מגיני שלמה מ

ס"פ במה טומנין ת"ר אע"פ שאמרו אין טומנין בדבר שאינו מ"ה כו' רי"א נעורת כו' הרי הוא כזבל נותנין מיחם ע"ג מיחם וכו' א"כ קשה מאוד מה ענין נתינת מיחם להפסיק בדיני הטמנה שאין ענינו לכאן אלא ע"כ הכל גזרת הטמנה הוא שאפי' אם אינו מטמין ממש אסור להניח ע"ג דבר המוסיף הבל וא"כ קמל"ן דאע"ג דאם מוסיף הבל גזרו אפי' בלא הטמנה כמ"ש מ"מ אם אינו מוסיף הבל אע"פ שגזרו בהטמנה ובלא הטמנה כגון ליתן מיחם ע"ג מיחם שלא להחם אלא שיהיו משומרים לא גזרו כדקתני התם בהדיא. וזה לע"ד ברור והכי משמע ריש במה טומנין שהביא עובדא דרבא ור' זירא דאקלעו לבי ר"ג שאין שם מקומו כלל אלא משום דקמייתי ההוא עובדא דאתנח כוזא דמיא אפומא דקומקום נזהיה רבא ומה ענינו לכאן אלא משום דקאמר שם לענין הטמנה דזתים מסקי הבלא ואסור להניח עליהם קופה שטמן בה וקאמר דגם כוזא אפומא דקומקום אסור אע"פ שאין זה דרך הטמנה וכל מה שכתב רש"י בהא שמעתתא הטמנה אינו ר"ל דמטמין אלא שגם זה מיקרי הטמנה והכל בכלל הטמנה היא ונגזר במנין א' וכן משמע לישניה שכתב לקמן ד"ה היינו דשני בין תוכה לע"ג דכי משהי לתוכה דשאינה גרופה מטמין ממש ברמץ משמע דע"ג לאו מטמין ממש הוא אלא כיון שמוסיף הבל ה' כמטמין ולקמן במולייר הגרוף אכתוב עוד בזה אי"ה:

דף לז ד"ה אא"ב להחזיר תנן פ"ה דאי להחזיר תנן אבל לשהות אפילו בשאינה גרופה להכי שני בין תוכה דהיינו מטמין ברמץ וק' להר"ם דלחנני' אפילו תוכה משהין אפילו באינה גרופה דהא תנן ולא חררה ע"ג גחלים כו' הא קרמו פניה שרי אע"ג דחררה בתוכה היא עכ"ל:

ואני אומר דרש"י ז"ל ס"ל דמעולם לא עלה על דעת התלמוד להביא ראיה ממתניתין דחררה. דהתם שרי לכ"ע אפי' לרבנן דפליגי אחנניה כיון דחררה מונחת ע"ג גחלים כי קרמו פניה לא מחתו לה דמפסיד לה שתתחרך לגמרי וכיון שהיא ראויה לאוכלה לא מחתי בחנם וגם תאפה ממילא וכן כתבו כל הפוסקים שפסקו דלא כחנני' כגון הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל דבצלי ע"ג גחלים מודו כ"ע כמ"ש הר"ן ז"ל פ"ק לדעת הרי"ף וכן הרמב"ם בס' המלחמות אבל בקדרה ברמץ ממש מודה חנניא דבזה פשיטא דגזרינן שיחתה כיון שהוא עומד על הגחלים הוא מוכן לחתות ובקדרה לא יופסד כמו בצלי ולכן אסור כמו רב אשי בפ"ק דס"ל חיישינן לחיתוי אפי' בברחא ובבשרא אגומרי עד שלא הגיע למאכל ב"ד כיון שהוא מוכן להפוך ולחתות אסור כמ"ש רש"י לעיל ה"נ לחנניא בקדרה אלא כשהוא כמאכל ב"ד אז הוי הסברא איפכא דע"ג גחלים לא חיישינן לחיתוי בצלי שיתחרך אם יחתה אבל בקדרה גרע ע"ג גחלים ולד"ה אסור ולקמן דמייתי רבא ראיה מהא מתני' לא מייתי ראיה מחררה כ"א מפת בתנור וכמ"ש לקמן בע"ה מ"ש ר"י ז"ל דבחנם דחק רש"י לפרש כך:

