מגיני שלמה קסח

לא נחית להכי ובאמת הוי מצי למפרך ה"נ כדפריך באיילונית אי דליתנהו הוי מצי למפרך דלמה לא שקלה מ"מ מה שהוצי' אחר שנמצאת איילונית אלא דלא נחית להכי ופריך אפי' אם היה אפשר לפרש בלאות מה שבלו אפ"ה לא א"ש ולפי האמת הכל ניחא:

הנושא פרק שנים עשר ד"ה והיא ניזונת עד וא"ת כו' אלא האחין ששעבדו כו' קושי' זו עלתה בתימ' ונ"ל שצריך להיות ותימ' ובאמת היא קושי' גדולה ומן התימ' שלא הכירוה שם במקומה וסוגיא דשמעת' היה אפשר לי לתרץ דטעמ' דקצובין דקאמר ר"ח התם לא הוי אלא אאכילת פירות ושבח קרקעות כדמשמע התם סוגי' דשמעת' דקאמר ר"י ועולא לפי שאין כתובין ופריך ממזון אשה והבנות דכמאן דכתיבי דמו משמע דאינהו לא קאי אלא אפירות ואשבח קרקעות וה"ה ר"ח וכי ה דאינהו משני דשאני מזונות דמעיקר' הכי איתקון דאין כתובין אצל משעבדי בהא איפרק גם ר"ח דאמזונות לא תקנו חכמים אפי' אם היו קצובין עשאום כשאינן קצובים כמו שפי' רש"י הטעם לדידהו דכיון דכל אדם מוטל עליו חוב זה לא תקנו חכמים דאין אדם קונה קרקע דמה לו ולצרה זו אף אם הם קצובים ויוכל להניח בני חורין אולי יש עליו חוב אחר וכמה ענינים או אולי ימכרם אח"כ ויהיה מוכרח לעמוד בדינ' ודייני דלא ניחא ליה לאינש ולכן לא תקנו כלל ונ"ל שזהו המשא ומתן שהיה לו לעולא עם ר"א שם דר"א הוי ס"ד דלעולא הוי מפני תקון העולם פירושו במזונות כמו בפירות לפי שאין כתובים ולהכי אקשיה ועולא תירץ דגבי מזונות הוי מפני תקון העולם כפשטיה ולא צריכנ' לשום טעמא אפי' אם ג"כ היו כתובין וקצובין אלא בפירות בעינא טעמ' דהתם לא שכיח' כולי האי ואין להקשות דא"כ פרנסה דקאמר התם דמוציאין והלא אף אם הם קצובין מכל מקום איכ' תקון העולם כמ"ש במזונות די"ל דגם פרנסה אין מוציאין ממשעבדי ששעבד האב כמ"ש רש"י והתוס' ז"ל לעי' פרק מציאת האשה גבי פרנסה טרפא ממשעבדי ששעבדו האחין ולא ששעבד האב. ואין לפרש דהטעם דבחיי האב אין קצובה עדיין דאף אם השיא הבת הראשונה שמא אחר כך יעני בדעת וישיא את בתו אחרת ויתן פחות וכן אין להם להניח עשור נכסים לפחות דשמא אח"כ ירד קצת מנכסיו ולא יהיו כ"כ ומקרי אינו קצוב כיון דאין להם קצבה למטה אע"ג דיש להם קצבה למעלה דא"כ גם מזונות לא הקשו כלום דנהי דיש להם קצבה עד דתבגרן מ"מ אין להם קצבה למטה דשמא ינשאו קודם בוגרת דאין להם מזונות כדאית' פרק נערה ואפי' נאמר איפכא דפרנסה אין לה קצבה גם למעלה דאפי' השיא בתו שמא אח"כ יעשר בדעת ויהיה וותרן יותר וצריך ליתן לה יותר דבתר אומדנא אזלינן אף אם השיא את בתו אם אח"כ העשיר בדעת ומהאי טעמא גם עשור נכסים א"א להם להניח דבאומדנא יהבינן טפי מעשור נכסים מ"מ למ"ד לפי שאין כתובין וכתיבה מהני אפילו באין קצובין מאי איכא למימר בפרנסה אלא ע"כ גם בפרנסה איכא תקון עולם אלא דממשעבדי ששעבדו האחין גביא כיון שהיא בעל' חוב שלהם לא דאבא כדמסיק פ' מציאת האשה א"כ לא היה להם ללקוחות לקנות מהן דלענין פרנסה לא העמידו הנכסי' בחזקת האחין כלל משא"כ במזונות מסקינן בב"ב פ' מי שמת דנכסי' בחזקת יתמי קיימי דהא יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו ותיתי מהי תיתי ע"כ למ"ד לפי שאין כתובין אפי' הכי טרפה גם ממשעבדי ששעבד האב תקשי מ"ש ממזונות דאין כתובין אצל משועבדין ופרנסה כתובה וצריך ע"כ לחלק ביניהם וה"ה למ"ד לפי שאין קצובין כך היה נראה שיטה זו אלא שמצאתי בדברי רש"י פ' מציאת האשה שכתב לחלק בין פרנסה למזונות מטעם קצבה וגבי מזונות אין מוציאין לפי שאין קצובין א"כ גם מזונות הוי הטעם לפי שאין קצובין ע"כ נרא' לפרש דמה שאמרו מזונות אין קצובין אין פירושן בשנים אלא מזונות עצמן אין להם קצבה כמ"ש רש"י בהדיא פ' נערה דף נ"ב ע"ב ד"ה מזונות אין להם קצבה כו' דאף אם יקצבו לה ליתן בכל שנה ושנה כך וכך פעמים שיתייקרו ולא תספיק בזה ותטרוף מהם ומה להם ולצרה זו ואע"ג דגבי בת אשתו אמרינן בהנזקין דמיקץ קיצא ופירש"י ה' שנים וכמ"ש התוס' גם הכא. י"ל דשאני מזונות כיון דכל אדם חייב חוב זה כמ"ש לעיל מה להם ולצרה זו דשמא לא תספיק אבל חוב דבת אשתו כיון דלא שכיח כולי האי דלאו כ"ע חייבים חוב זה לא חשו חכמים לדבר זה כיון שיוכל לקצוב לשנה הנה בשנת המכירה יקצוב לכל שנה כך ואם יארע שלא תספיק תטרוף כשאר חוב כיון דליכא תיקון עולם כולי האי ורוב פעמים תספיק. ועי"ל דגבי מזונות דבעי אומדנא דב"ד כמה ליתן לה בכל שנה חשו חכמים לת"ע דשמא לא ירצו לקנות ולהטריח לשום לה מזונות דמה להם בכך וגבי בת אשתו פריך מסיפא דמתני' דמתו בנותיהן ניזונות כו' דע"כ קאי אבעלה אחד או אשני בעלים שנותנין לה דמי מזונות א"כ כבר שמו כמה הבעלים נותנין לה בכל שנה וא"כ יש להן קצבה:

