מגיני שלמה מז

אין שבות במקדש אלא במידי דעבודה אבל טבילת כ"ג לאו עבודה היא. ועוד דלמסקנא לא תלי' הא בהא. ואפשר דלמסקנא אסור מן התורה ומלאכת מחשבת פירשתי לעיל למאי אתי. ועוד דאפשר דהמקשן ס"ל דלר"י פטר דבר שא"מ ממלאכת מחשבת ולעולם אסור כמו בכל התורה. אלא דקשיא לי מנלן לר"י לחלק כיון דס"ל דמל"מ ממעט מחיוב חטאת אימא לגמרי ממעט עכ"נ כמ"ש וללישנא מציעא דכתבינן דלמסקנא אסור לר"י מן התורה א"ש קושי' התוספות שהביאו ראיי' לעיל מפרק ספק אכל דלר"י דשא"מ חייב מ"ה ולא צריך לאוקמא שם בפסיק רישיה:

שם ד"ה נותן אדם חמין לתוך צונן ולא משום דסברא הך ברייתא דתתאה גבר כדפי' בקונט'. דא"כ תקשי למ"ד עילאה גבר ולמ"ד תתאה גבר כו':

לא ידעתי מאי קושיא הא בלאו הכי מביא בכיצד צולין דף ע"ו תניא כוותיה דשמואל דתתאה גבר וא"כ תקשי לרב ומהאי בריית' לא בעי לאתויי התם דת"כ דשמואל דאע"ג דאתיא דלא כרב מ"מ גם כשמואל לא תניא בהדיא דלמא לא עילאה ולא תתאה גבר לאסור כולו אלא דתתאה מבשל כדי קליפה ולכן אסור אבל עילאה אינו מבשל כלל כמו שאכתוב בע"ה. לכן הביא בריית' דהתם מבואר דתתאה אוסר הכל ועילאה עד כדי קליפה:

ועי"ל דמהכא אין ראייה דלמ' מים שאני שהם מתבלבלים ואם נותנין מים לתוך מים נעשו עליונים למטה ותחתונים למעלה ועילאה גבר. ובהא מיושב גם קושיות התו' פ' כיצד צולין שהקשו דמייתי תני' אידך בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח. תימא הא תו למה לי להביא. והשת' א"ש דס"ד הבשר שנפל לתוך חלב נשקע הבשר בחלב וה"ל החלב עילאה קמ"ל. וסברא זו מצאתי ברשב"א ז"ל הביאה הב"י בי"ד סוף סי' צ"א ולכן לא הביא שם מבריית' זו תניא כוותיה דליכא ראייה כמ"ש והביא ברייתא דתנא סתם צונן לתוך חם אסור דמשמע אפילו בדבר יבש וכמ"ש התו' ז"ל לשיטתן ואח"כ הביא ברייתא זו דכיון דמוכח מברייתא קמייתא דתתאה גבר גם ברייתא בתרייתא משום הכי הוא. דאי לאו הכי סתרי אהדדי. וגם רש"י פי' לפי האמת. ומה שהקשו דהתם משמע דאף אי תתאה גבר מ"מ עילאה מבשל כדי קליפה. אומר אני דרש"י ס"ל כשיטת הרשב"א ז"ל שהביא הטור י"ד סי' ס"ח דאיכא כמה מילי שאינם מבשלים ואפ"ה מבליעים ומפליטים כגון כלי שני וכיוצא בה וא"כ גם בהא לא אמרינן התם כ"א אדמוקיר ליה בלע שהוא מבליע ולעולם אינו מבשל ולענין שבת בבשול תליא מלתא והוא אינו מבשל ולא מחמם כלל אלא מבליע כדאשכחן במליחה שהוא מבליע ומ"מ אינו מחמם כ"כ שיפליט גם חבירו כמבו' גבי טמא טפל וטהור מליח:

שם ד"ה ספל כאמבטי נראה דאמבטי כלי שני הוא הנה מדברי רש"י ז"ל שפי' גבי כוס ועוד דכלי שני הוא משמע דאמבטי כלי ראשון הוא ואפי' תדחי דס"ל גבי כוס איכא תרי טעמי חדא דלשתיה קבעי ליה ועו' דכ"ש הוא משא"כ אמבטי ליכא אלא חדא טעמא מ"מ מדכתב גבי ספל הרי הוא כאמבטי ואע"ג דכלי שני הוא ומאי קושיא הרי גם אמבטי כ"ש הוא ועוד למה לא פי' טעם גם גבי אמבטי כיון דכ"ש הוא למה אסר. עכ"נ דס"ל לרש"י ז"ל דכלי ראשון הוא:

