מגיני שלמה קעז

ג"כ סתם משנה כיון דקתני במתני' דפליגי ב"ש וב"ה בדבר זה א"כ סתם לן ר' דפליגי כיון שלא תנן מחלוקת דראב"י ג"כ במתניתין לומר דלא פליגי ש"מ דס"ל לר' דפליגי וממילא הלכ' כב"ה ועוד כיון דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ה"ל כאלו סתם וכן משמע מדברי התו' ריש פ"ק דביצה ד"ה מוקים לה לר"ש כב"ה ומ"מ אינו מיושב בעיני דהא מסקינן התם דר' יודא קתני לה דס"ל איסורא ור' יודא דהתם היינו חכמים דמתני' דקאמר דיודא וגליל נחלקו בדבר זה וא"כ חכמים דרישא דמתני' תנו לה להאי מחלוקת דב"ש וב"ה והלכה כראב"י נגד רבים והא לא סתמא היא דחכמים פליגי אמתניתין דמקום שנהגו דקתני דתלוי במנהג' והם ס"ל דיודא וגליל נחלקו לענין אסור' וקתני לכולה מתני':

ואין לפרש דס"ל דמחלוקת ואח"כ סתם דחכמים נחלקו את"ק דמקום שנהגו בענין מנהגא ואסורא ואח"כ סתם לן כר"י דאמורא הוא כמ"ש ומאי דמוקמינן כר"י היינו דסתם לן תנא כר"י א"כ למה פסק דבמנהגא תליא מלתא כיון דסתם לן תנא דאסורא הוא אלא ע"כ רבנן קתני להו וס"ל דהלכה כסתם מתניתין דריש פרקא דתלוי במנהגא דאע"ג דלא סתם גמור הוא כיון דמחלוקת בצדו וכדאיתא פרק החולץ מ"מ הוי לפחות כרבי' במקום יחיד כמ"ש התוספות שם ופ"ק דביצה דף ב' ד"ה גבי שבת וכן מצאתי בדברי הרא"ש ז"ל בהדיא וכמ"ש וכוונתי לדעתו ועליו ז"ל ודאי יש לתמוה למה לא פסק כראב"י כיון דלאו סתם גמור הוא מתניתין דריש פרקין אלא כרבים במקום יחיד ודאי הלכה כראב"י ואע"ג דלענין אסור' אפשר גם ראב"י לא ס"ל אסורא ולא קאי כ"א אמנהגא כדפי' רש"י ז"ל בהדיא וכבר יישבתי בע"ה כל הקושיו' שהקשו התוס' ז"ל מ"מ לענין לילה דפסק דשרי כמבואר בדבריו צריך טעם וצ"ע:

ב"ק פרק מרובה דף ס"ב ע"ב בתו' ד"ה מרובה מי קתני אין בין:

והקשה הר"י מאורליי"נש וכו' לע"ד קושיא זו יש לתרץ ע"פ מה שכתבו התוספות בדבור שאחר זה ועוד יש מפרשים שאין לחוש הכא אם אינו וכו' ולפי זה נוכל לומר דמנ"ל להר"י מאורליינ' למידק דאין בין לא אמרינן שייר דלמ' גם באין בין אמרינן שייר אלא דגבי א"ב דנחית למנינא קשה מאי שייר דהאי שייר אבל מרובה לא נחית למנינא אמרינן שייר אבל התם ע"כ ידע התלמוד דיש שיור אחר דאל"כ מאי מקשין התוספות הא גבי אין בין נמי אמרינן שייר הא ע"כ התם לאו מטעם שיור הוא דאל"כ מאי שייר וכו' אלא ע"כ התוספות ס"ל דע"כ ידע התלמוד עוד שיור עתה נמי נימא הכי ולא נחית למנינא דקאמרי הי"מ נ"ל ה"פ דהתניא אין רצונו לומר דתשלומי כפל נוהג יותר מד' וה' רק ה"פ מרובה קאי אסיפא רצונו לומר בדבר זה מרובה תשלומי כפל מד' וה' שנוהג בכל דבר וק"ל:

שם ד"ה יצאו קרקעות וכו' וא"ת כיון דאימעטו משבועה וכו' עיקר מסקנ' דדבור זה הוא לקמן ד"ה דלמה ליה למהדר וכו' דשם העלו ז"ל דכי יתן לאו כללא ופרטא כ"א דמה כלים שנים ושם אלו לא נאמר קאמר ואני לפי עניות דעתי תימ' לי מאוד לומר דהתלמוד בעצמו אומר מכדי כתיב מעיקרא כלל ופרט וכל זה אינו לפי האמת וברייתא דהתם הוי אלו לא נאמר ואלו כן לא הוי שתיק התלמוד לתרץ כן כמו שהקשו בתלמוד ריש איזה נשך. ולעד"נ לתרץ גם לא הבנתי קושיית' כי וודאי תרי כללי ופרטי נינהו חד לכפל וחד לשבועה ואי לא הוה כתיב אלא כלל ופרט הראשון הוה מוקמינן ליה לכפל למעט קרקעות אבל משבועה לא אמעט דאיפכא לא מצית אמרת דאי שבועה ליכא גם כפל ליכא כדהקשו התוס' בדבור זה ותרוצ' דגלגול לא הבנתי דא"כ בקידושין דמייתי קראי מנין לגלגול מן התורה הא מהכא שמעינן ליה גם התוספות עצמן לפי דבריהם נפקא מכפל ושבועה מחד קרא ולא מוקמינן בגלגול גם בקרא קמא כפל כתיב לא שבועה והוה מוקמינן ליה לכפל נחזור לענינינו וא"כ מקשי בגמרא ואס"ד על כל דבר פשע כלל ופרט הוא ולמעוטי עופות טמאים למה לי כללי אחרינ' לכתבינהו להני פרטי לעיל וע"כ הוה דרשינן תרי כללי ופרטי חד לכפל וחד לשבועה דאל"כ כל הני פרטי ל"ל וכדאמרינן לקמן שדי שור בין המצא ותו שדי חמור דכי איכא פרטי הרבה דרשינן כל חדא כלל ופרט. וכ"ת דילמא אי הוה כתב לעיל הוה דרשינן כסף או כלים לכפל ואפי' עופות טמאים דכי ליכא פרטי דב"ח מרבינן כ"ד ופרטי אחרינ' דב"ח הוה דרשינן לשבועה ולמעט עופות טמאים הא ליתא דאיך אפשר לחייב עופות טמאים כיון דאמעיטו משבועה וא"כ ע"כ הוה ידעינן דמיעוטא דעופות טמאים לכפל אתא לא לשבועה ודוחק גדול דהוה מחלקינן שור לכסף או כלים והוה דרשינן כל חדא באנפי נפשיה שור לדבר הקרב לגבי מזבח וכסף ללאו ב"ח וכן חמור ושה ושלמה לקדוש בבכורה דזה דוחק דשור וחמור כחדא דרשינן ועוד דנכתוב כסף או כלים ושלמה ושור וחמור כו' דאז שור וחמור הוי דרשינן לשלמה:

אלא ע"כ לאו כלל ופרט ובהכי א"ש למה סדר התנא בשבועות דין כפל דאינו נוהג בקרקעות וכו' ואח"כ דין שבועה והא שבועה מקרא קמא קאתי אלא דזה בא ולמד ע"ז וק"ל:

ואין להקשות א"כ מנ"ל לחכמים לפרש מה כלים שנים וכו' י"ל מדכתב תרי פרטי כסף וכלים ושנים דרשינן מגופא דכלים דמשמעותי' שנים וכסף אתקש אליו וק"ל ועיין בתוס' בשבועו' גבי משביעים עידי קרקע:

דף סד ע"א ד"ה יאמר גניבה וכו' ועוד שאלו כו' נלע"ד דקושיא אחת מתרצ' חברתה דק' ליה לרבא אם איתא דתנא סמך אהמצא תמצא וס"ל דברה תורה כלשון ב"א א"כ למה אמר התנא אלו היה כתב המצא ושור וחמור ושה וגניבה הייתי אומר מה הפרט מפורש ב"ח והלא לא הייתי מרבה כ"א נבלתו מטמא והל"ל הייתי מרבה דבר שנ"מ מה יש לך ב"ח וכו' כשהוא אומר חיים וכו' יאמר המצא וכו' עד וחיים וגניבה וכו' אלו כן וכו' מה הפרט מפורש ב"ח וכו' כך הל"ל והוה דומיא דאינך ולמה דלג אלא ע"כ תנא אחיים קסמיך והמצא תמצא הכפל קשיא ליה וא"כ ליכא למימר דנבלתו מטמא הייתי מרבה ולהכי איצטרך אם המצא דמ"מ הכפל ל"ל. ואין להקשות דממ"נ למה דילג הל"ל הייתי אומר נבלתו מטמא להכי איצטרך חדא המצ' ואח"כ ה"ל למפרך מה יש לך להביא שארי ב"ח וכו' ומה אני מקיים גניבה ר"ל כלל ופרט דהמצא וגניבה לרבות כ"ד וא"כ תמצא השני ל"ל וע"ק דמ"מ מנ"ל לרבא דתנא אחיים קסמיך דלמא אהמצ' כדהקשה הר"י מלוני"ל דאף דתרצתי דא"א להקשות קושייתו כדהקשה הוא ז"ל דליקו לפי האמת דמ"מ תמצא הב' ל"ל מ"מ ל"ל לרבא לו' אחיים סמיך והקשה המצא תמצא ל"ל דלמא אהמצא סמיך והקשה תמצא ל"ל כדפי' וק"ל. י"ל דחדא מתרצ' חברת' אם היה דעת התנא להקשות אתמצא סמך אהמצא מ"מ למה דילג הל"ל גבי שה נבלתו מטמא כדעביד באידך דכל חדא אייתי מאי דדמי ליה ומחיים ה"ל למייתי ב"ח ולמפרך תמצא ל"ל אבל השתא דאחיים סמיך ומייתא לרווחא דמלתא כדפי' התוס' אף אם לא נחלק בין ב"ח לאין ב"ח כלל דחיים משמע כל מילי והוא כלל גמור א"כ לא יוכל להשיב הייתי מרבה נבלתו מטמא להכי איצטרך חדא המצא דמה עושה המצא דממ"נ אם הואיל דכתב המצא הוי המצא וגניבה תרי כללי דסמיכי והטל פרט ביניהם וכו' א"כ חיים ל"ל כלל לחודיה הוא או ריבוי א"כ אתרבו כל מילי וכלל ופרט ל"ל ועוד נראה אם תרי כללי סמיכי אהדדי ופרטי אבתרייהו ואח"כ כלל לא שדינן פרטי וכללי דסמיכי כיון דכתיב כלל בתרא ודיינין לתרי כללי בחד כלל וצ"ע זה מ"מ הראשון אמת בעיני ולהכי אמר התנא כיון דחדא המצא לא יעשה אלא שניהם כא' או הטל פרט ביניהם או ריבה ומיעט ל"ל שניהם כיון דמכלל ופרט דגניבה מחיים היה מרבינין אפי' בלא נ"מ דב"ח מחיים נפקא ולהכי הקשה התנא ב"ח כדי להקשות דאפי' כל ב"ח אפי' טמאים נפקא מחיים