מגיני שלמה קפג

בהנזקין אני אומר תחלה כי לענ"ד דלרבא פשיטא דיש לתרץ ע"פ קושיא הראשונה שהקשו דליתני במסכת דמאי משמע דס"ל לתוספ' ז"ל דלרש"י ז"ל דלא שייך האי חששא שמא תאכל כ"א במעשר ולא טומאה וא"כ יש לומר דגם רבא מודה לאביי דרוב ע"ה מעשרין הן אלא דלא ניחא ליה לאוקמ' במעש' כמ"ש לקמן ותדע דהא רבא אדרבה הוא מריה דסברא זו פליג עם אביי פרק במה מדליקין דף כ"ד כמו שהקשו התו' בנזקין ופ"ב דכתובות דף כ"ד. ותירצו דלענין זה נ"ל לרבא להחמיר אבל רש"י ס"ל דגם רבא אינו מחמיר לענין מעשר אלא דלא ניחא ליה לאוקמי' במעשר דא"כ תקשי קושי' התוס' דנהי דמסייע ידי עוברי עבירה ליכא מ"מ ליחוש דילמא משתלי ואכלה כדתני' בבריית' דבזמן שהיא טהורה לא תטחן דלמא משתלי ואכלה אבל אי בטומאה מיירי א"ש דלא חיישינן לאכיל' כמ"ש דהכי ס"ל לתוס' בשיטת רש"י ואפשר דטעם דספק מעשר אם אינו מעושר תאכל איסור דאורייתא אבל טומאה אף אם הוא ודאי טמא בחולין אינו אלא מדרבנן וכ"כ רש"י בהניזקין לענין סיוע דרבא ואפי' למה שכתבתי אני לעיל דגם בטומאה חיישינן לאכילה וכן לאביי דליכא למימר האי שינויא מ"מ נראה דרש"י נשמר מזה שם בהניזקי' שכתב שם ד"ה רישא וסיפא בטומאה וטהרה ובפירות מוכשרים ורישא כל זמן שלא גילגלה אינו אלא טומאת חולין דרבנן ולא גזר בה משום סיוע במקום דרכי שלום ובלבד שלא תאכל. דלכאורה תמוה מאי ענין אכילה שם שלא נזכרה בכולי מתני' ופשיטא דאסורה באכילה גם מדכתב במקום דרכי שלום מכלל דאיכא דוכת' דליכא דרכי שלום עכ"נ דרש"י נשמר לתרץ קושיא זו דהא בריית' דהכא הובאה גם התם וא"כ קשיא דנהי דמסייע ליכא מ"מ ניחוש לאכילה. ומשני דמיירי מתני' במקום דרכי שלום ושם התירו משום דרכי שלום לסייע ובלבד שתזהר שלא תטעה ותאכל ומפני דרכי שלום סמכו חכמים אזהירותה אם היא רוצה להיזהר והבטיחתה שהיא תטחון ולא תאכל אבל ברייתא מיירי במקום שאין בו משום דרכי שלו' כגון שאינה שכינתה ואין לה עסק עמה והתם לא רצו חכמים לסמוך על זהירותה והלכך אסור' בזמן שהיא טהורה וא"כ א"ש דלאביי ברייתא דהכא מיירי נמי במעשר וליכא משום מסייע דרוב ע"ה כו' ובהניזקין משום אכילה ליכא כיון דאיכא משום ד"ש לא חששו להכי כמ"ש אבל רבא פליג וס"ל אע"ג דרוב ע"ה מעשרין וליכא משום מסייע מ"מ כיון דבוררת ומגעת איכא למיחש לשכחה ודילמא תאכל איסור דאורייתא דבסיוע אין לחוש דאף אם אינו מעושר אינו כ"א איסור דרבנן שאסרו לסייע משא"כ באכילה אם תאכל תעשה איסור דאורייתא ולכן החמיר רבא טפי. ועי"ל מה שהקשו לאביי דבהניזקין מיירי דמסייע קצת דרך עראי דהכי משמע לישנ' דמסייע משמע שאשת ע"ה היא עושה עיקר המלאכה אלא שהיא מסייע כדאמרינן פ"ב דסנהדרין רבנן אחושבנייהו סמוך ורועי בקר סיוע סייעו בהדייהו הרי שהם היו העיקר ופ' יש נוחלין מעיקרא כי הוו אאבולי הוה כתבי ואסטרוגי הוי מסייע בהדייהו משמע דבכל דוכתא סיוע בעלמ' והתם לא חשו חכמים לאכילה כיון שאינה עושה המלאכה אבל הכא מיירי שהיה עושה המלאכה כמו אשת ע"ה ואיכא למיחש דמיטרד' בעבידת' ותאכלה ומ"מ לרב' צ"ל כמ"ש לעיל ודוק:

שם ד"ה והתיר רבי את בית שאן משמע דאין מעשר נוהג בח"ל ותימא דבפרק עד כמה כו' וא"ל כדפי' הכא בקו' כו' דהכא פ"ק דביצה כו' ונ"ל דרש"י ס"ל דאפשר דאח"כ גזרו בח"ל גם אשאר פירות וירק אבל בימי רבי לא נהגו כ"א בדגן ויצהר כדאשכחן בכמה דוכתי במרובה אמרינן עשינו עצמינו בבבל כא"י לבהמה דקה מכי אתא ר"ג לבבל ופי' רש"י כי ר"ג הרבה ישיבות שם ונתישבו שם הרבה ישראל וכן פ"ק דגיטין לענין גט וא"כ אפשר דגם לענין מעשר ותרומה אפשר דגזרו אח"כ כשנתיישבו הרבה ישראל בח"ל. ועוד נראה לע"ד למאי דמסקי התוס' בההיא דברכות גבי צלף איירי לענין תרומה א"כ י"ל דבזה התירוץ יישבו רש"י דלא גזרו כ"א בדגן ותירוש ויצהר שהם בא"י דאורייתא זא לענין מעשר אבל לענין תרומה גזרו בכל דבר ולא ידעתי למה לא נקטי התוס' בקיצור לחלק בין תרומה למעשר ונימא דתרומה גזרו אפי' בירק והכא לענין מעשר איירי ואפשר שכוונתם להשוות תלמוד דידן עם הירושלמי שהביאו ראייה ממנו לפירושם:

ויש לתמוה מאי ראייה הביאו מפ"ק דביצה מאושפזיכנ' דרבא דה"ל איסורייתא דחרדלא והתם לא קאי לענין מעשר ותרומה כ"א אי שרי לפרוכי ולמיכל מינייהו בי"ט דהא דפריך התם בתר הכי א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה וכן נראה התם בע"ז פרק ר"י דאי דראייתם מהכא לא ידעתי מאי ראייה משם דמאן לימא לן דאח"ל קאי דלמא אא"י קאי וה"ק אי שרי למיפרך ולמיכל א"כ היכא דמחייב בתרומה ע"כ מפריש ממנה בי"ט ואנן תנן דאינו זכאי בהרמתה ואין להקשו' דלמא הא דשרי רבא למפרך היינו בח"ל דליכא תרומה אבל בא"י אסור משום תרומה. דז"א דהא פריך ליה אביי מבריית' דהמולל מלילות מעי"ט כו' ומשני רבא אברייתא דה"ה בי"ט וברייתא פשיטא דלאו אח"ל לבד קאי וא"כ ה"ל לרבא לשנויי דאפי' בי"ט שרי והא דקתני מעי"ט משום דמיירי גם בא"י ואי הוי תני בי"ט לא היה להתנא למינקט דיניה בח"ל דוקא דהתנא איירי מכל מילי ולמה דחיק דאיידי קתני:

ועוד נ"ל דאי שרי לפרוכי בי"ט גם הפרשת תרומה שרי דהא אמרינן פרק בתרא דביצה דף ל"ז דהא דאסור להפריש תרומה ה"מ פירי. דטבילי אתמול אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה שרי לאפרושי חלה מיניה וכ"כ רש"י פ"ק דביצה דלא גזרו על תרומת עיסה כיון דשרי לגלגלה לכתחילה בי"ט ולכ"ע היכ' דגלגל בי"ט שרי להפריש וא"כ אי שרי לפרוכי בי"ט ה"ל כגלגול עיסה דהא שרי לכתחילה להניח למחר ולמיפרך א"כ אי פריך בי"ט ה"ל פירי דטבילי האידנא דמאתמול לא טבילי בשבלים ואם כן שרי לאפרושי תרומה מנייהו אפי' בא"י וזה אמת ויציב בלי ספק וא"כ אין ראיה דאח"ל . קאי ודו"ק:

דף ז' ע"ב ד"ה גדולים צדיקים פ"ה דדריש כו' וקשה דא"כ מאי פריך וכו' נלע"ד דנשמר רש"י ז"ל מזה דכתב ודלמא לקיומא ברכת' דאליהו דלא סגי דלא תתקיים דכתיב בהו בצדיקים ותגזור אומר ולאו משום אלישע היה פי' לדבריו כיון דלא סגי דלא תתקיים א"כ היה מוכרח לחיות מיד דלא הוה אפשר שיטרח בו במותו כמו שטרח בחייו ולא סגי באופן אחר משא"כ בחייו הוי סגי לקיימא ברכתא דאליהו ע"י תפילתו כיון שאין הענין אלא שתתקיים הגזירה ולא היתה הגזירה שיחיה שלא בטורח דוקא אבל אי משום זכות אלישע היה א"א לומר כן כיון דבחייו היה אלישע חפץ מאוד להחיותו ולא היה כח בזכותו כ"א בטרחא גדולה א"כ במותו אם לא היה גדול יותר מבחייו אעפ"י שהיה חפץ שיחיה הרשע שלא ישכב אצלו אין כח בזכותו להחיותו מיד שהרי בחייו ג"כ היה חפץ ולא עלתה בידו ולא היה כח בזכותו להחיותו בנגיעה ולמה במותו גרם זכותו שנתמלא רצונו ואפי' תאמר דבחייו ג"כ אפשר שהיה כח בזכותו להחיותו בנגיעה אלא כיון שהיה אפשר בתפילה לא רצה הקב"ה כ"א בתפילה אע"פ שיש כח בלא תפילה משא"כ במותו דא"א מוכרח הוא בנגיעה מ"מ לענ"ד לא קשיא כלום דאה"נ דזהו גדולים צדיקים כמותם כו' שזוכי' לעשות בלא טרחא ובחייהם צריך טרחא כמ"ש רש"י גבי ר' פנחס ב"י ד"ה בחייהן של צדיקים נותן הקב"ה לבו למלאות תאותן כו' וא"כ גדולים צדיקים קאי לענין מילוי רצונם שהב"ה ממלא רצונם במותם יותר מבחייהם תיתי מהי תיתי אי משום אפשר או משום זכות מ"מ ממלא רצונם במותם מה שאינו רוצה לעשות בחייהם וזהו שאמר רבי אם בחייו זכה ר"פ שמלא הקב"ה תאותו שלא היה חפץ להיות בלא תפילה וטרחא במותו עאכ"ו שימלא הקב"ה חפצו וק"ל:

דף ה' ע"ב ד"ה והלכתא אפי' בצונן עד ולא כפי' הקונטרס דפי' דאבשר קאי כו' לע"ד תימא איך אפשר לפרש