מגיני שלמה קפו

דף כ"ט ד"ה ומשני וממילא כיון דאיתסר באכילה ש"מ נמי דאסור לזבוח מבפנים ונראה להביא ראיה דר' עקיבא אית ליה חולין שנשחטו בעזרה דאוריית' מהתם דף כ"ב דקאמר לר' אבהו לימא כתנאי ומשני דגם ר"א ס"ל דלא תאכלו אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה משמע וכו' וא"כ ל"ל דגם ר"ע ס"ל דלא תאכלו א' איסור אכילה וא' איסור הנאה משמע וכו' וא"כ צ"ל ע"כ דלכלב תשליכון אותו דריש לחולין בעזרה דלחמץ בפסח ולשור הנסקל לא צריך כיון דאיסור הנאה בלאו הכי משמע כדאית' התם מבואר בכולה סוגי' ולא עוד אלא אפי' למאי דס"ד דלר"ע איסור הנאה לא משמע מ"מ מוכח דחולין בעזרה דאוריית' דאל"ה מנ"ל לר"ע דיעשה למלאכה לטומאה ולטהרה דלמא להתיר הנאה דס"ד לאסור מאותו כדאמרינן גבי חמץ בפסח ושור הנסקל התם לר"י דס"ל דלא יאכל הנאה לא משמע ואתא אותו לאוסר' בהנאה וא"כ איצטרך יעשה לכל מלאכה אלא ש"מ דס"ל חולין בעזרה דאוריית' ואתי אותו לחולין בעזרה ולא לאינך מילי כדמוכח התם בסוגי' דלר"י דממעט שור הנסקל וחמץ לאו דאוריית' ומנ"ל דלמא דאוריית' וממעט הכל כמ"ש התלמוד בהדי' אותו אתה משליכו וא"א משליך כל האיסורים שבתורה אלא ש"מ אי דאוריית' מוקמינן לחולין לבדו ולא לאינך כיון דאכילה כתיב בהדי' למה נאסר בהנאה אבל חולין לא כתיב בה אכילה בהדי' כמ"ש רש"י שם א"כ מוכח דס"ל לר"ע חולין בעזרה דאוריית' וא"כ ע"כ לא מיירי קרא בבעלי מומין שהרי בקירוב מקום שאי אתה זובח מיירי בתמימי' כדאית' בקדושים דכתיב ושחטו ושחט אותו ושחט אותו ג"פ ופי' רש"י וכן התו' שם בחד לישנ' דחד לבעלי מומין וחד לחיה וחד לעופות וא"כ קרא דכי ירחק מיירי בתמימים דאל"כ חד ושחט מיותר כיון דמוכח דקרא דכי ירחק בבעלי מומין מיירי כקושיי' התו' וכיון דמיירי בתמימים ש"מ דהיתר נחיר' אתמימים קאי:

דף יח ד"ה וכמה פגימת המזבח וא"ת ומיהו קשה וכו' ולא ידעתי מאי קשי' דודאי בפגימ' קטנה מקרי נמי שלימה וכמ"ש התו' ז"ל דבור שלפני זה דתמי' לא משמע בלא פגימה א"כ י"ל דה"ה שלימה אלא דמזבח גמ' גמירא לה שיהיו שלימות ממש בלא פגם דע"כ שלש פגימות דקחשיב גמיר ליה מרבי' הכי דהא ליכא קרא בהו וה"ה מזבח נמי והא דלא חשיב פגימת המזבח כדהקשו התו' לעיל כיון דלא בהדי' כתיב דשלימו' לא משמע בלא פגם י"ל דפשוט הוא לכל ולא קא חשיב אלא מה שנראה לו חדוש שלא היה ידוע לכל תדע מדתלי להו בה דקאמר וכלן פגימתן כפגימת המזבח מכלל דמזבח פשוט הוא דאל"כ תלי לא תני' בלא תני' אלא ש"מ כדכתיבנ' ועוד י"ל דמיירי בקדשים ממש לא במכשירי קדשים ואע"ג דסכין נמי מכשיר הוא י"ל דבלאו הכי משני שפיר וק"ל:

ע"ב ד"ה או דלמא פגע ולא נגע פ"ה שחט למטה וכו' דא"כ הל"ל תיקו לענ"ד לשיטת רש"י ז"ל הוי האי אתמר פשיטות' לבעי' הכי מדפליג ר"פ משמיה דרבא ואומר שייר בחיטי כשירה א"א בשלמ' רב פפי פגע ונגע קאמר משום הכי הוחלפו הלשונות דרבא אתני להו כשירה או טריפה וחד מינייהו איחלף ליה אלא א"א פגע ולא נגע היכי איחלף כולי האי כדאמרינן פרק המגרש כשר בפסול מיחלף הרי זה בדברי הכל לא מיחלף אלמא דלא תלינן טעותא בלא טעם ה"נ ס"ל לתלמוד' דאם רבא אמר פגע או שייר בחיטי לא הוי טעי חד מנייהו ואצ"ל שטעה ואמרה בלשון אחר שלא אמר רבא אבל אי פגע ונגע י"ל דלתרווייהו הוי מתני שייר בחיטי או פגע לאחד או נגע להב' כיון שכוונה א' להם ואחלף לחד מנייהו כשרה בטריפה ועוד כיון דר"פ אתי לאפלוגי על ר"פ הל"ל אפי' שייר בחיטי אלא ש"מ גם ר"פ מהא איירי והכי איתא:

ובזה א"ש קושי' הב' נמי דלהכי אמר איתמר דבעי למפשט הבעי' ומה שהקשו דלקמן גרס רש"י וכו' ולפשוט מיניה:

הנה בדברינו נתיישב ג"כ דהיכי לפשוט ממר בר ר"א כיון דמדברי ר"ש איפשט איפכא ואם כן אף על גב דלשון מר בר ר"א צ"ל דהוא פגע ולא נגע מ"מ לשון ר"פ מוכח דהוי פגע ונגע כיון דפגע שתי לשונות משמע הא כדאית' והא כדאית' והכי אית' בכמה דוכתי:

דף ך' ד"ה אילימ' למעוטי עיקר סימני' לפ"ה דבעיקור סימנים טריפה כו' תימא אמאי איצטרך וכו' לע"ד לא ידעתי למה לא נפרש כולי סוגי' לרש"י ז"ל דקאי לענין לטהרה מידי נבלה דהא רש"י פי' לקמן בהשוחט דף ל"ב אהא דמשני דאלו אסורות קתני יש מהן נבילות ויש מהן טריפות דפסוקת הגרגרת ונקובת הושט הוי נבלות דאיתרע מקום שחיטה א"כ משמע דס"ל דהא דאמרינן התם במתניתין כלל אמר ר"י כל שנפסלה בשחיטתה נבילה אין פירושו שאירע בה פסול בשחיטה דוקא אלא אי איתרע מקום שחיטה דידה מקרי נבילה ואין שחיטתה כלום וא"כ נוכל לומר בטח דהסוגי' לענין לטהרה מידי נבילה קאי דמליקה מטהרת טריפה מטומאתה לחד תנא וקאמר שמואל דעיקור סי' הוי פסול לשחיטה והוי נבילה וא"כ פסול למליקה נמי ולא מטהר' מידי נבילה במליקתה דאי לא הוי פסול למליקה אע"ג דהיא טרפה היתה מליקתה מטהרתה כשאר טרפות שבה אבל השת' דהוא פסול למליקה הוי נבילה כמו פסול שחיטתה כיון דאתרע מקום שחיטה דידה אתרע נמי למליקה וא"ש כולי סוגי':

ועי"ל דגם רש"י מודה דבעיקר סימנים אית בה תרתי לריעות' שהיא טריפה וגם אינה ראויה לשחיטה אפי' אי לא הוי טריפה מ"מ כיון דאיתרע מקום שחיטה דידה אינה ראויה לשחיטה עוד דאל"כ למה הוי נבילה כאן יותר משאר טריפות אלא ש"מ דלא כשר לשחיטה אם אין הסי' שלימים כ"ש כשנעקרו לגמרי דאע"ג דלענין טריפות לא הוי ק"ו היינו משום דבחיות' תלי מילת' ואפשר שהיא חיה יותר בשמוט' מבפסוקה אבל לענין שחיטה דלא בחיות' תליא דא"כ שאר טרפות נמי אלא מחמת ריעות' דסימן ואם בפסוקה אמרינן דאין לו סי' שחוטה ק"ו שמוטה ממש דפשיט' דאין לו סימני' ובעוף ס"ל לרמי בר יחזקאל דאין עיקר סימנים טריפה בו דלית ליה הא דתני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה וכו' כמ"ש התוס' לקמן וא"כ פריך תלמוד' הכי אילימ' למעוטי ע"ס דס"ל לשמואל דעוף לא מיטרף בהכי ומ"מ פסול לשחיטה משום דאיתרע שחיטה דיליה ולכן פסול למליקה נמי והתני רמי בר יחזקאל כו' וכן לקמן א"ש כולי סוגי' דאע"ג דעוף לא מיטרף מ"מ למ"ד יש שחיטה ע"ס פסול לשחיטה כדברי בה"ג וכ"ת א"כ מנ"ל לרש"י דע"ס בבהמה הוי טרפה דלמ' לשחיטה לבד הוי פסול וי"ל דרש"י אית ליה כמה דיוקי מכמה קושיות שהקשו התוס' על בה"ג לקמן ריש פ' אלו טריפות וכמה קושיות שהקשו התוס' לעיל דף ט' ובשאר דוכתי:

ומ"מ נ"ל אע"ג דלרמי ב"י ע"ס לא הוי טריפה בעוף פסוקת הגרגרת הוי טרפה דאיך יחלוק על סתם מתני' דאלו טרפות בעוף נקובת הושט וכו' וכ"ת כיון דפסוקה גרע א"כ מאי פריך לעיל דף ט' עיקר תנינ' ופירש"י לקמן פ' השוחט שחט את הושט ופסק את הגרגרת ומאי פריך דלמא שמואל שמוטה קמ"ל דלא ילפינן מפסוקה י"ל דכבר כתבתי דלענין שחיטה אתי' בק"ו וכיון דתנן דבפסוקה הוי נבילה ק"ו לשמוט' כמ"ש:

דף כ"א ד"ה כמשפט חטאת בהמה הקשה בקונ' עד וקשי' לפי' כו' קושי' ראשונה ואחרונה לא ידעתי למה לא נאמר דגם רש"י ז"ל ס"ל כפי' התוס' ז"ל דנפקא לן מיתור' דקרא דאתא על שאר חטאת לא על פרו של אהרן וכן משמע קצת לשון רש"י שכתב דבחטאת העוף לא כתיב בה חולין בהדי' אלא בבהמה כתיב כדלקמן משמע דהאי קר' בחטאת בהמה כתיב ובכולה שמעתת' לא הזכיר רש"י פרו של אהרן כלל משמע דס"ל דדרשינן האי קר' דאשר לו לחטאת בהמה אלא שבזה נחלק על התו' דס"ל דללמד על כל חטאת אתי אפי' דעוף וזה לא מסתבר דמה ענין עוף להתם ולא ריבה כ"א בהמה שהיא דומי' דפרו של אהרן אלא דמהיקישא אתי ונלע"ד דאין