מגיני שלמה קעו

עליה כיון דסמיא בידן לרפאות אותה מ"מ מאן לימ' לן דרפואתה בידן אלא היא מתרפאת ממיל' כמו עקרה דאמרינן השת' היא דברית' דמשמע ממילא וכן משמע קצת בתוספות בהשולח סוף דבור המתחיל אומר לה או שרפואתה לא שכיח כמ"ש התוס' ביבמות ס"פ הבא על יבמתו. וכיון שכן אין אני קורא בה יבמה וכו' ואם אח"כ חסו עליה מן השמים ורפאוה כבר היא באיסור' קיימ' אבל סריס חמה אף אם נאמר דגם אם היבם אינו ראוי בשעת נפילה קורא אני בו אשת אח שיש לו בנים מ"מ כיון שרפואתו בידן כדאמר ר"א שכן במינן מתרפאים אני קורא בה יבמה יבא עליה שהרי תכף אנו יכולין לרפאותו וכ"כ הרב הגדול הרי"ף ז"ל בהדי' דאיילונית בת רפואה הוא שכתב בגיטין במשנה שתיקותך יפה מדיבורך דהשת' הוא דברית' ובספק איילונית לא שייך לומר השת' הוא דברית' לפי דבריהם אלא אמרינן דאיגלאי מהשת' דלא היתה איילונית מעולם כדכתבי התו' בהדי':

וגדולה מזאת כתבו התו' לקמן וכן הרא"ש ז"ל והקשו ביבמות דנדה תהיה אסורה ליבם אע"ג דודאי תטבול ותטהר משא"כ איילונית דשמא לא תתרפא. ותירצו דנדה לא שייך באיילונית דאיילונית אינה אסורה לכל העולם כ"א ליבם דכתיב אשר תלד פרט לאיילונית והוה כאשת אח שיש לו בנים ולפי זה אם היתה עקרה אסורה להתייבם אע"ג דבת רפואה היא ולדברי התוס' קשה דלמה לא פליגי בעקרה לפי דבריהם ועל סברתי ק' התוספת' שהביא הרא"ש ז"ל עקרה או זקינה או חולצת או מתייבמת ולדברי התוספות ז"ל היה ניח' כיון דבת רפואה היא. אלא שקשה לדבריהם שהרי התוספת' ר"ע היא דלא אזיל בתר רפואה כ"א בתר שעת הכושר דהא קתני רישא אשת סריס חמה ואיילונית לא חולצת ולא מתייבמת וצ"ל דמיירי בעקרה שהיתה לה שעת הכושר דלא מקרי עקרה וקרינן בה שפיר אשר תלד כיון שהיתה ראויה דומי' דזקנה כנ"ל. ודוק:

ולמאי דכתבתי דאין להוכיח ממתני' מידי וצריכה גט יש לדקדק דהיכי קתני התנא וכולן שמתו או נמצאו איילונית דקאי גם אאשת אחיו שלא היה בעולמו שהרי התנא לא הוציא מן הכלל כ"א חמותו והשייכים לה וא"כ לרבא דגרס שהיו א"כ האח הב' שהיה בעולמו ידע שהיא איילונית כאשר הוכחתי א"כ ע"כ אחיו שלא היה בעולמו לא הכיר בה א"כ אשתו גמורה היא וכשמת איך יבמה אחיו והרי אסורה לו כיון שידע שהיא איילונית כמ"ש ואיילונית אסורה ליבם ופוסלה בביאתו משום זונה כדאית' בהערל. אלא ע"כ דאחיו הא' לא ידע והוי מ"ט וא"כ ע"כ לא צריכה גט אפילו מדבריהם דאם היתה צריכה לפחות מדבריהם א"כ היתה אשתו מדבריהם ואחיו הב' אינו רשאי ליבמה מדבריהם והיתה צרתה חולצת דהא השוו דבריהם לדאוריית' דהא גבי מאון ע"כ צ"ל גבי א"א שלא היה בעולמו שהראשון לא היה לו בה קדושין גמורים ע"י אביה דא"כ היה אחיו הב' מיבמה מדאוריית' דהא ק"ל קטנה מתייבמת ולא חיישינן למעוט' ואיך מאנה בו אלא ע"כ הראשון לא היה לו כ"א צרתה אע"ג דליכ' כאן כ"א אסור א"א שלא היה בעולמו מדרבנן ה"נ ל"ש ואצ"ל לפי' רש"י שכתב דכיון דאיילונית בלאו הכי אסיר' ליה דלא חזי' ליבומי דלא מקרי צרתה צרת ערוה במקום מצוה כאשר הבאתי לעיל וא"כ אי רשאי ליבמה הוי במקום מצוה מדבריהם וצרתה חולצת אלא ש"מ דאינו רשאי ליבמה וא"כ איך נשאה אחיו אם נשאה באיסור הא אמרינן לקמן דאי לא קתני וי"ל דאי במניינ' דט"ו נשים לא קתני כדתרצו התוס' לקמן גבי ר' ישמעאל א"כ דאי דאיסור דרבנן קתני:

ומ"מ זכינו לדין אם אח' מהאחין עבר ויבם איילונית שהוא אסורה ליבם ומת צרתה מותרת דהוי צרת ערוה שלא במקום מצוה כמו הכא. וא"ת למה לא קתני גבי שש עריות חמורות וכו' וי"ל דלא קתני כ"א חמורות מאלו דנשואות לאחרים ואסורות מחמת קורבה אבל זו לא משום קורבה אסורה ודוחק ולא דמי לחולץ ליבמתו לקמן וחזר וקדשה דאע"ג דאסורה לכל האחין מקרי צרת ערוה במקום מצוה ואסורה צרתה. דהתם היתה חזי ליבום אלא דהחולץ אסרה אבל הכא איילונית לא היתה ראויה מעולם לא' מן האחי' והוי כאלו שאינה ראויה לשום אחד מן האחי' דוקא לאחרים וק"ל:

