מגיני שלמה מה

ואפ"ה אסר ר"י כדתנן פרק י"ט ואינם נגררין אלא ע"ג כלים ועוד דשמעתין דהתם קשה דפריך לאביי דאמר אפי' תימא כשהגיע לצירוף דבר שאין מתכוין מותר ומי אמר אביי הכי והתני' ימול בשר ערלתו אפי' במקום בהרת יקוץ דברי ר' יאשי' והוינן קרא ל"ל דבר שאין מתכוין הוא. אמר אביי לא נצרכה אלא לר"י דאמר דבר שאין מתכוין אסור והשתא אמאי לא מייתי ההיא דביצה דהיא משנה שלימה דאסר ר"י דבר שאין מתכוון ומייתי מילתיה דאביי עכ"ל התו':

הנה קושיא ראשונה דצירוף. תרצו ביומא לחלק בין צירוף דהתם שהוא צירוף עששיות של ברזל שאינו כלי דצירוף זה הוא מדרבנן. משא"כ הכא שהוא צירוף כלי וגמר כלי הוא דאורייתא. וקושיא הג' דלא פריך ממתני' הייתי ג"כ יכול לתרץ דאף דוודאי שינויא דאביי ביומא לא היתה מטעם דאין שבות במקדש אלא משום דבר שאין מתכוין ואפי' במדינה דמשום הכי מחק רש"י ז"ל הגרסא שם דאין שבות במקדש דאביי לא תלי טעמא בהא כ"א בדבר שאין מתכוין כדאיתא שם בדבריו בהדיא:

מ"מ המקשן לא רצה להקשות ממתניתין דביצה דלמא יתרץ לו דדבר שאין מתכוין הוא דרבנן לר"י ואין שבות במקדש ולכן הקשה מאביי דמבואר שם דהוא דאורייתא מדאצטריך קרא דבשר ומשני לעולם כשינויא קמא דדבר שאין מתכוין מותר אף במדינה וכי אמר ר"י בדאורייתא אבל הכא דרבנן הוא ולעולם אין הטעם משום דאין שבות במקדש מדתלי בדבר שאין מתכוין דאפי' במתכוין הוי שרי במקדש כיון דאין שם שבות אלא דהמקשן דהוי ס"ד דצירוף דאוריית' ירא שמא יתרץ לו מטעם דאין שבות ויחזור מדבר שאין מתכוין וכיוצא בזה מצינו בכמה דוכתי:

אך נראה יותר לתרץ בסוגיא שלמה שאביא בע"ה אשר בה יתורצו כל הג' קושיות ת"ל בלא ספק דהא מסקינן לעיל פרק במה מדליקין דף כ"ט דאמר עולא מחלוקת דר"י ור"ש בדבר שאין מתכוין אלא בקטנים דאפש' אבל בגדולים דלא אפשר אפילו ר"י מודה דמותר והכי ס"ל לאביי בהדיא פרק כל שעה דף כ"ה דלא אפשר ולא מיכוין כ"ע לא פליגי דשרי. וא"כ בהא נתישב הכל. דהתם קאמר ר"י דעששיות היו מחמין מערב י"ה דס"ל לר"י דחמין אי אפשר או משום דהוא טורח גדול דצריך חמין הרבה לחמם מעיין שלם וכבר כתב ר"י ז"ל פרק כל שעה דף הנ"ל ד"ה לא אפשר דדבר דלא אפשר כדרכו אלא בטורח גדול מקרי לא אפשר. או ס"ל לר"י דחמין אין מועילין במעיין שהוא נובע צונן כל שעה ואהא משני דסבר ר"י דבר שאין מתכוין מותר דבהא מודה ר"י כדאמר אביי פרק כל שעה ובאמת בלאו פירושי יש לתמוה קצת דוודאי כל התלמוד אלא דר"י ס"ל דבר שאין מתכוין אסור ולא הוה צריך למפרך ע"ז לא מדברי אביי ולא ממתני' דביצה ובכל דוכתא אמרינן אליבא דר"י דאמר דבר שאין מתכוין אסור כו' ולא הביא שום משנה אלמא פשוט הוא בפי כל דר"י ס"ל הכי אבל לפירושינו א"ש דאביי קאמר דהתם אפילו ר"י מודה כמ"ש כיון דהוא לא אפשר. וע"ז פריך שפיר ומי אמר אביי הכי והוא גבי מילה בצרעת דהוא לא אפשר למול בענין אחר ואפ"ה אמר אביי לא נצרכה אלא לר"י כו' וע"ז תירץ ה"מ בדאורייתא אבל צירוף דרבנן הוא ובהא מודה ר"י ותירוצי זה לע"ד הוא מוכרח גם לפי' התו' דהא ע"כ צ"ל כמו שכתבתי דבלא אפשר מחלק ר"י בין דאורייתא לדרבנן דאל"כ תקשי פרק כל שעה דאמר לאביי דר"י מודה בלא אפשר א"כ קשה ממילה בצרעת דוודאי לא אפשר ואפ"ה אמר אביי דאסור לר"י אלא ע"כ צריך לחלק כמ"ש והיא ראיה שאין עליה תשובה דוודאי א"א למול אם לא בקציצת הבהרת דאם היה אפשר ודאי דלא דחי דהא אמר ר"ל כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שתיהם מוטב כדמייתי ע"ז לקמן פרק ר"א דמילה וא"כ מיושב הכל דוודאי ר"י אסר דבר שאין מתכוין אפילו בדרבנן היכא דאפשר כמו בגרירה דקאי אקטנים כמבואר במתני' די"ט דקתני אעגלה של קטן ובזה נוכל לישב גם קושיא הראשונה דצירוף דשמעתין נמי אפשר בלאו הכי למאי דאכתוב לקמן בע"ה דקושית והלא מצרף וכן צירוף דאביי מיירי אי ממלאו כלו המים מצטננים ומצר' דאין מצרפי' אלא צונני' וכן פי' הרמב"ן ז"ל בס' המלחמו' והר"ן ז"ל וא"כ אין צריך להם כלל רק ששופך שלא לצורך והתנא קמ"ל דלא חיישינן שמא מצרף והא דקתני כדי להפשירן רבותא קמ"ל דאפילו להפשיר מותר, וכ"ש שלא להפשיר כלל. וא"כ אפשר בלאו הכי דהא לא צריך להם גם אפילו נאמר דגם לצרף הם פושרין מ"מ לא מקרי לא אפשר דמשום האי פורתא מה שממלאהו על כל גדותיו כדפי' רש"י לא מקרי לא אפשר דאפשר בלאו הכי שישפוך בו שיעור להפשיר לבד דלא ימלאו כלו עד גמירא. משא"כ ביומא גבי כ"ג דהדבר מוכרח ולא אפשר בלאו הכי ועכ"פ שתי קושיות השניות נתישבו היטב ודוק:

וקושיא הראשונה יישבוה התו' התם והדברי' ברורים כשמש ת"ל בלא ספק. ואע"ג דהתם כתבו פ' כל שעה דללישנא קמא לא קאי מאי דקאמר לא אפשר ולא מיכוין כ"ע לא פליגי דשרי כ"א אאביי ורבא דהם מודו דשרי אבל ר' יודא ס"ל דאסור והיינו ע"כ אפילו בדרבנן דהא פלוגתייהו בגרירה דהוא דרבנן והתם משמע דקיימא אסתם פלוגתייהו דהוא דרבנן כמ"ש הא כבר איתות' לישנא קמא ואע"ג דלא איתותב כ"א לרבא מ"מ מאן דתני לישנא קמא תני בשבוש ולא אמרו אביי ורבא כן וא"כ קאי סוגיא דיומא ללישנא בתרא דהוא לישנא דהילכתא כוותיה וגם עולא סבר כן לעיל כמ"ש:

וגדולה מזאת כתבו התו' פרק כל שעה דסוגיא דכתובות גבי מהו לבעול בתחלה בשבת קאי לר' ירמיה דפרק במה מדליקין דפליג אדעולא שהבאתי לעיל אע"ג דר"י איתותב. לא איתותב בכולי מילתיה ע"ש. כ"ש דנוכל לומר דסוגיא דיומא קאי ללישנא בתרא דהלכתא הכי דפשיטא דאין הלכה כר' ירמיה דר"י אסר בלא אפשר כיון דאביי ורבא ס"ל כעולא בלישנא בתר' ולשיטתי הרווחנו דלא צריכין לאוקמא לסוגיא דכתובות כר' ירמיה דבעילת בתולה הוי איסור דאוריית' אי מתקן הוא אצל הפתח או אי חבורי מיחבר ומתקן בחבורה הוא ע"ש בסוגיא. וא"כ בדאורייתא כ"ע מודו דלר"י אסור אפילו בלא אפשר. ועוד שלא הוכיחו התו' אלא דלרבא ללישנא קמא ס"ל דר"י אסר בלא אפשר ולא מכוין כמבואר שם. אבל לאביי אפשר דגם לל"ק מודה ר"י דשרי בלא אפשר ולא מכוין:

ואין להקשות כיון דלפי זה מאי דקאמר התם דלא אפשר ולא מכוין מודה ר"י מיירי בדרבנן. דהוא סתם פלוגתייהו דפליגי בגרירה כלומר אבל בדאורייתא ס"ל דאסר א"כ מאי מייתי התם אביי ורבא ראיות ממידי דאורייתא כגון מעילה וכלאים ופסול פרה וכמו שהקשו התו' שם. י"ל דהיינו בלא אפשר ומיכוין כדאיתא הת' דבהא לא מחלק ר"י בין דאורייתא לדרבנן אבל בתרי מילי מעליתא לא אפשר ולא מיכוי' מחלק שפיר וע"כ צ"ל הכי כמו שהוכחתי לעיל:

ד"ה לא שנו מתוך פ"ה משמע דמפרש הסוגיא כן כו' ודוחק. נ"ל דאין כוונתם דהוי דוחק דרב מפרש מתני' כרב אדא כיון דסתרה אביי להאי פירושא דהא גם לשיטתם ז"ל כתבו סוף הדבור דשמואל מוקים מתני' כר"א אלא הדוחק הוא מה שרוצה רש"י ז"ל לפרש דליכא צירוף בפינהו אא"כ מלאהו ולעיל פריך בפשיטות והלא מצרף ומנ"ל דמיירי בשיעור מצרף וממאי דקאמר ר"א מרובי' דוחק הוא למידק מיניה דמיירי בשיעור לצרף וכן אביי קאמר מפני שמצרף משמע דסתמא מצרף בכל שעה ולא שייך לפלוגי ביה כמ"ש ר"י ז"ל אח"כ בהדיא והייתי יכול לפרש דס"ל לרש"י דשיעור לצרף לרב אסור אפילו דאפשר דס"ל דבשיעור לצרף הוי פסיק רישיה ואם אינו ממלאו כולו אפשר דאינו מצרף בזה כיון שאינו מלא ועוד דעדיין המים פושרי' ואינם מצרפים כל כך אבל מלא