מגיני שלמה נז

דעור שחישב עליו לשטיח ואח"כ חישב עליו לרצועות וסנדלים ופשוט שלא היה מביא בדברי המקשן אלא מידי דדמיא לנדון דידיה ואיך מביא מקלקול אתקון והיה לו לפרש כגון שריתכן דהוא ענין דשמעתין או כדפי' בקדושין דשם ודאי תקון הוא דאי לשוף הוי נמי קלקול קודם שיוגמר למה ליה לפרש התם קלקול אחר ממה דפי' גבי נטמא כבר ה"ל לפרש בכולהו חדא קלקול:

ולע"ד פשוט הוא ואין צורך לראי' דודאי בכל דוכתא מקלקל ע"מ לתקן הוי כמתקן וקלקול דר"י היינו שבירה או נקיבה כדפי' התם בהדי' וא"כ ע"כ צ"ל דהתם קאי ר"י לבטלו מתורת קבלת טומאה דמודה ר"י בהא דאפילו מעשה לתקן הוי מעשה וכיון דלא נגמר כלי השני עדיין בטלה ליה מחשבתו הראשונה שיהא נגמר ואפי' מעשה הראשון בטלה כדאית' שם בקדושין וכן הכא כיון שנעשה כלי לבהמה מודה ר"י ואע"ג דקתני התם עור שהוא טמא מדרס משמע שהיה טמא גם לשון טהרו משמע כן לאו קושיא היא דה"נ תנן פ"כ דכלים סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס והוכיח רבינו שמשון ז"ל שפי' שלא נטמא במדרס אלא שהוא ראוי לטמא מדרס וטהור מן המדרס הוי פירושו מתורת קבלת טומאה ממדרס וכן בסוף המשנה קתני מאימתי טהרתו ופי' הוא ז"ל שביטל תורת סדין ממנו וברור הוא דהא גם עולין מטומאתן דשמעתין הוי פירושו לכ"ע שלא נטמא עדיין אלא מתורת קבלת טומאה כמ"ש לעיל וא"כ מה לי טומאה ומה לי טהרה ואין ספק דרש"י ס"ל הכי כמ"ש מראי' שהבאתי מקדושין ולפי זה לא נצטרך לומר דכולהו משניות דכלים דמשמע דמעשה לתקן מעשה הוא כגון כיפה שהוא טמא מדר' ונתנה לספר פכ"ח דכלים והובא פ' נגמר הדין דף מ"ח וכן הרבה שם באותה משנה ובמשניות אחרות כולהו אתו דלא כר"י אלא גם ר"י מודה לענין בטול תורת קבלת טומאה דבהכי מיירי מתני' מדלא קתני אבל טמא מגע מדרס כדדייק ר"ש גבי מתני' דסדין ועשאו וילון שהבאתי לעיל דבאמת אם כל המשניות אתאן דלא כר"י צ"ע מאי דוחקיה דר"י נפחא לאוקמי' למתני' דהכא כר"י דקשיא סתמא אהרבה סתמו דכלים אלא דקשיא לי דפ' נגמר הדין מייתי מתני' דכיפה אבל טמא מגע מדרס משמע שנטמא כבר כדפי' רש"י שם ואם נאמר דברייתא אחריתי היא ק' למה לא הביא מתני' דכלים וכפי' ר"ש דהיא מתני' דנגמר הדין ובאמת אי לאו ר"ש הייתי אומר דגרסא הנכונה במתני' ונתנתו על הספר כדאית' במשנה שלנו ולהכי לא פריך שם מהמשנה דעל הספר לא הוי הזמנה בעלמא אלא מעשה ולהכי פריך מברייתא דקתני לספר דמשמע יחוד בעלמ' כמ"ש כל זה הר"ש אלא שאיני כדאי לחלוק אבל צ"ע שהרי במתני' קתני דטמא טמא מת והתם קתני מגע מדרס ואפשר דהר"ש גורס מגע מדרס תדע דהא כתב דלא בעינן שינוי מעשה וגבי סדין פ"כ כתב דבעינן שינוי מעשה כמ"ש דבריו לעיל גם הר"ע מברטנורה דבריו סותרין זא"ז בשני משניות אלו אבל אי קאי הכא שנטמא כבר י"ל דלענין לטהר מטומאה שהיתה עליו לא בעינן שינוי מעשה לענין מדרס אבל לטמא מכאן ולהבא עדיין טומאתו עליו כמ"ש בהדי'. ומ"מ צ"ע מנ"ל לחלק במדרס הכי כיון דבשאר טומאות בעינן לעולם שינוי מעשה:

ומ"מ נ"ל דאין זה סתמא דבכמה דוכתי דקתני מגע קתני א"ר יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה כדאיתא פכ"ו דכלים וכן הובא פ' בהמה המקשה דף ע"ב וא"כ אפשר דאין זה סתמא דר' יוסי היא ור' יוסי הוא בר פלוגתא דר' יודא בענין מעשה לתקן כמו שהביא ר"ש תוספת' פכ"ה דכלים אבל משניות דלא קתני בהו מגע מדרס אלא טמא מת וסתמא נינהו קשיא מאי דוחקיה דר"י נפחא לאוקמי לסתמא דשבת דלא כסתמא דכלים ולפירושו א"ש:

ע"ב ד"ה והתניא מחט נראה לר"י דאליבא דאביי לא פריך כו' ותימא לר"י כיון דלא ידע המקשה דמיירי בגולמי א"כ בלאו הכי תקשי לרב' כו' ולא ידעתי מנ"ל דהמקשה ידע כלל פלוגתא דאביי ורבא והוי ס"ל דלישנא דאינה נקובה משמע שלא היתה נקובה מעולם ואפשר דה"ה ניטל חורה ולא נקט אינה נקובה אלא דאפ"ה טהורה כמו במתני' דידן דמיירי בהכי דניטל חורה לאו תכשיט הוא והתרצן לא אצטרך ליה ג"כ לאוקמה בנקובה דהא איתרצא שפיר בגולמי גם לאביי ועוד דאוקמי' כטעמיה דמקשן ואפשר דהתו' מקשים דמדקאמר הא תרגמא אביי אליבא דרבא משמע שהמחלוקת היא ידוע דאל"כ מאי קאמר אליבא דרבא והיכן ידעינן דברי רבא:

אבל נלע"ד לישב שפיר דהא ע"כ צ"ל דמאי דאמר רבא לקמן דטומאה ושבת כי הדדי נינהו היינו בדבר שהי' כלי מעיקרא ונשבר אבל בכלי מעיקרא לאו כי הדדי נינהו וכמ"ש כל זה הר"ן ז"ל ריש פ' כל הכלים והביא ראי' דהא מצינו כמה דברים דלענין טומאה לאו מנא נינהו ולענין שבת מנא טהורה ויוצאין בה בשבת וכן קצה של זתים וכיון דהכי הוא לא קשיא לרבא מידי דלמא לא מיירי בניטל חורה כ"א באינה נקובה לעולם שהיא אישפיגלא ובהא איכא חילוק בין שבת לטומאה כמ"ש לעיל והכי פריך ג"כ לקמן פ' במה אשה אמחט שאינה נקובה ותהוי טהורה ותשתרי ופי' התוספות דפריך גם אטומאה דלהוי טהורה ולשתרי אפילו לצאת בו לר"ה מטעם שאינה תכשיט כיון שהיא טהורה ואין להקשות היכי ס"ד דמקשן דטהורה מטעם שאינו תכשיט והא קתני במתני' יוצאין בה לר"ה:

הנה בלא פירושו ג"כ קשה לפי' ר"י פ' במה אשה דתלי יציאת ר"ה בטהרה היכי ס"ד דמקשן על כרחך צ"ל דלא אסיק אדעתיה והוי מצי למימר ולטעמיך אבל לעולם הוי סבר המקשן דטהורה היא דלאו תכשיט היא ובשבת מותר לטלטלה דהוי תורת כלי עליה כמו כמה דברים וכל זה כמ"ש לעיל לפי' ר"י ז"ל דטהורה מטעם דלא הוי תכשיט אבל לפי' ר"ן א"ש דבכלי מעיקרא יש חלוק בין שבת לטומאה דלענין טומאה לאו מנא היא ולענין שבת אע"ג דלאו מנא היא שרי לטלטלה כיון דחזי לקוץ כמו קנה של זתים וא"כ לא ק' מידי לרבא אבל לקמן פ' כל הכלים פריך שפיר לרבא מהא דאמרינן הכא דלענין טומאה דא ודא אחת היא א"כ ע"כ מיירי ברייתא בניטל חורה דבאישפיגלא דא ודא אחת היא וקשיא לרבא וא"כ שתי הסוגיות סמוכה אחת על חברתה דהכי פריך אי מיירי ברייתא באינה עומדת לינקב כי היכי דלא תקשי לרבא כלום א"כ תקשי לר"א והתם פריך אי מיירי ברייתא בנוטל חורה כי היכי דלא תקשי לר"א א"כ תקשי לרבא ומשני דלכ"ע א"ש וכהנה רבות בתלמוד:

דף נג ע"ב ד"ה כאן ליבש פ"ה ליחלב שיקבלו בכיס את החלב וק' דהא ודאי משוי הוא ולכ"ע חייב דהוי מלאכה הצריכה לגופה עכ"ל נ"ל דקושי' זו היא לשיטתם פ' המצניע דף צ"ד שפירשו דמלאכה שאינה צ"ל הוי שאינו צריך לאותו דבר שמלאכה נעשית בשבילו כמו שהיו צריכין לה במשכן כמו שהאריכו שם וא"כ הכא שהכיס צריך לו וגם החלב הוי מלאכה שצ"ל ואע"ג דכתבו שם דזב בכיסו אע"ג דהכיס צריך לו כגון לנקיי' מ"מ כיון שההוצאה אינו צ"ל דסגי ליה אי יתיב בחד דוכתא הוי אינו צ"ל י"ל דהכא גם ההוצאה צריך לו דעזי' יוצאות לרעות או רצות מאליהן לחוץ וצריך להוציא הכיס כמו במשכן שהיו צריכין להוציא החפצים שהיו צריכין להם אבל פירש"י ז"ל שמפרש דדבר שברצונו לא בא לו ואינו עושה כ"א לסלק מעליו היזק א"כ הוי מלאכה שאינו צ"ל דברצונו לא היה נוטף ולא היה צריך לכיס ואינו עושה אלא לסלק היזק הנטיפה כמו כחס על הנר או על השמן ולקמן בע"ה איישב מה שהקשו התו' על רש"י אי"ה וא"כ ת"ק דשרי ס"ל כר"ש דאמר מלאכה שאינו צ"ל פטור עליה ואע"ג דפטור אבל אסור מדרבנן אפשר דגבי בהמה לא גזרו כיון דלא סגיא ליה בלאו הכי מלשלח את בעירה וכן