מגיני שלמה נא

אפילו במניח דלא יהא אלא האיסור עצמו דשרי לטלטל מן הצד גם הטיה דחבית אינו אלא מ"ה וגרע מיניה כמ"ש לקמן כמו שהוכחתי לקמן דס"ל הכי וא"כ י"ל עוד דרב הונא דסליק סתא מיירי במניח וס"ל דאסור דס"ל דבמניח לא התירו טלטול מ"ה ופריך מהטומן דמשמע שהוא מניח ואפ"ה שרי טלטול מ"ה ואפשר דבעליו מגולין אפי' טלטול מ"ה לא הוי כ"א כמו ניעור כמו חררה ופגה המגולין דאפי' רבנן דר"א בן תדאי דס"ל טלטול מ"ה שמיה טלטול ואפ"ה אם מקצתו מגולה שרי כמ"ש פ' במה טומנין אי"ה ולקמן מלתא דרב נחמן בפוגל' מיירי הכל בשוכח וכן פגה וחררה דר"א בן תדאי מיירי בהכי ומה שהקשו התו' לקמן ריש פ' כל הכלים דאי דשכח אפילו טלטול גמור כדתנן אם היתה בין החביות מגביה ומטה וכן במעות שעל הכר לצורך מקומו מטלטלן ועודן עליו נ"ל דרש"י ס"ל דארב נחמן גופיה ודאי דלא קשיא דהא בלא הכי איתותב ר"נ ממתני' דתולין דהיא קודם משנה דנוטל ואם הקושיא היא אאמרי בי רב דמשמע דלא אותבו אר"נ כ"א אטלטול מ"ה אבל טלטול גמור מודו דאסור ואי בשוכח אפילו טלטול גמור שרי. י"ל דגם מגביה החבית או מטלטל הכר עם המעות אינו אלא טלטול מ"ה לגבי המעות דאין דרך טלטול בהכי אלא דבצריך לגופו לא התירו אפילו טלטול מ"ה כ"א ניעור כיון דסגי ליה בהכי כמ"ש רש"י פ' הנוטל דניעור גרע מטלטול מ"ה כמו שכתבו התוס' עצמן ריש פ' כל הכלים והתימא דהכא הקשו בדבור זה מניעור אטלטול מ"ה כדאיתא לעיל ואם הקשו מסיפא דמגביה את החבית הא לדידהו הוי זה טלטול גמור וא"כ גם אשמואל תקשי דאפי' טלטול גמור במטה שרי אגב היתר אלא נחזור לעניננו דרש"י ס"ל דהוי טלטול מ"ה לגבי המעות דההיתר מטלטל להדיא כיון דלא נעשה בסיס וא"כ גם גבי פוגלא לא שרי לטלטל האיסור כ"א מ"ה. ואם הקושיא היא דמ"מ שרי לטלטל ההיתר להדיא ועמו האיסור וגם גבי פוגל' נתיר הכי לא ידעתי גבי פוגלא מאי טלטול גמו' דהיתר שייך למימר התם התירו ואפי' אי הוה שייך מ"מ כיון דאפשר להשיב הצאן בטלטול זה לא התירו כמו באבן שע"פ החביות ומעות שעל הכר דאם אינו בין החביות ואינו לצורך מקומו כיון דסגי בניעור שרי ה"ה בפוגלא ולעולם לא התירו כ"א בטלטול מ"ה דאפילו טלטול גמור אגב היתר מקרי מ"ה כיון שאינו מטלטלו להדיא ועל קש שע"ג המטה פשיט' דלא קשה כלום דהתם מטלטל האיסור ופשיטא דאסור טלטול גמור שם דלא התירו התו' כ"א טלטול גמור אגב היתר אלא דאמרי בי רב מדמין טלטול איסור כלאחר יד כמו בגוף לטלטל אגב היתר שהוא מן הצד כמ"ש הרא"ש ז"ל ג"כ האי סברא כללא דמילתא דרש"י ס"ל דבשכח שרי טלטול מ"ה אי לא סגי בניעור כמו בין החביות או צריך למקומו ומקרי טלטול מ"ה לגבי האיסור ופוגלא נמי טלטול מ"ה הוא ואי לא הוי סגי ליה בהאי טלטול הוי שרי לטלטלו להדיא עם העפר:

ע"ב ד"ה ומה נר פ"ה דדייק מדקתני אבל לא ישן כו' וק' לר"י כו' הנה לקמן ד"ה אין גוררין יישבו קושיא זו מיהו נ"ל דמ"מ דבריו צריכין ישוב דהם ז"ל יישבו פירושו לפי' ר"ת ז"ל דפי' דר"ש מודה במלתא דקפיד עליה ומייחד ליה מקום והכל מודים קאי בריש כל הכלים אר"ש אבל רש"י פירש בהדיא דקאי אר' נחמיה:

ע"כ נלע"ד דרש"י ס"ל דאין דיוק המקשן מדקתני אבל לא ישן ולא חילק הכל בחדש דאפילו בחדש אסור ביחדו דהא לא קשיא דמיירי הכל בלא יחדו אלא דקושיתו היא כיון דישן תו לא חזי למידי כמ"ש ר"י ז"ל א"כ אם הוא מדליק בו ע"כ הוא מיחדו לכך א"כ כיון דע"כ נר ישן הוא יחדו למה לי שהדליק בו כלל הא יחדו לחודיה סגי כיון דבכלל נר ישן הוא יחדו ודכוותה צ"ל בדבור שאחר זה שכתבו התו' דבמניח בשבת איירי דאי מבע"י והיו עליה בין השמשות אפי' אין עליה מעות אסור לטלטלם כו'. ומאי קושיא דלמא אין עליה מעות מיירי שלא היו עליה ב"ה כדאיתא בגמרא בהדיא אלא ע"כ כיון דיש עליה מעות ע"כ היו עליה ב"ה כיון שהניחם מבע"י ובשבת מונחים עדיין עליה א"כ ב"ה כיון דמיירי דמונחי' ב"ה מאי איריא יש עליה אפילו אין עליה ה"ה בנדון דידן כיון דישן ע"כ יחדו מאי איריא ישן אפי' חדש נמי ומיד שהוא בא להדליק בו שאז דעתו ליחד מיד נאסר אפי' לא הדליק אבל מנר של מתכת לא קשיא מידי דמיירי בלא יחדו ולעולם אי יחדו והדליק בה בחול הוי כהדליק בשבת אלא דנקט הדליק בשבת לרבותא דאפי' לא יחדו כדמשמע לעיל ג"כ הא קמ"ל דאפי' חישב עליה ובלבד שלא יתכוין ובכמה דוכתי אלא כמ"ש וגם רש"י אית ליה סברת ר"י מהדלקה ואילך ולא קודם זה אע"פ שהוא זמן מועט מ"מ חזי לתשמיש אחר ולא הוי כמו יחוד עד הדלקה אלא מאבל לא ישן דייק כמ"ש:

ע"ב ד"ה מוכני עיין במנחות פ' הקומץ רבה דף ל"א בתו' ד"ה שידה שם תרצו קושיא זו:

ד"ה ואין מצלת כו' וקשה מי יביא טומאה על הכלי' לעד"נ ליישב דכוונ' רש"י ז"ל מ"ש וגובה המוכני מגין עליה' אין פירושו מן הצד אלא שהמוכני בולט קצת ונמשך ע"ג דופני השידה כמו שהיקף המוכני מקיף כל השיד' עד שדופני השיד' נכנסין תחתיה והיא מתגלגלת סביב כל השידה או שכלים מדופני השידה בולטין ונכנסין תחת המוכני וא"כ צד העליון הוא מאהיל על הקברות ואין שם דבר חוצץ כי צד התחתון וגם העיגול האמצעי שהמוכני מתגלגל ע"י כמו אופן שלנו אינו חוצץ דהמוכני כלי הוא ומקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומא' ונמצא צד העליון מביא טומא' על הכלי' כדין כל דבר המאהיל בראש אחד על הטומאה ובראש השני כלים שמביא עליהם כדאיתא באהלות ומביא לה בהעור והרוטב וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הל' טומאת מת פ"ב ואין כוונת התנא כ"א לאשמעינן שאם יש ענין שמטמא הכלים והמוכני עשוי בענין שיצילם אינו מצילם:

דף מ"ה ד"ה אלא שמן שבנר ותימא לר"י דאמאי נקט שמן שבנר טפי ה"ל למנקט גרוגרות וצמוקים כו':

לענ"ד דיפה נתישבה קושי' זו בדברי רש"י ז"ל שפי' בדברי ר"י אין מוקצה לר"ש בדבר הראוי עכ"ל פי' לנו לתרץ קושיא זאת דחטין וזרען הם ראוין לאכילה כיון שלא השרישו וכן בצים מיירי שלא רקמו עדיין דאל"כ אפי' בחול אסורין מדרבנן כנודע וא"כ השיב ר"י דבדבר הראוי אין שום מוקצה לר"ש כ"א במוקצה מחמת מצוה אבל גרוגרות וצמוקין מיירי שאינן ראוין לאכילה היטב דהכי מסקינן פ' אין צדין דף כ' דברייתא דמייתי הכא מיירי דאחזו ולא אחזו דאיכא אינשי דאכלי ואיכא לא אכלי וא"כ גם גרוגרות וצמוקים דר"י אמר שמואל מיירי בהכי דהא פריך ומידי אחריני לא והתניא כו' וכן פי' רש"י בהדיא ד"ה אלא גרוגרות כו' דאינו ראוי לאכילה וכן פי' לקמן אלא בגרוגרות כו' הלכך אין דעתו לקחתם עד שיתקנו היטב משמע דמיירי שלא נתקנו היטב וא"כ לא דמו לחטין וזרען שהם ראוים:

ונ"ל להרחיב עוד דהא תרי גווני מוקצה נינהו דפליגי בה מוקצה מחמת מיאוס הוא מחמת דלא חזי לתשמיש כדפי' רש"י במתני' נר חדש לא מאיס וחזי לאשתמושי משמע הא ישן לא חזי. ומוקצה מחמת איסור הוא חזי אלא שד"א גורם לו והוא האיסור וא"כ ר"ל בעי מיניה דר"י לר"ש דלית ליה מוקצה מחמת איסור כיון שהוא ראוי אבל אם דחיה בידים מבעיא לי וע"ז השיב דכל דבר שהוא ראוי לא נדחה לר"ש כ"א מחמת מצוה ור"י אמר שמואל מיירי מדבר שאינו ראוי שהוא נמשך ממוקצה מחמת מיאוס לית ליה לר"ש כ"א גרוגרו' שנמאסות ונסרחות מאד ובהא מודה ר"ש דהוי מוקצה מחמת מיאוס:

ע"ב ד"ה לדבריו דר"ש קאמר ותימא אמאי לא מוכח מההיא דלקמן דסבר כר"ש דאמר פעם א' הלך ר' למקום א' והורה במנורה כר"ש בנר כו'