מגיני שלמה מב

ואע"ג דלשיטת הרא"ש י"ל יישב גם קושיא היינו לדידיה דלא ס"ל כחנניא אבל רש"י דס"ל כחנני' לא ס"ל כפירושו כמו שמפרש בהדיא דקושית רבא היא דלמה ליה לאשמעינן ולא פי' דהקושיא דה"ל לפסוק כמתני' דלעיל וא"כ קמבעי' להו אי אסרי משום שמא יחתה כיון שהצימוק יפה לו החיתוי מועיל לו כל פעם ולא דמי למאכל ב"ד שיתבשל אפי' בלא חיתוי והצמוק רע לו משא"כ הכא יותר שיחתה יצטמק יותר וא"כ אסור אפי' בדיעבד או דלמא לשמא יחתה לא חייש חנניא ואינו אסור כ"א לכתחילה כיון דאפשר ונגמר היטב בלאו הכי וא"כ הוא משהא שלא לצורך ולא דמי למאכל ב"ד דשרי לצורך שבת אפי' לכתחילה משום כבוד שבת כיון שאינו נגמר כ"כ ובהא מיושב נמי מה שהקשה הר"א ז"ל דלמה פשיט מר' יוסי דלא ידעינן אם לאותה שבת או לשבת הבאה ולא פשיט מר"מ ור' יודא דמדבריהם נשמע כי היכי דמאי דאסר לדידהו אסור אפי' בדיעבד ה"ה מאי דאסר לחנניא ובזה א"ש דאינהו חיישי לשמא יחתה ולכן קנסוהו אבל חנני' י"ל דלא חייש לעולם לשמא יחתה אלא דלא רצה להקל באיסור שבת כ"כ כיון שהמאכל נגמר וראוי לאכילה היטב בלא צמוק והוי כמו שלא לצורך כלל. ולא יכולתי לירד לסוף דעת זה הרב ז"ל מאי דהזכיר דנשמע מדר"מ. נהי דר"מ אסר בדיעבד תבשיל שלא בישל כ"צ אבל במצטמק ויפה לו לא אסר כ"א לכתחילה וא"כ מבעיא לן הנך אמוראים דס"ל כחנניא כמ"ש ואסרי. מ"מ מוי"ל גם לחנניא היאך ס"ל לחנניא לדידהו אי אסור לכתחילה כר"מ או דיעבד כר"י:

ונ"ל דטעמו של ר"מ משום מאי דכתבתי דלא אסור מוי"ל משום שמא יחתה כ"א משום שהיה שלא לצורך כלל אבל במאכל ב"ד חייש ר"מ לחיתוי או אפשר דס"ל דלא חיישינן כ"כ שמא יחתה משום צימוק דלא שכיח שיחתה משום הכי כיון שראוי לאכילה היטב בלאו הכי אלא דלכתחילה אסר גם בזה שמא יקרה ויחתה וכן נוכל לומר לחנניא דבמאכל ב"ד לא חייש כלל לחיתוי ובמוי"ל לכתחילה חייש ובדיעבד שרי כיון דלא יחתה משום זה וא"כ קמבעיא הנך אמוראי דאסרי גם לחנניא דס"ל פשוט דחנניא מודה איך ס"ל דמודה אי כר"מ או כר"י וא"כ לא שייך להקשות מאי דקשה קצת לפי' הראשון שלי מאי קמבעיא ליה פשיטא דהלכה כר"י נגד ר"מ אע"ג דכבר ישבתי גם ללישנא קמא אבל ללשון זה מיושב שפיר דוודאי אין הלכה כר"י אלא כחנני' ומוי"ל דמודה חנניא למאן מודה לר"מ או לר"י דלא מבעיא אם הנך אמוראי ידעי שום ברייתא דמודה חנני' במוי"ל פשיטא דאיכא למבעי איך ס"ל "ל לחנניא בברייתא אלא אפי' אם נאמר דהנך אמוראי ס"ל מסברא דלא פליג חנניא במוי"ל איכא למבעיא אם אין סברא בעיניהם שיתיר חנני' אפילו לכתחילה או דוקא דיעבד ובהא לא שייך למימר דהלכה כר"י דחנניא אפשר דס"ל כסברת ר"מ דבתנאים לא שייך למימר הכי דחנניא הוא תנא כמו ר"י וק"ל:

ע"ב ד"ה אפי' בשבת ראיתי בדברי בעל המאור ז"ל שהביא ראיה לדברי רש"י ז"ל מסוף פ' אע"פ דקתני אוכלת עמו לילי שבת ושבת א"כ משמע דסתם שבת היא יום השבת:

דף לט ד"ה מפני שמזיז עפר ממקומו כו' ור"ת הקשה לפ"ה דמאי דמשני בסמוך סתם גג לית ביה עפר אדרבה הא יש בו מעזיבה וא"כ ליגזור שמא יחפור ויכסה עכ"ל. לע"ד קשה לי עוד על פירש"י ז"ל מאי דקאמר איכא בינייהו עפר תיחוח ופי' רש"י תיחוח בעומק דליכא למיחש למיזז וק' לי כיון דגזרו חכמים אם נתיר כאן שמא פעמים לא יהיה עפר כל הצורך ויחפור א"כ מה לי שעפר זה הוא תיחוח מ"מ הא חיישינן שמא לא יהיה פעמים עפר ויחפור ואפי' נאמר דה"פ דבקרקע דשייכא ביה חפירה לא התירו הטמנה שמא לא יהיה עפר כל הצורך ויחפור אבל בעפר תיחוח בעומק דלא שייך בה חפירה כלל כי הוא תיחוח בעומק שאינו מגיע לקרקע קשה כלל וגם לא יטמין כ"כ בעומק בהא התירו ולא חששו למקום אחר שלא ילמוד מזה להטמין בקרקע דשייך בה חפירה כיון דכאן לא שייך חפירה משא"כ אם נתיר לו היכא דשייכא חפירה אע"ג דיש עפר כל הצורך עתה מ"מ כיון שקרקע זו ראויה לחפירה יטמין פעמים בקרקע שלא יהיה כל הצורך ויחפור דהא ע"כ צ"ל הכי במתני' דאיכא עפר כל צורך ואפ"ה גזרינן אטו דליכא דאי ליכא היכא מטמין ואפשר לומר דחיישינן שמא במקום שרוצה להטמין אין שם עפר כ"צ ולכן אסרו חכמים להתחיל להטמין במקום דלא ידעינן בודאי שיש שם כ"צ שמא הוא סובר שהוא כ"צ ואינו שם ואתי לאזוזי אבל היכא דידעינן בוודאי לא גזרינן אטו מקום אחר אלא שלשון רש"י ז"ל לא משמע קצת כן שכתב שמא לא יהיה שם עפר כו' ולא כתב שמא אין שם משמע אפילו מטמין היכא דאיכא עפר כ"צ אסור שמא פעמים לא יהא וא"כ כיון שיש עפר כל צורך שאינו צריך לחפור מה בין זה לעפר תיחוח אלא ע"כ בעפר תיחוח מיירי דלא שייך שם חפירה או שלא יטמין כ"כ בעומק א"כ א"ש הא מ"מ קשה לי הא ק"ל דלא פלוג רבנן בגזירתם דכל היכא שגזרו אסור אפילו לא שייך טעם שלהם כדקאמר רבא פ"ק אפילו גבוה שתי קומות ולקמן דף קמ"ט פריך נמי ושקיל וטרי דלא פלוג רבנן בכל מקום בגזירתם ומסיק דרבא תנאי היא וא"כ גם כן מוכרחין אנו לומר דרב יוסף לא ס"ל דרבא ובוודאי דהכא מיחלף יותר מבכל מקום כיון שגם שם יש עפר תיחוח אלא שכאן הוא בעומק ושם אינו בעומק מאן מפיס ויש לחלק אלא שאין כאן מקומו ואם יגזור השם בחיים נאריך בזה:

וקושית ר"ת ז"ל הייתי מיישב לע"ד כפשטיה בדבר זה דלא חיישינן בגג כלל דע"כ לא חיישינן אלא בחול ובאבק דרכים שיש בו עפר תיחוח וראוי להטמנה א"כ כיון שרצונו להטמין חיישינן שמא יחפור אם לא יהיה עפר כל הצורך אבל בעלמא היכא דליכא עפר רך כלל כגון מעזיבה שהיא קרקע קשה ואינו ראוי להטמנה לא חיישינן שיחפור לכתחילה לעשות הטמנה ולא אמרינן שאם יגלגל על גבי הגג יחפור ויטמין כיון שאין המקום ראוי להטמנה אין רצונו כ"א לגלגל על גביו אבל בחול אפי' אם מגלגל על גביו כיון שהמקום רך וראוי להטמנה חיישינן שמא יקח עפר לכסות ואם לא יהיה לו עפר כ"צ יחפור. אבל יותר נ"ל דלפי' רש"י לא גזרינן דלמא יזיז ויחפור במזיד. אלא שהכוונה דאם נתיר להטמין חיישינן שמא במקום שמטמין לא יהיה עפר כל הצורך ולאו אדעתיה שהוא יראה עפר תיחוח ויטמין בהם ובאמת אין שם כל הצורך ויבא להזיז עפר בהטמנתו דכל שהוא מטמין ע"כ הוא עושה גומא בידיו להטמין בתוכה ואפשר שאין שם הכל עפר תיחוח ויזיז גם עפר הדבוק בעשיית הגומא וכן משמע לישנא דרש"י שכתב ואתי לאזוזי ולא כתב ואתי למחפר אלא פירושו כשיגיע לקרקעיתה יזיז גם עפר הדבוק אבל עפר תיחוח בעומק ליכא למיחש למזיז כלל כיון שהוא עמוק וגזירה משום מקום אחר לא גזרו חכמים אלא שחשו שמא במקום שמטמין אין כאן עפר כ"צ ויזיז בעשית הגומא אבל במקום שאין לחוש לזה בלא ספק שרי ולא נזכר בדברי רש"י כלל לישנא דגזירה בדברי רב יוסף אלא ואתי לאזוזי שיבא לידי הזזה כמ"ש ולפי הספרים דגרסי מפני שמזיז. אתי נמי שפיר דההוא וודאי מזיז בעשיית גומא במקום שאין עפר כ"צ:

ולעד"נ בלא ספק דלא סגי בלאו הכי שא"א לצמצ' שלא ליקח גם מהדבוק כיון שאינו עמוק העפר תיחוח והא דפריך גבי גג אלא למ"ד שמא יזיז לגזור אע"ג שפירשתי דר"י לא גזר שמא יזיז במזיד אלא דחייש שמא ע"י עשיית גומא יזיז גם עפר הדבוק וזה לא שייך בגלגול על גביו י"ל דפריך המקשן דנגזור כיון שיש עפר לפניו והוא מגלגל על גבי תולדות חמה יקח עפר ויכסה בו ג"כ ויזיז עפר ע"כ צ"ל הכא לפי' רש"י אפי' אם נפרש דברי רש"י כפשטן מ"מ מאי פריך דהא כתב רש"י דחששא דר"י שמא לא יהיה שם עפר כל הצורך