מגיני שלמה קפה

ואח"כ ירד טל ונתכוין לכך דאל"כ מאי קמ"ל רישא אטו לא ידעינן דבעינן דניח' ליה וכל מסכת' מכשירים מלא מזה וכן סיפא דקתני ואם נתכוין לכך פשיט' אלא ע"כ עיקר מלתא משום הא תנן שהעלום בתחילה מפני הכנימה ונתכוין אח"כ לטל אע"פ שבתחילה לא העלה משום כך ואע"ג דרש"י כתב ואם נתכוין בין בשעת העלאה כו' האמת נקט אבל כוונת התנא אינה אלא לרבות' זו וכן סיפ' קאי אכנימה כדפי' רש"י בהדי' א"כ מוכח במתני' דאאחר העלאה קאי דזה עיקר כוונתם כמ"ש:

ועוד אפי' אם מציעתא דקתני ואם נתכוין לכך קאי גם אבשעת העלאה כדמשמע פשטא דלישניה דרש"י מ"מ סיפא דקתני העלום קאי אריש' ר"ל דבריש' העלום מפני הכנימה כו' וקאמר ואם הך העלאה ע"י חרש שוטה וקטן היתה דאי לאו אריש' א"כ ע"כ אמציעת' קאי דקתני ואם נתכוין וה"ק העלום בכוונה זו חש"ו דהא ע"כ או אריש' או אמצעית' קאי וא"כ היכי קתני אע"פ שנתכוין הא אכוונה קאי אלא ש"מ אריש' קאי דהעלום מפני הכנימה א"כ ע"כ אח"כ מיירי וכן מבואר בדברי רש"י שם ד"ה העלום חש"ו ובדבור שאחריו ואם נפרש דאתרווייהו קאי העלום מפני כנימה ואע"פ וכו' הוא מלת' אחרית' ולא זו אף זו קתני ה"ל למתני או אע"פ וקושי' האחרונה כבר אתישבה דודאי גם לרש"י הוכחה נמי מהני ולא נקט דבור אלא שזה הוא פשיט' הוראה אבל שאר הוכחה צריכה שתהיה ברור' שא"א לפרש' בע"א וא"כ קמבעי' ליה אם לפי ראות מכוין לזה אלא שיש לפרשו בע"א נמי מהו כיון שלפי ראות עינים נוטה לזה יותר דוגמת פי' התו' ומבואר כן ברש"י כמ"ש:

דף יג מנין למתעסק פ"ה וכו' עיין לקמן שם ישבתי דברי רש"י דלא בעו רבנן חתיכת סימנים:

ע"ב ד"ה בין בראש הספינה פ"ה אע"ג דאמרינן וכו' נלע"ד לחלק בין תוך הספינה דאין הכל יודעים שאין לו מקום שם לשחוט דהא משמע מן הברייתות דלקמן דגם בספינה פעמים שיש מקום לשחוט מדקתני היה מהלך בספינה ואין לו מקום לשחוט משמע דלפעמים אית ליה וא"כ אית לידי חשד אבל בראש הספינה שהוא מקום מגולה והכל יודעים שאין לו מקום שרי. ועי"ל דבתוך הספינה כיון שהוא למטה סמוך לקרקעית הספינה לא חייש ללכלוך הספינה מבחוץ דהמים וגלי הים ישטפוהו אבל בראש הספינה חייש ללכלוך הספינה אפי' מבחוץ וכן משמע מפירש"י ז"ל במתני' סוף פ"ב דתנן ובספינה שוחט ע"ג כלים ופירש"י והדם שותת ויורד לים שלא ילכלך את הספינה ולכאורה כוונתו דשוחט חוץ לספינתו ע"ג כלים דאי בתוך הספינה הרי ירד לקרקעי' הספינה וילכלך ומה לי שירד מן גב הכלים או מידו אלא ש"מ ששחט חוץ לספינה אלא שירא שמא ילכלך דופני הספינה ולכן שוחט ע"ג כלים כדי שיזוב מע"ג הכלי לתוך הים רחוק מהספינה הרי שגם מבחוץ חיישינן ללכלוך אלא דברייתא מפרש דאם אין לו כלים לשחוט ע"ג שוחט על דופני הספינה דע"כ צ"ל כן דאל"כ למה שונה במשנה מאי דלא תני בבריית' וכן איפכא אלא ש"מ מאי דשייר במתני' פי' בבריית' וכיון שכן נוכל לומר דבדופני הספינה למטה לא יתלכלך ג"כ דישטפוהו המים אלא דבמתניתין תנן שטוב יותר ע"ג כלים שאז לא יתלכלך כלל ובבריית' מפרש דאם אין לו כלים ישחט על דופני הספינה ולא בתוך הים שכיון שגם שם לא יתלכלך לא יאמרו שמחמת לכלוך עשה אבל בראש יאמרו שמשום לכלוך עשה ודחקו לרש"י מדקתני בראש הספינה במתני' ובריית' דלקמן גם שלא נזכר שישחוט על דופני הספינה דוקא כדלקמן:

דף טו ע"ב ד"ה כגון שקצץ לו דלעת פ"ה מדנקט קוצץ כו' דא"כ מאי איריא כו' ורש"י ז"ל ס"ל דאה"נ דבלא בישול אסור אלא נקט מבשל משום דקאי אדרב דאמר שוחט אסור ומבשל מותר אמר איהו דמשכחת לה איפכא אבל ה"ה בלא בישול נמי אסור ועי"ל דבלא בישול אין דרך ליתן לחולה דקשי' הם לחולה כדמוכח ריש הנודר מן הירק וע"י בישול אפשר דנותנים לו ואע"ג דהיה אפשר למינקט פירי מחובר אחרת נותנים לחולה ניחא ליה למנקט דלעת משום מבשל דומיא דרב:

דף ז ע"ב ד"ה תלוש ולבסוף חיברו תימא מאי קמבעיא ליה וכו' עד אבל קשה כו'. לע"ד לא ידעתי מאי קשיא קמבעיא ליה דלמא מתני' מיירי נמי דלא מבטל ליה דהא א"כ איכא כמה מילי דשייך בהו למימר דלא מבטל ליה דאל"כ היכי תני תנא בבריית' דמחובר לקרקע שחיטתו כשירה ומפרש כגון סכין ואו ליכא מידי אחרינ' אלא סכין כללא דריש' לאתויי מאי אלא ש"מ דאיכא כמה מילי:

ונראה ברור דכל דבר בעולם אם לא בטלו בפי' הוי כסכין אלא דסכין סתמא לא מבטל ליה וכ"כ הרא"ש ז"ל דתלוש ולבסוף חיברו לא שרי אלא בשלא בטלים הרי דבכל תלוש ולבסוף חברו כתב חלוק זה וא"כ מתני' בלא בטלו וקא מבעי' ליה לבא דר' ואין להקשות דמ"מ אמאי לא פשיט ממתני' י"ל דבמת' לא מפורש דאיירי כלל במחובר אלא דתלמוד דמיירי במחו' מדקשיא מתני' אברייתא דקתני דאפי' לכתחילה שוחט אבל ממתני' גופא ע"כ לא מוכח מידי דאל"כ למה לא פריך לעיל בקוצר צור לכתחילה אמאי לא אלא ע"כ יש שום טעם לאסור אפילו בתלוש לכתחילה ותדע דאל"כ מאי קמ"ל בברי' דשוחטים בתלוש לכתחלה ואפי' אין שום טעם מ"מ ניחא ליה למפשט מברייתא דקתני בהדי' במחובר לקרקע וכו' וכדמשני שאני סכין כו' איפרקא גם מתני':

ואין להקשות דמוכח דבסתמא לא מוקמינן בלא בטלו דאל"כ ל"ל דפרושי קא מפרש לישני דמיירי בשלא בטלו אלא ש"מ י לא דמפרש לא הוי מוקמינן בלא בטלו י"ל דברייתא מוכרו לומר דמפרש דווקא דאל"כ בבא דסיפ' למה לי דפשיט' דסכי סתמא לא מבטל ליה כדכתב רש"י ז"ל דודאי לא מבטל ליה וו ולכן משני דפרושי מפרש לה אבל מתני' איכא לאוקמ' בלא בטלו:

דף יז ד"ה ר"ע סבר בשר תאוה לא איתס' כלל תימא וכו' עד ומיהו אלמלא דקשיא להו לדידי לא הוי קשיא דלישנא דלא בא הכתוב דכ"מ משמע דלא בא הכתוב לדרשא זו אלא לדרשא זו כדדייק בב"ק לריש פרק הניזקין גבי לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין כו' אבל מאחר דקשיא להו איני כדי לחלוק ונלע"ד דלשיטת רש"י ז"ל א"ש דבשר תאוה לא הוי אתי האי קרא אי לאו קרא דפתח א"ה כמו שכתבתי וע"כ לא דריש מפתח א"ה כמ"ש מדכתיב אשר ישחט שור או כבש ואל פתח אהל מועד וגו' ואי האי קרא בבשר תאוה מיירי האי אשר שחט אשר ינחר מ"ל כדפריך לקמן דליכא לשנוייא נחירתו זו שיטתו מדכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב משמע דמיירי בשחיטה הראויה בפנים דהכי דייק ביומא ריש פרק שני שעירים ובזבחים בשחוטי חוץ דאינו חייב אלא על הראוי לבא בפנים מדכתיב ואל פתח אהל מועד הראוי לבא בפנים וכו' ופשיטא דלר"ע אי הוה ס"ל דבשר תאוה אסור אף נחירה אסור כיון דהטעם דאסור משום דלא הקריבו שלמים א"כ היה לו לשוחטו בפנים וה"ל למכתב אשר ינחר ואל פתח אהל מועד לא הביאו לשחוט אבל להקריב למה עשה בחולין היה לו לעשות בקדשים ולהקריבו:

ועי"ל דגם לשיטת התו' א"ש דס"ל לתלמודא דכי ירחק ממך המקום אין עניינו לשחיטה כלל דמה ענין לשחוט משום כי ירחק ואע"ג דרש"י פי' דבא להזהיר בשחיטה כשיכנס לארץ ומשמע מדבריו דבא ליישב קושיא זו דנקטיה קרא לסימ' והוי כי ירחק ר"ל כשתכנס לארץ שאז ירחק המשכן מכם מ"מ מה ענין הרחק מקום מן המשכן לכאן ה"ל למימר כי תבואו אל הארץ כמו בכל דוכתא אלא ע"כ צ"ל דר' דריש לחולין בעזרה בריחוק מקום אתה זובח וכו' אלא דיני שחיטה ג"כ מדכתיב וזבחת והל"ל כי ירחק ממך ואכלת מבקר שהרי עיקר דרשא דאיסור אכילת חולין בעזרה בריחוק מקום אתה זובח וכו' נפקא אכילה ואי אתה זובח ואוכל בקירוב מקום כדדרשינן בקידושין דף נ"ז וכמ"ש רש"י בהדיא בפסחים