באמת תימא על רש"י שהרי ע"כ מוכרח לפרש דבחזרה איכא לפלוגי בין תוכה לע"ג דהא משני הכי וא"כ מאי דוחקיה לפרושי דהמקשן מפרש אלשהות ולא אחזרה:

ונלע"ד דרש"י דחקו לישנא דקאמר היינו דשני בין תוכה לע"ג משמע שהוא דבר ידוע וזהו לישנא דהיי"נו כלומר זהו שמצינו שיש חילוק ואי בחזרה אין החלוק פשוט ולא מצאנוהו בשום מקום אלא רבי חלבו הוא המגלה לנו חלוק זה והל"ל אא"ב להחזיר איכא לפלוגי בין תוכה לע"ג ועוד דקארי לה מאי קארי לה והיכן מצא בדברי ר' חלבו דקאי אריש' יות' מסיפ' כיון דאפילו לשהות תנן פליגי גם בחזרה. דאין לומר דמסתמא קאי ר"ח אסתמא דמתני' לא אדברי ב"ה דהא אי להחזיר תנן נמי רישא ב"ה היא דהא קאמר והך חזרה דאמרי לך לאו ד"ה אלא מחלוקת ב"ש וב"ה ולכך פי' רש"י דהמקשן לא עלתה על דעתו לחלק בגרופה בין תוכה לע"ג אפי' בחזרה כ"א בשאינה גרופה וזהו לישנא דהיינו ר"ל דתוכה הוא מטמין ממש ברמץ כמ"ש רש"י והוא הטמנה ממש דתנינא בכמה דוכתין לאסור ואע"ג דלעיל כתבתי דגם רש"י מחלק בין שהייה להטמנה דהטמנה הוא לצורך מחר מ"מ ס"ל לפשוט דשהיה ברמץ ממש לא עדיפא מהטמנה דפשיטא שיחתה לבשל כיון שהחיתוי מועיל פשיטא דגרע יותר שיחתה כדי שיאכל היום ואין חילוק בין שהיה להטמנה אלא אם החיתוי אינו מועיל לבשל ולהחזיק החום לא צריך כמ"ש לעיל. ולטעם הראשון שכתבתי שם שהחלוק בין נוגע ברמץ דאז גזר גם חנניא פשיטא דא"ש והתרצן הוא שהשיב דאחזרה קאי. ויש חלוק בין תוכה לע"ג. אבל המקשן לא אסיק אדעתיה לחלק:

ע"ב ד"ה ש"מ מצטמק ויפה לו מותר פ"ה דאי מצטמק ורע לו מאי אתא לאשמעינן וק' לר"י הא אצטריך לאפוקי מדר"מ ור"י דאסרי אפי' חמין בשאינה גרופה:

ואני אומר דרש"י ס"ל דחמין דר"מ ור"י ודכול' שמעתין הוא שלא הוחמו כל צרכן וס"ל כפי' רשב"א ז"ל לקמן ד"ה קשיא דר"מ ומה שהביאו ראייה דע"כ חמין הוא ג"כ בשיל כ"צ מדקאמר בגמרא ואף ר' אושעיא כו' ודלמא הוחם כל צרכו הוה. נ"ל לתרץ כיון דסתם חמין הוו לא הוחמו כ"צ אם איתא דעובדא דר"א הוי כ"צ ה"ל לפרש אלא ע"כ בסתם חמין איירי דהוו שלא הוחמו כ"צ ועוד אפשר דס"ל לתלמודא דבזה אין סברא לחלק כיון דב"ה ס"ל אף מחזירין א"כ הוה חזרה ושהיה שוין בגרופה וכי היכי דבשהה אין חלוק בין מצטמק ויפ' לו או רע לו ה"נ בחזר' ואי שרי הוחם כ"צ אפי' בשבת גם לא הוחם כ"צ שרי דבזה אין סברא לחלק כיון דשרי להחזיר משחשיכה וא"כ ר"מ ור"י לא אסרו חמין בשאינה גרופה אלא שלא הוחמו כ"צ אבל מצטמק ורע לו ליכא מאן דאסר ובאמת צ"לע אי כדברי ר"י ז"ל דלאפוקי מדר"מ ור"י אתי א"כ תקשי ממ"נ אי ס"ל לר' יצחק בשם ר' אושעיא דמתני' לשהות תנן א"כ מתני' ר"י היא כדאמרינן לעיל וא"כ מאן תנא דפליג עליה דר"י ומתיר בשאינה גרופה מור"ל וא"כ תקשי כמאן דלא כר"מ ודלא כר"י כדפריך בכל דוכתא ואי ס"ל דמתני' להחזיר תנן א"כ שרי לשהות באינו גרוף אפי' מוי"ל כדאיתא במתני'. אם לא שנאמר דקמ"ל דחמין דר"י הוי שלא הוחמו כ"צ. אבל הוחמו כ"צ שרי ואין לשון התו' משמע כן דמשמע מדבריהם דלפי האמת הוי מור"ל לר"י אסור וכן תקשי לכל האמוראים דשרו מצטמק ורע לו דאתו דלא כמאן ע"כ ס"ל לרש"י דלא ס"ד דר"י אמצטמק ורע לו קאי דבהא ליכא מאן דאסר. ובהכי א"ש דלקמן לא קשה דר"י אדר"י דאסר כאן אפי' חמין שלא הוחמו כ"צ בשאינה גרופה ולקמן התיר:

והשתא א"ש ולא צריך לשינויא דלכתחילה ודיעבד ואין להקשות למאי דפי' רש"י ס"ל דחמין הוי שלא הוחמו כ"צ הא כתב רש"י במתניתין ב"ש אומרים חמין כו' דלא צריכי לבשולי א"כ משמע דהוחמו כ"צ. זה אינו דכוונת רש"י דבישול אינן צריכין כ"א שיהיו חמין דבישול משמע דבר שאינו ראוי לאכילה עד שיבשל, ומים אמרינן לקמן דף נ"א דמקרו נאכל כמו שהוא חי ולא צריכי כ"א לחממן ובזה אין צריך חיתוי כי בלא חיתוי יחזיק חומו ואדרבה מדברי רש"י מוכח שכתב אח"כ אבל לא תבשיל דניחא ליה בישוליה משמע שלא נתבשל כ"צ דבנתבשל לא שייך למימר בישוליה אלא צימוקיה כדכתב הכא ד"ה שאני הכא דקטמא:

ועי"ל דאפי' אי ס"ל לרש"י דחמין הוו אפי' כ"צ מ"מ י"ל דס"ל דלר"י שרי לב"ה חמין אפי' באינה גרופה דע"כ צ"ל הכי לע"ד למאן דאסר מצטמק ויפה לו ומור"ל שרי א"כ ע"כ ס"ל דמתניתין לשהות תנן דאי להחזיר א"כ שרי אפי' מוי"ל דאפילו כמאכל ב"ד שרי ואפי' אם נרצה לחלק ביניהם מ"מ סתם תבשיל הוי מצטמק וי"ל כמ"ש התו' ומוכרח הוא במתני' מדמחלק בין חמין לתבשיל וכ"כ הרא"ש דמ"ד מוי"ל אסור ס"ל דלא כחנניא וא"כ צ"ל אע"ג דב"ה כמתניתין קאמרי חמין בגרופה ה"ה בשאינה גרופה אלא דלב"ש קאמרי דקאמריתו