לחוטא ונשאר הרחמים בתוקפה משא"כ לכותים ממתין עד שתתמלא סאתם שלא נשאר שום צד זכות ונהפך גם הרחמים לדין והוא מפתח גדול להרבה גופי תורה וכבר דרשתי ברבים לפרש הרבה פסוקים כמין חומר ע"ד זה א"כ אין ענין דע"ז שייך לכאן דהתם קאי שאין להקב"ה רוגז המוס' לישראל ועוד אפילו נאמר דכ"ע דחמה אין לי קאי אמשחית הנקרא חמה מ"מ ת"ק דנדרים מפרש שהמה"ר שהוא הקב"ה ית' אומר שאין לו המשחית זה ר"ל שהוא אינו נהפך למה"ד ליסר ע"י המשחית זה והכל הולך אל מקום א' כנודע כי כל אף וחמה האמורים אינן אלא לשבר האוזן כי אין דבר רע יורד מאתו ממש אלא בסלוק רחמיו ח"ו באים המשחיתים ומכלים כי נתוסף בהם כח שהם הרצועות מרדות וא"כ שהוא ית' אין לו חמה שהוא יכלה ע"י החמה אלא במה"ד הם נידונים ע"י החמה א"כ א"ש:

דף נו ד"ה גט כריתות כו' כבר יישבו התוס' קושיתם פ"ק דכתובות ומה שעלתה שם בקושי' יישבתיו בע"ה שם:

שם ד"ה דא"ל ואדוני יואב כו' ואין נראה דאין זה מרד כו' ולא ידעתי מנ"ל דלא מרד אלא אם חפץ להמליך אחר או למלוך בעצמו דלע"ד אם אינו חולק כבוד למלכות כראוי גם זה מקרי מרד דהא מצינו בירבעם דכתיב וירם יד במלך ואמרו חז"ל בחלק שחלץ תפילין בפניו ופי' רש"י ז"ל לחד לישנא שהיה לו לפנות לצד אחר מפני אימת מלכות ובחד לישנא כתב שאין נכון לעמוד לפניו בגלוי ראש וכתיב ביה ויקם ירבעם בן נבט וימרוד על אדוניו ולא מצינו בו מרד אחר כי מה שהוכיחו היה לש"ש ואי משום שהוכיחו ברבים גם זה אינו מרד לדבריהם שלא היה בלבו למלוך משום זה דא"כ לא היה לש"ש אלא ש"מ אם אינו נוהג בו כמלך הוי מורד שהוא מיותר ש"מ למדרש אתא דאינך נענש עליו שהיה מורד במלכות ולא היה מחזקו ובפ"ק דכתובות כתבתי דנוכל לומר דר' דריש מקרא דחרב בני עמון אלא שמביאין ראי' מנ"ל שמורד במלכות והוינן דלמא שום עון אחר ולכן אמר דהא שלא היה נוהג בו כמלך ש"מ שלא היה מחזיקו למלך א"כ ודאי זהו העון שהוא חייב מיתה עליו ולא שזהו המרידה לכך דוגמת זה אמרו מפני מה נענש גחזי שקרא לרבו בשמו ומביא קרא דאמר זה בנה אשר החיה אלישע אע"ג דבקרא משמע שזהו היה אחר שנדחה גחזי א"כ מנ"ל שקרא לפני זה לעולם לרבו בשמו אשר ע"ז נענש אלא מדחזינן דקרא פעם א' כן מסתמא נהג כן כל ימיו ה"נ מדחזינן לאוריה שלא נהג בו כמלך מסתמא לא נהג בו כבוד כל ימיו ואין לך מרד גדול מזה:

פרק במה אשה דף נ"ז ד"ה אי כבלא דעבד' כו' תימא אי כבלא דעבד' תנן אמאי נקט טפי גבי אשה עד ולקמן דפי' רש"י דכ"ע מודו דסיפא כיפה של צמר תנן קשה דהא למ"ד כבלא דעבדא משמע דשרי כיפה של צמר אפילו לר"ה עכ"ל:

נלע"ד דלמ"ד כבלא דעבדא תנן ס"ל דלחנר לא קאי כ"א