מגיני שלמה קנט

רש"י ז"ל כטועה ח"ו לכך נראה דאין כוונת רש"י שאם עשאו שליח להביא לו דמהני אלא כוונתו שאמר לו זכה בשבילי דאז הוי ידו כיד המשלח כמ"ש רש"י שם גבי וא"ת משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי ופי' רש"י דלא אמר זכה לי בהגבהתה נמצא שלא עשאו שליח לקנותה בהגבהתה כו' והכי איתא בגיטין דף י"א התופס לב"ח בש"ל לא קנה וא"ת משנתינו כל האומר תנו כאומר זכי דמי ופי' רש"י ואין זה כשאר תופס אלא בעל עשאו שליח לזכות בו ואע"פ שהעבד לא ידע שזכין לאדם שלא בפניי א"כ כ"ש אם העבד עשאו שליח שיזכה בשבילו וא"כ מתניתין דהיה רוכב גם ר"נ ס"ל דמיירי דאמר תנה לי כמו ר' יוחנן ולא זכה בשבילו ובזה נתישב הכל וגבי מציאה לא אמר לשלוחו רק לתופסו לא שיזכה בשבילו דבזכיה ס"ל לרש"י דהוי ידו כיד המשלח אפי' לחוב לאחרים דלא כדברי הרא"ש דכיון שהשליח זוכה הוי כמשלח:

דף פ"ה ע"ב ד"ה קיהיב סימנא פ"ה עד ובהאשה שהלכה לא הוי סימן כה"ג ונ"ל שכבר ישבוהו התו' ז"ל עצמן שם בהאשה שהלכה שהקשו ע"ז דהא ק"ל בב"מ דמדה ומנין הוי סימן ותרצו התם אין דרך בני אדם במדה זו אבל הכא דרך ב"א להצניע במדה זו וא"כ הכא פשיטא דאין דרך ב"א להצניע סך כזה דווקא וגם בסדין אין דרך להצניע מרגליות משא"כ שומשמין דרך להצניעם בחבי' ועי"ל דהתם כיון שהיו לו שומשמין בתחלה בחבית זו במדה זו ונטלם שייך למימר דאתרמי שגם זה במדה זו אקרי וגם זה שפינה הראשונות יען כי היה לו אצל הנפקד מדה זו נתן סי' במדה זו אולי תתרמי לו אבל הכא איך אפשר שזה יאמר דרך מקרה מנין זה ויתרמי כך ובזה מיושב גם קושיתם ז"ל מאלו מציאות דמדה ומנין הוי סימן וק"ל:

דף פ"ו ד"ה פריעת ב"ח מצוה עד והקונ' פי' לקמן כו' ואין נראה כו' לעד"נ דס"ל לרש"י ז"ל דאין לדמות מצות דרבנן זו לזו דמצות פריעת ב"ח לא תקנו כ"א על היורשין לכבוד בעלמא ולא תקנו על הב"ד שיכופום ע"ז שאינו אלא לכבוד בעלמא אבל מצוה לקיים ד"ה לא תקנו על היורשין לבד אלא על כל ישראל מוטלת המצוה לקיים דבריו שהרי ספ"ק דגיטין איתא דגם בשליח דעלמא שאינו יורשו מצוה לקיים ותחלת התקנה היתה שמצוה על כל אדם לעשות שיקוימו דבריו א"כ כופין מי שאינו רוצה לקיימו כיון שהמצוה מוטלת עלי כמו עליו אם הוא אינו מקיימו ואני יכול לכופו ואיני כופה גם אני איני מקיים המצוה וק"ל ובאמת יש לתמוה קצת דלפי דברי התוס' ז"ל למה לא תמהו על רש"י מכל מצות דרבנן וכי יסבור רש"י דקריאת מגלה ושאר מצות עשה דרבנן לא יכופו למי שאינו מקיים וא"כ מ"ש פריעת ב"ח דמדמינן לה לסוכה ולולב והיכא דליכא אחריות נכסים דהוי מצוה דרבנן לשיטת רש"י נמי נדמיה למגלה ושאר מצות עשה אלא ע"כ צריך לחלק ביניהם דלאו תקנתא למצוה גמורה כ"א לכבוד בעלמא דהם אמרו והם אמרו דאין לכופו:

שם ע"ב ד"ה וצידי ר"ה תימ' כו' לא הבנתי תימא זו דמאן לימא לן דהאי לישנא ס"ל האי שינויא דלמא כשינויא דרב אשי דהתם ס"ל ושינויא קמא קאי ללישנא בתרא וכ"כ הרא"ש ז"ל בהדיא והתו' עצמן ז"ל כתבו שם דשינויא דרבינא לא אתא כאביי ורבא ה"ה נימא להאי שינויא:

בדבור שאחר זה וקשה לרשב"א כו' לענ"ד דרש"י ישבה בשיטתו שהוא פי' ד"ה והוא שצבורין אלמא ד"ה לא קני לבעלים מידי כ"א בהגבהתה כו' נראה מדבריו שאין לדמות הנושאים זה לזה ובאמת אוסיף להפליא דמאי ענין זה לזה דגבי יתומים ס"ל לר"י ור"ל דאפי' אי מונח בסימטא שהוא מקום הראוי לקני' לא זכו בהן היתומים כיון דלא תפסו ולא עשו בהן שום קנין אבל הכא שמשך עכשיו והתנה שהקנין יהא חל לאחר שלשים מעכשיו הרי זה קנין חל למפרע וכאילו משך לאחר ל' וא"כ אי מונח במקום הראוי למשיכה קנה למפרע וכמו שהקשו בדיבור שאחר זה דהא התם ליכא מעכשיו, ואני לע"ד אומר דלא שייך ביתמי ענין מעכשיו כלל ורמי ב"ח לא קמבעיא ליה אלא אי צידי ר"ה הוי מקום הראוי לקניה במשיכה ורב חסדא מביא ראייה ופשט ליה על הקניין שאין ר"ה קונה לבעלים כ"א בהגבה' שהבעל עצמו עושה ואין הרשות עושה כלום ואין רב חסדא מביא ראיי' מאביי ורב' דאמרי משיכה לא קני' בר"ה דהוי קשיש מינייהו ורבא היה תלמידו וא"כ לא קשה מידי אר"י דהתם פלוגתייהו לא תלי' בהא מילת' כלל דר"י ס"ל אע"ג דקיימ' בסימט' מהניא תפיסה דליכא התם מעכשיו כדכתבי התוס' והסימט' לא קנה להו מידי דהא לא עשו שם שום קנין אלא דקיימי המטלטלין במקום הראוי לקנין וס"ל דמטלטלין לא קיימי בחזקת יתמי כיון שהיו משועבדים בחייו לב"ח אא"כ באו לרשות יתמי מעכשיו פשיט' דאי הוי במקום קנין כגון סימטא מהני לכ"ע אלא דרב"ח מבעי' בצידי ר"ה אי הוי מקום קנין ופשיט ליה ר"ח דלא הוי מ"ק מדרב ושמואל מסיפ' כדכתבי התו' כיון דרב ושמואל ס"ל דל"מ תפיס' משום דהוי מ"ק א"כ ע"כ ד"ה מקום הפקר הוא כמ"ש רש"י לעיל ובזה מיושב ג"כ למה פשיט מרב ושמואל ולא מר"י ור"ל דהלכתא כוותייהו נגד רב ושמואל וביחוד בלישנא בתר' דס"ל דמגורשת והא ר"י ס"ל דאפילו בסימט' מהני תפיסה וכ"ש בצר"ה כדכתבי התו' וכן הקשה מהרש"א נר"ו ולפי דרכינו א"ש וק"ל:

שם ד"ה ר"א אומר לא כפ"ה כו' נ"ל לישב דכוונת רש"י כיון דשבועה אפטרופסת שהיא שמא הוי דרבנן לא מגלגלין עליה שמא אחריתא דאף דבדאורייתא ס"ל דמגלגלי אפי' שמא על שמא בדרבנן ס"ל לת"ק דאין מגלגלין כיון דתקנת היא כולי האי לא אחמירו רבנן וכבר הביא הר"ן ז"ל בקדושין דעת קצת פוסקים דאפי' בדאוריית' לא מגלגלין שמא על שמו וגם הרא"ש ז"ל כתב דאף דמגלגלין שמא היינו שיש רגלי' לדבר דווקא דומי' דסוטה וגבי הלכה לא דקדקו כולי האי:

ד"ה נדר ושבועה עד ומיהו בגמ' כבר כוונתי ת"ל לדעת הריטב"א ז"ל שהביא הנ"י שגם בגרושה פטרה אפילו מנדר דאי לא אמר אלא שבועה ה"א משבועה דחמיר' הוא דפטרה אבל הרשות בידו להדירה ולכן פטרה משניהם דא גרושה אם רצה להדירה אינו רשאי בתמיה מיהו ק"ק דא"כ הל"ל נדר לחודה דאם מנדר דקיל פטרה מכ"ש משבועה דחמיר' וכן משמע קצת בגמ' דקאמר גבי דלא נדר או נר נדר כו' אינו יכול להשביעה משמע דגם בנדר לחודיה פטרה משבועה ויש לדחות דלהשביעה ר"ל להדירה שזהו מקרי שבועה שלה דע"כ צ"ל כן לקמן במלתיה דר"ש דאמר כל זמן שתובע כתובתה יורשין משביעין אותה והא אלמנה ע"כ אינו אר נדר דהא ר"ש לאחר תקנ' ר"ג הזקן הוי דאין לפרש דא חוץ לב"ד שמשביעין את האלמנה כדאיתא התם דא"כ תקשי לרב דהתם דס"ל דאפילו חוץ לב"ד אין משביעין אלא ע' האי משביעין ר"ל מדירין ומיהו מתניתין ק"ק כמ"ש וי דכבר הביא הר"ן ז"ל פ' השולח ירושלמי דאימת נדרים עליה יותר מן השבועה וא"כ איכא למימר איפכ' ג"כ דאם פטרה מן הנדר יוכל לומר דמן השבועה לא פטרה כיון שהרשות בידו לעשות איזה שירצה ואילמלא דמסתפינא הייתי אומר ע דהא דמסקינן בהשולח דגרושה משביעין אותה מפרש הרב הטעם דמ"ש אלמנה מגרושה דאלמנה שאני דבההיא הנר דקטרחא קמי יתמי אתיא לאוריי היתירא וזהו דווקא בגרושה בתובעת כתובתה מן היורשין ונשבעת אבל אם נשבעת אפטרופסים אין חלוק בין גרושה לאלמנה ואין משביע אותם רק מדירי' דהטעם שהיא מורי' היתרא שהיא טורחת קמי בעלה כשאר שבועות שאין בהן טענה דרמו רבנן שבועה משום דמורו היתרא וכן משמע קצת לקמן דהא כיון דר קאמר אין תובעת כתובה אין היורשין משביעין אות' ומפרש דפליג עם ר"א ומחלוקתו מכלל דר"א ומחלוקתו קיימי דאי אין תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אם לא פטו וא"כ ע"כ הלכה מקבר בעלה דסיפא קאי אפטרה דרישא וא