מגיני שלמה נג

זה מחמת מיאוס וזה מחמת איסור בנין אלא דלשונם לא משמע כן שכתב דנר משום מוקצה ומנורה משום בנין והלא זהו ג"כ מוקצה והל"ל זה מוקצה מ"מ וזה מ"א:

ולעד"נ להביא ראיה לזה דבי"ט פ"ב דף כ"ב פליגי ב"ש וב"ה במנורה של חליות כמ"ש התו' לעיל אי שרי להחזירה וקאמר דר"ג עביד כב"ש ולא זקפה וא"כ קשה למה לא אסרה בטלטול ג"כ כמו הכא כיון דיש בנין בכלים ומשמע דלב"ש הוי בנין בכלים דאורייתא דדרבנן גם ב"ה מודו כמ"ש התם התו' דסוגיא דהכא אתיא כב"ה נמי דבשבת גזרו חכמים ולא בי"ט אבל אי משום מוקצה א"ש דרפ"ק דביצה מוקי ר"נ לב"ש במוקצה בשבת כר"י ובי"ט כר"ש וא"כ שרי לב"ש לטלטלה בי"ט אלמא משום מוקצה נגעו בה:

ומה שהקשו דאכתי ה"ל למבעי' או דלמא דתרווייהו להתיר' נ"ל לישב דהכ' א"א לומר כן דהוי זו ואצ"ל זו דאם הור' במנורה כר"ש מכ"ש נר דקיל מיני' כדאמרינן וא"כ מאי קמשל"ן ריב"ל וראיתי בחולין דגם הת' לא גרס רש"י תרווייהו להתיר'. עכ"נ דרש"י ס"ל דתרווייהו להתירא לא סלקא דעתך כלל דה"ל לערבינהו וליתנינהו דלא מבעיא הכא פשיט' דקשי' לשיטתינו וכתבנו דגם מנורה משום מוקצה נגעו בה ור"ש מתיר בתרוויהו א"כ הל"ל הורו במנורה ובנר כר"ש אלא אפי' בחולין הטרפח' וזפק לאו ר' תני לתרווייהו אלא זפק לחודי' מ"מ אי תרוויהו להתיר' ה"לל הורו בטרפחת ובזפק להתירא או הוי להו למימר סתמא וממילא ידעינן דלהתירא דסתם הוראה היא להיתר כדאיתא פ"ק דכתובות דאע"ג דאיכא הוראה לאיסור מ"מ רוב הוראה להיתר הוא אבל אי חדא לאיסור וחדא להיתר א"ש וכן אי טרפחת לחוד או מנורה לחוד להתירא הנה זפק ונר אינו אלא פירושא היאך היתה הוראה וקאמר דהיתה להיתר וגם קמל"ן דבזפק ונר לא ס"ל כוותיה ונר ס"ל לרש"י בכולהו שמעתין דהוא נר ישן לא שהדליקו בו באותו שבת דבהא קאמרי בהדיא נר שהדליקו בו וסתם נר משמע מצד הנר עצמו ודייק לה מר"י לעיל דאמר אין לנו אלא בנר כר"ש ור"י הא פסק כר"י אלא הא מיירי בנר ישן וס"ל בהא כר"ש כדפי' רש"י בהדיא לעיל ד"ה אלא בנר ישן דבכולהו כר"י ס"ל בר ממוקצה מחמת [ מיאוס כו':

ומ"מ אף כי כתבתי לעיל דמנורה דחדקי דמיא למוקצה מחמת איסור צ"ל עכ"פ דגרע מיניה מדפסק הרמב"ם כר"ל מטעם דס"ל כר"ש במוקצה כמ"ש הרב המגיד ובמוקצה מחמת איסור הא ק"ל כר"י אלא ע"כ לאו מוקצה מחמת איסור ממש אלא דמיא לי' קצת ור"י לא ס"ל כר"ש כ"א במוקצה מחמת מיאוס ואנן ק"ל כר"ש בכל מילי לבר ממוקצה מחמת איסור ממש ולפי זה צ"ל דלא ס"ל כפי' ר"ת דנבילה מוקצה מחמת איסור הוא דהא ר"י פסק בנבילה כר"ש כמ"ש התוס' לעיל. ואין לחלק בין דחיה בידים. דהא מנורה לא דחי' בידים וגם לאו מוקצה מחמת איסור ממש ואפ"ה אסר ר"י אלא צ"ל דהוי בכלל מוקצה מחמת מיאוס דכל דבר שלא חזי הוי בכלל מוקצה מ"מ כמ"ש לעיל:

דף מ"ו ד"ה אין לנו אך לפי זה קשה דמשמע דנקט במנורה אין לנו כר"ש כו' ולמאי דמפרש כו' ונראה לפרש כו' ואין לנו לאו משום דסבר כוותיה כו':

הנה רש"י ז"ל פי' בהדיא ד"ה אלא בנר ישן אבל השתא ידענא דכר"י ס"ל בכולהו בר ממוקצה מחמת מיאוס דנר ישן א"כ מבואר דאין לנו פירושו דס"ל כוותיה וא"כ צריך להצילו מקושית הרשב"א ז"ל ואף כי הוא מוצל מתפיסה זו ממילא דרש"י פי' בהדיא פ' כל הכלים דהכל מודים קאי אר' נחמי' ורשב"א הקשה לפי' ר"ת ז"ל דפי' הכל מודים ר"ש כמ"ש התו' לעיל דף מ"ד ד"ה הא אין:

ומיהו בלאו הכי פליאה דעת ממני קושיא זו דהתם מיחד לה מקום מחמת חסרון כיס כדקאמר הואיל וקפיד עלייהו ופי' רש"י שלא יתעקמו ובהא אפי' ר"ש מודה כדאיתא בסוף מכילתין דמוקצה מחמת חסרון כיס אפי' ר"ש מודה וכמו שהביאו התו' לעיל כמה פעמים וכן כתב רש"י בהדיא במשנה דמסר הגדול שהוא מוקצה דחסרון כיס דאתי' כר"ש כדאיתא סוף מכילתין כתב דהנך קפיד עלייהו ומיחד להו מקום ובקביעות מקום דחסרון כיס מודה ר"ש אבל בשאר קביעות מקום אפי' קובע מקום לגמרי לית לי' לר"ש דאין לך קביעות מקום יותר מאוצר ואפ"ה מתיר ר"ש כדאיתא ריש פ' מפנין ומנורה אין בה חסרון כיס אלא דלא עביד לטלטולי קובעין לה מקום כדפי' רש"י והטעם מפני כובדה כדאיתא נמי פ' כל כתבי דף קכ"ב ובזה לא צדקו לע"ד דברי החכם מהרש"א סג"ל ז"ל שכתב לתרץ מה דקשיא על קושית הרשב"א מה הקשה מפ' כל הכלי' דלמא שאני התם דקבע לה מקום לגמרי כמ"ש התו' בדבור שאחר זה ותירץ דא"כ מנ"ל לר"י דלמא גם ר"ש מודה דהוי קביעות מקום במנורה ור"י הא קאמר דמנורה הוי קביעות מקום כיון דגם ר"ש מודה בקביעות מקום עכ"ל:

בקצרה אני אומר דוודאי ר"ש בעי קביעות מקום גמור דהא אפי' באוצר שרי ר"ש ומנורה לא הוי קביעות מקום גמור ור"י דקאמר דהוי קביעות מקום היינו משום דס"ל כר"י דלא בעי קביעות מקום גמור אלא דאיפכא צריך לתרץ דמנ"ל לר"י דר' יודא אסר במנורה דלמא גם ר"י בעי קביעות מקום גמור כמו באוצר ומ"מ לשיטתי א"ש דרב יוסף הוה ס"ל דזהו קביעו' מקום גמור ואפ"ה שרי ר"ש דלא אסר ר"ש כ"א בקביעות מקום דחסרו' כיס ולכן מקשה מכילת חתנים:

ואין להקשות מאי מקשה מכילת חתנים הא שמואל קאמר לה ושמואל כר"ש ס"ל כדאיתא פ"ק בכרכי דזוזי ובכמה דוכתי י"ל דשמואל משום ר' חייא ור' חייא כר' יודא ס"ל כדאיתא פ' במה מדליקין גבי קשיית' דתמרי בר פחתי כנגדו בי"ט אסור דע"כ צ"ל הכי דהא הרשב"א לא סתר הפי' מחמת קושיא זו וק"ל. וא"כ מקשי הלכתא אהלכתא דק"ל במנורה דאסור לפחות בניטלת בב' ידים כנ"ל וכילת חתנים משמע פרק תולין דהלכתא דשרי אלא ע"כ טעמא במנורה לאו משום קביעות מקום הוא דאפי' אי הוי קביעות מקום לגמרי שרי דק"ל כר"ש דלא אסר בקביעות מקום כ"א בחסרון כיס דהתם מקצי' מדעתי' לגמרי ולמאי דכתבתי דפריך מר' חייא דס"ל כר' יודא צ"ל ע"כ כפי' התו' דאביי מוכיח דאין זה קביעו' מקום לגמרי אבל רב יוסף הוה ס"ל דהוי קביעות מקום לגמרי ואפ"ה שרי ר"ש כמ"ש אבל ר' יודא אסר בקביעות מקום כמו באוצר ובלאו הכי איכא למימר על קושית הרשב"א דאביי פריך בלאו הכי שפיר ועדיפא מיניה דאם הקשה מפ' כל הכלים ה"א דסתר אביי דמנורה לא קבע לה מקום אבל מידי דקבע לה מקום כגון כילה אסור להכי פריך דשרי אא"כ קבע מקום לגמרי ורב יוסף מאן לימא לן דידע להא דר' חנינא בר שלמי' דפ' כל הכלים או דלא אסיק אדעתיה כמו שתרצו התוס' בכמה דוכתי דעדיפא מיניה פריך:

דף מ"ז ד"ה בגלילא שנו פ"ה שחשובות להן שברי פתילה שאין בגדי פשתן מצוין להם ואין נראה לר"ת דהא אמרינן בשילהי ב"ק לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל משמע שמצוי פשתן הרבה עכ"ל:

ואני בעניותי לא יכולתי לירד לסוף קושיא זו היאך משמע או משום דלוקחין מהן משמע דמצוי' להם הרבה ואין הבעלים מקפידים א"כ תקשי סיפא דקתני אבל לא יינות ושמנים והלא לדברי ר"ת ז"ל מצוי להם יין ושמן הרבה יותר מפשתן שהרי פתילה לא בטלה לגבייהו ולמה אין לוקחין ואי משום דמשמע דנושאין ונותנין בהן שם א"כ היו להם הרבה מאי ראיי' היא זו אדרבה לפי שלא הוי מלוי להם היו מביאין ממקומות אחרות ומוכרין וזה היתה מחייתם ואדרבה מדברי