מגיני שלמה מג

וזהו אם הוא מטמין אבל ע"ג מנ"ל למקשן דחייש ר"י כיון שאינו מטמין כמו לרבה דאינו אסור כ"א בהטמנה דלמא גם לר"י כן אלא ע"כ הוה ס"ל למקשן כיון שעפר מוכן לפניו ודאי יקח לכסות כי יאמר כיון שהביצה מונחת ע"ג עפר של תולדת חמה אכסנו ג"כ שיצלה יפה ויבא להזיז עפר אם לא יהיה לו כל הצורך וכ"ש לפירושי דאתי יותר שפיר כמ"ש לקמן בע"ה אע"ג דאיכא לחלק דאי טעמא דר"י משום נזיר' כפשטיה דרש"י פריך גם המקשן דליגזור משא"כ לפירושי ליכא גזירה לרב יוסף. מ"מ פריך המקשן דראוי הוא ליגזור כדאשכחן בכמה דוכתי מהו דתימא ליגזור הא אטו הא ומהי תיתי כיון שלא גזרו חכמים אלא במילתא דראוי ליגזור גזרינן מסברא. ובאמת צ"ע אי כוונת רש"י משום גזירה א"כ הוי גזירה לגזירה דהא אין רצונו כ"א לגלגל ע"ג וחיישינן שמא יכסה ואפילו יכסה גזרינן דלמא יזיז שלא יהיה לו כ"צ ואם נאמר דודאי יכסה ואין כאן כ"א גזירה אחת א"כ גם לרבה תקשי כיון שוודאי יכסה נגזור שמא יטמין ברמץ דזה ג"כ ודאי יטמין ומנ"ל למקשן דשמא יזיז הוי חדא גזירה יותר מרמץ ואפילו אם לפרש דחיישינן בכל מקום שמא יחפור ויכסה אפילו היכא דאין ראוי להטמנה כמו דגזר ר"י היכא שלא ימצא כ"צ ה"ה גזרינן שמא יחפור לכתחלה לכסות וכן משמע לישנא דר"ת ז"ל בקושיתו וא"כ פריך המקשן דמשמע דשרי בכל גג לגלגל ע"ג אפי' אם הקרקע קש' אז ידוע שאין שם כ"כ קשה וניחוש שמא יחפו' לכסו' והוי חדא גזיר' משא"כ לרבה הוי גזירה לגזירה וק"ל מ"מ מנ"ל למקשן דחיישינן לזה כיון שאינו צריך לעפר כלל ואין רצונו כ"א לגלגל ע"ג דאם גזרו לצורך יגזרו שלא לצורך:

ולפי דעתי א"א להולמה כ"א בדוחק אבל לפירושי א"ש דבחול ליכא גזירה משום דבר אחר אלא ספק איסורא שמא יזיז עפר בעשיית הגומא ואם כן גבי גג אין כאן כ"א גזירה א' שמא ירצה לכסות כיון שעפר רך לפניו לפי סברת המקשן דמיירי אפילו בגג שיש בו עפר לח והכיסוי אסור מספק איסורא ואין שייך כאן דבר שאין מתכוין שזה מתכווין למלאכה זו ליטול עפר אלא שכוונתו ליטול עפר תלוש ונוטל גם מחובר עמו והוי כמו מתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר דבהא אפי' ר"ש מודה דמשמע בכריתות פ' ספק אכל דף י"ט ואפשר דס"ל לר"י כאביי דפ' כלל גדול דחייב מדאורייתא ואשכחן כמה גזירות כה"ג שאין הפי' גזירה שמא יעשה איסור אחר אלא שפי' שהרחיקו חכמים מלעשות דבר זה שמא יעשה איסור בעשית דבר זה כמו גבי אילן דגזרינן שלא יעלה באילן גזירה שמא יתלוש שאין הפי' שיתלוש בידים אלא בעליה זו יתלוש פירות המחוברין באילן כדמוכח ספ"ב דעירובין דף ק' ואפי' למאן דס"ל התם דלא חיישינן לזה היינו משום דס"ל כר"ש דדבר שאין מתכוון מותר אבל כאן דלא שייך למימר הכי כמ"ש לעיל חיישינן:

ועי"ל על קושית ר"ת דס"ל לרש"י דמעזיבה שהיה קשה ובעי מרא וחצינה לא גזרו דאדהכי והכי מדכר וכיוצא בזה תרצו התו' ז"ל פ"ק דביצה דף ב' ד"ה שמא יעלה ויתלוש ועוד דבעי כתישה כיון שהקרקע קשה ואין ראוי לכסותה עד שיכתוש שלא תשבר הביצה וכולי האי לא חיישינן שישכח ויעשה שני עבירות חפירה וטחינה ועוד שיקלקל המעזיבה ולהכי לא חיישינן. וקושיא הב' מן הגרסא הנה גם הרב הגדול הריא"ף ז"ל גורס כגרסת רש"י ז"ל ודבריו דברי קבלה והוא גורס גזירה שמא יזיז עפר אבל בדברי רש"י לא נזכרה גזירה:

שם ד"ה ואין מגלגלין ביצה קשה אדמפליג בין תולדות חמה לתולדות האור ליפלוג בתולדות חמה בין גג לחול כו' נלע"ד דקמ"ל רשב"ג אע"ג דאיכא למגזר גלגל דגג אטו גלגול סיד אפ"ה לא גזרינן דפשיטא דאטו סודרין ליכא למגזר דאין דרך סודרין לחממן כ"כ באור כמ"ש לעיל התו' ז"ל אלא סיד דדרכו בכך שהוא נשרף באור אפ"ה לא גזרינן או משום דגג בסיד לא מיחלף כדס"ל לרבה דהיינו טעמא דר"י דלא גזר אטו רמץ או אפשר דס"ל לרב יוסף דר"י ורשב"ג לא גזרי כלל תולדות חמה אטו תולדות האור אפי' היכא דמיחלף והא דלא קתני רשב"ג הפקעת סודרין דלא גזרינן אטו סיד רבותא קמ"ל דאפי' גג דאית בה מעזיבה אפ"ה שרי כדפרישית לעיל ועוד דהפקעת סודרין אפשר דפשוט יותר דלא גזרינן דגלגול ביצה אפשר דלא שייך התם דאין סודר חם כ"כ והפקעה אטו הפקעה דתולדו' האור ס"ל לר"י דפשיטא דלא טעו אינשי כ"כ לבשל ממש בתולדות האור כמ"ש התו' לקמן ד"ה אלא למ"ד אלא בגלגול שהוא צליה קצת כדפי' רש"י בהא טעו אינשי למשרי בתולדות האור דסבירא להו דלאו בישול ממש הוא:

ועי"ל דרשב"ג היא גופה קמ"ל דתולדות האור אסור ואי לא תני כ"א גלגול דחול דאסור או גג שיש בו עפר לא הוי ידענא לעולם דתולדות האור אסור דטעמא דאסור בחול או בגג של עפר הוא משום גזרה דהזזה ולעולם תולדות האור שרי דרשב"ג מלתא דנפשיה קתני ולא סמך אמתני' והא דקתני ברישא דשרי לגלגל בתולדות חמה ולא קתני בתולדות האור חדא דקתני לה משום רבותא דסיפא דבחול אפי' בת"ח אסור ועוד דקמ"ל רבותא דאפי' בסתם גג שיש בו מעזיבה וס"ד נגזור משום גג שיש בו עפר דחד' גזירה היא כמ"ש לעיל וכי היכי דפריך המקשן וגם לפי האמת הכי ס"ל לר"י דאסור לגלגל אפי' ע"ג עפר גזירה שמא יכסה ויזיז ה"נ הכא נגזור גג אטו גג וזה לא שייך כ"א בתולדות חמה קמ"ל דאף בתולדות האור אסור אע"פ דלא שייך שמא יזיז וק"ל:

שם ע"ב ד"ה אלא פניו ידיו ורגליו עד מיהו ק' לרשב"א דמגופה דמתניתין הוה מצי למידק בלא הך ברייתא דמייתי מדקתני ואסורין בשתיה כ"ש פניו ידיו ורגליו עכ"ל:

ואני אוסיף לתמוה על הרב ז"ל דקאמר דכ"ש הוא והא חמין שהוחמו בשבת דאסירא היינו מטעם שלא יהנה ממלאכת שבת וא"כ הא אמרינן במרובה דף ע"א דאפי' לר"י הסנדלר דמחמיר טפי במבשל בשבת מ"מ דריש ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מה קודש אסור באכיל' כו' יכול אף בהנאה ת"ל לכם שלכם תהא א"כ מעשה שבת מותר בהנאה ורחיצה אינה אלא הנאה ולא מצינן שהיא כשתיה אלא סיכה ולא רחיצה והתימא על רבינו שלמה בן אדרת ז"ל שהביא הב"י ז"ל בשמו בי"ד ס"י קכ"ג דאסור לעשות מרחץ מן סתם יינם וקאמר שם בתשובה דרחיצה הוי כשתיה וזהו. תימא דא"כ ביומא פי"ה דשקיל וטרי טוב' דרחיצה אקרי ענוי' תיפוק ליה מהיכא דנפקא סיכה דהוי כשתיה. נחזור לענינינו ואפי' אי הוי כשתיה אינו אלא אסמכתא ואינו אלא דרבנן ומטעם הנאה כמ"ש ר"ת ז"ל בניד' ריש פ' בנות כותיים ופ' י"ה והתיר לסוך בחלב ושומן חזיר דלא אסרינן סיכה אלא באיסורי הנאה ולא בהיתר הנאה ואפי' לאיסור והיתר הארוך שכתב ז"ל כלל ל"ט דלא התיר ר"ת כ"א בחולה שאין בו סכנה אבל לבריא אסור. היינו מדרבנן שהחמירו ומ"מ אינו' אלא מטעם הנאה דהא הוא עצמו אסר לאכול ולשתות לחולה שאין בו סכנה משום איסור דדבריהם ולרחוץ אפי' ביין נסך בזמן הזה התיר הרי מדברי כולם נלמד דרחיצה אינה אלא מטעם הנאה וא"כ שתיה גרע טפי. ואפי' למ"ד דרבנן ולא נפקא ליה מהאי קרא אפי' מדרבנן אינו אסור בהנאה דבהא לא פליגי ואפי' אי אסור מ"מ לאו כ"ש הוא משתיה דשתיה גרע כמו שכתבתי וא"כ ליכא למילף ממתניתין דלמ' אע"ג. דמעש' שב' אסור אפי' בהנאה מדרבנן מ"מ במעשה טבריא שלא הוחמו בידים בשבת אלא ממילא דלמא לא אסרו כ"א רחיצת כל גופו ושתיה ממש אבל לא פניו ידיו ורגליו ואל תשיבני דע"כ פניו ידיו ורגליו גרע. דהא חמין שהוחמו מע"ש הוצרך לשנות דשרי פניו ידיו ורגליו ואלו שתיה פשיטא דשרי כדאמרינן לעיל בעובדא דר' אושעי' דמזג כוס לר' חייא מחמין שהושהו ע"ג כירה ופשוט דאוכלין שנתבשלו אפי' בשבת ממילא