ובהא מיושב למה שנה התנא דין זה גבי דמי מזונות ולא שנאה ברישא גבי חייב לזונה ד' שנים דטרפא גם ממשעבדי ואפשר דלרבותא נקטה אבל בהא מיושב טפי. ועוד י"ל דהמקשן הוי ס"ד דע"כ הא הוי קצובין מאי דקיצי כמה שני והוה מצי למימר ולטעמך אבל לפי האמ' מיירי בקנו מידו ולא הוי מזוני קצובין כלל אפילו בבת אשתו מטעם דפרישית. ועוד נ"ל דמזונות אין להם קצבה כיון דמחויב גם ללובשה ולכסותה כדאיתא פ' מציאת האשה הא באכילה ושתיה והא בלבושא וכסויא. גם ליתן לה דירה וגם לרפאותה כדאיתא פ' נערה דפשיטא שאין לה קצבה כדאיתא לעיל בהדיא גם לבוש וכסוי מי יודע כמה תצטרך ומי יוכל לשער בכל אלה אבל בת אשתו מאן לימא לן דמחויב בכל הני כיון דליתנהו בתנאי ב"ד וזה נ"ל והאלקים יודע כי אחרי עיוני זכיתי ת"ל ומצאתי שהרא"ש לפ' מציאת האשה כתב הא' שינויא על קושיא זו וגם פלפל במה שכתבתי למעלה בה' דאין להן קצבה למטה ויש למעלה אז אמרתי הנה באת במגלת ספר כתוב עלי:

דף ק"ב ע"ב ד"ה רבה ורבינא תימא כו' ראיתי בדברי הר"ן ז"ל בקדושין שפי' דהאי רבינא בר זוגיה דרבה הוא רבינא קדמון ולא רבינא בתרא חבר דר"א כדאיתא בעירובין פ' הדר והוא בעי מיניה דר"א ודכוותה כתב הרא"ש ז"ל פ' אלו טרפות גבי והוא דסביך בבשרא והביא ראייה מאלו מציאות וכן כתבו התוס' שם דף מ"ח ובספר מלחמות בקדושין מצאתי דרבינא לא קבלה מר"א עכ"ל משמע דס"ל דרבינא בעא מיניה אי לא נתנו ליכתב וממילא מפרשא מתני' בשטר אירוסין דהא בהא תלי' או ניתנו ומתנ' איירי בשטרי פסיקת' ושטר אירוסין מקודשת ר"א דפשיטא ליה דלא נ"ל לא קבל רבינא דבריו ומה פליג בשטר אירוסין ואענה חלקי אף אני דנ"נ דלפי' רש"י ז"ל דמשמע מדבריו דמב ליה לרבינא דאפילו שניהן רוצין לכתוב לא יכתבו כי היכי דלא לטרוף ממשעבדי שלא כדין דלא נשתעבדו כיון דליכא קנין כמו שפי' הרא"ש ז"ל דבריו וכן הביא בספר המלחמות משמו וכן לפירוש התו' דקמבעיא ליה אי נתנו לכתוב בסתמא איכא לשנויי דמיירי התם בקנו מידן:

ואין להקשות לפי' רש"י למה אין כותבין אלא מדעת שניהן. דהא סתם קנין לכתיבה עומד די"ל כפי' התוס' לעיל דמדעת שניהן היינו בידיעת שניהן שנתרצו וידעו גמר הפסיקה וקמ"ל דאם ידעו גמר הפסיקה אע"פ שאין יודעין מן השט' כותבין דסתם קנין לכתיבה עומד ולא צריך לאמלוכי ביה כי היכי דקמ"ל תלמודא האי דינא כר"ש פ' אע"פ ובח"ה ואע"ג דלא התנו לכתוב ואפשר דקמ"ל ג"כ דלא מצו למהדר בהו מלכתוב דדוקא בשטר מכר ולר"ת ז"ל גם בשטר מתנה מצי למהדר ביה כדכתבי התוספות לעיל פרק אף על פי אבל לא בזה ואם כן מבעיא ליה לרבינא דלמא מתני' בקנו מידו