מגיני שלמה מו

א"א שלא תצרף בזה גם המים צוננים כבר וא"כ לעיל פריך שפיר והלא מצרף פי' שמא מצרף דאפילו אם אין בו שיעור אפשר שיצרף וכן פי' התוס' לעיל בהדיא וא"כ לפי' רש"י באין שיעור לצרף הוי ספק ולר"י אסור ולר"ש מותר אבל בשיעור אפילו ר"ש מודה דפסיק רישיה הוא כמ"ש ולא נזכר בדברי רש"י דרב כר' יודא ס"ל ושמואל פליג דלאו פסיק רישיה הוא ומותר לר"ש:

ואין להקשות הא רב כרבי יודא ס"ל לאו קושיא דמ"מ מוקים למתני' כר"ש דלא ס"ל פירושא דאביי במתני' וכיוצא בזה כתבו התו' לעיל דאע"ג דאביי כר"ש ס"ל. מ"מ מוקים למתני' כר"י ה"נ לרב איפכא וכן כתבו לשיטתם בלישנא קמא דרב אלא שמדברי רש"י לא משמע קצת הכי דבדברי שמואל כתב מותר שאין מתכוין לכך והל"ל דלא הוי פסיק רישיה דהא גם רב ס"ל דלא הוי מתכוין ומ"מ דמאי פריך למימרא דשמואל כר"ש ס"ל והאמר שמואל וכו' ומאן לימא לן דס"ל כר"ש דילמא אינו אלא מפרש מתני' כר"ש וס"ל דלר"ש אין חילוק דאפילו שיעור לצרף שרי ולעולם כר"י ס"ל כמו רב:

ואע"ג דודאי ס"ל כר"ש בגרירה. מ"מ מהכא ליכא למידק מידי לכך נראה דלעיל פריך מטעם דמוכח דמרובין פירושו אפילו מלאהו כולו דמדברי רב אדא ואביי משמע דמתני' אתי לאשמועינן דאע"ג דאסור ליתן מים לחממן אבל להפשירן מותר דס"ד דאסור אפילו להפשירן דהפשירו זהו בישולו כדפליגי לקמן תנאי קמ"ל דהפשר מותר דליכא למימר דהם מפרשים דכדי להפשירן פירושו דווקא להפשירן ולא לצרף כי היכי דמפרש רב דה"ל לפרש דלא שרי כ"א בשיעור להפשיר כמו שמחלקין בין מעוטי' למרובים וכמו שהקשו התו' לקמן אדרבי אביי ותדע דהא בדברי אביי ע"כ פירושו כן לפי' רש"י דבפינהו ליכא שיעור לצרף. א"כ גם לר' אדא כן דהא לא נחלקו בפי' כדי להפשירן וא"כ כיון דעיקר חדושיה דתנא דאי להפשיר שרי א"כ כ"ש דמים מרובין שלא פשרו שרי ולהכי פריך שפיר דהיכי שרי כל מרובין אכילו לא יפשרו והלא מצרף אבל לרב לא קמ"ל התנא דהפשר מותר אלא התנא איפכא קמ"ל דדוקא כדי להפשירן מותר אבל לא לצרף. ומ"מ דברי אביי צריכין ישוב דקאמר דלא יתן לתוכו מים כל עיקר והלא' לפי זה שיעור לפשר הוה שרי כיון שאינו מצרף ונראה דרש"י ס"ל כיון דרב פליג אאביי בהאי סברא דלאביי כיון דמתני' פינהו קתני א"כ משמע דבפינהו ממנו מים לעולם אסור דאל"כ אדמחלק בפינהו דמועטים אסור ומרובין שרי לפלוג גם בפינהו ממנו מים דפעמים שרי. אלא ע"כ לעולם אסור א"כ ע"כ סברא מתני' דלעולם הוא מצרף אבל רב מפרש כר"א וס"ל דיש חלוק והמקשן דפריך ארב אדא פריך כמ"ש ובזה ניחא ולמדתי תירוץ זה מדברי הרמב"ן ז"ל שפי' לשיטתו בס' המלחמות כיוצא בזה אבל לא כדבריו עי"ש ודוק:

דף מ"ב ד"ה אפילו של עץ נמי וא"ת ומאי ס"ד דמקשה לדמות מלאכה שאינה צריכה לדבר שאינו מתכוין כו'. וי"ל דהא בהא תליא עד אך הקשה וכו' הנה פ"ק דכתובות תרצתי קושיא הראשונה דהמקשן הוי ס"ל דהא דשרי אפי' שיעור לצרף הוי ע"כ מטע' שאינו צריך לגופו שאין הצירוף צריך אלא להציל המיחם שלא ישבר שהוא קרוב להשבר כדפי' רש"י ז"ל דאי מטעם אין מתכוין הוי סובר המקשן שהוא פסיק רישיה ואע"ג דרש"י פי' טעם דשמואל משום אין מתכוין. אפשר דלפי המסקנא נקט דמשני דטעמיה דשמואל משום אין מתכוין ואפילו אי הוי פסיק רישיה שרי כיון דאיכא תרתי דבר שא"מ ומלאכה שאינה צ"ל. וכיוצא בזה כתבו התו' ז"ל פרק כלל גדול דף פ"ה ד"ה טפי ניחא ליה דבמלאכה שאינו צריכה לגופו אפי' בפסיק רישיה פטר ר"ש נוכל לומר דאפילו לכתחלה שרי כיון דנפק ליה מכלל פסיק רישיה הוי כשאר דבר שא"מ והתרצן קאי על דברי המקשן דהוי ס"ל דהטעם משום אינה צ"ל וע"ז קאמר בדבר שאינו מתכוין פי' מלאכה שאינו צ"ל שהוא בלא כוונה ס"ל כר"ש אף כי הוא פ"ר אבל שאינו צ"ל לחודא ס"ל כר"י ואפשר דקא משני דליכא כאן פ"ר וכה"ג תירצו התו' ס' פרק כל התדיר:

מיהו קושית הרשב"א ז"ל במקומה עומדת דשם פ' כל התדיר א"א לפרש הכי דשם מבואר דטעם דשמואל משום דבר שא"מ הוא וגם מלאכה שאינו צ"ל לא שייך כ"א בשבת לכך נראה לישב דהא דסבר ר"ש דשאינו צ"ל פטור הוא מטעם מלאכת מחשבת כדאית' פרק קמא דחגיגה דף י' וכן כ' רש"י לקמן פ' המצניע דף צ"ג ד"ה ור"ש פוטר ובכמה דוכתי וא"כ המקשן הוה ס"ל דכ"ע אית ליה דדרשינן מלאכת מחשבת אך ר"י ור"ש פליגי דר"ש סבר דבר שאין מתכווין מותר בכל התורה אע"ג דבכל התורה לא בעינן מלאכת מחשבת וכה"ג כתבו תוס' פרק כלל גדול דף הנ"ל ד"ה מתעסק:

וא"כ מלאכת מחשבת דשבת לא צריך לדבר שאין מתכווין דמהיכא דנפקא כל התורה נפקא נמי שבת אלא למלאכה שאינו צ"ל אתי אבל ר"י סבר דבכל התורה דבר שאינו מתכווין אסור ואיצטרך מלאכת מחשבת לדבר שאין מתכוין דמותר בשבת מן התורה ואע"ג דאסור מדרבנן ולקמן אכתוב אי"ה עוד בזה וא"כ פריך המקשן כיון דשמואל התיר דבר שאינו מתכוון בכל התורה א"כ ע"כ ס"ל מלאכת מחשבת למלאכה שאינו צ"ל וקשה דשמואל. ומשני דלאו הא בהא תליא וכתב מל"מ למאי אתא י"ל דלשמואל פשיטא דניחא דהוא מפיק מלאכת מחשבת למתעסק כדאיתא בהדי' ס"פ ספק אכל ובסנהדרין דף ס"ב דקאמר מתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה אבל מלאכה שאין צ"ל מלאכת מחשבת היא והכי איתא בהדי' בכריתות דמשני שמואל דר"י כוותי' ס"ל דמתעסק פטור ממלאכת מחשבת אלמא גם ר"י דרש מל"מ ואפ"ה מלאכה שאינו צ"ל ס"ל לר"י דחייב אלא צ"ל ע"כ כמ"ש או מפיק ליה למקלקל דהוא ג"כ פטור ממלאכת מחשבת כדאיתא בחגיגה דף י' גבי החופר גומא אפי' לר"י וכו' מקלקל הוא מאי כהררים כו' מל"מ אסרה תורה וכן הביאו תוספות לקמן פ' כלל גדול דף הנ"ל אף דבדברי התלמוד אין הדבר מבואר הטיב אפשר דגם המקשן ידע דאפשר דלא תלי' הא בהא ואיכא לשנויי' כמ"ש ולא פריך כ"א למימרא אי איכא לשנוי' באופן אחר כסדר התלמוד. ודברי תורה עניים במקוה א' ועשירי' במקום אחר. וכל זה פירשתי על סוף פ' כל התדיר. אבל הכא מלבד פי' התו' איכא למימר דהמקשן דהכא ס"ד דהכל ממלאכת מחשבת אתי ומאן דפטר דבר שאין מתכוון פטר ג"כ שאינו צ"ל דכולי' מחד קרא נפקא כמו שכתבו התוספות בכתובות דף ה' ד"ה את"ל אהא דקאמר ס"פ ספק אכל הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב דתרווייהו ממלאכת מחשבת אתי ע"ש וכן כתבו פרק כלל גדול דף ע"ה ומשני דלא היא ולאו הא בהא תלי' והוי מצי למימר ולטעמך דדבר שא"מ ממלאכת מחשבת אתי למה פטר ר"ש אפילו בכל התורה הא מלאכת מחשבת דווקא בשבת כתיב וכמ"ש תוספות פרק כלל גדול ד"ה מתעסק אלא דלא קאמר ולטעמך כמ"ש התוספות בכמה דוכתי':

. ואין להקשות לגירסת רש"י ביומא ה"מ דאוריית' אבל צירוף דרבנן הוא משמע דגם גבי שבת הוי שאין מתכוין דאורייתא דהא פריך מצרעת אשבת ולא משני לחלק ביניהם. ולעיל כתבתי דהמקשן הוי ס"ל דגם ר"י מודה דבשבת פטור מטעם מלאכת מחשבת זה אינו דאי נמי דרבנן' מ"מ פריך שפיר ביומא למה התירו לכתחילה לר"י אם איתא דצירוף דאורייתא ואין שבות במקדש לא נהירא ליה לתרץ התם דע"כ צ"ל הכי לרש"י דהא צירוף דרבנן הוא וא"כ למה ליה למימר התם דשרי מטעם אין מתכווין דמתיר ר"י במידי דרבנן כמ"ש רש"י שם תיפוק ליה אפילו אי ס"ל דאסור מ"מ התם שרי ואפי' אי מתכווין נמי מטעם דאין שבות במקדש. אלא ע"כ לא נראה ליה ואפשר דלשיטת רש"י ס"ל לתלמודא דלא אמרינן