מגיני שלמה מא

חמין ולא תבשיל זה אינו אלא אפי' תבשיל דחמין שרי אפי' באינה גרופה ולב"ש אסור בשאינה גרופה דלא שרו כ"א בגרופה ואע"ג דמחלוקת זה לא נזכר בדבריהם צ"ל ע"כ דהא בהא תליא דאי שרי בגרופה אפי' מוי"ל בשאינה גרופה שרי מור"ל כיון דלא גזרי גרופה אטו שא"ג ה"ה דלא גזרי מור"ל אטו מוי"ל דכל היכא דלא שייך חיתוי לא גזרי וא"כ גם בדברי ר' יודא לבית הילל נפרש הכי וא"כ לא צריך לאשמעינן ר' אושעי' מידי דוודאי מור"ל לר"י שרי דהא בהא תליא כמ"ש:

ומה שהקשה ר"י ז"ל כיון דהשתא ס"ד דמשום דהובער' הדרא למלתא קמייתא א"כ מאי פריך בתר הכי א"ה מאי למימרא. נ"ל דרש"י ז"ל פירשה במילתיה שכתב שאני הכא דקטמה. וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בצמוקו. נשמר מזה דהמקשן לא הוי ס"ד שקטמה משום שרוצה להשהות אלא שפירושו דקטמה ממילא ואח"כ הובערה דזה הוי כלא קטמה כלל. דהמקשן הוי ס"ל דאי פירושו שקטמה משום הכי כדי להשהות או משום שלא יצטמק יותר מדי או כדי לצנן שיהא אז מותר להשהות פשיטא דשרי כדפריך בתר הכי דכיון דלא ניחא ליה בצמוקי' ועושה מעשה ע"ז פשיטא דלא חיישינן לחיתוי אלא ע"כ דקטמה ר"ל שקטמה כבר ממילא קודם שנתן המאכל והובערה מותר אח"כ להשהות עליה ואע"ג דהשתא הוי וודאי כמו שהסיקוה בתחילה נקט כך ולא נקט שהסיקוה בתחילה היה סובר המקשן דנקטא לרבותא דאפ"ה אין מותר להשהות עליה כ"א חמין ותבשיל שנגמרו כ"צ ואצ"ל בתחילת ההיסק ומ"מ לא הוי ס"ל דקמ"ל האי דינא דמשמע דהתירא אתא לאשמועינן כדכתב ר"י לשיטתיה:

ועוד דגם זה לא הוי רבותא כ"כ לקבוע עליה מימרא בפני עצמה אלא דהוי רבותא טפי מן תחילת ההיסק וא"כ פריך דע"כ קמ"ל דמצטמק ויפה לו מותר. ומשני שאני הכא דקטמה משום הכי וא"כ אע"ג דהובערה שרי ומשך הלשון כך דקאי על המקשן דקאמר מצטמק ויפה לו מותר וקאמר שאני מצטמק זה דקיטמה ר"ל שהיא קטומה כשאר קטומה דמתני' שפי' דקטמה משום השהיה וכן הוא לשיטת ר"י והשתא א"ש הכל:

ד"ה דיוקא דמתני' קמ"ל פ"ה דקרמו פניה ש"ד ואין נראה דדיוק פשוט הוא כו'. ולעד"נ לפי מאי דפרישית לעיל דמחררה ליכא למידק מידי דשם כ"ע מודו כ"א מפת לתוך התנור דייק וכן מוכח מדברי רש"י ז"ל בהדיא דברור דלא על חנם דחק עצמו להוכיח דתנור לאו גרוף וקטום הוא וא"כ וכו' ומה לו ולהוכחה זו ולא הוכיח מפשטיה דמתני' דקתני חררה ע"ג גחלים אלא ע"כ ס"ל לרש"י דמהא ליכא לאוכחי מידי וא"כ טובא קמ"ל דלא תימא עד שיקרמו פניה אחררה קאי לא אפת לתוך התנור דגבי פת לעולם אסור עד שתאפה לגמרי וכן משמע קצת לישנא דמתני' דקתני יקרמו פניה ולא קתני פניהם כיון דאתרווייהו קאי ומחררה אין להוכיח כלום כמ"ש קמ"ל. וזה לע"ד אמת ויציב בלי ספק אע"ג דלישניה לפום ריהטא לא משמע קצת כן יש לפרשו הכי ועי"ל דמתני' איכא לדחויי דמאן לימא לן דאי קרמו פניה שרי להשהות דילמא התנא לא נחית לדין שהיה אלא לדין נתינה לכתחילה דקמ"ל דאפילו אם אחר הקרימה יגרוף הגחלים או יסתום פי התנור דבסתימ' פי התנור פשיטא דשרי כדמשמע פ"ק דפריך ולר"א דשרי והתנן אין צולין כו' אלא כדי שיצולו מבע"י התם דברחא ולא שריק משמע דבשריק שרי אפי' לא יצולו מבע"י כמאכל ב"ד דכדי שיצולו הוי כמאכל ב"ד כדאי' ספ"ק א"כ ה"ה לרבנן במאכל ב"ד דשלא הגיע למאכל כבן דרוסאי לחנניא הוי כב"ד לרבנן אפ"ה לא יתן לכתחילה אא"כ יקרמו פניה מבע"י דבציר מהכי הוי מבשל בשבת כיון שלא נקרמו פניה מבע"י אע"פ שיגרוף או יסתום ולא נחית התנא לדין שהי' דשהיה תנא לקמן פ' כירה דאסור להשהות ולא קמ"ל כאן אלא אפילו אם יגרוף או יסתום בתר הקרימה לא יתן לכתחיל' עד שיקרום ולעולם אם קרמו צריך לגרוף בחררה או לסתום התנור בפת כדי לשהות קמ"ל דיוקא:

דף לח ד"ה עבר ושהא מאי , הנה רש"י ז"ל שפי' בהדיא דקאי אמזיד. צריך יישוב. ועיין ברא"ש ז"ל שהביא כמה פירושים על בעיא זו. ולעד"נ שאין גם אחד שנוכל לומר עליו כי הוא זה כוונת רש"י ע"ש וכן פי' של בעל המאור ז"ל שכתב דמספקא ליה אי ר' יודא דקאמר מותר או אסור אם הוא לכתחילה או דיעבד. ע"ש. הנה רש"י פי' בהדיא דר"י אדיעבד קאי ד"ה אסור לאוכלן כו'. לכך נראה דרש"י ז"ל ס"ל דקמבעיא ליה הלכתא מאי וקאי אמצטמק ויפה לו למאן דאסר דבעיא ראשונה קאי לפי' רש"י אמאכל ב"ד למאן דאסר כדפי' רש"י לעיל בהדיא והשתא קמבעיא ליה למאן דאסר מוי"ל אי ר"ל לכתחילה אסור ובדיעבד מותר או אפי' דיעבד דאע"ג דר"י אסר אפי' בדיעבד מ"מ מבעיא ליה אי הלכתא כוותיה דהא כמה אמוראים פסקי דאפילו לכתחילה שרי א"כ דילמא אינך אמוראים כגון רב ושמואל דאסרי היינו לכתחילה דגם ר"מ אוסר לכתחילה אפילו בגרופה ונהי דלא ס"ל כוותיה בגרופה בשאינה גרופה פסקי כוותיה. או דילמא אפי' בדיעבד אסור כר"י ופשיט מר' יוסי דעבד עובדא ומעשה רב ועוד דר"י נימוקו עמו:

ועוד דקאי עם ר"י בחדא שיטתיה ואע"ג דכמה אמוראי פסקי דאפי' לכתחילה שרי היינו דפסקי כחנניא אבל אמוראי דאסרי ולא ס"ל כחנניא מסתמא לא שבקי ר' יוסי ור' יודא ופסקי כר' מאיר. ואל תתמה דלא קאמר בקיצור איבעיא להו הילכתא מאי. דכיוצא בזה מצינו בגיטין דף פ"ה איבעיא להו מי בעינן ודן או לא בעינן ודן ופי' רש"י כלומר הלכה כר' יודא או כרבנן ואע"ג דמסתמא הלכה כרבנן מ"מ אפשר דמסתבר טעמיה דר"י. וכ"ש הכא דכמה אמוראי פסקו דשרי אפי' לכתחילה כמ"ש וכיוצא בזה מצינו בכמה דוכתי:

ועי"ל דרש"י אפשר דס"ל דמצטמק ויפה לו גרע ממאכל ב"ד כדס"ל לכמה פוסקים וכן כתבו מהרש"ל ומורי מהר"ם ז"ל לעיל אדברי התו' ז"ל ד"ה אא"ב להחזיר וא"כ ס"ל לרש"י דלעיל קמבעיא לן למאן דאסר והשתא קמיבעי' לן לדידן דס"ל כחנניא וגם חנניא מודה במצטמק ויפה לו לכמה אמוראים ואפשר דהלכתא הכי דאסור א"כ אם עבר ושהא מאי דאע"ג דר"י אסר היינו דלא ס"ל כחנני' דהא אסר להשהות אפי' כמאכל ב"ד אבל לדידן דס"ל כחנני' ומ"מ אסרינן מוי"ל מבעי' לן לכתחילה או דיעבד ופשיט מר' יוסי ואע"ג דאיכא למדחי דילמא ר"י לא ס"ל כחנני'. י"ל דלא נ"ל לתלמודא לאוקמה לר"י דלא כהלכתא כיון דר"י לא גילה דעתו במאכל ב"ד דאסור מסתמא כהלכתא ס"ל כסתם מתני':

ועוד דה"ל לר' חנינא לאשמעינן דס"ל לר"י אפי' מאכל ב"ד אסור וכ"ש מצטמק ויפה לו דדוחק לומר דר' חנינא עובדא קמ"ל היכן היה דודאי ר"ח לפסוק הלכה בא:

ועוד מה לו לר"ח להזכיר מעשה זה ה"ל לפסוק בקיצור כר' יודא אלא ר"ח קמ"ל דלכ"ע מוי"ל אסור ש"מ דאפי' דיעבד אסור ומשני דלשבת זה אסר להן וכחנניא ואפ"ה לכתחילה אסור ובהא א"ש. ואחרי כתבי זה מצאתי שהביא הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות פי' זה בשם הרב ר' אברהם ז"ל. וסתר הר"א פי' זה דהיכן פשוט ליה לתלמודא דחנניא אסר מוי"ל וה"ל לפרש בתחילה מה לי אמר חנניא בזה ע"ש:

ולי נראה דרש"י ס"ל דפשוט ליה לתלמודא דהנך אמוראי דאסרי מוי"ל ס"ל כחנני' דודאי לא פליגי אסתם מתני' כדאמר רבא תרווייהו תנינא והיותר קשה דתלמודא בעי לתרוצי לרב ששת דמאי קמ"ל והא תרווייהו תנינא משמע דפשוט הוא דשרי עד שצריך ר"ש לתרץ מאי קמ"ל. ותימא דטפי הוי להקשות לכמה אמוראי דאסרי במצטמק ויפה לו