מגיני שלמה קעה

מסכת יבמות פרק א דף ב' ע"ב כתבו התוס' והביא הרא"ש ז"ל ריש פ"ק דיבמות ד"ה או שנמצאו איילונית והוכשרו לאיילונית אינה צריכה גט אפי' מדבריהם דאי הוה צריכה מדבריהם היתה הצרה חולצת כדאמרינן וכשהיא יכולה למאן וכו' ונתנו טעם לדבר אפילו לאביי דאמר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות איילונית לא מסיק אדעתיה ואינו בועל לשם קידושין ואני בעניותי לא יכולתי לירד לסוף דעתם ומי יתן ואבין דבריהם דהא אסיקנ' בגמרא אמר רבא הלכת' צרת איילונית מותרת ואפי' הכיר בה ואפילו צרת בתו איילונית והכיר בה ע"כ צריכה גט דהא ידע ונתפייס הוא וכדאמרינן בסנהדרין בקבלה עליה שהיא א"א וחייבין עליה מיתה ואמרינן לקמן פ' הערל דף ע"ט שאם בעלוה אחין פסלוה משום זונה גם זה ע"כ צ"ל שהוא מיירי בדקביל עליה דאל"כ אינה אשת אח ואע"ג דהנהו מיירי בקבל בפי' מ"מ אין נראה לחלק דפשוט הוא דבהכיר בה לחודה לא הוי מ"ט וכדפי' רש"י ז"ל וא"כ למה מותרת צרת בתו איילונית בהכיר בה אלא ע"כ כדפי' רש"י ז"ל דאיילונית לא מקרי צרתה צרת ערוה במקום מצוה כיון דאיילונית בלאו הכי לא חזיא כ"פ רש"י ז"ל בשם בה"ג ז"ל וא"כ גם בלא הכיר בה הוי האי טעמ':

ואין לתרץ דהכיר בה פירושו שהכיר בה לאחר נישואין וכיון דלא ידע בשעת קידושין הוי מקח מקח ורבא פליג ארב אסי שתירץ כאן שהכיר בה דר"ל כי הכיר בה לא הוי מקח טעות כיון שקיימה ולא הוציאה אלא ס"ל דלא נתפייסה דעתו בזה מסתמא והוי מ"ט וזו תשובה ג"כ דאין לפרש דהכיר בה דרבא לא קאי כ"א אצרת איילונית ול"ל לרבא דרשא דר"א אבל צרת בתו אסורה בהכיר בה דא"כ למה ליה להגיה וק"ל:

ועוד מאי קמ"ל רבא בצרת בתו מתני' היא אלא ע"כ הכיר בה קמ"לן דא"כ למה ליה להגיה המשנה תני שהיו והלא שפיר קתני נמצאת דנמצאת לאחר נישואין וכדקתני בתוספות בהדי' נמצאו בין בחיי הבעל וכמו שהביאו התוספות ז"ל לקמן ומי הגיד לו שנמצאת פירושו לאחר מיתת הבעל אדרבה הוי דומי' דגירושין ומאון דמיירי הכל בחיי הבעל אף נמצאת מיירי בחיי הבעל ונמצאת פירושו שלא ידע מתחילה ונמצאת אלא ע"כ אפילו הכיר בה פירושו שידע ממנה כשנשאה ולכן הגיה. ועוד דבכל התלמוד הכיר בה פירושו כך כדאמרינן בכתו' דף ק"א איילונית אשה ואינה אשה הכיר בה וכו' והתם פירושו בשעת נישואין כדקתני בהדי' במתני' וא"כ בתחילה נשאה לשם איילוני' וכן מוכח בתוספות עצמן שהקשו לקמן לרבא דאמר אפי' הכיר בה מה רבות' אשמועינן בתוספות בין בחיי הבעל בין לאחר מיתת הבעל בשלמ' לרב אסי אשמועינן בחיי הבעל דלא אמרינן דלמ' קבלה ומאי קושי' דלמ' התוס' קמ"לן ג"כ כדרבא דבחיי הבעל לא אמרינן קבלה ועוד דהא לרב אסי קמ"ל דלא אמרינן קבלה וא"כ התוספות תיובת' דר"א דאמר בהכיר בה קבלה. אלא ע"כ הכיר בה דרב אסי פי' בשעת נישואין דקבלה בפי' והתוס' פירשוה לאחר נישואין. דגם רב אסי מודה דלא אמרינן קבלה ולרבא ליכא למימר דקמ"ל דלא אמרינן קבלה. דהא אפי' בשעת נישואין לא אמרינן קבלה וכ"ש לאחר נישואין. ועוד קאי רבא הלכת' צרת איילונית מותרת ואפילו הכיר בה ר"ל דלא כרב אסי א"כ הכיר בה פירושו בשעת נישואין וזו ראייה שאין עליה תשובה וא"כ מנ"ל לתוספות להוכיח דאיילונית אינה צריכה גט והא הכיר בה דצריכה גט ואפ"ה צרתה מותרת מטעם רש"י ז"ל ולדברי התוס' דלא קשה מידי די"ל דהתוס' פי' לרב אסי דמוקי מתני' בלא הכיר בה ומשום מ"ט ולדבריו צ"ל הכל כמ"ש התו' ואין להקשות מנ"ל להתו' דרב אסי ס"ל דאין אדם עושה בעילתו וכו' עד שצריכין לחלק לפי דבריו בין מומין לאיילונית דלמ' כשמואל ס"ל דל"ל האי סבר'. לא קשי'. חדא דהתוס' רוצין לתרץ אף אם ס"ל ועוד דהא אמרינן לעיל דרב אפשר דס"ל כר"א דהא אמרינן אי ס"ל דהדדי וכו' וא"כ איך אפשר דרבי ס"ל כר"א דא"כ הוי צריך לאוקמ' מתני' כר"א ובלא הכיר ומ"ט ולא בעי גיטא והא רב ס"ל דאין אדם מ"פ ב"ז כדאית' בהמדיר אלא ע"כ כדפי' התוס' אבל על הרא"ש שהביאו לפסק הלכה יש להקשות מנלן דלמ' לפום הא דמסיק רבא גם בלאו הכי צריכה גט. וי"ל דרבא פש דלא פליג בהא עם ר"א אלא דהוסיף בהכיר בה אבל בלא הכיר בה משמע דס"ל כטעם דרב אסי ואינם דברים מוכרחים דאי דהא בהא תלי' אם איילונית אין לה טעם אחר אלא משום מ"ט ע"כ צ"ל דלא בעי' גט אבל לרבא שחידש טעם אחר כמ"ש בשם רש"י צריכה גט אפילו בלא הכיר בה וכ"ת למה לא פריך התלמוד על רב אסי מהנך משניות דגיטין וכתובות אלא מדלא פריך ש"מ דס"ל לתלמוד' כפי' התוס' וא"כ דוחק הוא לומר דרבא יש לו פי' אחר דה"ל לתלמוד' לפרש. יש לומר שהתלמוד לא רצה להקשות על רב אסי דילמ' הוי מצי לדחויה כדאית' התם ולפי האמת נשארו המשניות כפשטן והכי אית' בכמה דוכתי ועוד דהוי מצי לאוקמ' מתני' כרבי ישמעאל ואע"ג דלית ליה אין אדם עושה בב"ז כדאית' המדיר וה אית' התם בהתוס' כמה תירוצין דאתי' משניות כר"י גם בפרק נושאין על האנוסה מוקי כר' ישמעאל ואע"ג דהתם מוכחי דמתני' זו דלא כר"י היינו מכח מימרא דרב כהנא א בא סי' דר"י איירי בקדושי קטנות והאי מימר' היא וליכא למפרך מינה לרב אסי ועוד דלמ' תנא דידן ס"ל כוותיה גבי איילונית דהוי קידושי טעות וגבי קטנות לא ס"ל כוותיה דשמא נמי ס"ל הכי ולכן אין להקל ולעשות פסק דין להתירה בלא גט מסוגי' דשמעתי' מדלא פריך לרב אסי:

ועוד דלמא מתני' כר"ש דמייתי פרק המדיר הריני בועלייך וכו' דבלאו הכי רב ספר' מוקי להא מתני' גבי אשה אחיו שלא היה בעולמו כדאית' בגמ' בהמדיר ואף דהתם מוקי לר"ש במילת' אחריתי היינו לפי האמת אבל לרב אסי וכ לרב ליכ' לאקשויי מידי דאיכ' לדחויי דאתי כתנאי ודכוותה תירצו התוס' בהמדיר ד"ה ושמואל אמר עד ואור"י דשמואל וכו' אע"ג דבגמ' לא מוקי הכי אלא דשמואל לא ס"ל האי דיחוי דתלמוד' ומוקי כתנאי וה"ה הכא. ועוד יש לומר דילמ' מתני' מיירי שהתנה דלא תהא איילונית ונמצאת איילונית ואמרינן בהמדיר דבטעות אשה א' כ"ע לא פליגי דאינה צריכה גט דאדעת' דתנאי קא בעיל דומי' דמוקמינן בסנהדרין בדקבלה עליה בפי' אפי' איילונית ה"ה נימ' איפכ' אבל היכא דלא התנה אלא סתמ' לעולם אימ' לך דצריכה גט אפילו מן התורה כדס"ל לרב בכל המומין כדמשמע מסוגי' דשמעת' דהמדיר שקיל וטרי אליב' דשמואל דס"ל קדשה וכנסה סתם אין לה כתובה ולדידיה צריכה גט מדבריהם או ספוק' מספק' ליה כדאית' שם אבל לרב משמע שיש לה כתובה וצריכה גט דבר תורה ואף אם נדחק ונאמר דלשון לא הכיר בה לא משמע שהיה תנאי מ"מ כבר כתבתי דמר"א ליכ' לאוכוחי מידי דלמ' ס"ל כשמואל אלא מרב אי ס"ל כר"א וזו אינה כלום דאי ס"ל כר"א מוקי למתני' כדכתבתי ודי בזה ולעד"נ הלכה למעשה שלא להקל ודוק:

ומה שהביאו התוס' ז"ל ראיה דמיירי בגיטין בספק איילונית דודאי איילונית אין לה רפואה מדלא פליגי ר"א ור"ע גבי איילונית יש לתמוה דהא אסיקנ' פרק הערל דף פ' קתני סריס דומי' דאיילונית מה איילונית בידי שמים ואי איילונית אין לה רפואה א"כ בחדא מילת' הוי דומי' לאיילונית דבידי שמים וברפואה לא דמי לה דסריס חמה יש לו רפואה כדאית' התם וא"כ איפוך אנא דתני דומי' דאיילונית דאין לו רפואה ובסריס אדם מיירי ומה ראית לדמות לאיילונית לענין ב"ש ולא לענין רפואה:

ומה דלא פליגי ר"א ור"ע באיילונית נ"ל דאיילונית אפילו יש לה רפואה מ"מ כיון דבשעת נפילה לא היתה ראויה וכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כיבמה שיש לה בנים כדאית' התם:

ואף אם נאמר אם היתה בת רפואה היינו קורין יבמה יבא