וקושיא השני' נ"ל לישב מדכתב ד"ה ספל ואע"ג דכלי שני הוא כיון דלאו לשתיה הוא אלא לרחיצה דניחא ליה שיחמו הרבה וגזרינן נראה שהוא ז"ל ס"ל דב"ש וב"ה פליגי דב"ש סברי דצונן לתוך חמין אסור לעולם אפילו אין רצונו אלא להפשירן מ"מ כיון דתתאה גבר גזרינן שיתן בו מים מועטין שיחמו הרבה משא"כ חמין לתוך צונן לעולם אין מרתיחין אלא מפשירין כדכתב רש"י בהדיא ד"ה חמין. וב"ה סברי דבכוס לא גזרינן חדא דלשתיה קבעי לה ולא ניחא ליה שיחמו וליכא למימר ועוד דכלי שני הוא וא"כ יחמו חמימות שלהם זהו הפשרן במים. ופי' זה מבואר בדברי רש"י למבין עולה מזה דלפי זה גם במיחם מותר להפשירן כיון דלשתיה קבעי להו לא ניחא ליה שיחמו וליכא למגזר שיתן לתוכן מים מועטין שיחמו אלא דנקט כוס דהתם שרי אפילו ליתן מים מועטין דלעולם הם מפשירין תדע דהא תנן במתני' אבל נותן לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן. וע"כ ה"פ נותן לתוכו מים מרובים כדמפרש ר"א ואביי או לתוך הכוס אפילו מים מועטין דאי לתוך הכוס נמי מרובים דווקא מאי איריא דתנא רישא מיחם אפי' כוס נמי:

ועוד דע"כ ב"ה דשרי בברייתא הכוס הוא אפילו שיחמו דאי להפשירן מאי הקשו התו' ליתני מיחם דאסור הרי גם מיחם שרי להפשיר ועדיפא ה"ל לאקשויי דא"כ מתני' דלא כמאן דהא ג"כ אסרי אפילו להפשיר וכ"ש ר"ש בן מנסיא בין דקאי ארישא או אסיפא אלא ע"כ כוס שרי אפילו שיחמו והיכי קתני מתניתין להפשירן. אלא ע"כ כמו שפי' וא"כ השוה התנא דמתניתין הפשר דב"ה לחמין דב"ש. וא"כ כיון דקתני בברייתא דכוס אפילו חמין שרי א"כ ה"ה מיחם להפשיר אלא באמבטי קמ"ל דאפילו להפשיר אסור כיון דניחא ליה שיחמו לרחיצה גזרינן שלא יחמם הרבה כמ"ש. וא"כ ה"ק התנא בד"א דשרי לעולם בכוס דהתם שרי לעולם אבל באמבטי לעולם אסור משא"כ מיחם פעמים שרי להפשיר פעמים אסור להחם ומילתא פסיקתא נקט דבזה לעולם שרי ובזה לעולם אסור. ונראה דזה הוא החלוק בין רב יוסף לאביי דגם ר"י מודה דכ"ש אינו מחמם לעולם דמתני' היא כמ"ש אלא דהוי ס"ל דספל כיון דניחא ליה בחימום גזרינן אטו כ"ר דלדידי' ליכא למימר דגזר שיחמם בספל הרבה דע"כ גם ר"י היה צריך לפרש כמ"ש דבכוס לעולם שרי דא"כ מאי איריא כוס אפילו מיחם נמי וכדמוכח במתניתין אלא ע"כ כ"ש אינו מבשל א"כ אפילו ספל נמי אלא ע"כ דר"י גזר אטו כ"ר ואביי ס"ל דלא גזרינן אטו כ"ר אלא דבאמבטי גזרינן שמא יחמם בו עצמו כיון דלרחיצה בעי לה ובספל דכ"ש הוא ליכא למגזר הכי ושרי לעולם:

ומה שהקשו וכו' ומה שהקשו מדספל הוא כ"ש גם אמבטי הוי כלי למה הוא כך שלא הבנתי וכי בכל דוכתי דאמרינן יהיו הדברים שוין וכיון דסתם אמבטי כלי הוא הוי כאומר ספל הרי הוא ככ"ר ואם הקושיא אם אמבטי כלי ראשון לשמעינן רבותא דאפילו ספל אסור שהוא כ"ש ק"ו לאמבטי שהוא כ"ר אלא גם אמבטי כ"ש הוא. י"ל דנקט כלי ראשון לאשמעינן דאפ"ה חמין לתוך צונן מותר דהא ב"ה קתני לה:

ע"כ ד"ה ואם נתנוהו מבע"י מותר. הלשון דחוק דהל"ל אבל מבע"י נותנין נ"ל דמזה ראיי' קצת לדברי הרמב"ם והרשב"א ז"ל שהבי' בין הר"ן ז"ל בשמ' דתנאי מהני למוקצה מחמת איסור דבזה מיושב קושיא זו דאי תני ומבע"י נותנין א"כ ע"כ ר"ל שנותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן דאי לאו הכי לא קמ"ל מידי וא"כ תו לא הוי מצי למתני ואין ניאותין ממנו דכיון דנתנו מבע"י לקבל בו הוי תנאי ואפשר דמועיל יותר דעשה מעשה. אבל השתא דתני ואם נתנוהו מבע"י ר"ל ואם כלי מונח שם מבע"י אין צורך ליטלו ועיקר רבותיה דרשאי להניחם שם כדפי' רש"י אבל הנתינה ליכא רבותא דלאו אדעת' דהכי אותביה וע"ז תני ואין ניאותין ממנו כיון דלא אותביה אדעתא דהכי וע"כ נקטי בהאי לישנא דס"ל לתנא דזהו יותר חדוש מהא דמותר ליתן לכתחלה מבע"י:

ד"ה הצלה שאינה מצויה פי' שאינו ניטל וגרסינן בהא ברייתא טבל וק' לריב"א דאי גרס טבל אמאי אותביה אביי לר"י מברייתא אחרת כו'. וע"ק דבפ' כל כתבי כו' ולי הצעיר קשה איפכא לפי' ריב"א ז"ל למה לא אותביה אביי