ועי"ל דלרבא מיירי שאחיו הראשון הכיר בה ועליו קאי והב' לא ידע ויבמה דאין כאן צרה כלל ושריא אלא דק' קצת דא"כ צ"ל ע"כ דאח"כ חזרה ונמצאת איילונית כשנפלה לפני אחיו הג' וה"ל למתני שנמצאת:

ויש לישב דאגב אינך נקטה ומ"מ גבי מאון יש לדקדק דהא ר"מ ס"ל דקטנה לא תתיבם שמא תמצא איילונית ולקמן בהאשה רבה תנא כר"מ דחייש למיעוטא א"כ איך יבמה אחיו הב' אם לא באיסור והיתה צרתה אסורה וצ"ל ג"כ כנ"ל דכיון דאסירא לכל האחין ולא בת יבום היא מקרי שלא במקום מצוה. א"נ אפשר כיון דרק משום חששא הוא אם עבר לא נאסרה וצרתה מותרת וכן לו אע"ג דלא חזיא ליבום צרתה מותר' ולכן תני התנא כל היכולה למאן וכו' דוקא גבי ערוה משמע הא לאו ערוה צרתה מותרת כיון דמשום חששא בעלמא הוא ולא דמי לשניות ודוק:

משנת ראב"י קב ונקי אי הוה בכ"מ אפי' נגד סתם משנה או רבים:

גרסי' פ"ק דר"ה דף ד' רגלים בא' בניסן הוא בט"ו בניסן הוא אר"ח רגל שבו תחילה לרגלים נ"מ לנודר למיקם עליה בבל תאחר דתני' אחד הנודר וכו' כיון שעברו ג' רגלים עובר רש"א ג' רגלים כסדרן וכו' עוד תניא שם חייבי הדמים וכו' ראב"י אומר כיון שעברו ב' רגלים עובר ופסק הרמב"ם ז"ל פי"ד מהל' מעשה הקרבנות דבעינן ג' רגלים וצ"ב והא ק"ל משנת ראב"י קב ונקי אפי' בברייתא כדאיתא פרק הבא על יבמתו דף ס' ואפשר דנגד סתם מתני' לא אמרינן הכי והכא סתם מתני' דראשי שנים ע"כ לא ס"ל כראב"י דר"א ב"י לא בעי כסדרן דכסדרן נפקא ליה לר"ש מבחג הסוכות כדאיתא התם וראב"י מפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא כדאיתא התם ותנא דמתניתין כיון דס"ל דכסדרן ע"כ מבחג הסוכות נפיק ומהאי קרא ילפינן ג' רגלים וא"כ לא ס"ל כראב"י מיהו קשה דא"כ הלכה כר"ש דבעינן כסדרן דסתם לן תנא כוותיה והוא ז"ל לא פסק דבעינן כסדרן דא"כ היו פעמים חמשה כמו שאמר ר"ש והוא לא הזכיר כ"א ג' ימים גם לא הזכיר כסדרן כלל:

והאלקים יודע כי אחרי כתבי זאת מצאתי בסמ"ג מצות ל"ת של"א שהקשה דלכאורה הלכה כראב"י כמ"ש ואפי' בברייתא והביא ראיה מפ' החולץ ותירץ כיון דאמר רבא בשמעתין דף ו' כיון שעברו עליו ג' רגלים בכל יום עובר בב"ת משמע דאין הלכה כראב"י עכ"ל משמע דמסוגיא דשמעתי' פסקינן דלא כוותיה והכלל לאו דווקא ומ"מ הקשיא הב' לא איפרקא למה לא פסק כסתם משנה דרבא לא סתר דגם ר"ש ס"ל ג' רגלים מיהו בעי כסדרן ומאי דקא' רבא רגלי' בכלל זה יכול להיות כסדרן דכיון דב' רגלים הראשונים אינן מן המנין לא נשארו כ"א ג' למה נדחה הסתם משנה גם יש לדון דגם כראב"י איכא סוגיא דשמעתא פרק בתרא דמ"ק דף כ"ד דמייתינן הא דר' אליעזר א"ר אושעיא דחג המצו' וגו' אתי לתשלומין כל שבעה ומיניה ילפינן לענין אבילות כדאי' התם וזהו כראב"י דת"ק ור"ש נפקא להו תשלומין מדתני רבה בר שמואל כדאיתא התם בשמעתין וחג המצות מבעי להו לבל תאחר עוד יש לדקדק במאי דפסק הרמב"ם פ"י מהל' י"ט והסמ"ג ל"ת ע"ה דבערבי פסחי' מן הנץ החמה עד חצות תלוי במנהג לעשות מלאכה וזהו דלא כראב"י דאמר משעת האור ומסקינן דאור אורתא הוא וא"כ כל הלילה תלוי במנהג ואע"ג דפליגי ב"ה לקמן וס"ל עד הנץ החמה הא משנתו נקי אפי' במקום רבים כדאיתא פרק הבא ע"י ואצ"ל דאינו מוכרח דפליגי ב"ה עליה דאפשר דראב"י ס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה וכמ"ש התוספות בהדיא ד"ה ראב"י ואפשר דזהו